ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/יב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ולא תלכו בחוקות גויהם. (בפרשת אחרי) כתיב כמעשה ארץ מצרים וגו' לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וגו' לא תעשו ובחקותיהם לא תלכו. (בסו"פ קדושים) כתיב ולא תלכו בחקות הגוי אשר אני משלח מפניכם וגו'. והרמב"ם ז"ל (בסה"מ לאוין ל') הביא מצוה זו מקרא דפרשת קדושים. וכן החנוך נמשך בזה אחר הרמב"ם ז"ל. ולא מנה לאו זה אלא בפרשת קדושים (מצוה רס"ב) עיי"ש. וכן בסמ"ג (לאוין נ') כתב עיקר לאו זה מקרא דפרשת קדושים. אלא שאח"כ כתב שנשנה לאו זה ג"כ בקרא דובחקותיהם לא תלכו שבפרשת אחרי. ובקרא דהשמר לך פן תנקש אחריהם שבפרשת ראה עיי"ש. ולשונו שם לקוח מדברי הרמב"ם ז"ל (בפי"א מהלכות ע"ז ה"א) עיי"ש. וגם מלשון רבינו הגאון ז"ל הכי משמע דכוונתו לקרא דפרשת קדושים. והוא תמוה לכאורה. אמאי נקטו קרא המאוחר (דפרשת קדושים) ולא נקטו מהמקרא המוקדם (בפרשת אחרי). וגם במנין המצות הקצר להרמב"ם (בריש חבורו הגדול) דקדק למינקט לאו זה רק מקרא המאוחר בפרשת קדושים עיי"ש. וכפי הנראה כוונתם ז"ל בזה. משום דקרא דובחקותיהם לא תלכו דפרשת אחרי יש מקום לפרש דלא קאי אלא על העבירות ואיסורים המפורשים בתורה. כמו העריות הכתובות בההיא פרשה. וכדמסיים נמי קרא (בסוף פרשת העריות) אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים וגו' ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות אשר נעשו לפניכם וגו'. וא"כ יש מקום לומר דגם קרא דובחקותיהם לא תלכו דראש הפרשה בחוקות אלו מיירי. אבל בקרא דפרשת קדושים דמסיים קרא אני השם אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים וגו' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. משמע שרצה הקב"ה להבדילם לגמרי אפי' מנימוסיהם ומנהגיהם ודרכי האמורי אשר מצד עצמן אין בהן שום עבירה. וכמו שהביאו הרמב"ם ז"ל והסמ"ג שם מהספרא עיי"ש. וכן מבואר בכמה דוכתי. וזהו שכתב הרמב"ם (בריש פי"א מהלכות ע"ז) וז"ל אין הולכין בחוקות העכו"ם ולא מדמין להן לא במלבוש ולא בשער וכיו"ב שנאמר ולא תלכו בחוקות הגוי וכו'. אלא יהי' הישראל מובדל מהן וידוע במלבושיו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו. וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים וכו' עכ"ל עיי"ש. וזה מבואר עפמש"כ:

אבל בדברי רז"ל בכל מקום לא הביאו לענין זה אלא מקרא דובחוקותיהם לא תלכו דפרשת אחרי. כמו בתורת כהנים (פרשת אחרי פי"ג) ובתוספתא (דסנהדרין סוף פ"ט) ובפרק ארבע מיתות (נ"ב ע"ב) בברייתא ובסוגיא דגמרא שם. ובפ"ק דע"ז (י"א ע"א). ובברייתא דסוף פ"ב דחולין (מ"א ע"ב) עיי"ש. וכן הוא בירושלמי (פ"ז דסנהדרין ה"ג) עיי"ש. וכן הבה"ג במנין הלאוין הביא לאו זה מהך קרא דובחוקותיהם לא תלכו עיי"ש. והנה הבה"ג שם מנה בזה שני לאוין. האחד מדכתיב (בפרשת משפטים) ולא תעשה כמעשיהם. והשני מקרא דובחוקותיהם לא תלכו עיי"ש. וכן באזהרות הר"ש בן גבירול ז"ל מנה שני לאוין אלו. וכתב וז"ל ולא תעשה כהם בורות נשברים ולא תלך אתם בחקות משמרתם עכ"ל. ופשוט דכוונתו לשני לאוין אלו. וכמו שכתבן גם הבה"ג סמוכין זה לזה. וכדרכו ז"ל לימשך אחר הבה"ג. וכ"כ באזהרות הר"א הזקן ז"ל שני לאוין אלו סמוכים יחד. וכתב וז"ל וכמעשיהם לא תעשו ולא תלכו בחוקיהם עכ"ל עיי"ש. וכן הר"א ממיץ ז"ל ביראים (סי' פ"ח) מנה שני לאוין אלו יחד כהבה"ג עיי"ש. וראיתי להרשב"ץ ז"ל (בזה"ר לאוין סי' פ"א) שכתב על דברי הרשב"ג וז"ל ולא תעשה כהם בורות נשברים. אינו לאו מיוחד אלא כולל כל מיני ע"ז כענין שנאמר אותי עזבו וגו' לחצוב להם בורות בורות נשברים עכ"ל עיי"ש. ודבריו תמוהים. דהדבר פשוט דודאי כוונת הרשב"ג למנותו לאו מיוחד בפ"ע כדרכו ז"ל לימשך אחר הבה"ג. ואם כוונת הרשב"ץ ז"ל בזה להשיג על המשורר טפי הי' לו להשיג על הבה"ג. שדבריו הם מקור לדברי המשורר בזה. וכפי הנראה כוונת הבה"ג וסייעתו ז"ל בלאו זה דלא תעשה כמעשיהם שבא להזהיר שלא לעבוד את השם בעבודה שדרך עובדי ע"ז לעשותה לאלהיהם. וכמו שכתבו הרמב"ן ורבינו בחיי והחזקוני (בפרשת ראה) על קרא דלא תעשה כן לשם אלקיך וגו' עיי"ש בדבריהם. ודברי הרא"ם ז"ל ביראים צ"ע אצלי דמשמע מדבריו דשני לאוין אלו באו להזהיר על ענין אחד עיי"ש. וא"כ אינם אלא לאוין כפולים ואינם נמנים אלא בלאו אחד. ולא יתכן לפרש כן דברי הבה"ג. אלא שראיתי בנוסחת הבה"ג כת"י רומי דשם לא מנה אלא לאו אחד. וכתב שם כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו עיי"ש. והוא רישא דקרא דובחוקותיהם לא תלכו. אבל לאו דלא תעשה כמעשיהם לא הזכיר כלל. וכזה ממש הוא לשון הר"י אלברגלוני ז"ל באזהרותיו עיי"ש. ובלתי ספק שהיתה לפניו נוסחת הבה"ג כת"י רומי. והמפרש בנתיב מצותיך הבין דכוונת הר"י אלברגלוני למנות שני לאוין מקרא זה. האחד כמעשה ארץ מצרים וגו' וכמעשה ארץ כנען וגו' לא תעשו. והשני ובחוקותיהם לא תלכו עיי"ש. ואין זה נכון כלל. וגם לא נזכר כלל בדברי הר"י אלברגלוני לאו דובחוקותיהם לא תלכו עיי"ש. והדבר ברור דאין כוונתו למנות אלא לאו אחד. ורישא דקרא נקט. כהבה"ג לפי נוסחא הנ"ל. וכן הבין הר"ר משה מועטי ז"ל בפירושו לאזהרות אלו עיי"ש. ועכ"פ לפי נוסחת הבה"ג שלפנינו והר"א הזקן והרשב"ג ז"ל עכצ"ל דבלאו דלא תעשה כמעשיהם כוונתם כדכתיבנא. או אפשר לומר דס"ל דבחוקותיהם לא תלכו הוא אזהרה על חוקות הרבים. ולא תעשה כמעשיהם הוא אזהרה על היחיד. ועי' בחזקוני (פרשת קדושים) על קרא דלא תלכו בחקות הגוי שכתב וז"ל שנה בה שלא תאמר על חוקות הרבים הזהיר אבל על חוקות היחיד ליכא למיחש קמ"ל עכ"ל עיי"ש. ולפי דבריו אפשר לומר בפשיטות מש"כ רבינו הגאון ז"ל לאו זה מקרא המאוחר דפרשת קדושים. היינו משום דלטעמי' אזיל. דבכל כיו"ב שיש במצוה אחת שני לאוין האחד כללי והאחד פרטי שאינו בא להזהיר אלא על אחד מן הפרטים שבלאו הכללי. אין דרכו למנות אלא אותו הלאו שכולל יותר. כמו שביארנו בהרבה מצות כיו"ב. וא"כ כאן כיון דלאו דלא תלכו בחוקות הגוי כולל אזהרה אפי' לחוקות היחיד וכ"ש לחוקות הרבים. משא"כ לאו דובחוקיתיהם לא תלכו שאינו מזהיר אלא על חוקות הרבים. לזה יפה עשה לפי דרכו דלא מנה אלא לאו דלא תלכו בחוקות הגוי. אבל הרמב"ם ז"ל וכל הנמשכים אחריו שדרכם בכל כיו"ב למנות שני הלאוין. ע"כ לא ס"ל כדעת החזקוני. דאל"כ הי' להם למנות שני לאוין אלו. וכן צ"ל ע"כ בדעת הבה"ג וסייעתו ז"ל. דאל"כ הו"ל למנות גם לאו זה. לפי דרכם בכל כיו"ב למנות שניהם. ובאמת דדבר גדול חידש לנו החזקוני בזה. ומכל הפוסקים לא משמע הכי. וגם לא מצאתי לו מקור בשום דוכתא. וממשמעותא דקרא ג"כ ליכא למשמע הכי. דגוי בלישנא דקרא לא על היחיד נאמר כידוע. וצ"ע ואכמ"ל בזה:

והנה ראיתי להרא"ם ז"ל ביראים (סי' פ"ח) שכתב וז"ל ובחוקותיהם לא תלכו פי' אפי' אינן עבירות אלא מעשים וחוקות שהורגלו לעשות לשם תורה שלהם הזהירה תורה עליהן וכו'. ואע"ג דאמר בת"כ על עבירות. לא לאפוקי חוקים שאינן עבירות. דהא תניא טובא חוקים שאינן עבירות. כדתניא המספר קומי וכו' אלא לעבור על חוקים שהם עבירות שני לאוין לאו דעבירה ולאו דבחוקותיהם לא תלכו עכ"ל עיי"ש. ולכאורה הדברים מוכרחים. אלא דלפ"ז צ"ע לדרכו של רבינו הגאון ז"ל שאינו מונה אלא הלאוין הכללים ולא הלאוין הפרטים שכבר באו בכלל הלאוין הכללים שבאו במנין. א"כ כאן כיון שמנה לאו דבחוקותיהם לא תלכו לא הי' לו למנות כל הנך לאוין שבאו בתורה בפרטות על אותן עבירות שהן בכלל חוקות העכו"ם. כמו כל לאוין דע"ז ואשרה ומצבה ואבן משכית וכל כיו"ב. כיון דבלא"ה כבר מוזהרין ועומדין עליהם בלאו דובחוקותיהם לא תלכו. וליכא נפק"מ בהנך לאוין אלא לעבור עליהן בשני לאוין כמש"כ הרא"ם ז"ל. ועי' מש"כ בזה לקמן בלאו דלא תתן להעביר למולך ע"פ דברי הב"ח (ביו"ד סי' קע"ח) דלפ"ז ניחא. וגם לפי מש"כ מרן בב"י שם ובכ"מ (פי"א מהלכות ע"ז ה"ג). דבלאו זה דבחוקותיהם לא תלכו התורה מסרה הדבר לחכמים לפרש באיזה ענין מותר ובאיזה ענין אסור עיי"ש בדבריו. איכא ג"כ נפק"מ טובא בהנך לאוין הפרטים. לומר דדברים אלו שנתפרשו בתורה בפרט. אסורין בכל ענין ואין רשות להקל בהן באיזה ענין שיהי'. ולפ"ז אין צריך לידחק בפירושא דברייתא דת"כ כמו שנדחק הרא"ם ז"ל דליכא נפק"מ אלא לעבור בשני לאוין. דודאי איכא נפקותא רבתא לדינא. ועי' ג"כ בתשו' מהרי"ק (שורש פ"ח) מה שהאריך בזה. דגם לפי דבריו ז"ל אתי שפיר עיי"ש היטב. ובלא"ה נראה דלאו דובחוקותיהם לא תלכו עכ"פ מדאורייתא לא מיתסר אלא כל שעושה כן בדרך קבע על דעת להתנהג כן תדיר כחוק. אבל כשאינו עושה כן אלא במקרה בעלמא. לא אשכחן איסורא בקרא. וכן כתב הראב"ע ז"ל (בפרשת אחרי) וז"ל ובחקותיהם לא תלכו שלא ירגיל אדם ללכת בדרך הזה עד שיהי' לו חוק עכ"ל עיי"ש. ולפ"ז בפשיטות איכא נפק"מ טובא לענין זה. דאותן הפרטים שבאו בהן בתורה בכל אחד מהן לאו מיוחד בפ"ע ולא מתורת חוק. ודאי פשיטא דבכל ענין נאסרו אפי' רק פעם אחד. כמו כל איסורין שבתורה. וראיתי דבר תמוה להסמ"ק דאע"ג דדרכו למנות כל המצות הנוהגות בזה"ז מ"מ לא מנה לאו זה דובחוקותיהם לא תלכו כלל. לא לאו זה ולא לאו אחר מן הלאוין האמורים בענין זה וזה דבר מתמיה וכל מה שעלה על דעתי לצדד בזה אינו מספיק להעלות ארוכה לדברי הסמ"ק בזה וצ"ע כעת:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.