אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/נט/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אשל אברהם (אשכנזי) TriangleArrow-Left.png פירוש להקדמת ספר הזהר TriangleArrow-Left.png נט TriangleArrow-Left.png ב

פירוש להקדמת ספר הזהר

(זהר דף ג' ע"א)

עָאלַת אָת י' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמִין, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּאֲנָא שֵׁירוּתָא דִשְׁמָא קַדִּישָׁא וְיָאוֹת לָךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא. אָמַר לָהּ: דַּי לָךְ דְּאַנְתְּ חָקִיק בִּי, וְאַנְתְּ רָשִׁים בִּי, וְכָל רְעוּתָא דִילִי בָּךְ סָלִיק, לֵית אַנְתְּ יָאוֹת לְאִתְעַקָּרָא מִן שְׁמִי. עָאלַת אָת ט' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמָא, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּאַנְתְּ בִּי אִתְקְרִיאַת טוֹב וְיָשָׁר. אָמַר לָהּ: לָא אִבְרֵי בָּךְ עָלְמָא, דְּהָא טוּבָךְ סָתִים בְּגַוָּוךְ וְצָפוּן בְּגַוָּוךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ (תהלים לא). הוֹאִיל וְגָנִיז בְּגַוָּוךְ לֵית בֵּיהּ חוּלָקָא לְעָלְמָא דָא דְּאֲנָא בָּעֵי לְמִבְרֵי אֶלָּא בְּעָלְמָא דְּאֲתֵי.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אשל אברהם (אשכנזי) TriangleArrow-Left.png פירוש להקדמת ספר הזהר TriangleArrow-Left.png נט TriangleArrow-Left.png ב


(דף נ"ט ע"ב)

בזהר משפטים דף קכ"ג א' הנ"ל דאומר כנ"ל. ואומר דאתר דא אתקרי קרן ואתקרי קרן היובל, ודא מלכות בית דוד בגין דהוה אדמוני ברזא דאומר קרא והרוג בשונאיהם, שכן כל גוונין דשאר עמין כלילן ביה בדוד, בגין לאתגברא ולאתקפא עלייהו כמ"ש בסתרי תורה פ' וירא דף ק"י א' ב' דאומר כנ"ל. ואומר ובתרין אלין אחיד דוד מלכא בעמון ומואב, עמון דרגא דיליה מלכו"ם, ואתעטר דוד מלכא בהאי עטרה וכו', דכתיב ויקח את עטרת מלכו"ם ותהי על ראש דוד וכו'. ובתרין אלין אתאחיד דוד וכו'. ואינון תוקפא דמלכותא לאתקפא על שאר עמין, דאי לא אתכליל בסטרא דילהון לא יכיל לאתקפא עלייהו, והאי כסף שהיא רזא דקרן, אחיד לסטר דילהון, ובגין דא אית בה כליה, כלה ונחרצה כשאחידת בדרגין דילהון, דאתקרי אז סתם קרן דאיהו דין, אבל כשאחידת לעילא בבינה ה' דעלה דנהיר לה, אז אתקרי קרן היובל דאחידת בבינה דאתקריאת יובל ואתקריאת שופר כמ"ש בזהר פ' ויקרא דף ו' ב' דאומר על פסוק ביום ההוא יתקע בשופר גדול, האי איהו שופר דביה נפקין עבדין לחירות עלמין, ובגין דא אתמר וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר, חסר כתיב שפר, שהוא רזא דשפירו, כד"א שפר קדם דריוש מלכי ישפר עלך, שפר קדמי להחויא. כמו שנרמז בזהר פ' יתרו דף פ"א ב' דאומר כנ"ל. ואומר שופר אפיק אשא ורוחא ומיא וכו', שהם רזא דחג"ת דנפקו מן בינה דאתקריאת שופר דמתברת שולטנא מכל עבדין ומתברת שלשלין, ועל דא שופר ולא קרן כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף צ"ב ב' דאומר כנ"ל. ואומר בגין לאחזאה מאן הוא אתר וכו'. והיינו לאחזאה דשופר איהו לעילא רחמי, וקרן איהו לתתא מינה, ודא איהו רזא דכ"ף דאקרי הכי קרן כנ"ל. ובגין דא כ"ף אתנהיר מאת ה' עלאה כנ"ל. בגין שהיא לתתא מינה, דא בינה ודא גבורה, בינה שופר, גבורה קרן, ועל דא ביומא דדינא ישראל בעיין שופר ולא קרן כנ"ל, וכמו שנרמז בזהר פ' אמור דף צ"ט א' דאומר כנ"ל. ואומר תא חזי כד ההוא שופר עלאה דנהירו דכלא ביה, אסתלק ולא נהיר לבנין, כדין דינין אתערו וכורסוון אתתקנו לבי דינא וכו', וכדין יצחק אתתקף ואתתקן לדינא בעלמא, וכד אתער האי שופר וכו' ע"ש בדף הנ"ל עמוד ב'. כלל העולה דאת כ' דא היא מן כורסייא דדינא תקיפא דאיהי כ"ס ה' כנ"ל. ואקרי קרן בגין דאת כ' דא היא מאתוון רשימין רברבין, בגין דאית אתוון רשימין רברבין ואית אתוון רשימין זעירין כנ"ל. דאינון תקוני עולימתן דמטרוניתא כמו שנרמז בזהר פ' תרומה קל"ב ב'. ואת כ' דא שהיא מאתוון רשימין עלאין כנ"ל, כיון שירדה אזדעזעו כל אלין עלמין כנ"ל. ומלבד זה נזדעזע הכתר, ונזדעזעו שמונים אלף רבוא מרגליות הקבועים בכתר, אמר להם קב"ה למה אתם מזדעזעים, אמרו רבונו של עולם, כל טובינו וכל כבודינו אינו אלא באות כ"ף ועכשיו ירדה מעלינו וכו'. כמו שנרמז במדרש רות דף מ"ז א' דאומר כנזכר לעיל. נמצא דאת כ' דא היא כתר מהאי כורסייא דדינא והיא מאתוון רשימין, אבל אתוון גליפין עלאין את כ' דילה מרמז לכתר, כמו שמובן מכמה מקומות מן הזהר והתיקונים, וכמו שמפרש לקמן בסדר האותיות באתוון עלאין, ההפרש שיש בין אתוון לאתוון דלאו כלהו שוין כנ"ל. ואומר בההיא שעתא נפקת מקמיה ותבת לדוכת'. ואינו אומר שום רמז טוב עלה כמו בכמה אתוון אחרנין שמרמזים מקצת טוב ומקצת רע, בגין דאיהי מרמזת לדינא קשיא כנ"ל. וכן עָאלַת אָת י' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמִין, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּאֲנָא שֵׁירוּתָא דִשְׁמָא קַדִּישָׁא וְיָאוֹת לָךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, אָמַר לָהּ דַּי לָךְ וכו'. ואמר לה תלת בחינות לקבל תלת תגין שעל גבי את ש', דאינון רזא דכתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, ואת י' דא שהיא רמז למלכות דאצילות היא אתפלגת לתלת למהוי תגא ועטרא ברישא דתלת אבהן כמו שנרמז בתקו' דף נ"ה א' דאומר כנ"ל. והיא היא רזא דאת י' דשמא קדישא, דתלת אתוון אלין הו"ה מרמזים לתלת אבהן, ואת י' דשם יהו"ק דא מרמזת למלכות דאצילות דהות לעילא, י' עטרה על הו"ה דכלילן באבהן, כמו שנרמז בר"מ פ' כי תצא דף רע"ט ב' דאומר כנ"ל. ואומר ומה דהות ברתא דמלכא י' על הו"ה דכלילן באבהן, אתהדר הו"קי י' לתתא, ובגין דא אמר דוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, היתה מקדמת דנא, משא"כ עכשיו בגלותא, ולא דא בלחודוהי דאת י' דא אתפלגת לתלת טפין למהוי עטרה ברישא דתלת אבהן כנ"ל, אלא שהיא אשתכחת בתלת דרגין לקבל כפול משולש מרובע, כמו שנרמז בתקו' דף ט"ו ב' דאומר איהי י' בכל אתר רישא דילה לעילא ברזא דטעמי וכו'. ר"ל בדרגא דשיר כפול, וגיו דילה בדרגא דשיר משולש, וסופא דילה לתתא בדרגא דשיר מרובע, כגוונא דאת י' משמא קדישא מדרגא דשיר כפול, דאת י' דא מרמז לחכמה כנודע, היא גם היא אתקשרת בתלת קשרין, קוצא חד לעילא לקבל דרגא דשיר פשוט, שכן קוצא דאת י' מרמז לכתר כנודע, וגיו דילה הוא לקבל דרגא דשיר כפול, וקוצא דלתתא איהו לקבל שיר משולש כמו שנרמז בזהר פ' ויקרא דף י' ב'. דאומר י' דשמא קדישא אתקשר בג' קשרין, בגין דהאי י' קוצא חד לעילא, וקוצא חד לתתא, וחד באמצעיתא, קוצא דלעילא הוא עלאה מכל עלאין, דא איהו לקבל שיר פשוט, כמו שאומר לאחזאה כתרא עלאה דהוא רישא דכל רישין, והוא קאים כלא, ומאן דקאים כלא לאו איהו אלא שיר פשוט כיון דאתרמיז בנקודה דא קוצא עלאה דאת י', בגין דא"ס הכללי לא אתרמיז בשום אות ונקודה בעלמא כמו שנרמז בזהר פ' בא דף מ"ב ב' דאומר כנ"ל. נמצא דהאי קוצא עלאה דאת י' שהוא רישא דכל רישין והוא קאים כלא, הוא רמז לכתר עליון דרגא דשיר פשוט, וקוצא דאמצעיתא דאת י' דא האי איהו שמרמז לחכמה כנ"ל. והיא אתקריאת רישא לכל שאר רישין, לאתבנאה שמא קדישא, ר"ל שמהאי רישא מתחיל שמא קדישא להתבנות כיון דסתם י' היא רמז לחכמה, ורישא דא היא דרגא דשיר כפול, שכן אומר והאי רישא סתימא דכלא. ואומר רישא אחרא תתאה היא רישא לאשקאה לגינתא, ודא הוא לקבל דרגא דשיר משולש כיון דאיהו אשקי לגינתא, שגינתא דא היא רמז לשיר מרובע. כלל העולה דאת י' מרמז לתלת קשרין כדקאמרן. והיא שירותא דשמא קדישא בין דא ובין דא כנ"ל, ולכן א"ל קב"ה כל רעותא דילי בך, כיון שאת י' דא היא רמז למלכות דאצילות כנ"ל. ואמר לה לית אנת יאות לאתעקרא מן שמי, שכבר אמרנו דכל את כשיש לה איזה שררה, לא צריך למיהב לה שררה אחרת, שאין לה לעשות שתי פעולות כנ"ל: עָאלַת אָת ט' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמָא וכו', אָמַר לָהּ: לָא אִבְרֵי בָּךְ עָלְמָא, דְּהָא טוּבָךְ סָתִים בְּגַוָּוךְ וְצָפוּן בְּגַוָּוךְ. שכן את ט' איהי טמיר וגניז ואיהי נהיר נהירו דכלהו, דאת דא נהירו דכלהו תריסר שבטין הוי, והיא כגוונא דאכסדרה, וכלהו תריסר שבטין נפקי מגו אכסדרה דא טמירא, ובגין דא לא אתחזי בתריסר שבטין את ט', בגין דאיהו טמיר וגניז כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף ר"ל א'. דאומר כנ"ל. ואע"ג דאמרנו דאת ט' היא ברזא דאת ל', מגדל הפרוח באוירא דכיא דאתפס דאיהו גניז וטמיר, עכ"ד אית ט' אחרא דאיהו רמז לצדיק דאיהו יסוד והאי ט' אקרי הכי אכסדרה טמירא בגין דאסתלק בעלמא דדכורא ולא אתחזי בתריסר שבטין דאינון מעלמא דנוקבא, ואת ט' דא היא רזא דאת למ"ד, וכגוונא דאית ל' מאתוון רברבין שמרמז לישראל סבא כנ"ל, הכי אית לתתא מאתוון זעירין שמרמז לישראל זוטא דאיהו סולם רזא דיוסף הצדיק דביה אתוון זעירין כמו שנרמז בתקונים דף ס"ג א' דאומר כנ"ל. וכיון דיוסף אסתלק לעילא כנודע ברזא דיסוד לדכורא, לכן את ט' דא שהיא רזא דיסוד דאיהו תשיעי אוף הכי איהי תשיעאה לאתוון ואתנהירת מעלאה ראשיתא דכלא כמו שנרמז בזהר בראשית דף ל' ב' דאומר כנ"ל. ולכן יוסף לא אתחזי בתריסר שבטין כיון דאינון תקוני שכינתא, ויוסף אסתלק מתמן בגין דאיהו רשימו דדכורא ואתמני תחותיה אפרים כמו שנרמז בזהר פ' ויחי דף רמ"ו ב' דאומר כנ"ל. וכיון דאת ט' אתכלילת בדכורא דאיהו ו' דאקרי עלמא דאתי כנודע. לכן קב"ה א"ל לא אברי בך עלמא בגין דטיבו דילך לאו איהו בעלמא דין דאיהו ה' בתראה דשמא קדישא דאקרי עלמא דין אלא בעלמא דאתי, הה"ד מה רב טובך אשר צפנת וגו'. והאי איהו ו' כנ"ל. ולא די שאינם יכולים ישראל ליהנות מההוא טיבו דילה בעלמא



שולי הגליון


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף