אמרי בינה (בן איש חי)/חקרי לב/ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה (בן איש חי) חקרי לב ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. חקירה חקרנו על מ"ש רבנו מור"ם ז"ל בהגה"ה או"ח סי' תרכ"ד יש מחמירים לעשות שני ימים יום כפור, ויש לזה התכה, ואין לנהוג בחומרא זו משום דיש לחוש שיבא לידי סכנה ע"כ, וחקרנו כיון דמוכרח לעשות כפור יום אחד בלבד לא היה ראוי לעשות יו"ט של סוכות שני ימים בחו"ל, כי כיון דעושין יום טוב שני נמצא עושין תרתי דסתרן דאם האמת יום ט"ז בתשרי הוא יו"ט ראשון של סוכות נמצא דציבור אכלו ביום הכפור ועכו אותו חול, והו"ל תרתי דסתרו בתו דש אחד. יורינו ושכמ"ה.

תשובה. אע"ג דאיכא אינשי דיכולין להתענות ב' ימים ושני לילות רצופים והכי איתא בראש השנה דף כ"א רבא הוה רגיל דהוה יתיב בתעניתא תרי יומא, זימנא חדא אשתכח כוותיה, וכן אנחנו רואין דאיכא אינשי שיכולים להתענות כך עכ"ז חושבין למיעוטא דבאין לידי סכנה דהא אתמר שם רב נחמן יתיב בתעניתא כולי יומא דכפורי, לאורתא אתא ההוא גברא אמר ליה למחר יומא רבא במערבא אמר ליה מהיכא את אמר ליה מן דמחריא א"ל דם תהא אחריתו קרי עליה קלים היו רודפינו, פירש רש"י דם תהיה אחריתו הרי הוא מת על ידו שתזקיקהו להתענות שני ימים ושני לילות דם תהיה אחריתו נוטרקון של דמחריא ע"ש, ועוד איכא בגמרא דירושלמי מסכת חלה פרק א' הלכה א' בבבל יש שחשו לצום שני ימים בשביל יוה"כ מספק שלא היו יודעין אם עברו ב"ד שבא"י את אלול או לאו ואמר להן רב חסדא למה לכם להכניס עצמכם למספק הזה שתוכלו להסתכן מחמת כך, הלא חזקה היא שאין הב"ד מתעצלין מלשלוח שלוחין להודיע לגולה אם עברו אלול או לאו. עוד אתמר שם אבוי דשמואל בר רב יצחק חש על עצמו וצם שני ימים וכשהפסוק מן התענית ובא לסעוד נתחלש ונפטר, וכתב פני משה המתענה היה רב יצחק אבוה דרב שמואל ועל שהכניס עצמו לסכנה מספק לא הזכירו שמו להדיא ע"ש, נמצא חשו רבנן לסכנה, ורב חסדא עבד מעשה למנוע אותם שהיו רוצים להתענות שני ימים משום ספק ואפשר דלא למעוטא דוקא חייש הלא גם ברובא איכא חשש סכנה דאפילו אם לא ימות תכף ומיד, יתהווה בו חולי בפנים שיגרום לו מיתה אחר כמה ימים אי אחר כמה שנים דגבורים ובריאים לאו רובא דעלמא נינהו אלא הם מיעוטא דעלמא:

ומה שטען השואל שלא היה להם לרבנן לתקן לבני הגולה שיעשו יו"ט שני של סוכות שני ימים משום ספיקא דיומא כדי שלא יעשו תרתי דסתרן בחדש אחד, מאחר ובת נית של כיפור דקדים ליו"ט אכלו ביום י"א ולא עשו שני ימים משום ספיקא דיומא זה אינו חדא דבציבור אין חוששין לתרתי דסתרן אלא יכולים לעשות תרתי דסתרן וכמ"ש בתפלת מנחה וערבית דהצבור יכולים להתפלל מנחה וערבית ביחד בתוך זמן שעה ורביע דעדיין לא שקעה חמה:

ועוד דגם אם יעשו שני ימים כיפור ג"כ הם עושים תרתי דסתרי, דאם יום י"א עשירי והתענו בו, א"כ יום הקודם לו הוא תשיעי שהוא ערב כפור ואסור להתענות בו בין למ"ד איסור תענית בתשיעי הוא מן התורה, בין למ"ד מדרבנן וקרא אסמכתא מ"מ הוא אסור כתענית, ואיך התענו בי, וכיון דהתענו נמצא חשבו אותו עשירי ואיך יתענו ביום י"א לחשבו עשירי, הרי עבדי תרתי דם הרי שהם סמוכים זל"ז, ולהכי עבדי יום אחד דוקא ולא חשו לתרתי דסתרי של יום טוב דסוכות, מיום כפור:

ועוד אם יבטלו יום טוב שני של סוכות בלא לעבד ביה ספיקא דיומא, משום דלא עשו ספיקא דיומא בכפור, צריך לבטל ספיקא דיומא דשאר מועדים, ואם תאמר לא יבטלו אלא רק של סוכות וש"ע, שהם עם יום כפור בחדש אחד זה אינו, חדא דהוי כחוכא וטלולא. ועוד יש לחוש לזלזול יו"ט של סוכות, שיאמרו העולם אינו יו"ט חשיב הוא, דלהכי לא עבדי ליה ספיקא דיומא כשאר מועדים. וכה"ג אמרינן בגמרא דסוכה דף מ"ג ע"ב, על ערבה דבכל יומא משבעה ימים אי איקלעי בשבת לדחי שבת, ולמה אמרו על יומא שביעי שלה דוקא דדחיה שבת, ותרץ בגמרא משום דאתי לפקפוקי בלולב, פירש רש"י לזלזולי בלולב משום דלא דחי בלולב אלא בחד יומא, והא דחי כל יומא, אתו למימר לולב לאו מצוה חשובה היא ע"ש. וא"כ הכא נמי אם יעשו בשאר מועדים יו"ט שני משום ספיקא דיומא ולא יעשו בסוכות יאמרו מ"ט של סוכות אינו יו"ט חשוב כשאר מועדים:

ועוד נ"ל בס"ד טעם נכון מדינא לעשות יו"ט שני בסוכות, אע"ג דלא עבדי בכפור תרי יומי והוא דקרא כתיב בפרשת שופטים לא תסיג גבול רעך, אשר גבלו ראשונים, וכתב בספר תורה תמימה בשם תשובת רב שרירא גאון ז"ל שהביאה בטור ח"מ בזה"ל, חייב כל אדם לבלתי שנות ממנהג, דאמרינן מנלן דמנהגא מילתא היא, דכתיב אל תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים עכ"ל, ולשון דאמרינן משמע דהוא מלשון חז"ל. מאיזה ברייתא, אבל לא מצאתיה, ועיין בברכות דף נ"ד ע"א, ולקח זה מלשון הפסוק במשלי כ"ג, אל תבוז כי זקנה אמך, ופירש רש"י למוד מזקני אומתך לעשות מה שעשו הם, עכ"ל הרב שם:

ובאמת זה נלמד ג"כ מפסוק שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך, ובכמה דוכתי בתלמודא מצינו שחייבו חכמים לאחוז מנהג אבותינו בידינו, אע"פ דאיכא טעמא לעבור, ועיין בירושלמי דתענית פרק א' הלכה וא"ו, דשאלון לרבי חנניה וכו', ואמר להון מכיון שנהגו אבותיכם בהם באיסור, אל תשנו מנהג אבותיכם ע"ש:

ועל כן בדין הוא יו"ט שני שנהגו בו אבותינו בזמן שהיו קובעין בא"י ר"ה ע"פ הראיה, השתא בזה"ז אע"ג דאזלינן בתר העיבור דליכא ספיקא, ג"כ עבדינן תרי יומי כמנהג אבותינו, וכמ"ש בגמרא דשלחו להם הזהרו במנהג אבותיכם אע"פ שיש בידכם קביעות החדשים, משא"כ ביום כפור דמעיקרא לא נהגו בו תרי יומי, אין עלינו חיוב מן המנהג, ואדרבא המנהג הוא מעיקרא יום אחד. ועיין ביאור הגאון רבינו אליהו מווילנא ז"ל סימן תרכ"ד ס"ק י"ב, שכתב כמ"ש בריש י"ט, דאנן בקיאין בקביעא דירחא רק משום דשלחו משם הזהרו וכו' משא"כ ביוה"כ שלא היה מנהג מעולם עכ"ל ע"ש. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.