אמרי בינה (בן איש חי)/חקרי לב/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אמרי בינה (בן איש חי) TriangleArrow-Left.png חקרי לב TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה. נתפלאנו ונתקשינו מאד בדברי המשנה סוף גיטין, ב"ש אומרים לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה, שנאמר כי מצא בה ערות דבר, ובה"א אפילו הקדיחה תבשילו, שנאמר כי מצא ערות דבר, (דב"ש סומכין על מלת ערוה, וב"ה על לשון דבר), רבי עקיבה אומר אפילו מצא אשה אחרת נאה הימנה, שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו ע"כ. והנה הדבר הזה שדנו בית הלל לנתק קשר האישות בעבור שהקדיחה תבשילו, אין הדעת סובלו דאפילו אם המשרת הקדיח תבשיל רבו אין מן הראוי ומן הנימוס שיהיה רבו טורדו ומוציאו מביתו, ואיך יתכן שתהיה הקדחת התבשיל נחשבת ערות דבר לגרש את אשתו בעבורה, וגם מ"ש רבי עקיבה אם מצא אשה אחרת נאה הימנה, אין דעת האדם סובל זה, דאם ראה אשה נאה וחשק בה וקחנה, ולמה יגרש את אשתו הראשונה, וכי האשה היא כלי אי טלית, שאם בעל הכלי או הטלית ראה כלי אי טלית נאה יותר ממה שיש לו, דרשאי לקנות אחר וימכור מה שיש בידו, והלא אשתו היא כגופו ואיך רשאי לזלזל בה כ"כ יורינו בענין זה ושכמ"ה:

תשובה. אתמר בגמרא דסנהדרין דף כ"ב, אמר רב שמן בר אבא בא וראה כמה קשה גרושין, שהרי דוד המלך התירו לו ליחד ולא התירו לו לגרש, פירש רש"י התירו לו ליחד עם אבישג ואע"פ שנאסר יחוד של פנייה ולא התירו לו לגרש אחת משמנה עשרה וישאנה ע"ש. והרב מהר"י כולי ז"ל בהגהות משנה למלך פרק יו"ד דגרושין הביא גדולים דס"ל דאיסור גרושין הוא מן התורה, וכתב דמכאן מוכח דהוא איסור דרבנן, דאם נאמר שהוא מדאורייתא היכא מוכח דקשים גרושין, והרי איסור יחוד היא דרבנן ע"ש. וכתב הגאון חיד"א ז"ל בפ"ע דיש לדחות דגרושין בלא סבה אימא דאיכא איסור תורה. אמנם הכא היה הדבר מוכרח דמשום דלא יחם לו צריך לבתולה ותהי למלך סוכנת. ולזה אם היה מגרש לא היה איסור והיו יכולים להתירו, אלא דקשה גרושין, והרב עיון יעקב הוכיח מכאן דקשים גרושין אפילו מאשתו שניה, ועמ"ש הר"ן בחדושיו עכ"ל ע"ש:

והנה ב"ש החמירו כדרכן, באיסור גרושין שנעלו הדלת בפני האיש הבא לגרש את אשתו, דאין לגרש אא"כ מצא בה ערות דבר, כפשטיה דקרא דהוא ענין זנות. ובית הלל הקלו מעט באיסור גרושין כדרכן להקל ואמרו לאו דוקא ערות דבר שהוא ענין ניאוף שזו מעלה מעל בקשר האישות, על כן יגרש ויתיר קשר האישות, אלא גם אם הקדיחה תבשילו, ואין הכונה שנשרף התבשיל באש או במלח אלא לישנא מעליא נקיט. והוא כי חז"ל כנו האשה בשם קדרה, והביאה שהיא הטלת הזרע של איש בקרבה מכנים אותו בשם תבשיל וכמ"ש דגמרא בפסחים דף קי"ב חמשה דברים צוה רבי עקיבה את רשב"י, וחד מניוהו אל תבשל בקדרה שבשל בה חבירך, מאי היא. א"ר פפא בגרושה בחיי בעלה ואב"א אפילו באלמנה לפי שאין כל האצבעות שוות ע"ש, וכאן יזדמן שהאשה חוששת מצער הריון וצער לידה ואינה רוצה להתעבר מתשמיש של בעלה ולכך מטילה מור בפנים כדי שיהיה הזרע של בעלה נפסד ולא יתהווה ממנו ולד, או אחר שמזריע וקם מעליה היא פושטת ידה בפנים ומוציאה הזרע ומפסידתי, או מפסדת הזרע ע"י סם שעושה אחר תשמיש כדי שלא יקלוט ותתעבר, וזהו ענין שהקדיחה את תבשילו שהפסידה את זרעו שהטיל בה, אם עשתה לו כן חשיב קלקלה בקשר האישות והוי כאלו מצא בה ערות דבר, דאין עליו איסור אם יגרשנה הן בע"כ הן בפיוס. ורבי עקיבה אמר אפילו מצא אחרת נאה הימנה אין כונתו לומר דמשום דמצא נאה הימנה יגרשנה בעל כרחה וישא אחרת, אלא הענין הוא כיון דמן התורה יש לו רשות ליקח אשה אחרת על אשתי, ואיכא כמה נשים שקשה עליהם להיות להם צרה עמהם, ולכן יש אשה שקשה עליה דבר זה לדור עם צרתה, ולכך תאמר לבעלה הרוצה לישא אשה אחרת גרשני ואח"כ תשא אשה אחרת, כי קשה עלי הדבר הזה שתביא לי צרה אצלי, אמנם יש לומר משום אסור גרושין ובפרט אם זו אשתו ראשונה כנז' דאם יגרש אפילו מזבח מוריד עליו דמעות בגמרא שם, יהיה חושש האיש לגרש ולא יהיה נשמע לאשתו שתרצה שיגרשה ואח"כ ישא אשה אחרת, ועל זה סבר רבי עקיבא דאם מצא אחרת נאה הימנה ואשתו הראשונה ממאנת, שרוצה שיגרשה ואח"כ ישא אחרת, דאין לו לחוש משום איסור גרושין דכתיב אם לא תמצא חן בעיניו משמע דבעבור הסיבה הזאת בלבד באה לידי גרושין, דאם נאמר בסיבה זו דלא תמנא חן בעיניו בלבד לא אפשר שתבא האשה לידי גרושין למה הוצרך הכתוב לפרש דבר זה דלא נמצא חן בעיניו, מאחר דהיא לא תבא לידי גרושין כי אם רק על ידי ערות דבר, כיון דאמר והיה כי מצא בה ערות דבר וכתב לה, פשיטה דזו לא מוצאת חן בעיניו, אלא ודאי הכתוב תרתי קאמר חדא באשה שלא מצאה חן בעיניו אך לא נמצא בה ערות דבר, ועוד אשר נמצא בה ערות דבר, ונקיט הכתוב תרתי ע"ד זו ואין צריך לומר זו דאמרינן בכללים, אע"פ דעל הרוב נקט ע"ד לא זו אף זו עכ"ז מצינו דלפעמים משתעי קרא ע"ד זו ואין צריך לומר זו:

באופן כי רבי עקיבא בא ללמד בזה לענין איסור גירושין, דבא לומר כל שמצא אחרת נאה הימנה, ולכן מזה נסתבב לגרש, אין כאן איסור גרושין בכה"ג, אבל אין כונתו להתיר לאדם לזלזל באשתו דבעבור שראה אשה אחרת נאה הימנה יגרש אשתו הראשונה בעל כרחה אלא כונתו בדין זה לומר אם מזו הסיבה נולדו הגרושין שהוכרח לגרש הן מצד שהראשונה הוכרחה להתרצות לקבל גט ולא תרצה לדור עם צרתה, הן אם מחמת דבר אחר הוא מוכרח לגרש, אין עליו איסור משום הגירושין עצמן. והוא ראה לבית הילל שבאו לומר אם סיבת הגירושין היתה שהקדיחה תבשילו ע"ד שבארנו שהוא ר"ל שהשחיתה הזרע שהטיל בה שאין בזה חשש איסור גרושין אם יגרשנה, אז גם הוסיף מכח דיוק הכתוב שגם בכה"ג אין כאן חשש איסור גרושין וזה ברור בעז"ה, ואין כאן תלונה לא על דברי בית הילל ולא על דברי ר' עקיבא:

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.