ארעא דרבנן/רפב
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שולי הגליון
מערכת ט - סימן רפב
רפב טבול יום קודם שיעריב שמשו[1] או קודם שיביא כפרתו דאסור לאכול בקדשים. הוי מדרבנן כדאיתא בפסחים דף ל"ה דתניא טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה ופרכינן בתרומה אין בקדשים לא אמאי טהור הוא אלא מעלה בעלמא הוא מדרבנן. אמנם הרמב"ם פי"ח מהל' פסולי המוקדשין דין י"ד כתב והאוכל קודש אחר שטבל קודם שיעריב שמשו או קודם שיביא כפרתו לוקה ואינו חייב כרת שנאמר וטומאתו עליו עד שיהיה כל טומאתו עליו ע"כ. ולכאורה נראה הפך מהסוגיא דפסחים[2] ואפשר דפלוגתא היא ואשכח סתם מתני' דפי"א דפרה דקתני גבי טעון ביאת מים מן התורה אם בא אל המקדש בין לפני ביאתו במים ובין לאחר ביאתו חייב ומינה ה"ה לאוכל קדש[3] ודחי ברייתא דהתם מקמי סתם מתניתין דפרה כן נראה לי בדוחק:
- ↑ עיין ערך טבול יום.
- ↑ וכן הקשה שם המשנה למלך.
- ↑ אמנם הרמב"ם עצמו לא דימה בין ביאת מקדש לאכילת קדשים, שהרי גבי ביאת מקדש פסק (פ"ג מביאת מקדש הי"ד) שטבול יום במיתה בידי שמים ומחוסר כפורים אין בו לא מיתה ואל מלקות ולא כרת, ואילו גבי אכילת קדשים בטומאה פסק שאינו חייב אלא מלקות, וכבר הקשה כן הרדב"ז איך חילק ביניהם והלא הוקש קודש למקדש.