ביאור הגר"א/אורח חיים/ח

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

סעי' א יתעטף. ר"ל דהעיטוף ג"כ מעומד כמ"ש בסמ"ק (סי' צ"ב) דתקיעה וציצית ילפינן מג"ש לכם לכם מעומר דכתיב בקמה ואמרינן אל תקרי בקמה כו' כמ"ש ברא"ש בסוף ערבי פסחים (סי' מא) וסימן (תהילים לג יא) עצ"ת ה' לעולם תעמוד:

ויברך. נראה ליתן טעם למה בקצת מצות אין מברכין:

א' כל מצוה שאין בה מעשה כגון השמטת כספים.

ב' שאינה תלויה כולה ביד עושה כגון צדקה שמא לא יקבלנו וכן משפט שמא לא יקבלו הבעלי דינים וכיוצא.

ג' מצוה הבאה ע"י עבירה כגון השבת גזילה שלא צוונו לגזול כדי להשיב. וכן על מיתות ב"ד שה' חס על בריותיו ואינו חפץ כו' וכמ"ש אין מברכין על הפורעניות ומה"ט אין מברכין על מים אחרונים ומתנות כהונה דלאו איהו קיהיב דמשולחן גבוה קזכו ועל חלה וכיוצא מברכין על הפרשתה.

ובמה שכתבתי לעיל שמא לא יקבלו כולל מצות הרבה כגון כיבוד אב ואם דאם מחלו מחול ומיעקרא וכמ"ש בכתובות (מ' ע"א) היכא אמרינן כו' וכן מצוה הבאה בעבירה כמ"ש ברפ"ט דב"ק (צד.) וע' באבודרהם הל' ברכות ובתשובת הרמב"ן (סי' קפ"ט) בשם ראב"ד ורי"פ:

מעומד. כ' בא"ח בשם הירושלמי כל הברכות מעומד ופי' הוא דבברכח המצות קאמר דא"א לפרש על ברכת הנהנין דהא אמרינן ישבו כ"א מברך לעצמו הסיבו כו' וכן דאמרינן כיצד סדר הסיבה כו' וכן בבהמ"ז וכהנה רבות. ועמ"א שהקשה ממתניתין דחלה האשה היושבת כו' והתם משום הברכה ועיי' רא"ש פ"ד דסוכה (סי' ג') אבל הר"י לא כתב אלא עטיפתו מעומד וקודם לכן בעניין הברכה לא כ' מעומד וכן הטור ודברי מ"א שכתב שחלה אינה מצוה דבריו אין להם שחר והלא אסור לעשות עיסתו קבין ואמרינן בפ"ג דפסחים (מח:) מאי דעתך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא כו':

ב

סדר כו'. עי' תוס' דערכין ב' ב' ד"ה היודע כו' ושלא כדעת הגאונים שכ' המרדכי והטור בשמם כעטיפת ישמעאלים כמ"ש במ"ק ך"ד א' ואמרינן בברכות ס' ב' דמברכין להתעטף בציצית וליתא מדאמרינן גבי אבל ש"מ דבשאר מקומות א"צ ועיטוף לא כתיב בקרא אלא אשר תכסה בה כדרך ב"א שמתכסין כו' ולהתעטף היינו כסוי דדוקא שם דגלי קרא לא תעטה כו' וכל עטיפה שאינה כו' בע"ה. אלא כמ"ש התו' בשם ר"י ט"ע:

ועוסקין במלאכתם. ל"ד ולשון בע"ה שמתכסין בכסותן והולכין ועוסקין בעסקיהם:

ונכון כו'. לשון הטור ומכסה ראשו שלא יהא בגילוי הראש. והוא מדברי בע"ה וכ' ב"י ונראה דלאו בגילוי הראש לגמרי קאמר שאין זה מענין ציצית ועוד האיך הלך ע"כ לעשות צרכיו ושאר דברים אלא שאע"פ שראשו מכוסה דרך צנועים להטיל סודר או טלית על ראשם כו' ואפשר דה"ק שלא יהא בגילוי הראש מציצית כו' וז"ש ונכון כו'. אבל פירושו דחוק דזה לא מקרי גילוי הראש ומצינו בש"ס בכמה מקומות שדרכם בסודר לכסות הראש בקדושין ח' א' וברכות ס' ב' ופ' ע"פ ופט"ז דשבת ופ"ח דשבת ובפ"ג דמ"ק לא בכומתא וסודרא וכן בפ"ח דעירובין ולפי גי' הרי"ף שם בברכות ברכת ציצית אחר מלביש ערומים ולבסוף כי פריס סודרא ארישי' כו' וגם מ"ש היאך הלך כו' מ' מדבריו שאיסור הוא מדינא לילך בגילוי הראש וליתא מדאמרי' בפט"ז דשבת תיתי לי כו' וכן בפ"ק דקדושין ר"ה ברי' דר"י לא כו' ושם כמה חציף האי גברא כו' שמא ממתא מחסיא כו' אלמא דמותר רק לפני ת"ח וכן במס' ד"א בההיא ב' תינוקת ושם בקדושין ברב המנונא אלא דשם בקדושין אפשר כפי' הב"י משום צניעות ועוד בנדרים למ"ד ב' וכן הא דסוף שבת כסי רישך הוא כפשטי' וכמ"ש בקדושין ל"א א' ר"ה ברי' דר"י לא הוה כו' וכמו לפני ת"ח ובפ"ג דמגילה פותח כו' ופי' במס' סופרים בראש מגולה וכן הא דקידושין ח' א' כפשטי' דאדם אחר א"צ כלל לסודר וכמ"ש בפ"ח דשבת ופ' ע"פ ובמ"ר גבי ק"ש והביאו ב"י בסי' ס"א לא הטרחתי עליכם כו' ומ"מ כוונת בע"ה וטור שיכסה ראשו בטלית כמ"ש וסדר עטיפתו כו' ודרך כו' ומחזיר כו' ומכסה כו' ומברך כו' אלא משום דעיטופו להתפלל אמר שיכסה ראשו וכמ"ש סי' צ"א ס"ג ועמ"א שם ס"ק ב' יע"ש ס"ה ואע"ג דכבר כ' הטור בסי' ב' מכסות הראש התם באקראי וממידות חסידות עד שיתעטף וכאן כתב מדינא ולאו מדינא כמ"ש דמדינא אפי' להתפלל ולכנס לב"ה הכל מותר וכמ"ש למטה אלא דכאן יש לכ"א להחמיר משא"כ בסי' ב' אינו אלא לצנועים וכמ"ש בקדושין ח' א' וגם סגי בכל דהו עד שיכסה ראשו וכאן בטלית או בסודר אבל בר"מ ח"ג קכ"ב ב' ובגין דאיהי כו' משום תפלה ובה"כ ולשאר העם שאין להם סודרין וכ"מ בשבת קמ"ז א' בטלית המקופל' וערש"י שם וכמש"ל סי' ש"א סכ"ט דהיינו לאחר כו' וכן בפ' התכלת טלית שהקטן מתכסה כו' וע' זוהר ח"ג קכ"ב ב' וגם מ"ש במסכ' סופרים שי"א שאסור להוציא הזכרה בראש מגולה ג"כ מדת חסידות הוא דבגמ' דברכות ס' ב' לא משמע כן וכמש"ל סי' מ"ז ס"א וכן ממ"ר הנ"ל לא הטרחתי עליכם כו' כללא דמילתא אין איסור כלל בראש מגולה לעולם רק לפני הגדולים וכן בעת התפלה אז נכון הדבר מצד המוסר ושאר היום לקדושים שעומדים לפני ה' תמיד:

ג

טליתות כו'. אע"ג דנוסח הברכה הוא להתעטף לאו דווקא אלא לפי מנהגן ורחמנא אמר בגדיהם וכסותך וכל בגד וכסות במשמע ואמרי' טלית שהקטן מתכסה כו' ואע"פ שאין להגדול עטיפת הראש וכיסוי רוב גופו ואמרינן אשר תכסה לרבות כו' ולא אמרי' דקרא אתי דוקא שמתכסה כו':

וטוב להניח כו'. כי כן דרך העיטוף כמ"ש בע"ה והטור ודרך העטיפה כו':

ויעמוד כו'. ואח"כ כו' כי אין קפידא רק משום הברכה כי אין מחוייב להתעטף בבגד שחייב בציצית וכמש"ל סעי' י"ז ע"ש:

ד

מחזיר כו' מדרש אבכיר בפ' והמים להם חומה למים שאחריהם הזהרו כו' ועב"י ובילקוט וב"י בשם הג"מ בשם הירושלמי לא ס"ד כו' וע"ל ס"ס י"ז ובפסיקת' והובא בילקוט תהלים סי' תשכ"ג כל עצמותי כו' מאחורי ומלפני השלכתי ב' כנפות של טלית כשאני עומד בתפלה:

ה

מברך כו'. ברכות ס' ב' ובתוספתא וירושלמי פ' בתרא דברכות:

אם שנים כו'. משמע מדבריו דיותר נכון שיהא כ"א מברך לעצמו וליתא דדוקא א' מברך לכולם לכתחלה כמ"ש בפ"ח דברכות וכן לשון התוספתא עשרה כו' היו עושין מצוה אחת א' מברך לכולן יחיד כו' וכן בפ"ו דברכות לאחר המזון כו' וכן בברכת המוציא ובהמ"ז ושאר ברכות כמ"ש שם:

והאחרים כו'. לכתחלה אבל בדיעבד אפי' לא ענה יצא כמ"ש בפ"ג דסוכה וכמש"ל סי' רי"ג ס"ב ושם משמע דלכתחילה יש לענות וכן בספ"ח דברכות:

ו

וי"א כו'. כיון שאין בו עיטוף וע"ל סי' ד' סכ"ב ובנדרים מ"ט ב' שעטני מעיל וער"ן ורא"ש שם וס' הראשונה ס"ל דאין קפידא דנוסח הברכה כך היא כמו לישב בסוכה וערא"ש פ"ד דסוכה וכיוצא בו וקושית מהרי"א האיך מברכין הא בעינן עובר לעשייתן וד"מ דחק עצמו בזה איני מבין קושייתו וט"ס בדבריו וערא"ש פ"ק דפסחים:

ז

צריך להפריד כו'. כפרש"י וכ"כ כל הפוסקים דלא כבע"ה שכ' בתחלה להפריד תכלת לצד אחד וכ' ויפה לדקדק לעשות זכר לתכלת ולפ"ז א"צ להפרי' כל חוטי הציצית. בטוש"ע אמר זה מזה וכמ"ש הטור ונק' ציצית ע"ש חוטין הנפרדין כמ"ש ויקחני בציצית ראשי וע"כ צריך להפרידם כו' וכ"מ בגמ' דקא' אין ציצית כו' שנאמר כו' כי צוציתא דארמאי:

ח

יכוין כו'. עסי"א וכמ"ש בנדרים עשה לשם פעלם כו' ולא יהא מאותן שנ' עליהן ותהי יראתם כו':

ט

קודם כו'. אע"ג דאזלינן בתר חזקה כמ"ש בחולין י"ב מ"מ כיון דאפשר לברורי כמ"ש בפ"ק דפסחים חזקתו בדוק כו' למנ"מ כו' ובפ"ג די"ט לענין הבדיקה של בהמה ואע"ג דאזלינן בתר חזקה כמ"ש לענין הגבינות כמ"ש בי"ד סי' פ"א והיינו במיעוט המצוי כמ"ש בי"ד סי' א' וכ"ש כה"ג דרגיל לפסוק לא אזלינן כמ"ש מ"א אלא דראייתו ממקוה בסי' ר"א סס"ה אינו מוכרח דשם י"ל דהעמד טמא על חזקתו כמ"ש בר"ן שם אבל ראייתו מקדושין ע"ט ב' עתוס' שם בד"ה מי ור"י פי' כו' ואמרי' שם ע"כ ל"ק ר"נ כו' ור' יעקב ס"ל דלא הוי חזקה כיון דהחולי מצוי אף לרב דאל"כ ליפרך אדרבה העמד הגוף על חזקתו כמו שפריך שם א' וגם לר' נתן אלימא חזקת הגוף מממון וקי"ל כר' יעקב כמ"ש בח"מ סי' רנ"א ס"ב בהג"ה וכן קי"ל כרב שם:

י

אם לובש כו'. מהא דברכות י"ד ב' וכמ"ש תוס' סד"ה ומנח כו' ומהא דספ"ג דמנחות ל"ו א' וכמ"ש תוס' שם ד"ה וכשיגיע כו' וז"ש ימשמש כו':

ויברך. עתו' דסוכה ל"ט א' שהביאו בשם הירושלמי דאף לאחר שנתעטף יכול לברך כיון דהמצוה נמשכת דדוקא בגמר אמרו ספ"ז דברכות לא יברך ואין כוונתם דלכתחלה יעש' כן דהא אמרי' בירושלמי פ' בתרא דברכות מצות מאימתי מברך עליהן ר' אחא אמר עובר לעשייתן ר"ה אמר בשעת עשייתן וקי"ל כרב אחא וכן בתפלין אמרי' בפ"ג דמנחות משעת הנחה כו' אלא במקו' דא"א בענין אחר כמ"ש בלולב וכן כאן ובלא"ה כה"ג אפי' גמר המצוה כמ"ש בברכות שם כיון דלא חזי וכן בפ"ק דפסחי' ובירושל' לענין ברקים הביאו הרא"ש פ"ט דברכות: או כו' וא"צ כו'. כמ"ש בסי"ב:

יא

עיקר כו'. במ"ש וראית' כו' ובמנחות מ"ג ב' ראי' מביאה כו' ועתוס' דמנחות מ"ג ב' ד"ה חותם כו' ובשבת נ"א א' ד"ה במאי כו' אבל בדיעבד כו' שצריך להראות בחותם שהוא עבד וגם ממ"ש בסרבלי חתימי שהוא בגד העליון ועוד בתחתון לא היה ניכר אם מופסק ולא היה צריך לקבל:

יב

אם יש כו'. במנחות מ"ג א' ר"י רמא כו' כי משני כו' והקשה הרא"ש א"כ בלילה נמי יברך וכ' צ"ל דטלית של לילה לא הי' פושטו ביום ומכאן ראיה כו' וע"ש ל"ד א':

ואם לבשם כו'. בתוספתא פ' בתרא דברכות יחיד שהי' עושה עשר מצות מברך על כ"א ואחת הי' עושה מצוה א' כל היום אינו מברך אלא אחת הי' מפסיק ועוש' מפסיק ועושה מברך על כל א' וא' וכן בחנו' של בשם בפ"ח דברכות וברעמי' ירושלמי בטרודין ומופסקין והביאו הרא"ש שם ובשחיטה פ"ו דחולין שחט מאה כו' וכן בברכת הנהנין בירך על היין שלפני המזון והרבה כיוצא:

וה"ה כו'. כמ"ש בתלמידי דרב בפ' ע"פ ושם באמימר נמלך כו' ופריך מינה לשחיטה בפ"ו דחולין ובפ"ח דחולין מברך על כל כוס וכוס כו' ועסי"ג וסי"ד:

וכן אם פשט כו'. כ"כ בתה"ד בתחלה אבל במסקנא כ' דא"צ ע"ש ובמ"א וכ"מ מדברי כל הפוסקים שהביאו דברי מהר"ם שפשט טלית גדול והסיח בדברי' אחרים כדי לברך על טלית קטן ועב"י וע' מהרי"ל סי' יוד ובתוספתא הנ"ל הי' עושה מצוה אחת כל היום כו' אע"פ שנגמר מצו' הראשונה וכמ"ש בי"ד סי' רס"ה ס"ה וכן בשחיטה כנ"ל וע"ל סי' ל"ד ס"ב:

יג

הלובש כו'. כ"כ הרא"ש סוף ציצית ומפ' ב"י משום דהליכה הוי הפסק כמ"ש וליתא דמ"ש מפנה לפנה בטרקלין גדול כמ"ש בר"ס רע"ג וע"ל סי' ק"ד ס"ב וס"ג ועמ"א שם ס"ק ג' אלא משום שינוי מקום כמ"ש מ"א וגם זה ליתא כמש"ל סי' רי"ז ס"א ודווקא כו' וכמ"ש הג"מ פ"ו מה' סוכה הל' י"ב וכ' ונ"ל שאם יצא כו' וכמ"ש בסי"ד ע"ש אבל דעת הרא"ש הוא משום דמפסיק בתפילין בשארי דברים וכ"ה בטור אם מפסיק כו' ע"כ כו':

בשיחה. דעתו דשיחה הוי הפסק וכדעת בה"ג וראב"ד ורא"ש בפ"ו דחולין בשם ר"ת בין שחיטה לשחיטה וכמש"ש דווקא בתקיעת שופר וקריאת הלל כיון דבאמצע המצוה כיון דלא סגי דלא גמיר אין השיחה הפסק משא"כ שם כיון דאי בעי לא שחיט איכא גמר מצוה והפסק וכ"מ ברי"ף סוף ר"ה שם בענין התקיעות וכ"כ בי"ד סי' רס"ה ס"ה אבל בתוס' דחולין שם נסתפקו בזה והרמב"ן במלחמות בפ' ע"פ כ' דוקא ששתי מצות שחובה נינהו כמו תפילין אז שיחה מפסקת בהן אבל כל שאין א' חובה לחבירו אין שיחה מפסקת בהן אלא דוקא דבר שחובה כמו אגדתא בין הכוסות וכסוי בין השחיטות בחולין שם משא"כ במה שאין חובה להן לכן בירך על היין לפני המזון פטר כו' וכן התפלל באמצע הסעודה בפ' ע"פ וכן במצוה א' כמו שואל ומשיב בקריאת שמע והלל ומגילה ע"ש וער"ן שם ובפ"ו דחולין ועי"ד סימן י"ט:

יד

אם פשט כו'. כמסקנא דפ"ד דסוכה בסוכה ותפילין וכן אמרו בפ"ד דמנחות לענין ציצית ברב יהודה דעבד כר' כו':

וי"א כו'. שמפרש ההיא דשם באין דעתו וכ"כ ב"י בסי' תרל"ט בשם המ"מ וכ"כ הג"מ בשם ראבי"ה בפ"ו דסוכה הלכה י"ב וכ"מ בתוספתא הנ"ל הי' עושה מצוה א' כל היום כו' וכמש"ל ר"ס רי"ז וכבר נתב' שאין הפשיטה הפסק אלא דלכאורה ההיא דרבא בתפילין בסוכה שם מסייע לפסק הש"ע אבל כבר תירץ בד"מ דתפילין בהכ"ס שאני כיון שצריך לחלצן בע"כ הוי הפסק ועוד דשם מפסיק ממש ודוקא שמחזיר מיד וגם דעתו לחזור מיד כמ"ש בסי' רע"ג אבל העיקר כדעת הש"ע:

וי"א כו'. כ"כ אגור בשם מהר"ח אבל מהר"ח מיירי בסתם וכמ"ש בי"ד סי' י"ט ס"ז וע"ל סי' ר"ו ס"ה ובמ"א שם:

טו

אם נפלה כו'. כמ"ש בפ"ד דסוכה רבנן דר"א כל אימת דממשמשי כו' ופי' הרא"ש בשם תוס' וה"ר יונה וש"פ דבנשמטו ממקומן איירי:

והוא שנפלו כו'. למד ב"י ממש"ל סי' צ"ז ס"ד אבל בנ"י שלפנינו כ' אפי' נפלה מרוב הגוף ועט"ז:

טז

הלן כו'. כן למד הרא"ש מעובדא דר' יהודה במנחות דמשני כר' כו' עט"ז שהקשה עליו וכן ב"ח. ולי נראה דראייתו מהא דס"ד דס"ל כרבנן ולרבנן לעולם אינו מברך אלא אחת כמ"ש בסוכה כל שבעה אינו מברך אלא יום ראשון ואעפ"כ בצפרא מברך אי לאו דס"ל דלילה זמן ציצית וכן בלולב אמר שם כיון דמפסקי לילות מימים מברך כל שבעה אף לרבנן ואף מאן דפליג אינו אלא משום שהוא מצות זקני' וה"ה לרבי אף בלא פשט דהא לרבנן הפשיטה אינה מעלה כלום:

וכן יעשה כו'. תוס' במנחות ל"ו א' ד"ה וכשיגיע כו' ע"ש:

יז

נתכסה כו'. ור"ל דוקא בנתכסה כמ"ש במנחות מ"א א' נהי דחייביה רחמנא כו':

ביטל כו'. אע"ג דאמרינן שם מ"ה א' שעובר בה' עשה מ"מ אינו אלא מצוה א' כמו שהאריך הרמב"ם בשורש תשיעי ע"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.