ביאור הגר"א/אבן העזר/יא
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) הנחשדת כו' אם כו'. מתני' ריש סוטה כיצד כו' נכנסה כו' וכמו שמפרש בגמרא שם ה' ב' ה"ק כו':
(ב) ולא שתתה כו'. בכל גוונא דמתני' שם ו' ואלו אסירות כו' וה"ה לביתה כמש"ש ב' א' וה"ה לבועל כמש"ש כ"ז ב' כ"ח א' כ"כ הרמב"ם ואף באינו רוצה להשקותה נאסרה לבועל כמ"ש ביבמות צ"ה א' מאי אריא כו' דלא כת"מ שמפקפק בזה:
(ג) לעולם. ערש"י יבמות ך"ד ב' ד"ה אי דאיכא כו' וכמ"ש למטה:
(ד) מפי השמיעה כו'. סוטה שם:
(ה) וה"ה אם כו'. ר"ל אף בלא קינוי וסתירה כמ"ש למטה בעידי כיעור או בשאר גווני כגון דמהימנא לו וכיוצא:
(ו) ובא ומצא כו'. צ"ל ובאו ומצאו וכ"ה ברמב"ם שם וט"ס הוא:
(ז) או שהיו כו'. ירושלמי פ"ז דכתובות הלכה ו' ואלו יוצאות בלא כתובה העוברות כו' ותני ר"ת נשים העוברות על דת מאבדות את הכל ר"א בשם ר' חנינא ראו אותה חוגרת בסינר ורוכל יוצא מתוך ביתה כאור הדבר תצא רוק ע"ג מטתה כה"ת סנדלו לפני מטתה כה"ת סנדלה לפני מטתו כה"ת שניהם יוצאין ממקום אפל כה"ת מעלין זא"ז מן הבור כה"ת שניהם טופחין על ירכה במרחץ כה"ת כו' בעיין קומוי דפילו ראו אותו נותן פיו על פיה שלה אמר כזה באת מעשה באחד שראו אותה נותן פיו על פיה שלה אתא עובדא קימוי ר' יוסי אמר תיפוק בלא פרן כו' והיא גו חובה סוטה מגפפין סוטה מנשקין סוטה תרעא תריד סוטה מוגף צריכה וז"ש במנעל הבעיא לקולא ואמר וכיוצא כו' בכל הנ"ל:
(ח) לפי ראות כו'. שם בירושלמי וכלן אם הביאה ראיה לדבריה נאמנת וכן כל כיוצא:
(ט) והיו לו בנים ממנה. כן פירש הרי"ף דקאי על הנטען וכ' הרשב"א שנ"ה בהדיא בספרים הישנים ע"ש:
(י) או לא או כו'. דחד טעמא לכולהו:
(יא) אם נשאת. בשיטת הרי"ף ורמב"ם דבע"כ וקלא דל"פ מפקינן מנטען ובאין לו בנים ממנה אבל ביש לי וכן מבעל אפילו אין לו בנים ממנה לא מפקינן אלא בע"ט וראיה ממ"ש שם וב"ד בעדים כו'. ואמרינן בכתובות ע' א' אין האשה נאסרת כו' ובספ"ק דמכות ובמנאפים עד כו' ואמרינן פ"י דיבמות וסוף גיטין קלא בתר נישואין כו' ואפי' בע"א כמ"ש בפ"ג דקידושין אשתו זינתה בע"א כו' הוי דבר שבערוה כו' ובגיטין שם אכלה בשוק כו'. דבר ברור ובריש סוטה מקנא לה ע"פ שנים ומשקה ע"פ שנים אבל בלא"ה לא אף שנסתרה בפני שנים ואף בכה"ג אמרינן שם פ"ו אם מחל על קינויו מחל לחד מ"ד אפילו לאחר סתירה ע"ש והא דאמרינן בעדים היינו ע"ט ותנא מן הרוכל כמ"ש תוספת שם וכן מש"ש והלכתא כו' הכל מן הרוכל:
(יב) אפילו בא ע"א כו'. קידושין שם כרבא כנ"ל:
(יג) וי"א דאם כו'. הנה דעת השאילתות לפי' הרמב"ן והרשב"א והרא"ש דבין מבעל ובין מנטען מפקינן בע"כ וקלא דל"פ ותצא היינו מבעל וכ"ש מנטען ועדים דקאמר רב היינו ע"ט ודעת הרמב"ן דמנטען מפקינן בקלא דל"פ לבד דכניסת הנטען הוי כמו ע"כ ודעת ר"ת דמבעל מפקינן בע"כ לבד אבל מנטען מפקינן בע"כ או בקלא דל"פ ופירש בעדים דקאמר רב היינו בע"כ ופריך הנטען על כו' אי דאיכא עדים כו' ר"ל ע"כ שהן כעדי טומאה וכן פריך מיתבי כו' ר"ל דאם איכא ע"כ אפילו כמה בנים תצא שהן כמו ע"ט ואמר אב"א הני מתנייתא כו' תצא ר"ל מן הרוכל כפירוש הרי"ף אלא דבראיית הבעל לחוד מיירי וע"ד והלכתא כו' ר"ל דבא' מהן סגי בע"כ או בקלא דל"פ ודוקא מנטען אבל מבעל לא מהני קלא דל"פ אלא ע"כ לבד כמ"ש רב. ודעת מהר"מ דאפילו מהבעל מפקינן בחד מנייהו או בע"כ או בקלא דל"פ שמפרש תצא מן הבעל ובראיית הבעל כפי' ר"ת וסתרו ראיית הר"ף דאין האשה נאסרת כו' דהא אמרינן בכתובות שם וליטעמך כו' ופ"פ כו' וה"נ בדבר מכוער ועדיף שני עדים בדבר מכוער מע"א שזינתה וקלא דבתר נישואין כו' דוקא בלא עדים ומה שכתוב בסוף גיטין דבר ברור היינו דבר מכוער שז"ש דבר ברור ול"ק ב' עדים והא דמכות קטלא שאני וההוא דר"ס אפילו דבר מכוער לא הוי וראיה לפירוש השאלתות דתצא מהבעל מירושלמי הנ"ל שאמרו כאור הדבר תצא ושם מהבעל דעל מתני' דעוברת על דת קאמר כמש"ש אבל הרמב"ם מפרש שם שאם רוצה להוציאה בלא כתובה דהרשות בידו בדבר מכוער לבד כמו בעוברת על דת ואמרי' בפ"ד דסוטה כ"ה א' ועתוס' שם ד"ה ש"מ כו' וה"ה כאן שאינה נאסרת ואין כופין להוציאה דהא מדמי שם לעוברת על דת וז"ש הרמב"ם בכל הני דבר מכוער דהתם אם רצה הבעל להוציאה תצא בלא כתובה וראיית הרמב"ן ממ"ש ביבמות שם ולא היה התם אלומי כו' ואי בעל שוה לנטען קשה מבעל אלא דבנטען בע"כ לבד ויליף מנטען ודאי לא היה התם כו' והוי כקלא דלא פסיק ואין ללמוד מע"כ וקלא דל"פ דהוי כע"ט ולכן לא יליף מבעל כיון דלא מפקינן ממנו אלא בע"כ וקלא דל"פ וראיית ר"ת ממש"ש הדא כו' ואפסקיה לקלא ואי בע"ט מאי לקלא אלא בע"כ ולהכי קרא קלא כיון דליכא עדים על זנות. וראיית מהר"מ מהא דעובדא דסוף נדרים דהוצרך ר"ל עיניה נתנה כו' הלא"ה מפקינן אלמא בדבר מכוער לבד תצא וכמ"ש הרמב"ן בחידושיו אבל הר"ן ורשב"א ורמב"ן סתרו וכתבו דשם מיירי אי מהימנא ליה וע"ל סי' ו' סי"ב מש"ש והכריע הרב בבעל כדעת השאילתות ובנטען כדעת ר"ת ומהר"ם ומיהו לדעתם אפילו ביש לו בנים ממנה תצא בהא ל"פ כוותייהו וסמך על הפוסקים הנ"ל: ליקוט. וי"א כו'. כתב כן לפי פי' בדברי הרי"ף בד"מ סק"ב אבל פי' דחוק למאוד שאין דברי הרי"ף משמע כן וכ"ה דברי הרמב"ם וכתב הרשב"א והריטב"א שדעת הרי"ף עיקר וכ"פ ב"י וכ"פ בד"מ ולפי פי' הד"מ שפירש דברי הרי"ף דעדי כיעור וקלא דל"פ קרי ע"ט ולפ"ז מ"ש הרי"ף ושמעינן מהא כו' וה"מ מבועל שהוא הנטען אבל מבעל כו' ע"כ מבועל בא' מהן וזהו דבריו כאן בהג"ה אבל כבר כתב שכדברי הרמב"ם וש"ע הוא עיקר וכ"פ הרא"ש בתשו' וכ"ד בה"ג והגאונים:
(יד) אפילו מבעלה אם כו'. כפרש"י דמבעל וכ"ש לפירוש הרי"ף דכ"ש הוא מהבעל דחיישינן לבניו:
(טו) הנחשד אם כו'. כפירוש הרי"ף כנ"ל:
(טז) ב' עדי כו'. ע"ל סי' קמ"ט סי' ע' והיו ב' עדים כא' והוא ל' הרמב"ם וכמ"ש הרי"ף והרא"ש בפ' מי שאחזו בשם התוספתא פ"ה דגיטין ראו שנים שנתייחדה עמו צריכה הימנו גט שני א' א"צ הימנו גט שני א' בשחרית וא' בין הערבים זה היה מעשה ובא ושאל ר"א בן תודאי לחכמים ואמרו א' הן וא"צ הימנו גט שני אבל בירושלמי ריש סוטה נסתרה בע"א בשחרית ובע"א בין הערבים ייבא כהדא נתייחדה עמו בפני שנים צריכה הימנו גט שני בא' א"צ הימנו גט שני בא' בשחרית ובין הערבים זה היה מעשה ושאל ר"א בן תודאי לחכמים ואמרו אין זה ייחוד. קינא לה בע"א בשחרית ובע"א בין הערבים מאחר שהוא איש והיא אשה אין קינויו קינוי וט"ס הוא וצ"ל אע"פ שהוא איש כו' ר"ל אע"פ שמעידין על אותו איש ואשה שניהם ייבא כהדא אין מקבלין מן העדים אא"כ ראו שניהם כאחת ריב"ק אומר אפילו באו זא"ז וקי"ל כריב"ק כמ"ש בפ"ג דסנהד' וא"כ התוספתא הנ"ל אתא כת"ק ולא קי"ל כוותיה ואף שדחק עצמו בב"י בח"מ סי' ל' וחילוק בין יחוד דמגרש כיון שלא ראו הבעל והאשה רק ע"א לא כיונו לשם קידושין ע"ש מ"מ דברי הירושלמי אין נראין כן שהרי למד סוטה משם ואח"כ מסיק דאתיא כריב"ק וכן בגמ' מ' דאף באיסורא פליג ריב"ק כמ"ש בפ"ב דיבמות ופ"ג דב"ב שהן מצטרפין לעדות תרומה ויוחסין ובפ"ד דגיטין ל"ג ב' לענין גט ובפ"ג דסנהדרין לענין סימנים ב' שערות:
(יז) ע"א בדבר. מההיא דקידושין הנ"ל וקמ"ל כאן דאפילו מהימן ליה לא מהני כיון שגם העד א"י דבר ברור וכמ"ש בהג"מ שם:
(יח) מי שהוציאה כו'. שם ואמר שם א"ל רב וה"ק כו':
(יט) כ"מ כו'. ירושלמי הנ"ל תיפוק בלא פרן:
(כ) י"א שאם כו'. מהא דסוף יבמות קכ"ב ובמאי קמיפלגי כו' משא"כ לאוסרה דכ"ע מודי ועתוס' דסנהדרין ת"ב סד"ה והביא:
(כא) ואין לקבל כו'. כמ"ש בפ' בתרא דב"ק ובפ"ב דסנהדרין יבא בעל השור כו':
(כב) גירשה כו'. מש"ל סי' י' ס"ה:
(כג) עכו"ם ועבד כו'. תוספתא פ"ד ביבמות:
(כד) אותם כו'. כמ"ש בהפ"ב דכתובות בכהן לכל הפירושים שם וה"ה כאן אף שאינו רק מדרבנן כמ"ש בפרק החולץ ל"ו ב' וחכמים עשו חיזוק כו' וז"ש בסי' קי"ט ס"ז בהג"ה ואם נשאת כו' ושם ג"כ אינו אלא רק מדרבנן כמ"ש בפ"ד דקידושין ע"ח א' דדוקא קידש ובעל:
(כה) כל היכא כו'. ירושלמי כנ"ל סי' ט' ס"א:
(כו) המגרש כו'. גיטין פ"ד א'
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |