ביאור הגר"א/אבן העזר/ע

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ביאור הגר"אTriangleArrow-Left.png אבן העזר TriangleArrow-Left.png ע

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
בית שמואל
חלקת מחוקק
פתחי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) אוכלת כו'. כמ"ש בס"ג בד"א בעני כו' ובר"פ המדיר ה"ד אי דרגילה כו' ועבתו' שם ד"ה והאידנא כו' וז"ש ואם כו' אבל כו'.

(ב) ובלבד כו'. דקי"ל כר"נ בדיני:

(ג) וי"ח כו'. עברא"ש פ"ז ס"ד וי"ל דהדירה שאני וזו היא ס' הרמב"ם וש"ע ושם ובירוש' פריך כו':

(ד) שתי סעודות. גמ' שם דשיעורין דמתני' הו' בא"י ובאותן הזמנים אבל בשאר זמנים ושאר מקומות והכל לפי הענין רמב"ם:

(ה) ובשר או דגים. ל' הרמב"ם כמנהג המקום ועפט"ז דשבת :

(ו) ונותנין לה כו'. כמו נר ופתילה וחבית וכוס וקדירה דחשיב בירושלמי ותוספתא שם ובמתני' לא חשיב רק דבר מאכל ולא דבר אכשורי אוכלא.

(ז) ואם היה עני כו'. דשמואל ל"פ עליה דרב בכה"ג:

(ח) וי"א כו'. מדקאמר האומר איני כו' מ' דוקא שיש לו:

(ט) וי"א עוד כו'. עתו"ס ס"ג א' ד"ה האומר כו' אבל דעת רוב הפוסקים כר"ת:

(י) הל' קרקעו' כו'. ק"ז ב' ת"ש האשה כו' וכתובה אינה נגבית אלא ממקרקעי.

(יא) הנוש' אשה כו'. ע"ל סי' קי"ט מש"ש:

(יב) מי שהלך כו'. לשון ש"ע מכאן עד סי"ב הכל ל' הרמב"ם חוץ מס"ז והנה שם ק"ז א' אתמר רב אמר כו' ת"ש מי שהלך כו' ת"ש מי שהלך כו' ואם בא כו' ורבו שם הפי'. גי' הראשונים ואם בא ואמר יצאו מעשה ידיה במזונותיה רשאי קדמ' כו' וה"פ שלותה ואכלה וכשבא אמר לב"ד ה"ה היתה יכולה לעשות ולאכול הדין עמו אבל אם קדמו ופסקי אין שומעין לו ומהא מ' דמי שהלך למ"ה ואשתו תובעת מזונות א"א לה שתעש' ותאכל ואין מחשבין עמה על מעשה ידיה כלל וכ"מ ממ"ש א"כ קטנה וספקה מ"י אבל לרב בכ"מ פוסקין ואף לשמואל אליבא דר"ז ויש שפיר' דלות' הוי כפסקו ב"ד והך ברייתא מיירי שלא לותה אלא מכרה נכסיה ואכלה אבל גי' הרי"ף אם א"ל צאי כולי ור"ל בצאתו א"ל כן והיא שתק' ונאמן היא בכך אם היא טוענת שלות' ומכחישתו שלא א"ל כן והיינו נמי אידך ברייתא שם ואם בא ואמר פסקתי כו' נאמן בשבועת היסת כדין כופר הכל קדמו ב"ד כו' אינו נאמן דאז הוא התובע והיא מוחזקת וכן אינו נאמן לומר פסקתי לה מזונות וה"ה במכרה נכסיו לעצמה שאינו נאמן וי"א דלותה הוא ג"כ כפסקו ב"ד וכנ"ל והברייתא ואם בא וא' פסקתי מפ' דכשפוסקין לה ב"ד מזונות פוסקין לה מיום תביעתה אע"פ שהחמיצו הדין איזה זמן ואם בא קודם שפסקו לה אחר תביעתה ואמר פסקתי לך מזונות נאמן למפרע משעת תביעתה עד עכשיו וכן באידך ברייתא ואם בא וא"ל צאי כו' ר"ל כך א"ל צאי כו' וקבלת עליך נאמן למפרע משעת תביעה עד עכשיו קדמו ב"ד ופסקו כו' אינו נאמן אפי' במזונו' דלמפרע משעת תביעה בשום טענה אבל הרא"ש חולק על כ"ז ואמר דב"ד אומרין לה שתעשה ותאכל די"ל להפך בזכותו של אדם שנפרעין ממנ' שלא בפניו אלא מיירי דמספקת לדבריו גדולים ולא לדברים קטנים כתי' ראשון בתו' שם ד"ה קטנה וכה"ג היא מ"שש ואם בא וא"ל צאי כולי דה"ל לדחוק כו' וכפירש תוס' שם ד"ה ואם בא כו' אבל קדמו ב"ד כו' אז גלתה דעתה שאינה רוצה לדחוק כו' ומש"ש ואם בא ואמר פסקתי כו' נאמן פי' כפירש"י נאמן אף להוציא מידה אף מה שנתנו לה ב"ד בשבועה דלא כתוס' שם ד"ה ואם בא כו' וגי' הרמב"ם כגי' הרמב"ם הראשונה וא"ל יצאו מעשה ידיה במזונותיה וכ"ה הגי' בתסופתא וירושלמי שם ומפ' שלא תבעה אלא דחקה עצמה ועשתה ואכלה וכמ"ש בסי"א ומש"ש ואם בא ואמר פסקתי כו' מפ' שלותה ואכלה וכפי' הראשון הנ"ל וכמ"ש בס"י ואם לא תבעה כו' וישאר החוב כו' דלא כהר"ן שכ' שהרמב"ם מפ' כפי' השני הנ"ל וצריך לדחוק שם באינו יודע שלותה וזה שהוסיף הרב שם אלא לותה או כו' ר"ל שידוע שלותה וכ"מ כדברי הרמב"ם שם שכ' וישאר החוב עליה ועכשיו אפרש אחת לאחת. מי שהלך כו'. שם דמודה רב בזה:

(יג) אבל אם שתקה כו'. לפי כ' האחרון הנ"ל של הר"ן:

(יד) מכאן ואילך כו'. כרב שם דאיפסיק שם ב' כוותיה:

(טו) אפי' אין כו'. דתנאי ב"ד הוא וכמ"ש בפ"ד לא כ' לה כו' ועי' ברא"ש פי"ג ס"ו:

(טז) אבל אין נותנין כו'. שם ק"ז א' ת"ש מי שהלך כו' מאי דאכל מ"ח א' וכ' הר"ן שמצא ברי"ף ישן דקי"ל כר"ח דרביה הוא לגבי רבי יוסף לפיכך לגבי הלך לא עבדינן לא הא ולא הא ולגבי נשתטה עבדינן הא והא וכ"פ הרמב"ם ועבח"מ סי' ר"צ סט"ו ועתוס' שם ד"ה ה"ג כו' ור"ל אבל בנשתטה ל"פ דעבדינן הא והא דלא כר"ן שתמה על הרי"ף שם.

(יז) אפי' לא כו'. כרב בנ"ל:

 יז) ואין מחשבין כו'. כנ"ל ממ"שש אי נמי קטנה כו' ואם בא ואמר יצאו כולי והרא"ש חולק כנ"ל:

(יח) הרי אלו שלה. צ"ל שלו וכ"ה ברמב"ם:

(יט) וא"צ הכרזה. כמ"שש צ"ח א' באלמנ' ואמרי' שם ק' ב' וש"מ לכרגי ולמזוני כולי:

(כ) ולא שבועה כחנן. רפי"ג דאיפסיק שם ק"ט א' כוותיה:

(כא) עד כו'. כמ"ש הרמב"ם שם בפי' תשבע בסוף דהיינו כשיבא בעלה ויטעון ע"ז:

(כב) או עד כו'. ממ"שש כ"ח ב' וקמיפלגי בפלוגתא דחנן כו' ומפ' כמו דנשבעת לחנן בסוף ה"ה בשעת תביעת כתובה מגלגלין לאפוקי לבני כה"ג דתיכף נשבעה ועתו"ס ל"ח א' בד"ה מוכרת:

(כג) מי שהלך כו'. כנ"ל בס"ה דיורדין לנכסיו כו'.

(כד) אפילו צוה כו'. דלאו כל הימנו וכמ"שש מ"ח א' מ"ש כי אמר דנפלי כולי דוקא משום דנפלי כו' וע"ל סימן פ"ט ס"ב:

(כה) ואם החזיר כו'. עבח"מ סימן פ"ו ס"ה ואם אחר כו':

(כו) וכשמוציאין כמ"ש כו'. צ"ז א' באלמנה:

(כז) ואין מוציאין כו'. עח"מ וב"ש:

(כח) אבל מיד כו'. דאף הוא עצמו אין יכול ליקח ממנו כמ"ש בקדושין מ"ז וש"מ וה"ה במכירה אצלו עד הזמן אמרי' ר"פ הניזקין אין מוציאין כולי:

(כט) המלוה כו'. רש"י ק"ז ב' במתני' ד"ה חנן כו' וכן ש"פ:

(ל) ואם אין כו'. מדר' נתן כמו בשאין נכסים כמ"ש בח"מ שם ובר"ן כאן ודוקא אם אין האשה כאן או אין לאשה נכסים אבל בלא"ה לא כמש"ש ס"ב וכ"כ יש"ש שם דבאינו שם הוא כאין לו נכסים:

(לא) מיהו כו' הוא. תמוה ועבח"מ סי' פ"ו ס"ה ועח"מ:

(לב) פסקו כו'. דעיקר שיעבודו על הבעל וגדולה מזו אמרי' נ"ז א' ארמלתא דזבין כו':

(לג) אבל אם כו'. דעיקר חיובו עליה לא דמטעם זה לא הניח על קרן צבי כמ"ש רש"י כנ"ל ועח"מ:

(לד) ואין חילוק כו'. בירושלמי פ"ד ורפי"ג מי שהלך כולי על קרן הצבי א"ר חגי ולא אמרו אלא האב הא אחר אינו גובה רבי יוסי אמר בין אב בין אחר אינו גובה וכ' הר"ן ומרדכי והג"מ וש"פ כיון דפלוגת' מספיקא לא מפקינן ממונא:

(לה) מיהו אם כו'. דדוקא משלו אמרי' הניח כו' ואפי' בערב לא אמרינן הניח כמ"ש בב"ב קע"ה ב':

(לו) ואם אביה כו'. עת"מ ס"ס רמ"ו:

(לז) לא לותה כו'. כנ"ל ס"ה מש"ש יצאו מעש' ידיה כו' לפיר' השני:

(לח) הבעל כו'. ממש"ש חיישינן שמא אמר לה כו' וע"כ ל"מ אלא דלא חיישינן להכי אבל בודאי אמר ל"פ:

(לט) הרי שעמדה כו'. הוא מש"ש קדמו כו' שא"י לומר יצאו כו' וה"ה שא"י לומר פסקתי לה מזונות וכמ"ש במתני' תשבע בסוף אלמא היא נאמנת וז"ש ה"ז נשבעת:

(מ) בנק"ח דשבועת המשנה בנק"ח כמ"ש בח"מ סימן פ"ט וש"מ ודוקא בקרקעות דבמזקתו הוא וה"ה כמו נשבע ונוטל משא"כ במטלטלין דהי' מוחזקת ה"ה כמו כל כופר הכל וז"ש ואם מכרה המטלטלין כולי:

(מא) ואם לא תבעה כו'. זהו מש"ש ואם בא ואמר פסקתי כו' כנ"ל ס"ה:

(מב) אבל אין האיש כו'. כמ"ש בב"ב ה' ב' דבתוך זמנו אינו נאמן וצ"ע דהא אמרי' שם חיישינן שמא צררי אתפס'

(מג) טען כו'. כשיטת הרא"ש הנ"ל:

(מד) והיא בעלת כו'. גמ' שם:

(מה) הרי שלא כו'. זהו מ"שש יצאו מעשה ידיה כו':

(מו) ואם עשתה כו'. כמ"ש פ' אע"פ דכל שאינ' ניזונת מעשה ידיה ומותר שלה וע"ש בפלוגתא דרב ור"א בר אהבה ושם במתני' ס"ד ב' ואם אינו נותן לה מעה כסף כו' וער"נ רפ' י"א:

(מז) אבל אם לא כו'. ממש"ש צ"ו אלמנה ששהת' כו' דוקא אלמנה אבל אשת איש אפי' שעה אחת דאלמנה משום דאפשר למיתזנא מדידה כגון מציאת' משא"כ באשת איש דכל נכסיה לבעלה ואפילו מכרה נכסי מלוג שלה בטובת הנאה ולא תבעה הפסידה כנ"ל סס"ח בהג"ה הרמב"ן והרטב"א ור"ן שם:

(מח) דאין האיש חייב כו'. כתב הריטב"א שם דכן איתא באלה הדברים רבה:

(מט) אם הית' כו'. ע"ש ס"ג ב':

(נ) ובמקום כו'. כנ"ל:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון