ביאור הגר"א/אורח חיים/תריב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ביאור הגר"אTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תריב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ג[עריכה]

ס"ג אכל כו'. תוספתא פ' בתרא דיומא שם וגמ' פ"ב:

ד[עריכה]

ס"ד י"א. כריב"ב דתני לה בגמ' וחכמים כו':

וי"א. תוספתא וטור כר"ש דסוגיא דש"ס בכ"מ כוותיה טומאת אוכלין בכביצה:

שוחקות. שם רי"א ב' בצים שוחקות כו'. חכ"א כביצה ומחצה שוחקות:

ו[עריכה]

ס"ו ואם אכל כו'. כמ"ש בפ"א דמגילה ז' ב':

ואסור כו'. ר"ל אע"ג דאמרינן ברפ"ב דברכות י"ד א' טועם ואין בכך כלום היינו כמ"ש שם אכילה ושתיה קביל עליה כו' משא"כ כאן וע' בפ"ז דחולין בשלמא תרומה טעים כו':

ט[עריכה]

ס"ט שתה כו' אבל כו'. מתני' וגמ' שם:

י[עריכה]

ס"י שתה מעט כו'. תוספתא שם ועמ"א ס"ק ה' שכתב והעיקר כמ"ש הב"ח כו'. ודבריו דחוקים מאד ע"ש ודברי רי"ו עיקר שכששותה הרבה שובר רעבונו והתורה אמרה אשר לא תעונה:

וי"א כו'. הוא מתני' ערוכה בפ"ג דכריתות י"ב ב' דשיעור שתיה כשיעור אכילה כדי אכילת פרס וכ"ה בברייתא בגמ' שם י"ג א' ודברי הרמב"ם הם שגגה גדולה ואפשר לומר דהרמב"ם מפרש דר"א דפליג בכריתות שם ואמר אם פסק בה או אם נתן כו' חד טעמא לתרווייהו כיון דנתן מעט מים הרי לא שתה רביעית בכדי רביעית ואנן קי"ל כר"א כמ"ש שם י"ג ב' וסובר דה"ה בכ"מ. אבל ליתא דדוקא שם דכתיב ושכר כמש"ש:

מותר ליגע כו'. יומא ע"ז ב' דלא כי"מ שדחקו שם בתינוק קטן שאין יכול ליטלו בעצמו והביאו ראיה מפ"ק דפסחים דאף חכמים ל"פ אלא משום דהוא עצמו מחזר כו' שאני התם שמותר בשאר דברים לא בדיל ועתוס' דע"א ו' ב' ד"ה מנין כו' דלא אסור אלא בנזיר דכ"ע שתי חמרא כו' וכמ"ש ביומא י"ד א'. ועודנ"ל דוקא בנזיר משום דסחור סחור לכרמא כו' והוא מבקש שיתן לו מסתמא ליושתי קבעי כמ"ש תוס' שם אבל אם נדור משאר דברים מותר ליתנו לו כ"ז שלא אמר בפירוש שיאכלנו וכמ"ש בתוספתא ספ"ב דדמאי ע"ה שאמר לחבר תן לי ככר זה ואוכלנו יין זה ואשתנו לא יתן לו שאין מאכילין טהרות לע"ה היה נדור מן הככר וא"ל תן לי ואוכלנו אבטיח וניקר וא"ל תן לי ואוכלנו יין ונתגלה וא"ל תן לי ואשתנו לא יתן שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו כיוצא בו לא יושיט ישראל אבר מן החי לב"נ ולא כוס יין לנזיר שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו אלמא נקט בכולם ואוכלנו חוץ מאלו שנים. והרשב"א והר"ן ומ"מ כתבו ב' טעמים על קניבת ירק דאסור קודם מנחה א' משום דלמא אתי למיכל אבל מן המנחה ולמעלה דומה כמי שיש לו פת בסלו ולפ"ז אסור כאן ועוד טעם אחר כ' משום דקודם המנחה נראה כמתקן לצורך היום ואע"ג דבירושלמי דפ"ד דפסחים הל' ד' הנ"ל משמע כטעם הראשון שם שאמרו שע"י שהוא דבר קל כו' ליתא דהיינו לר"א שם אבל לפי מאי דקי"ל כרב כמ"ש בסי' תרי"א ס"ב א"צ לזה אלא טעמא משום סכנה כקושיית הירושלמי הנ"ל וכמו שאסרו בכל שבת בתוספתא הנ"ל וקי"ל כרב כנ"ל ואע"פ שטעם של ר"א לכאורה ברור כיון שהטעם משום סכנה מה לי בחול כו' מ"מ הא מסיק שם דאסמכוה אקרא שבתון שבות וכן בגמ' שלנו משמע דלאו משום טעם הראשון ועמ"א:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.