אמרי בינה (בן איש חי)/חקרי לב/יג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אמרי בינה (בן איש חי) TriangleArrow-Left.png חקרי לב TriangleArrow-Left.png יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה. מצינו בענין הקרבנות שכתב הרמב"ם במורה ח"ג פרק ל"ב שהטעם הוא לפי שהיו האנשים מורגלים לזבוח לע"ז, וכל דבר המורגל מאד קשה לפרוש ממנו, ואם היה מצוה לבטל כל מיני העבודות ההם של הקרבנות כי הבל המה היה קשה ביטולם לפי טבע האדם שהוא נוטה תמיד למורגל, ומפני זה השאיר השי"ת מיני העבודות ההם והעתיקם לשמו יתברך וצונו לעשותם לו וצונו לבנות היכל לו ועי"כ נמחה זכר הע"ז עכ"ד. ודברים אלו פלא גדול בעיני איך חנם גדול שכמותו יסבור סברה זרה כזאת על מצוה גדולה שבמצות אשר רק עליה נקרא שם עבודה והיא עמוד אחד משלשה עמודים שהעולם עומד עליהם, וגם בחרבן בהמ"ק שאין מקריבים בפועל תקנו בתורת חובה לקרות פרשת הקרבנות כדי שתעלה הקריאה כאלו הקריבו הקרבנות כולם ואם הם לא נתנו לישראל אלא בשביל שהיה דרך העולם כולם להקריבם לע"ז, למה צריכים לקרות פרשיותיהם כדי לצאת ידי חובת עשייתם וככתוב ונשלמה פרים שפתינו, וכל הקורא בפרשת עולה כאלו הקריב עולה מאחר דליכא צורך בעשייתם אלא רק כדי שיבדלו ויפרשו מדרכי העובדים ע"ז שדרכן להקריב, ועתה שאין מקרבין למה הוצרכה הקריאה בפה ואין לזה דוגמה אצל עובדי ע"ז:

ועוד מה יענה הרמב"ם ז"ל על השגת הרמב"ן ז"ל שהשיג על דבריו אלו בפרשת ויקרא, איך יעשה שלחן ה' מגואל ח"ו והלא נח בצאתו מן התיבה אין בעולם לא כשדי ולא מצרי והקריב קרבן, ואמר הכתוב וירח ה' את ריח הנחוח, וממנו אמר לא אוסיף לקלל, וכן הבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ולא היה שמץ ע"ז בעולם, גם הרב מהר"י עראמה ז"ל, הקשה על הרמב"ם בדבר זה קושיות גדולות, דלפי דבריו למה לו לשלמה הע"ה להעלות אלף עולות ביום אחד ודי במה שהתירה תורה להקריב, ומה יענה על קרבנות האבות, וקרא הרב לקושיות אלו מכות גדולות ונאמנות לא זורו ולא חובשו שהם קושית חזקות אשר לא יוכלו להרפא 2ובאמת דמלבד הקושיא העצומה שיש על הרמב"ם ז"ל בטעם זה שאמר הנה אנן בדידן צריך לנו לדעת טעמן של אדה"ר ונח והאבות זיע"א שהקריבו הקרבנות קודם שניתנה תורה וצוותה בהם, מה היה טעמן בזה על הכל יורנו ושכמ"ה:

תשובה. טעמו של אדה"ר ונח והאבות זיע"א בקרבנות שהקריבו הוא להביא דורון להשוות חלק כח מנפשם על ידי המחשבה שמחשבים בציור אשר יציירו על עצמן בשחיטת הבהמה ובהקרבה שלה באש על המזבח כאלו נעשית השחיטה וההקרבה באש המזבח בעצמם ובנפשם, וכח ציור המחשבי הזה עולה למעלה למקום עליון ומושך ומעלה עמו ניצוצי קדושה המעורבים בדצח"ם, וזה הוא הדורון שמביא האדם לפני השי"ת במעשה הקרבנות, אמנם אינו דומה ציור שמצייר האדם במחשבתו בלבד בלתי פועל דמיוני, לציור שמצייר על ידי מעשה ופועל דמיוני שבזה יהיה כח המחשבה חזק מאד להעלות ולמשוך נ"ק מן הדצח"ם, וכאשר תמצא בענין התשליך בר"ה ובענין השופר והלולב שאנחנו עושים פועל דמיוני במחשבה זו שאנחנו מחשבים בעליית בדעתינו וכנז' בזוה"ק, וכמ"ש נחמיה גם חצני נערתי ואומרה ככה ינער האלהים את כל האיש אשר לא יקים את הדבר הזה, כי עשה פועל דמיוני בניעור חצנו לחזק הדבר, וכ"כ הר"ן ז"ל בדרשותיו בפועל דמיוני שעשה אלישע הע"ה למלך ישראל בקשת וחצים אשר ירה כנגד דמשק, וכן אמר ירמיה הע"ה לברוך בן נריה שיקח ספר נביאה של מפלת בבל ויקשור בו אבן וישליכה בנהר פרת ואומר ככה תשקע בבל, נמצא כל פועל דמיוני אשר יעשהו ויחשב בו יהיה כח המחשבה חזק מאד:

וענין עליית הנצוצי קדושה ע"י ציור המחשבי הזה שמצייר על עצמו ונפשו במעשה הקרבנות הוא כמו עליית נ"ק ע"י מסירת נפשו בתיבת אחד של שמע ישראל שמכוין ומחשב למסור עצמו על קדוש השם בארבעה מיתות שהם סקילה ושריפה הרג וחנק וגם הוא כמו עניית מסירת נפשו במחשבתו בנפילת אפים:

וזה הענין של ציור המחשבי שחושבין על עצמם ונפכם בשעת זביחה והקרבה מפורש בכתוב זבחי אלהים רוח נשברה, אל תקרי נשברה בשק ימנית אלא נשברה בשין שמאלית שהוא לשון מחשבה כמו ואני שובר בחומות ירושלים בנחמיה ב' שפירושו חושב כמ"ש בשרש, ועל עליית נ"ק שעולים על ידי מחשבה זו שחושבין על עצמן ועל נפשם במעשה הקרבנות נאמר בכתובים של מעשה הקרבנות ריח ניחוח אשה לה' והבן:

ועל כונה זו צוה הכתוב אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם, ובכתוב הזה נראה בו לשון יתר במלת מכם ובמלות את קרבנכם וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל, ופירשו יפה לומר דהכונה הוא אדם כי יקריב מכם דייקא מעצמכם ונפשכם, ויבא נכון לפי דברינו לומר מה שיקריב מעצמכם ונפשכם אין לו כח לעשות ההקרבה הנפשיית בציור המחשבי בלבד כאשר מצייר במחשבתו במסירת נפשו בפסוק שמע ישראל ונפ"א וכיוצא, אלא צריך לעשות מעשה בפועל כמו ענין השופר וענין הלולב שצריך לעשות מחשבתו בפועל, כן זה יעשה פועל שהוא הקרבת בע"ח ובמעשה זו תהיו יכולים להקריב במחשבה ובכונה חלק מעצמכם ונפשכם, ולז"א מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן שתעשו בהם שחיטה והקרבה בפועל בזה תקריבו את קרבנכם הוא החלק של כח עצמכם ונפשכם אשר תציירו אותו במחשבה וכונה שלכם בעת שאתם עושים מעשה ההקרבה בבהמה ובקר וצאן, ועד"ז היו הקרבנות שהקריבו אדה"ר ונח והאבות זיע"א:

והנה עובדי הע"ז שבדורות הראשנים כשראו מעשה הקרבנות שהקריבו אדה"ר ונח נתלמדו לעשות הקרבה זו לע"ז כי לא ידעו ולא הבינו סוד ענין ההקרבה של אדה"ר ונח על מה היתה מיוסדת ובנויה, ומה היא ומה עניינה ומה כונתם בה, והיו מקריבים לע"ז בתורת דורון, ונתפשטה הקרבה זו בדרך זה אצל כל המון העם שהיו אוחזים בה ורודפים לעשותה ונהגו והורגלו בה:

והנה הרמב"ם ז"ל ודאי יודע ומאזין שהקרבנות של אדה"ר ונח והאבות זיע"א היו ע"פ הטעם שכתבנו לעיל שהוא בעבור הציור שמצייר המקריב על עצמו ועושה עי"כ כונות עליונים ונסתר"ם בעליית נצוצות קדושה וחלקי הנשמות, דמתכוין להקריב נשמתו לריח נחוח אשר לה' כאמור לעיל, אמנם סבר מר דאם לא היו מורגלים להקריב לע"ז לא היה נותן מצות הקרבנות אלא רק לגדולי ישראל ולא היו מקריבין הכהנים אלא תמידין ומוסיפין בלבד לפי שיש לכהנים ידיעה בסוד השי"ת ויש להם כח במחשבתם לצייר בעת ההקרבה הציורים שכתבנו, כדי שבזה יצא מן הקרבן פועל טוב עצום ונורא ככתוב שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא שאין להמון העם ועמי הארץ מגע בתמידין ומוספין, ולא היה נותן הקב"ה הקרבנות של חטאות הבאים על השוגג של כל אדם בפ"ע וגם לא היה נותן אשמות השייכים לכל או"א שהם הדיוטות ועמי הארץ להביא אשם גזלות אשם מעילות אשם שפחה חרופה אשם נזיר אשם מצורע אשם תלוי, ועוד קרבנות של יולדת וכיוצא שנתנו לנשים ועמי הארץ מפני כי אלו אינם יודעים לכוין בהם בהבאתם אותם כונות שצריך לכוין ולצייר בהם, אמנם בעבור שראה שהקרבנות הורגלו בהם עע"ז וממילא גם המון העם יהיה להם חשק בהם לעשותם ואפשר שהיו נכשלים בהקרבה בכונה רעה ח"ו, לכן נתן לכל המון ישראל מצות קרבנות של חטאות ואשמות וכיוצא שהם קרבן יחיד כדי שיעשו ההרגל שלהם לש"ש:

וזה הוא כונת מדרש רבי פנחס בשם רבי לוי במדרש ויקרא רבה פרשה כ"ב רבי פנחס בשם רבי לוי אמר משל לבן מלך שגם לבו עליו והיה למד לאכול בשר נבילות וטריפות אמר המלך זה יהיה תדיר על שלחני ומעצמו הוא נדור (פורש) כך לפי שהיו ישראל להוטים אחר ע"ז במצרים והיו מביאים קרבנותיהם לשעירים דכתיב ולא יזבחו עוד זבחיהם לשעירים ואין שעירים אלו אלא שדים שנאמר יזבחו לשדים ואין שדים אלא שעירים שנאמר ושעירים ירקדו שם והיו מקריבים קרבנותיהם באיסור במה ופרענות באה עליהם, אמר הקב"ה יהיו מקריבין לפני בכל עת קרבנותיהם באהל מועד והן נפרשים מע"ז והם נצולים הה"ד איש איש מבית ישראל וכו' עכ"ל, ואפשר דהרמב"ם ז"ל לקח הטעם שלו מן המדרש הנז' אמנם גם כונת המדרש הזה הוא ע"ד שכתבתי דאם לא היו להוטים אחר ע"ז ומורגלים בקרבנות לא היה נותן להם רשות להביא קרבן יחיד של חטאות ואשמות וכיוצא אשר אלו הם מסורים לכל אדם מהמון העם ועמי הארץ אלא היה נותן להם קרבנות צבור דוקא שהם תמידין ומוסיפין שמסורים ביד כהנים ואנשי מעמד הנבחרים לעמוד עליהם שהם יכולים לכוין בהם כונה הרצויה לפני השי"ת, ורק בעבור הטעם ההוא שהיה להם הרגל בקרבנות ע"ז לכך נתן להם קרבנות של יחיד:

ועוד נ"ל בס"ד כונת המדרש הנז' אין כונתו להחליט הטעם הזה למצות הקרבנות אשר צוה אותם השי"ת בה אלא כונתו ע"ד שפרשו בטעמו של רשב"י במצות המילה שאמר למה נתנה בשמיני כדי שלא יהיו כל העולם שמחין ואביו ואמו עצבין ובודאי שאין מחליט הטעם הזה למילה, דרובא דעלמא יולדות בזוב ואין לאם טבילה בליל שמיני, אלא יודע הוא שאין זה טעם העקרי אלא הוא טעם נושף דרך דרש השייך במקצת נשים שאין יולדות בזוב, וכן הוא כונת המדרש הנז' דאין כונתו לומר זה הוא טעם העקרי אלא הוא טעם נוסף דרך דרש, דדרכן של חכמים להרבות טעמים על כל דבר משום יגדיל תורה ויאדיר והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.