ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/עשה/סז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג עשה סז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והלולי קדש מרקח. מ"ע דנטע רבעי. מדכתיב ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קדש הילולים לה'. ומרקח. נראה דפירושו מתוקן וראוי לאכילה אחר שעברו עליו שני ערלה כמרקחת שכבר נרקחה ונתבשלה כל צרכה ומוכנת לאכילה. ויתכן שכוונתו לרמז בזה שפירות רבעי אינם חסרים תקון לתרום ולעשר וליתן מהם מתנות עניים. אלא כולו לבעה"ב לאכלם בירושלים. כמבואר במתניתין (דפ"ז דפאה מ"ו ובפ"ה דמע"ש מ"ג) דכולו לגת כב"ה עיי"ש. ומבואר בירושלמי דפאה (פ"ז הלכה ה') דאינו חייב במעשרות. וכן הוא בירושלמי (פ"ה דמע"ש ה"ב) עיי"ש. וכן הוא בספרי (פרשת נשא פיסקא ו') עיי"ש. מיהו מהספרי אין הכרח כ"כ עייש"ה. וכ"כ הרמב"ם (פ"ט מהלכות מע"ש ה"ד) עיי"ש. והוא פשוט:

ואמנם הבה"ג וסייעתו לא מנו עשה זו במספר העשין. אלא במספר הפרשיות מנו פרשת ערלים. וע"כ אין כוונתם שם בזה אלא לעשה דנטע רבעי. שהרי לאו דערלה מנו במספר הלאוין. ובאזהרות הר"א הזקן ז"ל כתב בהדיא במספר הפרשיות טיעת רבעי עיי"ש. הרי שהבין כוונת הבה"ג בפרשה זו לנטע רבעי. וכן באזהרות הרשב"ג כתב במספר הפרשיות ערלה והילולים. וכתב על זה הרשב"ץ ז"ל בזה"ר דעיקר הכוונה להילולים דהיינו עשה דנטע רבעי שיהי' קדש להעלותו לירושלים ולאכלו עיי"ש (בעשין סי' ע"ב). אבל הר"י אלברגלוני ז"ל לא מנה לא עשה דנטע רבעי במנין העשין וגם לא מנה לאו דערלה במנין הלאוין. אלא מנה במספר הפרשיות פרשת ערלה. וכנראה שבא לכלול בזה בין לאו דערלה ובין עשה דנטע רבעי. וכ"כ הר"ם מועטי ז"ל בביאורו שם עיי"ש. אבל הדבר מתמיה מאוד. ואינו מובן כלל מאי ענין עשה דנטע רבעי ולאו דערלה שהם מצות המוטלות על כל יחיד ויחיד למספר הפרשיות. שהם רק מצות המסורות לציבור ולב"ד. וכ"ש שיש לתמוה על הבה"ג וסייעתו ז"ל מה ראו לחלק בזה בין עשה דנטע רבעי שמנאוה במספר הפרשיות ללאו דערלה שמנאוהו במספר הלאוין. ודבריהם צ"ע אצלי. והדבר ברור דמטעם זה נטה רבינו הגאון ז"ל מדרכו של הבה"ג בזה. ומנה בין עשה דנטע רבעי ובין לאו דערלה שלא במספר הפרשיות. אלא במקומן הראוי להן. העשה בין העשין. והלאו במספר הלאוין שעל כל יחיד ויחיד. ועדיין יש לעיין בזה אמאי לא מנה רבינו הגאון ז"ל עשה דוערלתם ערלתו את פריו דהו"ל עשה לאיסור הנאה מערלה. כדתניא (בפ"ב דפסחים כ"ב ע"ב). ערלים לא יאכל אין לי אלא איסור אכילה. מנין שלא יהנה ממנו ולא יצבע בו ולא ידליק בו את הנר ת"ל וערלתם ערלתו את פריו ערלים לא יאכל לרבות את כולם עיי"ש. ומבואר בירושלמי (פ"ג דערלה ה"א ובפ"ב דפסחים ה"א) דזה הו"ל עשה עיי"ש. וכ"כ התוס' (בב"ק בפרק הגוזל עצים ק"א ע"א) בד"ה מניין עיי"ש. ונראה דעשה גמורה היא ולא לאו הבא מכלל עשה לחוד. שהרי בהדיא כתיב בקרא וערלתם ערלתו את פריו שצוה הכתוב להתרחק משום הנאה מפירות ערלה. והו"ל כעשין דשביתה בשבת ויו"ט ועשה דעינוי ביוה"כ שמנו כל הראשונים ז"ל מוני המצות. וקושיא זו לא על רבינו הגאון לחוד קשה אלא גם על כל מוני המצות כולם שלא הזכירו עשה זו. חוץ מהרא"ם ז"ל ביראים (סי' קפ"ה) שמנאה עיי"ש. וביותר יש לתמוה על הרשב"ץ ז"ל בזה"ר (עשין ס"ק ע"ב) שהבאתי לעיל דעל מה שכתב שם הרשב"ג ערלה והילולים כתב בזה"ר וז"ל אין בערלה מצות עשה כ"א לאו. ולא כתבו כי אם למשוך אחריו והילולים שהיא מ"ע להיות נטע רבעי קודש להעלותו לירושלים ולאכלו שם עכ"ל עיי"ש. ודבריי תמוהים איך אישתמיטתי' דברי הירושלמי (בפסחים ובפ"ג דערלה שם) שיש עשה בהנאת ערלה. וכבר ראיתי להר"י בכ"ר דוד (בד"א בקונטרס הלאוין) שעמד על דברי הרשב"ץ בזה"ר. שהוא מונה כל לאוין הבאין מכ"ע במנין המצות אמאי לא מנה עשה זו. והביא ראי' מדברי התוס' (בב"ק שם) דהו"ל עשה עיי"ש. ואשתמיטתי' שכן מפורש בירושלמי וגם יותר הו"ל לתמוה על דברי הרשב"ץ שם שכתב בהדיא שאין שום עשה בערלה. וגם מש"כ דהו"ל לאו הבמכ"ע ולכן לא הקשה אלא על הרשב"ץ אין דבריו נכונים. דודאי עשה גמורה היא וכמש"כ. וא"כ לא על הרשב"ץ בלבד קשה אלא על כל מוני המצות כולם קשה אמאי לא מנאוה.

איברא דלדרכו של רבינו הגאון ז"ל אפשר לומר עפמש"כ התוס' בב"ק שם וז"ל אבל אין לומר דאע"ג דליכא מלקות ביוצא משאר פירות עשה דוערלתם ערלתו איכא. דהא על כל מאי דכתיב וערלתם קאי לא יאכל דכתיב בתר הכי עכ"ל עיי"ש. מבואר מדבריהם דבכל הנך דאיתרבו לעשה דוערלתם ערלתו. איכא נמי לאו דערלים לא יאכל דכתיב בתרי'. וא"כ לרבינו הגאון ז"ל שבכל מצוה שיש בה ל"ת ועשה אינו מונה אלא הלאו או העשה. כאן נמי מאחר שמנה לקמן במנין הלאוין לאו דערלה שוב לא הוצרך עוד למנות העשה במנין העשין. אלא שיש לתמוה על דברי התוס' בב"ק שם. דהרי בירושלמי שם אמרינן ר"א בשם רבי יוחנן העושה איספלנית משור הנסקל וכו' מערלה צריכה. עשה לרחקו כתיב. לא תעשה לאוכל כתיב. לא תעשה לרחקו לא כתיב עיי"ש. הרי מבואר דמספקא לי' לרבי יוחנן אם הלאו דערלה קאי נמי על הנאה או שאין בהנאה אלא עשה גרידא והלאו לא קאי אלא על אכילה בלבד. ואולי אפשר לומר דהתוס' סמכו על לשון הברייתא בתלמודא דידן (בפסחים ובב"ק שם). דמדקתני אין לי אלא איסור אכילה מנין שלא יהנה וכו' ת"ל וערלתם ערלתו את פריו ערלים לא יאכל לרבות את כולם. משמע דאיתרבו כולם גם ללאו דלא יאכל. מיהו בעיקר ברייתא זו שהיא בספרא (פרשת קדושים) לא מסיים בה הכי. אלא ת"ל וערלתם ערלתו לרבות את כולם עיי"ש. וכן הוא בפ"ב דקידושין (נ"ו ע"ב) עיי"ש. ובילקוט (פרשת קדושים רמז תרט"ז) נראה דגם בסוגיא דפסחים היתה גירסתו כן עיי"ש. אלא דלהתוס' י"ל שהיתה גירסתם כגירסא שלפנינו להכי ס"ל דלתלמודא דידן פשיטא לי' דהלאו קאי נמי אכולהו הנך דאיתרבו מעשה דוערלתם ערלתו. וכדמתבאר מלישנא דברייתא. וזו נראה שהיא דעת רבינו הגאון ז"ל ולכך לא מנה עשה זו. אבל עדיין קשה להבה"ג וסייעתו וכן להרמב"ם וסייעתו דבכל מצוה שיש בה ל"ת ועשה דרכם למנות שתיהן אמאי לא מנו עשה זו. ומיהו להרמב"ם ז"ל אפשר לומר דכיון דכאן אין העשה מפורשת בקרא כ"כ אלא מייתורא דקרא דרשינן לה אינה באה במנין לדעתו. וכמו שביאר בשרשיו (שורש שני) עיי"ש. אבל זה אינו דהיינו דוקא היכא דלא אשכחן בהדיא בדברי חז"ל דקרו לה עשה. אבל היכא שנמצא בדבריהם דהו"ל עשה גם להרמב"ם היא מצוה נמנית. וכמבואר בדבריו שם ובכמה דוכתי. וא"כ כאן דמפורש בירושלמי בהדיא דהו"ל עשה. ודאי הי' לו למנותה. וכ"ש שיקשה להרמב"ן ז"ל שחולק על הרמב"ם בשורש זה. ולכן דבריהם צ"ע אצלי כעת. ועכ"פ לרבינו הגאון ז"ל שפיר י"ל כדכתיבנא. ועי' בלבוש יו"ד (סי' רצ"ד סעי' כ"ד) שכתב ג"כ דיש בערלה עשה ול"ת. עיי"ש. ועדיין אין זה מספיק ויתבאר בזה לקמן במנין הלאוין (לאו קל"ח) עיי"ש. וגם מה שעמדנו על דברי התוס' בב"ק מהירושלמי לק"מ כמו שיתבאר שם עיי"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.