ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/רי

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג TriangleArrow-Left.png לא תעשה TriangleArrow-Left.png רי

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


לקדש אם נטמא לא יאכל. כתיב (בפרשת צו) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל וגו'. והוא אזהרה שלא לאכול קדשים שנטמאו. ולכאור' צ"ע בזה מדאמרינן (בפ"ב דפסחים כ"ד ע"א) אמר ר"פ מהכא (שמעינן לכל איסורין שבתורה דכי היכי דאסורין באכילה אסורין בהנאה) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל וגו' שאין ת"ל לא יאכל מה ת"ל לא יאכל. אם אינו ענין לגופו דהא נפקא לי' מק"ו ממעשר הקל ומה מעשר הקל אמרה תורה לא ביערתי ממנו בטמא בשר קדש חמור לא כ"ש. וכ"ת אין מזהירין מן הדין הקישא הוא דכתיב וכו'. מה ת"ל לא יאכל אם אינו ענין לגופו תניהו ענין לכל איסורין שבתורה. ואא"ע לאכילה תניהו ענין להנאה. א"ל רבינא לר"א ואימא לעבור עליו בשני לאוין וכו' א"ל כל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי עיי"ש. הרי דהך קרא לא אתי לאזהרת אכילת קדשים טמאים אלא לאזהרת איסור הנאה לכל איסורי אכילה שבתורה. איברא דקושיא זו תקשה לכל הראשונים ז"ל שכולם כתבו לאו זה לאזהרת אכילת קדשים טמאים כפשטי' דקרא. אבל לק"מ דלא מיבעיא להסוברים דקיי"ל כרבי אבהו דאמר התם דכל מקום שנאמר לא תאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע. ולדידי' ע"כ לא מיתוקים קרא אלא כפשטי' ולעבור עליו בשני לאוין. ומ"מ אין זה כלאו כפול שאינו בא במנין. דהרי הלאו האחד הוא בבשר טמא והשני במע"ש טמא. אלא דבשר קודש טמא נפק"ל נמי בהיקישא ממע"ש לעבור עליו גם באזהרה דלא ביערתי ממנו בטמא כמע"ש שנטמא. וא"כ באמת לא נמנה בקודש טמא אלא לאו אחד וזה פשוט. אלא אפי' לדעת הסוברין דלא קיי"ל בהא כרבי אבהו. מ"מ אע"ג דהך קרא מיתוקים באם אינו ענין לאזהרת איסור הנאה לכל איסורין שבתורה. אין מקרא יוצא מידי פשוטו שהוא אזהרה לקודש טמא. וכיו"ב כתבו בתשובות חכם צבי (סי' כ"ו) ובלח"מ (פ"א מהלכות גזילה) ובדרישה (חו"מ סי' שנ"ט) לענין לאו דלא תעשוק עייש"ה ובמש"כ בזה לעיל (לאוין נ') ואין להאריך בזה. ואע"ג דלשיטת רבינו הגאון ז"ל כל מצוה שיש בה שני לאוין והאחד הוא כללי והשני אינו בא אלא על אחד מן הפרטים שבכלל לאו הראשון. אינו בא במנין אלא הלאו הכללי בלבד. אפי' כשהן משני שמות. וא"כ כאן דלאו דלא ביערתי ממנו בטמא שמעינן ממנו אזהרה גם לקודש טמא. כמבואר בסוגיא דפסחים שם. שוב אין למנות לאו דוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל לאזהרת קודש טמא. כיון דליכא נפק"מ בלאו זה אלא לעבור עליו בשני לאוין. אבל זה ליתא. דכבר נתבאר אצלנו בכמה דוכתי דהיינו דוקא היכא דלפום פשטי' דקרא נכלל בלאו הכללי ג"כ הענין שעליו בא להזהיר הלאו הפרטי. אבל היכא דלא נפק"ל פרט זה אלא באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן. אז גם לשיטת רבינו הגאון ז"ל גם הלאו הפרטי בא במנין בפ"ע. וא"כ הכא דודאי אין קודש טמא בכלל מע"ש טמא. אלא דאיכא למילף קודש ממע"ש בק"ו ובהיקשא. ודאי גם לשיטתו נמנה לאו דוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל שהוא אזהרה מפורשת לקודש טמא בפ"ע. ועי' לעיל (לאוין ע"ח) מש"כ שם עוד בלאו זה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.