ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/מבוא/ז/א
השורש הראשון.
שאין ראוי למנות המצות שהן מדרבנן.
עיקר יסודו של הרמב"ם בשורש זה הוא מדברי רבי שמלאי דאמר תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני. ומבואר מזה שאין בכלל תרי"ג מצות אלא מצות שבתורה שנאמרו למשה בסיני בלבד. והרמב"ן ז"ל כדי להליץ על הבה"ג ז"ל שמנה גם מצות דרבנן בכלל מנין זה השיב על זה דאין גירסת הבה"ג כך. אלא תרי"ג מצות נצטוו ישראל. כמש"כ בה"ג בתחלת מנין המצות שלו. והלשון הזה יכלול כל מה שנצטוו אפי' מדרבנן עיי"ש בדבריו. אבל כבר הרגישו האחרונים ז"ל שדבריו תמוהים בזה משום שאע"פ שכן הוא לשון הבה"ג במימרא דרבי שמלאי שהביא שם בתחלת מנין המצות שלו. מ"מ בסוף מנין המצות שלו סיים הבה"ג וכתב וז"ל הרי כאן תרי"ג מצות שקבלו ישראל בסיני עיי"ש. ומבואר מזה דגם בגירסתו היה כתוב כן. ואני מוסיף דבנוסחת הבה"ג כת"י רומי מבואר כן כמה פעמים בהקדמת הבה"ג שם. ולשון זה שכתוב בתחלת מנין המצות בה"ג שלפנינו ליתא שם כלל עיי"ש. אלא שכבר כתבתי דנוסחא זו של הבה"ג כת"י לא היתה לפני הרמב"ן ז"ל. אבל גם מנוסחת הבה"ג שלפנינו תמוהים דבריו. אם לא שנאמר דנוסחא אחרת לגמרי היתה לפני הרמב"ן ז"ל כי הרבה נוסחאות שונות היו מדברי הבה"ג כאשר הוכחנו בכמה מקומות בפנים מדברי הראשונים ז"ל. ואמנם מלבד זה כתב הרמב"ן ז"ל עוד שם דאפי' במצות דרבנן שייך לשון זה כיון דעכ"פ רוב המצות שבמנין תרי"ג הם מן התורה. שכן הוא מנהג חז"ל בתלמוד וגם בתורה ונביאים כן שלא יחושו להוציא דבר אחד מן הכלל וידברו על הרוב עיי"ש בדבריו. ולענ"ד גם דברי הרמב"ם וגם דברי הרמב"ן ז"ל תמוהים אצלי בזה. דבלא"ה גם בלא שורש זה אם לא נאמר בדעת הבה"ג כסברא זו של הרמב"ן ז"ל יהיו דבריו תמוהים מדברי רבי שמלאי כמו שהשיב עליו הרמב"ם ז"ל. דמיד בלאו הראשון שבמנין הלאוין להבה"ג מנה לאו דלא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. וכאן יש לתמוה ביותר שהרי הבה"ג גופי' (סוף הלכות גיד הנשה) פסק דהלכה כרבי יהודה (בפרק גיד הנשה ק' ע"ב) דאמר גיד הנשה נוהג בטמאים כבטהורים דמבני יעקב נאסר להם גיד הנשה ועדיין בהמה טמאה מותרת להם עיי"ש. ולדידי' הו"ל גיד הנשה מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני כמבואר התם ובפרק ארבע מיתות (נ"ט ע"א) עיי"ש. וא"כ כיון דאמר רבי שמלאי תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני ע"כ צ"ל דאין לאו זה במנין תרי"ג. וא"כ הדבר תמוה בתרתי. חדא דלפ"ז נמצא ע"כ דלדידן דקיי"ל כר"י מנין המצות הוא תרי"ד. דהרי לרבי שמלאי יש תרי"ג מצות מלבד גיד הנשה. והרי הבה"ג גופי' לא מנה אלא תרי"ג עם לאו דגיד הנשה בכלל. ועוד דעכ"פ מבואר דאין לאו דגיד הנשה בכלל תרי"ג. והרי הבה"ג גופי' מנה גם לאו דגה"נ במנין תרי"ג. וע"כ מוכרח שאין לנו בזה אלא כדברי הרמב"ן ז"ל דמאי דאמר רבי שמלאי תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני לא אמר כן אלא על הרוב. אבל ודאי נכללו במנין זה גם אותן שלא נאמרו בסיני ואין מקום להשגת הרמב"ם ז"ל. וגם דברי הרמב"ן ז"ל תמוהים שלא הכריח כן מהכרח זה. ומלבד זה יש לתמוה דהרי לפי המבואר בסוגיא דפרק ארבע מיתות שם גם מילה ופריה ורביה לא נאמרו בסיני אלא לבני נח נאמרו. וקרא דביום השמיני ימול למילתי' הוא דנאמר למישרי שבת. וכן מאי דכתיב לך אמור להם שובו לכם לאהליכם לא נאמר אלא כדי להתיר להם אחר שנאסרו דכל דבר שנאסר בענין צריך מנין אחר להתירו עיי"ש. וא"כ ע"כ אפי' לרבנן דר"י דאמרי דגה"נ בסיני נאמר. אכתי מ"מ קשה ממילה ופו"ר דלכ"ע לא נאמרה מצותן בסיני אלא לאברהם אבינו הוא דנאמרה. ומ"מ לכ"ע נמנין במנין תרי"ג. ואפי' לשינויא בתרא בסוגיא דפרק ארבע מיתות שם דמילה נשנית בסיני וכדפירש"י שם בד"ה ואבע"א עיי"ש. מ"מ עכ"פ עדיין ודאי קשה מפו"ר דודאי לא נאמרה למשה בסיני ואעפ"כ נמנית במספר תרי"ג. וע"כ צריכין אנו לסברת הרמב"ן ז"ל גם לכל שאר הראשונים ז"ל אע"פ שפסקו דלא כר"י בגיד הנשה. וא"כ דברי הרמב"ם והרמב"ן ז"ל תמוהים בזה. ועי' מה שביארנו בזה בפנים (עשין ל"ב) עיי"ש היטב ואכמ"ל בזה. ומ"מ בעיקר שורש זה השיג הרמב"ם ז"ל עוד כמה השגות על הבה"ג בזה. והרמב"ן ז"ל האריך להמליץ ולדון זכות על הבה"ג עיי"ש. ובכל זאת במסקנתו הכריע מסברא דהעיקר כדעת הרמב"ם ז"ל. וז"ל שם ועכ"ז יותר דברי הרב (הרמב"ם) קרובים לנו ונראים בעינינו שלא ימנו במנין הזה אלא מצות שהן מן התורה בלבד וכו' עכ"ל עיי"ש. וזו היא ג"כ דעת רבינו הגאון ז"ל כמו שביארנו בפנים (עשין נ"ט ס') עיי"ש וכן מתבאר עוד ממש"כ לעיל (עשין נ"ה) עיי"ש: