באר הגולה/חושן משפט/רנג

באר הגולה ‏ חושן משפט רנג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א) ל' הרמב"ם פ"ג מה' סנה' דין ו' מימרא דרב יהודה בפ"ח דב"ב סוף דף קי"ג:

ב) וכתב הכ"מ שם אע"ג דבעינן הגדת עדים חוץ מקידוש החדש דכתיב כזה ראה וקדש וקיום שטרו' דרבנן תירץ הריטב"א דמה שצוה בפניהם חשוב הגדת עדים דהודאת בעל דין כק' עדים דמי וכתב עוד בשם הרשב"ם ומשמע דאפי' החולה אין יכול לחזור כגון מתנת ש"מ במקצת וקנו מיניה ע"כ והביאו הטור וכ' עליו ולא נהירא דההוא יש לה דין מתנת בריא ואין יכולין לעשות דין אלא דמיירי בש"מ שמחלק כל נכסיו ואין יכולין לעשות דין עד בתר דסליק מההוא ענינא בענין שאינו יכול לחזור בו ופי' הב"ח דאיירי במחלק נכסיו ובקנין בפי' לכל אחד ואחד מעכשיו אם ימות דהשת' לא מצי לחזור בו קודם מיתה אם לא עמד מחליו וכו' ובזה מסולק מ"ש הב"י על הטור:

ג) מימרא דרב חסיא שם ☜ואם דנו כתב הטור בשם ר"י שדיניהם דין וכתב הב"י שכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ה מה' עדות וכ"כ רמ"א לעיל בסי' ז':

ד) שם פ"ט מה' זכייה ד"ג וטור ס"ב מימרא דרב ששת שם סוף דף קמ"ח:

ה) שם במתניתא תנא וכו' רבי יוחנן בן ברוקה היא:

ו) כל אלו בעיות הן שם ריש דף קמ"ט ועלו בתיקו ואין מוציאין מיד היורשים שהנכסים בחזקתן וביהנה בהן מספקא ליה בגמרא אי דנהוי כולה במתנה קאמר או דליתהני מינייהו מידי קאמר ולענ"ד דאם קנו מיניה ומות זכה במועט דליתהני מיניה והסמ"ע כתב בענין אמר והמעיין יבחר:

ז) טור ס"ה בשם תשו' אביו הרא"ש כלל פ"ג סי"ב:

ח) שם ס"ו בשם תשובה הנ"ל כלל פ"ד ס"ג:

ט) שם ס"ד בשם הרא"ש וביאר שם כיון דמהני בש"מ כ"ש בבריא שיש עמו קנין ושכן כתב הרמב"ן:

י) שם ס"ג בשם הרמ"ה וכן כ' הרמב"ן בשם הרב בן מיגאש אע"פ שכתבו או קנו דקנין דברים הוא ושכן כתב הרמב"ם תלמידו שהאומר משוך ותקנה וכל שמשמעות להבא לא קנה וכו' (בפ"ב מהלכות מכירה ש"ח ועיין במ"ש הראב"ד והרב המגיד שם):

כ) שם ס"ט בשם תשובת הרא"ש שם:

ל) שם ס"י ברייתא שם בפרק ט' דבבא בתרא סוף דף קמ"ו:

מ) שם סי"א וכן כתב הרמב"ם בפ' ט' מה' זכיה דין ה' מימרא דרב הונא שם דף קל"ג ע"א:

נ) עובדא שם:

ס) כדמפרש רבא שם:

ע) ומהני אם אמר ואחריו לפלוני:

פ) בשם י"א:

צ) ל' הרמב"ם שם דין ה' והטור סי"ב:

ק) ל' הטור סי"ב וכ"כ הרמב"ם בפ' י"א מה' זכייה דין ט"ז בברייתא שם דף קל"ח ע"א:

ר) כ"כ הרמב"ם שם די"ט וכתב הרב המ' בשם הרשב"א וטעמא משום דה"ל כרבית מאוחר' אבל כשאמר לו כראוי לו שעשה עמו נחת רוח קאמר וכן כ' הטור סט"ז בשם י"א והב"י בשם סה"ת שער נ"ט:

ש) טור סי"ד בשם הרשב"ם:

ת) ל' הרב המ' שם בשם הרשב"א וכן כ' הב"י בשם מהרי"ק בשורש י"ב:

א2) טור בשם אביו הרא"ש ושכ"כ הרמ"ה:

ב2) ל' הרמב"ם בערק י' מה' זכיה די"ג בריי' שם בב"ב דף קל"ח ע"א

וכן הוא ברמב"ם שם ומשום סיפא נקט תת"ק:

ג2) וביאר שם אבל בכל גוונא כיון שלא אמר אחריו כולן שוין:

ד2) כ' ה' המגיד פי' שלא הספיק מה שנתן לו הש"מ לחוב:

ה2) וביאר שם אבל אם הקנה למקבלי המתנות בעצמו הרי ניכר למי הקנה תחלה ואותו זכה תחלה:

ו2) ל' הרב המגיד דין י"ד בשם הרשב"א וביאר שם דיורשין הן ובמקומו עומדים ונכסי ירושתן כבני חורין ומקבלי מתנה כמשועבדים כדאיתא בהנזקין דף נ' ע"ב אין גובין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין וזה עיקר וראיה מן התוספתא וכ"כ הטור סי"ח בשם ה"ר יונה:

ז2) טור שם בשם ה"ר יונה:

ח2) שם סכ"ג בשם הרשב"א וכן כ' הרב המגיד שם דין י"ד בשמו

אבל אם אבדו מקצת הנכסים לא נאבדו אצל מקבל המתנה אלא אם כן נתן לו דבר מסוים וכו' (וכמ"ש לעיל סימן רי"ד ובסמוך סי"ד בהגה) טור וה"ה שם ואפשר שהמחבר השמיטו וסמך אמה שכתב בסמוך ס"ג:

ט2) ל' הרמב"ם בפ' דין י"א מהל' זכיה דין כ' מעשה בפ' ב' דביצה ד' כ' ע"א וכתב ה"ה בהלכות פ' מי שמת מבואר הדין הטעם:

י2) ל' הטור סכ"ה מעובדא דגניבא יוצא בקולר וכו' בפ' ו' דגיטין דף ס"ה ע"ב ממאי דמסיק עלה שם בגמרא חמרא לא קאמר וכו' וכמו שפי' רש"י שם כמו שביאר התוס' והרא"ש דבריו שם:

כ2) מעובדא מההוא קאמר ליה ת' זוז מן חמרא לברתא וכו' לקמיה דרב יוסף פ' ד' דכתובות דף נ"ד ע"ב:

ל2) מעובדא דההוא דאמר ליה נדוניא לברת' זיל נדוניא וכו' לקמיה דרב אידי בר אבין שם ע"א:

מ2) שם סכ"ח עובדא בפ"ד דב"ב דף ע"א ע"א וכדא"ל רב אשי למר זוטרא משום דמאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב וכ"כ הרמב"ם שם דין כ"ב וכתב הב"י ונראה דדוקא במחזיק ק"ך הוא דאמרינן הכי דעבידי אינשי דטעו בין ק' לק"כ אבל טפי מהכי לא:

נ2) ל' הרמב"ם בפי"א מה' זכיה דין כ"א מסקנת הגמרא בפ"ט דב"מ דף ק"ד ע"ב:

ס2) כ"כ הריטב"א בשם רבותיו ובשם הרשב"א הביאו הב"י בסעיף ל':

ע2) שם וכ"כ הרשב"א בתשוב' מס"ד:

פ2) וביאר הריטב"א דכה"ג לא קפידא הוי אלא כמראה מקום וכההיא דפ"ו דב"ב דף ע"ח ע"ב הנותן דינר לעני ליקח בו חלוק שרשאי ליקח בו טלית וכ"כ הרשב"א שהרי לא קבע זמן לנתינתו ואפי' הוציאן אותן לדברי' אחרים שלא לנישואין מה שעשתה קיים אלא עברה ע"ד המצוה ולא קי"ל כב"מ דאמר מעביר ע"ד של ב"ה גזלן הוי וכ"פ הרי"ף בפ' האומנים:

צ2) לשון הרמב"ם שם דכ"ג מסקנת הגמרא פ"ז דכתובות דף ע' ע"א וכדמפרש בגמ' טעמא שם:

ק2) טור סל"ג שם בגמ' וכפי' רש"י שם שאם מת בלא בנים ומבואר בסי' רמ"ח במ"ש המחבר והרמ"א:

ר2) אם אמר על יורש אחד בין היורשים דאם אינו ראוי ליירש לא מהני לשון ירושה אלא צ"ל יטלו אחרים:

ש2) שם סל"ד מימרא דרב גיטין דף י"ג ע"א:

ת2) מסקנת הגמ' שם דלמנ' קבור לא חיישינן:

א3) שם בשם הרמ"ה וכתב הב"י וכולה דברים נכוני' הם בטעמם:

ב3) כן כ' הר"ן בספ"ק דגיטין והביאו הב"י בסי' כ"ה וכ"כ ה"ה ריש פ' י' מה' זכיה בשם הרשב"א אא"כ פירש ואמר שוה מנה:

ג3) וביאר שם דיד בעל השטר על התחתונה:

ד3) וכתב שם ולא דמי להא דאמר מחמרא (נתבאר לעיל ס"ג) שאני התם דיהיב לי' ת' זוזי ותלינהו בחמר' דהוא מידי אחריני אבל הכא באומר משלי קאמר:

ה3) והביא ראיה מהתוספתא דמציעא ב' שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים נגנב או נאבד מהם חולקים לפי חשבון:

ו3) ל' הרמב"ם שם פ"י דין ב' מימרא דרבא אמר רב נחמן שם בב"ב דף קמ"ז קמ"ח:

ז3) מעובד' דאימי' דרב עמרם חסידא בההוא מלוגי (פי' אגודה) דשטרי שם דף קנ"א ע"א:

ח3) מימרא דרב נחמן ומודה שמואל שם דף קמ"ז ע"ב וכדמפרש טעמא בגמרא שם:

ט3) כן פי' רשב"ם שם והביאו הב"י בסעיף ל"ו:

י3) וביאר שם משום דלא סמכה דעתיה ועיין בבית יוסף שכתב ע"ז ואיני יודע מה איכפת לן בזה מ"מ דברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמי ושכן נ"ל שהוא דעת הפוסקי' שסתמו דבריהם ולא חילקו בין הלואה דישראל להלוא' דעכו"ם וב"ח נתן טעם לחלק ביניה' וסיים ☜ומיהו ודאי היכא דמקנה לחבירו המשכון לגבות החוב במתנת ש"מ קני גם החוב דדברי שכ"מ ככתובין ומסורים דמי:

כ3) לשון הרמב"ם שם דין ט"ו מימרא דרבא אמר ר"נ שם:

ל3) כ' הרב המגיד הן דברי רב וז"ל וטעם נכון הוא:

מ3) שם באותה מימרא:

נ3) שם ברמב"ם ובפי"א דין כ"ב בפי"ג דכתובות סוף דף ק"ט מעשה כדא"ל רב מרדכי לרב אשי וכו' משמיה דרבא קרי אינשי לתרי פלגא דיקלי דיקלא:

ס3) בשם הרא"ש כן כתב שם בפסקיו שפי' רש"י שפירש שם שהיו לו עוד דקלים הרבה הוא עיקר דאי לית ליה אלא הני תרי פלגי דיקלא פשיט' דהוה דעתו אהני:

ע3) שם ברמב"ם דין ד' וכתב הרב המגיד זה פשוט ומתבאר מן הנזכר למטה:

פ3) כתב הרב המ' פי' מפני שלא פרט הבנים בפרט אלא אמר ולבני בכלל וכבר כתב המחבר דינים אלו בס"ס רמ"ז עיין שם במ"ש שם:

צ3) גם זה שם וע' במ"ש שם:

ק3) כן הוא ברמב"ם שם דין ז' פשוט בפ"ד דב"ב דף ס"ג ע"א:

ר3) שם דין ז' וכתב ה"ה ברייתא כסומכוס שם האומר תנו חלק לפלוני בבור וכולי לטפיח אין פחות מט"ז ע"כ דיש מי שמפרש דכי אמר חלק סתם דיינינן פחות שבשעורין דהיינו ששה עשר אבל הגאון ז"ל אמר רביע ברישא דברייתא דאמרה תנו וכתוב בהלכות דעיקר וכן כתב הטור בסעיף מ' בשם הרי"ף והרשב"ם:

ש3) מבואר במ"ש:

ת3) וביאר שם וה"ה ☜אם פסק לה יותר מחלק המגיע לאחד מן הבנים דלאו כל כמיני' הביאו הסמ"ע

שם פי"א מה' זכייה דין ח' ברייתא שם משמיה דסומכוס בפ"ד דב"ב דף ס"ג ע"ב:

א4) שם ד"ט כ"ב הרי"ף בהלכות והני שיעורי דמפרשי בהאי תניא לענין חביות וקדירה וטפיח לא קאמינן על טעמיהון שפיר הלכך לא גמרין מינייהו לדינא:

ב4) בשם חידושי הרשב"א בשם חידושי הרשב"א בשם ר"מ אהא מתניתא דסומכוס דדוקא במתנה היא וכו' ושכ"כ הגאון בספר המקח דבאומר חלק בשדה אני מוכר לך בכך וכך ה"ק חלק אחד בשדה ובכך וכך לפי חשבון המעות ובדקדוק ע"כ ונר' לע"ד מזה שדעת ר"ח ורב האי ותלמידי הרשב"א כדע' הרי"ף והרמב"ם ורשב"ם שפסקו כסומכוס:

ג4) שם בפ"ח דין ב':

ד4) סעיף א' וע"ש במ"ש שם:

ה4) שם ד"ו משנה פ"ט דב"ב דף ק"מ ע"ב וכתב ה"ה בשם הרשב"א ופירש' המחבר בש"מ כדברי רבינו וז"ל (וכ"כ הטור ס"ב בשם הרי"ף ור"י הלוי) שכתב דבבריא לא משכחת לה דא"נ קנו מידו הא קי"ל דאין מטבע נקנה בחליפין ועוד דאסמכתא הוא דאם ילדה קאמר ועוד דקנין דברים בעלמא הוא דהא יטול קאמר ע"כ ונחלקו עליו לומר דאפי' בברי' משכחת לה ובמקרקעי שוה מנה קאמר ובקנין ויטול וכו' ויש מן הגדולים שאומרים דאפי' באתן לך כך לא מקרי קנין דברי' ועיקר עכ"ל וכ"כ הטור שם כיון שמחייב עצמו ליתן לו מנה ומשעבד לו נכסיו ואסמכת' נמי ליכא אלא ככל מתנה שהוא מתנה על תנאי וכו' ואם יתקיים התנאי יתקיים המתנה:

ו4) וכתב ה"ה שם בגמ' מוקי למתניתין דתנן אינו נוטל כרשב"ג דאמר אין קדוש' חלה עליהן ולית הלכתא כותיה וכו' ופשוט הוא:

ז4) טור סמ"ב בשם הרא"ש:

ח4) שם סמ"ג בשם תשובת הרא"ש סוף כלל פ"א:

ט4) וביאר שם כיון שלא נתקיים אחד מהתנאים שהתנה כי הוא התנה על זכר לבד ועל נקבה לבד ועל זכר נקבה לא התנה:

י4) ל' הרמב"ם שם בפי"א דין ב' מעשה בפ"ט דכתובות דף פ"ה ע"ב לקמיה דרבי יוחנן:

כ4) כן כתב הרא"ש שם

פי' רגיל אצלו:

ל4) דמסתמא אדם מצדיק מעשיו לזכות בשעת מיתה וכו' רש"י:

מ4) כ"כ לפי מ"ש הטעם דת"ח קודם דמסתמא דעתו ויתר קרובה לתלמיד חכם אבל לפי' רש"י דמסתמא אדם מצדיק מעשיו וכולי נלע"ד דאפי' ידוע שדעתו קרובה יותר על שכינו או קרובו ת"ח קודם:

נ4) שם בגמ' שודא דדייני וכמו שפי' רש"י שם:

ס4) כן כ' הרא"ש שם בפסקיו וע"ז אמר הכתוב טוב שכן קרוב מאח רחוק:

ע4) וכן כתב ה' המגיד שם בשם התוספתא דפ' גט פשוט וביאר שם שאדם מצוי ללות או לקבל פקדון ממי שאינו רגיל אצלו:

פ4) מבואר במ"ש בי"ד סימן שד"מ:

צ4) מבואר במ"ש שם בסימן שמ"ח:

ק4) טור סמ"ח בשם תשוב' הרא"ש כלל י"ג סימן י"ז וי"ח וכלל פ"ו סימן י':

ר4) גם זה שם ס"כ בשם תשוב' הרא"ש כלל י"ח סי"ג:

ש4) ב"י בשם תשובת הרשב"א מס"ח:

ת4) ביאר שם ששמעון הי' קרובו ממשפחת האב ונפתלי ממשפחת האם ולשמעון לא היו לו בנים זכרים ולנפתלי היה לו בנים זכרים:

א5) וביאר שם דבני שמעון לא זכו דאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם ובני נפתלי ג"כ לא זכו שהרי לא נתן להם אלא אם לא יהיו בנים זכרים לשמעון והנה נולדו לו וכו' ואע"פ שלא היו באותה שעה בעולם אין כלום דאדם מתנה בדבר שלא בא לעולם:

ב5) כמפו' לעיל סי' מ"א ס"ג מבואר שם דלא לגוביינא קאי דהרי היתומים יכולים לומר פרענו וע' במ"ש סי' רנ"ה ס"ו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---