אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/נז/א
|
|
אשל אברהם (אשכנזי)
פירוש להקדמת ספר הזהר נז א
רזא דחמה ולבנה, ותרין ההי"ן אלין אקרון תורה שבכתב ותורה שבעל פה כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף כ"ב א' דאומר על פסוק נאוו לחייך בתורים (שה"ש א, י). בתרין ההי"ן דאינון תורים, תורה שבכתב ותורה שבע"פ. כלל העולה דמסטרא דת"ת ומלכות דאצילות אקרון מד"ת יו"ם, מד"ת היא מלכות דאצילות שנקראת שכינתא עלאה, ויו"ם איהו עמודא דאמצעיתא דאיהו רזא דעלמא דאתי כנ"ל. בגין דמניה יומין אריכין. ומסטרא דשכינתא תתאה וצדיק איהו אקרי ז"א, ושניהם אקרון מד"ת ליל"ה, דא איהו רזא דאקרי עלמא דין בגין דמיניה יומין זעירין כמו שנרמז בתקונים דף קי"ט א' ע"ש. וכיון דעיקרא דתרין עלמין אלין עלמא עלאה ועלמא תתאה הם רזא דתרין ההי"ן דאינון חג"ת ונה"י, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, לכן את ה' עלאה אתתקן ברזא דדכורא, כיון דה' תתאה מקבלת מן ה' עלאה, וכל מאן דמקבל איהו נוקבא מאתר דאיהו מקבל כמו שנרמז בתקונים דף צ"ב א' דאומר דכל מאן דמקבל איהי נוקבא מאתר דאיהי מקבל, וממילא משמע דמאן דמשפיע לאחרא אקרי אז דכורא כיון דמשפיע למאן דלתתא מניה, שכן ג"ן איהו נוקבא, ועד"ן איהו דכורא כנודע. ולזמנין ג"ן דאיהי נוקבא אקרי עד"ן לגבי ג"ן דלתתא מניה, כמו שנרמז בזהר פ' חקת דף קפ"ב ב' דאומר כנ"ל. ולכן עלמא עלאה שהוא רזא דה"א עלאה אקרי לזמנין עלמא דדכורא, אע"ג דאיהי נוקבא אקרי הכי דכורא בגין דמשפיע לעלמא תתאה מניה שהוא רזא דה"א תתאה, וכמו שנרמז בזהר פ' ויחי דף רמ"ח ב' דאומר: תְּרֵין עָלְמִין נִינְהוּ, כְּדִכְתִיב מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם (דה"א טז). וְאַף עַל גַּב דִּתְרֵין נוּקְבֵי נִינְהוּ, עכ"ד חַד מִתְתַּקַּן ברזא דדְכוּרָא, וְחַד ברזא דנוּקְבָא, עלמא עלאה אקרי מאור הגדול ועלמא תתאה מאור הקטן, חד דכורא וחד נוקבא כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קמ"ז ב' דאומר על פסוק ויעש אלקים את שני המאורת הגדולים. אינון עלמא עלאה ועלמא תתאה, חד דכורא וחד נוקבא, ואינון רזא דשמן המאור ושמן למאור וכו'. נמצא דשני המאורות הגדולים שהם רזא דתורה שבכתב ותורה שבעל פה כנודע, קורא לון עלמא עלאה ועלמא תתאה, ועל תרין עלמין אלין אומר דחד איהו דכורא וחד איהו נוקבא, משמע דשיר משולש אקרי עולם דלעילא כיון דאיהו מאור הגדול, ושיר מרובע עולם דלתתא שכן איהו מאור הקטן, ולקבל תרין עלמין אלין הם תרי מיני אלפ"א ביתי"ן, חד מאתוון רברבין וחד מאתוון זעירין, אתוון רברבן אינון מעלמא עלאה, ואתוון זעירן אינון מעלמא תתאה כמו שנרמז בזהר פ' ויקהל דף ר"ה ב'. דאומר עשרין ותרין אתוון עלאין קדישין מתעטרין באבהן וברתיכא עלאה קדישא, אתוון זעירן אלין אינון עשרין ותרין אתוון דאינון בעלמא תתאה, ואע"ג דבעשרין ותרין אתוון אית אתוון דכורין תליסר ואתוון נוקבין תשעה כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף כ"ה א' ע"ש. ומשמע דאתוון דכורין אחזיין על דכורא ואתוון נוקבין אחזיין על נוקבא, עכ"ד לעולם כ"ב אתוון עלאין אינון דדכורא, וכ"ב אתוון זעירין אינון דנוקבא, ומה דאמרנו דבאתוון כ"ב אלין אית אתוון דכורין ואית אתוון נוקבין כנרמז שם בזהר שיר השירים דף כ"ד ב'. אינו כי אם כשייפין דבר נש, דאית שייפין דאינון רזא דדכורא ואית שייפין דאינון רזא דנוקבא, בגין דשייפין כלהו אית שייפא באינון פרקין דאינון כלילן דא בדא ועייל דא בדא, מאן דעייל דא איהו דכר ומאן דמקבל ליה בגויה איהי נוקבא, דבכל שייפין אית דכר ונוקבא ועייל דא בדא כדכורא בנוקבא, אבל לעולם דאתוון עלאין כלהו סלקין ברזא דדכורא ואינון רברבין, ואתוון תתאין כ"ב אחרנין כלילן בנוקבא לתתא ואינון אתוון זעירין כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף הנ"ל דאומר כנ"ל. ועיקרא דאתוון אלין הם חמש אתוון אחרנין דאקרון משרים, ואינון אתוון מנצפ"ך, דלית בכל אתוון דאקרון משרים בר אלין כמ"ש בזהר שיר השירים דף י"ב א' דאומר כנ"ל. וסדורא דכ"ז אתוון אלין הם תלת סדרים, תשעה לכל סטר, סדרא קדמאה דלסטר מזרח תלת סדרין אינון: ואינון תשעה סדרין בגין דכל סדרא מאינון תלת אית ליה תלת סדרין, ואינון אזלין כגוונא דשמהן תלתין דאינון כנויים, כמ"ש בפי' מאמר זהר פ' וארא דף כ"ד א'. והיינו דאזלין תרין וחד לתתא מנייהו, כגוונא דאלין כנויים דקאמרן דאינון מסודרין כהאי גוונא:
א גּ ב
תרין לעילא וחד לתתא מנייהו, תרין דלעילא אקרון דכורין בגין דעיילין בהאי דלתתא מנייהו, והאי דלתתא מנייהו דמקבל לון איהי רזא דנוקבא אפילו באתוון דאינון מדכורא, וכיון דאלין אתוון כלהו סדורא דילהון איהו כגוונא דא, תרין לעילא וחד לתתא מנייהו דאתחברא בהדייהו כמו שנרמז בזהר פ' ויצא דף קנ"ט א' ע"ש. נמצא שהם תמני סרי אתוון דכורי ותשע אתוון דאינון ברזא דנוקבי כמו שנרמז בדף הנ"ל עמוד ב' דאומר כנ"ל. ואומר כגוונא דאינון אתוון עלאין דעלמא עלאה הכי נמי אתוון אחרנין לתתא, אתוון עלאין רברבין ואתוון תתאין זעירין וכלא דא כגוונא דדא ברזא דדכר ונוקבא כלא חד בשלימו, ואינון רזא דשמא קדישא שלים כד אתחברו אתוון תתאין דאינון ברזא דנוקבא באתוון עלאין דאינון ברזא דדכורא, הוו חד ברזא דשמא קדישא שלים כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רכ"ח א' דאומר כנ"ל. כלל העולה דתרין אלפ"א ביתי"ן אלין דתליין בתרין ההי"ן שהם רזא דתרין עלמין, עלמא עלאה רזא דחג"ת, ועלמא תתאה רזא דנה"י, וכמו שנרמז בתקונים דף ק"ז א' בסיוטא דאומר על אתוון דאינון רזא דהבל הבלים דתליין מן ה"ה, ואינון אתוון רברבן ואתוון זעירן. וחוזר לומר אתוון תליין מן ה"ה, נקודים מן י' דאיהו חכמה, טעמים מן ו' אע"ג דאינון מסטרא דכתר רק דמתלבשן באוירא באמצעיתא. נמצא דתרין ההי"ן אלין הם מרזא דשמא קדישא הוי"ה בארח כלל, בגין דבארח פרט אית שמא דאיהו מסטרא דגליפו דחותמא, ואית שמא דאיהו רשימו דחותמא כמו שמפורש במקומו ההפרש שיש בין שמהן קדישין ע"ש. ובתיקונים דף ה' א' דאומר הכא שם יהו"ק איהו בכנוייה חד, בגין דמניה אשתכח כנוייה, אבל מסטרא דעשר ספירן דבריאה לאו שם יהו"ק וכנוייה חד וכו', וכגוונא דאית הפרש בשמהן קדישין, כגוונא דא אית הפרש בספירן דלאו כלהו שוין בגין דאית ספירן דאצילות ואית ספירן דבריאה וכן דיצירה ולאו כלהו שוין כמ"ש בתקונים דף ג' ב'. דבספירן דאצילות איהו דיוקנא דמלכא ממש, אבל בספירן דבריאה איהו חותמא דמלכא, ובספירן דיצירה ציורא דחותמא בשעוה, כמו שנרמז בתקו' דף ד' א' דאומר כנ"ל. וכגוונא דא אית הפרש באתוון דאינון גליפן, לאתוון דאינון רשימן, כגוונא דאית הפרש באורייתא דבריאה לאורייתא דאצילות, דבאורייתא דבריאה אקרון ישראל לגבי קב"ה עבדים, ובאורייתא דאצילות אקרון ישראל לגביה בנים כמו שנרמז בתקונים דף ד' ב' דאומר כנ"ל. וכן כגוונא דא אית הפרש באתוון גליפן לאתוון רשימין, דאתוון רשימין הם מתתקנין למהוי כורסיא שלימא ברזא דעשרין ותרין אתוון דאלפ"א בית"א, ועשר מנייהו הם עלאין דאינון א"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י, ותריסר אחרנין מתהפכין לכמה גוונין, ואלין אתוון אינון דאתבריאו בהון שמיא וארעא, ואתוון אלין כד נפקו הוו לחין בקדמיתא עד דעאלו לגו היכלא טמירא ואקרישו, וכדין אתגליף שמא קדישא בגו אתוון אלין כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף ט"ו ב' דאומר כנ"ל. נמצא דאלין אתוון רשימין י' מנהון הם עלאין וי"ב אחרנין אינון תתאין דמתהפכין לכמה גוונין כנ"ל. בגין דעשר אתוון עלאין הם רמז לעשר אמירן, ותריסר אחרנין הם רזא דתריסר שבטין דישראל עלאה כמו שנרמז בר"מ פ' יתרו דף נ"ב ב'. ועשר אמירן אלין הם רמז לעשרה שליטין אשר היו בעיר כמו שנרמז בזהר פ' יתרו דף ס"ז א' דאומר: עשרה שליטין אינון עשר אמירן לתתא ברזא דאתוון רשימין כגוונא דלעילא וכו'. ואומר ת"ח ברזא דשמא קדישא איהו מלך וכהן דמשמשא ברזא דקדושה בין לעילא ובין לתתא, אית מלך לעילא דאיהו רזא דקדש הקדשים ואיהו מלך עילאה ותחותיה אית כהן רזא דאור קדמאה דקא משמש קמיה, ודא איהו כהן דאקרי גדול מסטרא דימינא, ואית מלך לתתא דאיהו כגוונא דההוא מלך עילאה, ואיהו מלך על כלא לתתא, ותחותיה אית כהן דמשמש ליה, רזא דמיכאל כהנא רבא דאיהו לימינא וכו'. כלל העולה דכגוונא דלעילא כגוונא דא אית לתתא, שם יהו"ק לעילא מרמז לעשר ספירן דאינון כח"ב חג"ת נהי"ם, כגוונא דא שם יהו"ק לתתא מרמז לעשר ספירן, כגוונא דעשר ספירן לעילא הם רזא דשבע היכלין עלאין והיכלא שביעאה כללא דתלת אקרי קדש קודשין, כגוונא דא עשר ספירן לתתא הם רזא דשבע היכלין והיכל שביעאה מתתא לעילא אקרי קדש קודשין, ועכ"ד דשמהן שוין אינו דומה קדש קודשין דאצילות לקדש קדשים דבריאה, בגין דהיכלין תתאין אינון מאנין להיכלין עלאין כמ"ש בתקונים דף כ"ב א' דאומר כנ"ל. ומלכות שנקראת אדנ"י היא כללא דז' היכלין אלין, כמ"ש בתקונים דף י"ב א' דאומר כנ"ל. ושבע היכלין אלין אקרון תריסר ירחין דרגין קדישין כמ"ש בזהר פ' פקודי דף רס"ג א' דאומר על ז' היכלין דסטרא אחרא דאקרון תריסר ירחין. ואומר כמה דאית לסטרא דמהימנותא תריסר ירחין דרגין קדישין הכי נמי וכו', ותריסר ירחין אלין ידוע שהם רזא דתריסר עולימתן דמטרוניתא רזא די"ב בקר, כמ"ש בר"מ פ' כי תצא דף רע"ח