באר מים חיים/פתיחה
יודע המחשבות ובוחן הלבבות. לפניו נגלו כל תעלומות מעמקי חדרי בטני, כי לא מחכמה יתירה דאית בי נכנסתי לפני ולפנים לדרוש ולחקור בתורתו הקדושה אשר נעלמה מעין כל חי ומעוף השמים נסתרה, אולם חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים, ועושה חסד חנם בכל דור ודור אשר משעשועים שלו יום יום נותן חלק מחכמתו לבשר ודם, וכל איש ישראל היגע בתורתו באהבה מוצא בה דברים מחודשים מנפלאות תמים דעות ברוך הוא וברוך שמו, השייכים לו לבדו לחלק נשמתו מה שקיבל במעמד הקדוש כשעמדו אבותינו על הר סיני, ובצור ישראל בטחתי כי הוא החונן לאדם דעת, לגשת אל הקודש להבין אמרי בינה מאמרי אלהים חיים במעשה בראשית, אשר כל מפרשי תורתינו הקדושה שמו לב לבארה, וגם אני אענה את חלקי לפרשה בכמה פנים.
וטרם נבוא בביאור הכתובים תחילה נעמיק סוד בענין בחינת בריאת שמים וארץ שאמרו חז"ל (בר"ר יב טו, ומובא ברש"י ובאלשיך בזה הלשון), "ברא אלהים" ולא נאמר "ברא ה'" שבתחילה עלה במחשבה לבראותו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, והיינו דכתיב (בראשית ב א) "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים". ולכאורה דבריהם אלו סותרים דברי אדונינו דוד המלך ע"ה שאמר (תהלים פט ג) "כי אמרתי עולם חסד יבנה", שמשמע שבריאת העולמות היה על ידי חסד האל הטוב, וכבר היו דברינו בתירוץ קושיא הזאת בספרינו סידורו של שבת (שורש ו ע"א ובח"ב פ"ב ד"ד) יעויין שם, אמנם הנה שבעים פנים לתורה וכפטיש יפוצץ סלע, ונבאר גם כאן בפירושם ושניהם אמת, אלו ואלו דברי אלהים חיים.
והוא על פי המבואר בדברי הרב הגדול המקובל בעל מחבר ספר שערי גן עדן וזה לשונו, סוד הזיווג באורות עליונים הוא יחוד השמות שהם אורות המתיחדים יחד יחוד גמור שני אורות שאין שוין באורותן היינו אור החסד עם אור הדין, ומתוך שהם הפכיים בוטשין זה בזה ומתנוצץ מהם ניצוצות אורות ומתרבה שפע אור בעולמות, ומקבלין דין מן דין ומתמלאין כל העולמות שפע אור והדין מתמתק על ידי החסד ומתנוצץ מהם אור רחמים שהוא ממוזג מחסד ודין, ועל ידי הרחמים מתנהגים כל העולמות בסוד הכתוב (שם) "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" שהוא סוד שיתוף רחמים בדין. עד כאן.
ובזה יובן מאמר חז"ל (בר"ר ג ד) ר' שמעון בן יהוצדק שאל לר' שמואל בר נחמן אמר ליה מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן נבראת האורה, אמר ליה מלמד שנתעטף הקב"ה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו' וכו'. והוא פלא למבינים לומר אשר דוקא מהוד לבוש טליתו שנתעטף בה נתמלא העולם אורה, אכן לדבר האמור יבוא על נכון, כי הנה סוד מצות ציצית שצונו אלהינו ברוך הוא מרמז על הנאמר בסוד יחוד אור החסד עם אור הדין להתמתק הדין על ידי החסד ויתנוצץ מהם אורות הרחמים להאיר על הארץ ולדרים עליה, כי על כן עיקר מצותה בלבן ותכלת לרמז על אלו שני האורות, כי לבן מרמז על אור החסד, ותכלת מרמז על אור הדין, ומהזדווגות שניהם יחד נתהוה ונתחדש אור חדש בבחינת הרחמים, ולזה אמרו מלמד שנתעטף הקב"ה בטליתו פירוש שזיווג וייחד אור הלבן ותכלת שבטליתו הרומז לאורות החסד והדין, ומזה הבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו בבחינת אורות הרחמים להאיר על פני תבל ומלואה. ולזה הענין כיוונו חז"ל ואמרו (ספרי מובא בילקוט רמז תש"ן) רבי אומר "וראיתם אותם" לא נאמר אלא "וראיתם אותו", מגיד הכתוב שכל המקיים מצות ציצית מעלה עליו הכתוב כאילו הקביל פני השכינה למה שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע וכו'. עד כאן.
ונקדים בזה מה שאמרו חז"ל (בבא בתרא עג.) שזה בעצם התבנית וזה לשונם: אמר רבה בר בר חנה האי גלא דמטבע לספינתא מתחזי כי צוציתא דנורא חיוורתי ברישא, ומחינן ליה באלותא דחקיק עליה אהיה אשר אהיה יה ה' צבאות אמן אמן סלה ונייח. ולהבין דברי חכמים וחידותם בזה המאמר אשכילך בינה כי מפני מה דוקא אלו השמות יועילו להשקיט סערת הים. וגם מפני מה מתחזי הגל כי ציצותא דנורא חיוורתי ברישא והלא אש ומים הם שני הפכיים ומי עשה שלום ביניהם להתערב בתוך גל מים ניצוצי אש. אמנם יבואר לפי הדברים הנאמרים כי הנה שורש הרמת גלי הים הוא על בטישת רוח סערה במי הים כמאמר הכתוב ויאמר ויעמד רוח סער ותרומם גליו. וענין בטישת הרוח סערה בים הוא ממש דמיון בטישת אורות החסד והדין שהוא בחינת מים ורוח סערה, וכוונת בוראינו ברוך הוא וברוך שמו בבטישת שני הדברים ההפכיים האלו להיות מתנוצץ משניהם אור ממוזג מחסד ודין בחינת אור רחמים ועל כן נקרא זה שמתנוצץ משניהם ג"ל הרומז לבחינת מיתוק הדין כמו שכתוב בכונות האר"י ז"ל