ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/עשה/קנ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג עשה קנ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ולנחרפת. מצות אשם שפחה חרופה. ויש בכלל מצוה זו גם מלקות. שהיא לוקה מדכתיב בקורת תהי' והוא מביא אשם. ובזמן שהאשה לוקה האיש מביא קרבן אין האשה לוקה אין האיש מביא קרבן. כדאמרינן בפ"ב דכריתות. (י"א ע"א) עיי"ש. ואינן נמנין אלא מצוה אחת. כיון דהאשם והמלקות על עבירה אחת ומעשה אחת הן באין שנעשה בין שניהם. ועוד דהמלקות אינה אלא מצות הב"ד והציבור להלקות את המחוייב מלקות. והיא בכלל פרשת מלקות שמנה רבינו הגאון ז"ל והבה"ג וסייעתו במספר הפרשיות. ואע"ג דבשפחה חרופה כתיב מצות מלקות בפ"ע. כדדרשינן התם מקרא דבקורת תהי'. מ"מ בכל כיו"ב שענין אחד ממש הן דרכו של רבינו הגאון ז"ל למנותן מצוה אחת. אע"פ שבאו בהן בתורה בכל חדא מצוה בפ"ע. כמו שביארנו בכמה דוכתי. אמנם הבה"ג וסייעתו ז"ל נראה דכוונתם למנות מלקות דשפחה חרופה מצוה בפ"ע. שהרי כל האשמות ודאין כללו במצוה אחת במה שמנו במספר הפרשיות פרשת אשמות ודאין. וא"כ בכלל זה גם אשם שפחה חרופה. ומ"מ מנו ג"כ פרשת שפחה חרופה בפ"ע במספר הפרשיות. וע"כ כוונתם בזה למלקות דשפחה חרופה דכתיב בה מצוה בקרא בפ"ע. אף שכבר מנו הבה"ג וסייעתו ז"ל מצות מלקות בפ"ע. שמנאה הבה"ג במספר הפרשיות כמבואר בבה"ג כת"י רומי. ונוסחא זו מוכרחת כמתבאר מדברי הרמב"ן ז"ל (בשורש י"ד) עיי"ש. וכבר ביארתי בזה במק"א ובאזהרות הר"י אלברגלוני מנאה במספר העונשין. וכן באזהרות הר"א הזקן ז"ל מנאה אחר מספר העונשין עיי"ש. וכן מנאה באזהרות אתה הנחלת. וא"כ מה שמנו במספר הפרשיות פרשת שפחה חרופה ע"כ כוונתם למלקות דשפחה חרופה. וכן מבואר להדיא באזהרות הר"א הזקן ז"ל שכתב שם וז"ל שוכב עם נחרפת להלקות כי מרדו עכ"ל עיי"ש. איברא דדבריו ז"ל אלו צ"ע טובא אצלי דמה שכתב המלקות על השוכב הוא נגד משנה ערוכה (בפ"ב דכריתות י' ע"ב) דתנן בשפחה לא השוה לא האיש לאשה במלקות ולא האשה לאיש בקרבן עיי"ש ובגמרא שם (י"א ע"א). ואולי אפשר קצת לומר דכוונתו בזה לכלול גם השוכב מיהת לענין מלקות מרדות היכא דמיפטר מקרבן כמש"כ הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מהלכות איסורי ביאה הלכה ט"ז) עיי"ש. ויתכן דלזה רמז במש"כ כי מרדו. וכדרך הר"א הזקן ז"ל באזהרותיו. ואין להאריך בזה. ועכ"פ מבואר מדבריו דלא מנה פרשת נחרפת אלא לענין המלקות. ומיהו בעל אתה הנחלת כתב בהדיא אשם שפחה חרופה ולא הזכיר המלקות כנראה שכללה במצות מלקות שמנאה שם עיי"ש. ומיהו גם האשם לא הי' לו למנות אחר שכבר מנה מצות אשם ודאי כדרך הבה"ג שנכללו בה כל האשמות ודאין שבכללן גם אשם שפחה חרופה. אלא שכבר כתבתי דכיו"ב יש להקשות בכמה מצות שבאזהרות אלו ואין להאריך בזה:

והנה גם הרמב"ם וסייעתו ז"ל הלכו בזה בדרך הבה"ג למנות כל האשמות ודאין מצוה אחת. אע"פ שבאין כל אחד על מין עבירה אחרת ואין להם ענין זה לזה כלל ובכל אחד נאמרה בתורה מצוה מיוחדת בפ"ע. וכבר נתעורר בזה הרשב"ץ ז"ל. ומ"מ הסכים עם הרמב"ם בלא שום טעם אלא משום שלא רצה לחלוק עליו בלא ראי' מפורשת כמשכ"ל (עשה קמ"ח) עיי"ש. אף דכל השגותיו של הרמב"ם ז"ל על הבה"ג וסייעתו אינם ע"פ ראיות מפורשות ומוכרחות אלא ע"פ סברא בעלמא ומהכרח מנין המצות גופי'. וראיות כאילו יש להביא גם כאן. ואין להאריך כאן בזה. ואמנם לבד זה קשה לכאורה על הרמב"ם וסייעתו. ובכללם גם הרשב"ץ. דאף שהם מונים כל האשמות ודאין מצוה אחת עכ"פ הי' להם למנות מלקות דשפחה חרופה מצוה בפ"ע מדכתיב בקורת תהי'. מיהו אין בזה קושיא שכבר ביאר הרמב"ם ז"ל (בשורש י"ד) שיש למנות כל מין עונש מצוה אחת בפ"ע. וארבע מיתות נמנין ארבע עשין אף דכל מין ממיני המיתות יש בו כמה עשין חלוקות בפ"ע בכל עבירה בפ"ע עיי"ש. וא"כ גם המלקיות נכללין במצוה אחת שכבר מנה הרמב"ם (עשין רכ"ד) להלקות המחוייב מלקות עיי"ש. אע"ג דבשפחה חרופה כתיבא מצות מלקות בפ"ע. וגם יצאה לידון בדבר החדש. דהיא לוקה ולא הוא. אלא מביא אשם אפי' במזיד. וזה פשוט ואין להאריך בזה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.