באר הגולה/חושן משפט/רז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

באר הגולהTriangleArrow-Left.png חושן משפט TriangleArrow-Left.png רז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
נתיבות המשפט - ביאורים
נתיבות המשפט - חידושים
סמ"ע
קצות החושן
פתחי תשובה
ש"ך
באר הגולה
ביאור הגר"א


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א) לשון הרמב"ם ריש פ' י"א מה' מכירה וכתב ה"ה זה פשוט בכמה מקומות:

ב) מפו' בפרק השוכר את הפועלים במשנה וגמ' דף צ"ד ע"א:

ג) רמב"ם שם דין ב' וכ' ה"ה דע שזה שכתב המחבר שאין דין אסמכתא במה שמוחזק מעתה ביד הקונ' הוא כדעת קצת המפרשים שהסכימו בכך והאריך בזה שם והרב נ"מ שם כתב שטעמו מדאמרינן פרק איזהו נשך דף ס"ה ע"ב אמשנה הלוהו על שדהו וכו' שאם א"ל מעכשיו וקנו מידו על כך אע"פ שלא החזיק עדיין בקרקע קנה א"כ צ"ל כל שהוחזק בדבר וקנה אותו בא' מהדברים שקונים בהם לא גרע מאומר לו קנה מעכשיו וכן משמע פ' ד' נדרים דף כ"ז פ"ב דאמרי' ולרב הונא מכדי אסמכתא היא וכו' שאני הכא דמיתפסן זכוותיה וכו' ומה דאמרינן בתר הכי והלכתא אסמכתא קניא והוא דקנו מיניה וכו' לא קאי אדלעיל אלא קאי אהיכא דאמר אתן וכ':

ד) שם דין ח' וכתב ה"ה דין ההליכה מפורש בפ"ב דקידושין (ד' נ' ע"א) בעובדא דההוא גברא וכו' ודבר המטר בכתובות פי"א (דף צ"ו ע"ב) וכתב הב"י ע"ז מסכ"ד דכל כה"ג אסור ללוקח לאכול פירות עד שידע שיקיים זביניה והביאו סמ"ע:

ה) והו' דאיתיליד אונסא באורחא שם בקידושין:

ו) זה נלמד מההוא דלא אתדר וכו' ☜ודווקא כשהמונעים אינם מחמת רצונו אבל אם לא היה שם מונע אלא שהוא אינו רוצה לעשות קנה הלה שאין זה כדין תנאי גמור וכו' הרב המגיד שם:

ז) שם דין ט' עובדא בקידושין שם סוף דף מ"ט:

ח) כ"כ הרב המגי' בשם המפרשים ושזה דעת המחבר שכתב למעלה בשעת המכר וכ"כ הטור בס"ד:

ט) שם פרק י"א דין י':

י) הרב המגיד זה פשוט כל תנאי שבממון קיים ונלמד ממ"ש פ' המגרש גיטין ד' פ"ד ע"א ה"ז גיטך על מנת וכו' ואמרינן מ"ט גזירה שמא יאמרו נשיהן וכו' וגבי דיני ממונות ליכא למיחש להך גזירה וכו' וכיוצא בכמה מקומות:

כ) מבואר במ"ש בסעיף שאחריו:

ל) לשון הטור סעיף ט' ברייתא ב"מ דף ס"ה ע"א מכר לו בית וכו' לכשיהי' לי מעות וכולי:

מ) לשון הרמב"ם שם דין י"א וגם זה בברייתא שם וכדמפרש לה רבא שם ועיין מדינים אלו בי"ד סי' קע"ב קע"ד:

נ) וכתב הכ"מ ונצטרך לפרש לדעתו ז"ל דבין אמר לוקח בין אמר מוכר בשעת המכר חייב להחזיר אלא כשאמר מוכר הרי זה כמי שרצה ללוות בריבית שלא רצה למכור וכולי משא"כ כשהתנה הלוקח שלא נתכוין אלא שלא יצטער המוכר ולא להלוות ברבית תדע שהרי ידו על התחתונה שאם יתייקר יביא המוכר המעות ויקחה ואם יוזל יניחנו ביד הלוקח ופי' יפה הוא א"נ אחר שנגמר המקח אמר הלוקח כשיהי' לך מעות וכו' וקנו מידו שהתנאי קיים וכיון שכבר נגמר המקח הוי כאילו חוזר ומכרו לו ושכן מצא פי' זה בהגהת אשר"י בשם ר"ת ובזה עלה תירוץ למה שהקשה הטור והאריך שם:

ס) מעשה זה מבואר שם ד' ס"ז ע"א בהל':

ע) לשון הטור סי"ג משנה שם ד' ס"ה ע"ב וכדמוקי לה שם בגמרא דף ס"ו ע"ב:

פ) רמב"ם פ"ו מה' מלוה דין ד' וכתב ה"ה כך הוא דעת ההלכות ורובי המפרשים ורבינא דחשיב ואפיק פירי גבי ההוא עובדא וכו' (שם כמ"ש בס"ח) ושכן עיקר עכ"ל:

צ) טור סי"ג כ"כ הרא"ש שם משום דהוי כמשכנת' דאבק רבית הוא ואינה יוצאים בדיינים ודעת התוס' ותלמידי הרשב"א כדעת הרא"ש וכ"נ דעת הראב"ד בהשגות:

ק) רמב"ם פי"א מה' מכירה ד"ד וכתב ה"ה ברייתא בפ הזהב (שם דף מ"ח ע"ב) וע"כ לא פליג רבי יהודה אלא באומר אכפול לך ערבונך אבל במחול לך ד"ת קנה ול' דיו שיקנה כנגד ערבונו מסייע לזה ע"כ וטעמו מבואר לעיל ס"ג במ"ש שם ע"ש:

ר) שם ד' ה' וכתב ה"ה זה משנ' פ' גט פשוט (דף קס"ח ע"א) וקי"ל כר' יהודה כדאיפסקא הלכתא בגמרא (שם) והטעם לפי שהוא תלה הדבר בחזרת השטר ואינה ביד המלוה אלא ביד השליש ואפשר לדעת המחבר אם היה השטר ביד מלוה וא"ל אם לא פרעתיך וכו' גבה כולו ומה שנתתי מחול לך ה"ז גובה כיון שהשטר והמעות בידו וזהו ששנאו במשליש דוקא ע"כ וע' לעיל ר"ס נ"ה:

ש) שם ד"ו וכ' ה"ה זה מאמר כולל ונלמד מהסוגיא דאיזהו נשך (דף ס"ו ע"ב) ממימרא דרב' דאמר כל דאי לא קנה כתב הרשב"א בתשובת ב"י מסל"ד על ☜ראובן שהי' חייב מנה לשמעון ומכר לו קרקע באותו מנה וכ' לו שטר מכירה אבל לא החזיק בקרקע ושמעון כ' לראובן שאם יפרע לי המכה שחייב לי המכירה יהי' בטילה ואח"כ אמר ראובן שפרע לשמעון ופסק דנאמן דלא יוכל שמעון למימר שטר מכירה שלך בידי מאי בעי מאחר שאינו נותן מחמת החוב אינו אלא מלוה ע"פ בסמ"ע בח"ו

פי' אפילו לא גזיר:

ת) ועין בסוף סי' שכ"ח:

א2) כ' הרא"ש בתשובה כלל ס"ו סי"ח ☜מי שהרויח מחבירו אלף זהובים בשחוק ואח"כ הקנה לו בקנין חליפין שח"ל אלף זהובים ופסק שאם אמר אני מקנה לך ממון שנתחייבתי או אפי' בסתם והדבר ידוע שנתחייב לו בשחוק פטור ובכלל ע"ב סי"א כ' ☜אם נתן אח"כ משכון ע"ז ואף שהחזיר לו המשכון נזקף עליו במלו' וחייב לשלם

פי' הי"א הללו ס"ל אדרב' דעיקר אסמכתא הוא במה שיש בידו לגמרי וגזים די"ל דסמך אזה שהוא בידו והי' דעתו לקיימו משא"כ דבר שאינו בידו לגמרי וסברא זו כתובה בד"מ בשם הרמב"ן וכו' אבל לסברא קמייתא במה שאין בידו הוי אסמכתא שפי סמ"ע:

ב2) שם דין ז' וכתב הרב המגיד מבואר שם באותה שהבאתי למעלה בדאמר ליה מעכשיו (וציינתיו לעיל בסעיף ט'):

ג2) שם דין י"ג וכתב הרב המגיד דין זה פשוט הוא ומבואר בגמ' פרק ד' נדרים (דף כ"ז ע"ב) והא דהצריכו בית דין חשוב מאחר שכל קנין הוא מעכשיו וכבר נתבאר שאין דין אסמכתא במעכשיו כתבו שלא הצריכו ב"ד חשוב אלא במתפי' זכיותיו וכגון זה אינו מקנה אותן מדעתו אלא שהם קובעים לו זמן כדי לכפותו דלא לשתמיט קונין מידו ובעינן בית דין חשוב דהוי כעין הפקעת ממון:

ד2) ומביא ראיה דכתיב וחל השופט אשר יהיה בימים ההם:

ה2) שם דין י"ד.:

ו2) שם ושם בנדרים מסקנת הגמ' שם דכ"ז ע"ב:

ז2) שם דין י"ח וכתב ה"ה מכאן אתה למד שדעת המחבר ודעת החכמים ההם דאפילו בקנין יש דין אסמכתא ולפיכך היה התנאי במחול לך וכמ"ש בראש הפרק (ועיין במ"ש בריש הסי') והרב כ"מ תמה בזה שהרי כתב רבינו בפרק זה (ונתבאר לעיל בריש הסי' ובסעיף י"ד) דקנין מעכשיו אין בו דין אסמכת' וכו' אלא משום שלא היו יכולין להקנות מטבע דאין מטבע נקנה בחליפין ודרך רוב העולם לקנות בכך וכך מעות לכן היו קונין מזה שהוא חייב לזה כך מעות ואח"כ היו קונים מחבירו וכו':

ח2) וכ"כ המחבר ב"י בא"ה בסי' נ' ס"ז:

ט2) טור סי"א בשם אביו הרא"ש וכ"כ התוספ' בפ"ק איזהו נשך ד' ס"ו סע"א וכ"כ הגהו' מיימוני פ' י"א מהלכות מכירה בשם סמ"ג ורש"י וראבי"ה

ועיין בסי' רמ"ג ס"ז בהגה ובא"ה סי' נ' בהג"ה:

י2) ב"י שם בשם התוס' שם והמרדכי פרק המקבל בשם א"ז ובפ' זה בורר בהגהות פ"ח מהל' שכירות ופי"א מהלכות מכירה וש"פ:

כ2) דלא חשיב גזים כיון שמפסידו והוי כמו אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא:

ל2) טור סכ"ב כ"כ התוספות והרא"ש בפ"ק דקידושין אהא דאמרי' שם דף ח' ע"ב מנה אין כאן משכון אין כאן:

מ2) וביאר שם דכי האי גוונא לא זכה במשכון כל זמן שאינו חייב לו כלום:

נ2) שם סכ"ג בשם ת' הרא"ש כלל ע"ב וכ"כ בעיטור אות תי"ו סימן י"א והגהות אשר"י פ' איזהו נשך בשם א"ז:

ס2) וסיים שם הרא"ש והביאו הטור אלא ☜באמר מעכשיו ובב"ד חשוב ואף על גב דכתוב בשטר דלא כאסמכתא לא מהני מידי דהא חזינן דאסמכתא היא:

ע2) הגהו' מיימוני פ' י"א מהלכו' מכירה בשם הר"ם משום דרובן ע"י דאי הם אם יהיה אלקים עמדי אם נתן תתן את העם הזה בידי וכהנה רבות מחסמ"א:

פ2) כתב הב"ח ☜אע"ג דכופין אותו לקיים שבועתו מכל מקום אין יורדים לנכסיו וכן אם (עבר) ונשאל על שבועתו או מת אין כופין אותו לשלם וכמ"ש הרמ"א בסי' ר"ט סעיף ד' עוד פסק ☜במי שנשתעבד לקיים המקח בת"כ ובקנס ומשלם הקנס כיון דלא פירש שהקנס לא יפטור השבועה איכא למימר דדעתו היה בקנס לפטור משבועה וכו' עכ"ל לענ"ד צ"ע:

צ2) שם דין ט"ו ונתבאר בסו"ס ע"ב ע"ש במ"ש שם:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון