אמרי בינה (בן איש חי)/דרוש/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה (בן איש חי) דרוש א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בהנ"ו ליקבה"ו.

דרוש א' לחינוך בית המדרש ת"ת. דרוש זה דרשתי בחנוך בית מדרש תלמוד תורה הנקרא נוראיל פה עירנו בג'דאד יע"א. מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כארזים עלי מים:

הנה חז"ל דרשו פסוק זה על בתי מדרשות כמ"ש ויעקב איש תם יושב אהלים, וצריך להבין למה נקיט ב' תוארים אהליך ומשכנותיך ואם אמר א' על בתי כנסיות וא' על בתי מדרשות, יקשה לנו מאחר דבתי כנסיות ובתי מדרשות הם ענין אחד ודבר אחד, דבתי כנסיות בכלל בתי מדרשות הם למה חלקם לשני שמות אהל ומשכן, יאמר אהליך בלבד על כולם, או משכנותיך בלבד על כולם. גם צריך להבין ענין דמיונות אלו של נחלים ושל גנות ושל אהלים ושל ארזים, מה הם ועל איזה דבר ירמוז דמיונם:

ונראה לפרש בס"ד כי אנחנו רואין במנהגו של עולם שכל הנמצאים שבעולם הקיום שלהם תלוי בסדרים אשר יעשו להם במושבם ובהנחתם בחצריהם ובטירותם שאם יעשו ויתקנו להם סדרים נכונים הם מתקיימים ועומדים, ואם לאו יתקלקלו ויאבדו דרך משל לשני סוחרים גדולים שכל אחד מהם עסקו גדול שעוסק בכל מיני מסחר שבעולם דהיינו כל מיני פתורא של צמר ושל משי וצמר גפן, גם כל מיני עט"ריי אסטיס (ני"ל) קהוו"א ופ"לפלין סוכ"ר וכיוצא בזה וכל סחורה של מאכל צמוקין ותאנים יבשים, וכיוצא בזה וכל מיני סחורה של משקה, ויבקשו שניהם מבנאי אומן שיבנה לכל אחד מהם בית מסחר גדול (אופ"יס) אשר יכול באוצרות שבו כל מיני סחורות שמצויים אצלם. והבנאי האומן הזה היה חכם ומבין ויבנה לכל אחד מהם בית מסחר גדול שיש בו אוצרות וחדרים רבים, והבנאי ידע והבין מדעתו כי מיני הסחורות שיש לאלו הם חלוקים ומשונים זה מזה במזגם וטבעם, שיש שחורה יפה וטוב לה לקבל הרטיבות והליחות של הקרקע, אבל האויר החם והיבש יזיק לה ויש להפך, ויש שצריך לה אויר אמצעי, על כן התחכם לבנות בתי המסחר של אלו תחתיים שניים ושלישים ובכל שלשה המדרגות האלו עשה כמה אוצרות כדי שאותם מיני הסחורות אשר הרטיבות והליחות טובה להם ואויר החם והיבש יזיק להם יניחום באוצרות של מדרגה התחתונה, ואותם סחורות שהליחות והרטיבות יזיק להם ואויר החם ויבש טוב להם יניחום במדרגה העליונה, ואותם שיפה להם אויר האמצעי יניחום במדרגה האמצעית:

ואחר שגמר הבנין הכניסו הסוחרים את סחורות שלהם כל אחד בבית המסחר שלו, והסוחר הפקח הכניס כל מיני סחורות והניחם כסדר ואופן המועיל להם, שכל סחורה הכניס אותה במקום הראוי ויפה לה כאשר אמרנו, אך סוחר השני בשגעון נהג שהניח סחורתו בלתי התבוננות, כי הכניס ומילא אוצרות במיני הסחורות שיש לו מן הבא בידו, כאשר יעלה המזלג, ולכן נזדמן לו שהכניס והניח סחורות המזיק להם הרטיבות והליחות באוצרות התחתונים, ומיני הסחורות שמזיק להם אויר החם והיבש הניחם באוצרות העליונים, ועי"כ הפסידו סחורותיו ונתקלקלו. נמצא הסיבה שזה הרויח וזה הפסיד הוא מפני שזה נהג בסדרים נכונים ואופנים מתוקנים וישרים, וזה נהג בדרך עקלקלות בלי סדרים נכונים ומתוקנים:

וכן הענין תמצא ג"כ עד"ז במזון הגופניי שאם האדם אוכל מאכלים ושותה המשקים ע"פ סדרים נכונים לא יזיקו לו המאכלים והמשקים אלא יעשו בריאות בגופו, ואם לא יתנהג ע"פ סדרים מתוקנים יעשו קלקול בגופו ולכן נאמר במשלי ט' חכמות נשים בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה. טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה. וצריך להבין מה שייכות יש לאכילה ושתיה עם בנין הבית דנקיט קרא ברישא, ועוד בשלמא טבחה טבחה איצטרך למימר מפני שאין הבשר נאכל בלי שחיטה, וכן מסכה יינה נמי אצטריך למימר מסכה מפני שאין היין החזק ראוי לשתותו חי בלי מזינה דיזיק לו, וכמ"ש רש"י ז"ל, אך עריכת השלחן למאי אצטריך להזכירה כאן דהא אפשר שיאכלו הבשר וישתו היין אע"פ שלא יסדרום על השלחן כי ההערכה אינה מעכבת האכילה ושתיה:

אמנם הענין יובן ע"פ הדברים שאמרנו והוא כי מי שטבח טבח ועשה ממנו כמה מיני תבשילין מהם מתוק מהם חמוץ אם ירצה להנות מהם ולא יהיה נזוק צריך להעריך תבשיליו ופירותיו על השלחן בסדר יפה ומתוקן ע"פ הטבע והמזג של האדם, דהיינו בתחלה יביאו על השלחן מרק של בשר לבדו ואח"כ יביאו מיני תבשילין שהם מתוקין בזא"ז ואח"כ יביאו תבשילין שהם מיני חמוץ ואח"כ יביאו אורז לבדו ואח"כ יביאו מפירות העץ או האדמה וע"פ הסדר הזה תתיישב האכילה בבטן האדם יפה ויישב לבו באכילה ולא יהיה נזון מן השבע שהשביע עצמו באכילה, אבל הטפש מביא המאכלים על השלחן בלתי סדרים נכונים שיביא המאכל על השלחן בלתי התבוננות ואפשר שיזדמן לו שיביא פירות העץ והאדמה לאכול תחלה, ואחריהם יביא תבשילין של חמוץ ואחריהם תבשילין של מתוק ואחריהם יביא המרק והרי זה סדר מקולקל ואין האכילה מתיישבת יפה בבטן האוכל לפי הטבע והמזג של האדם, ואפשר שתזיק לו אותה האכילה:

וז"ש חכמות נשים בנתה ביתה זה הגוף שנקרא בשם בית כנז' בקהלת דכתיב עד אשר לא יזועו שומרי הבית ונודע כי בנין הגוף ועמידתו הוא על ידי האכילה ומי שהוא חכם בונה ביתו שהוא גופו באכילה המסודרת בחכמה באופן המועיל, ועל זה אמר חכמות נשים בנתה ביתה כלומר נפש חכמנית תדע לבנות ביתה שהוא הגוף, חצבה עמודיה שתחצוב לה עמודים של קיום לטובת גופה, והיינו שבעה לשון שובע שתהיה השביעה של האכילה מעמדת ומחזקת את הגוף שהוא הבית של הנפש המשכלת. ואמר טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה כלומר השבע שיהיה מטבחה ומיינה אין בו תועלת אא"כ ערכה שלחנה שיודעת לערוך שלחן בסדר יפה ומתוקן, שיביא המאכלים באופן נכון היפה לגוף ע"פ הטבע והמזג של האדם:

נמצא קיום הנמצאים שבעולם באוצרות שלהם וקיום הגופים של בני האדם באכילתם והנחתם הם תלויים בסדרים הנכונים שיעשו להם, ואם המה בלי סדרים יגיע להם קלקול והפסד:

וכן הענין בלימוד המשכלות שהוא חלק הנפשי הן לימוד תורתינו הקדושה הן לימוד דרך ארץ שהוא לשונות וכתיבה וכיוצא, אם הלימוד מתוקן בסדרים נכונים ויפים אז הלימוד ההוא יתקיים בלב הלומד ולא תשלוט בו השכחה ולא יהיה נעקר מלבו של אדם, אבל אם לא יהיה מתוקן בסדרים נכונים וטובים אינו מתיישב בלב וסופו להתאבד שישכח האדם את מבחר הלימוד אשר למד:

ולזה אמר באיוב סי' יו"ד צלמות ולא סדרים והוא כי השכחה נקראת צלמות שהיא מלה מורכבת משתי מלות שהם צל מות, כי ענין השכחה היא כמו ענין מיתה, וז"ש צלמות ולא סדרים ר"ל תשלוט בו השכחה שהיא צל של מות שדומה למות, היינו מפני כי לא היה סדרים בלימוד, שלא היה הלימוד מתוקן ע"פ סדרים אלא נעשה בערבוביא, וכאשר יבא עניינו בדברינו עתה:

והנה מקום המיוסד ומתוקן לעסק הגשמי, שהוא לימוד לשונות וכתיבה ושאר דברים של דרך ארץ, זה המקום נקרא אהל שהוא עראי, יען כי זה הלימוד הוא לצורך עוה"ז שהוא מושב עראי, אבל מקום המיוסד ומתוקן ללימוד הנפשיי שהוא לימוד תורתינו הקדושה נקרא משכן שהוא שם הנקרא על דבר קבוע שהוא שהוא לצורך עוה"ב שהוא מושב קבוע:

וידוע כי זמן הטוב והיפה של הלימוד אצל האדם הוא רק בעודו נער קטן בשנים שאין מוטל עליו משא פרנסת גופו וגם אין תלוי בצוארו משוי פרנסת אשה ובנים, וכפי הטבע תהיה דעתו צלולה ומה שילמוד יהיה חרוש על לוח לבו ולא ימוט, ועל כן יאות הוא לעסוק עם הנערים בעודם קטנים בשנים בשתי הלימודים האלה אחד של תורתינו הקדושה, ואחד של דרך ארץ שהוא לשון וכתיבה וכיוצא בהן, ויעסקו עמהם בשני מיני לימודים אלו בזמן אחד שהוא זמן הנערות שדעתם צלולה:

ועל זה אמר התנא בפרקי אבות, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת בשניהם משכחת עון, כלומר ראוי ויפה שתעסוק בשתי לימודים של תורה ושל דרך ארץ בזמן אחד, יען כי יגיעת שניהם ביחד משכחת עון הוא כח הרע אשר עציר בלב האדם מצד החומר העכור שבו, כי יהיה עסקו במשכלות ולא יצא הרע שבו מן הכח לפועל לעשות מעשים רעים:

ועל זה רמז הכתוב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, והוא כי העולם רמוז באות וא"ו שמספרו ששה והעולם הוא שש קצוות שהם מעלה ומטה וארבע רוחות, ועוד יש טעמים אחרים ברמיזת עוה"ז באות וא"ו, וידוע עסק התורה נקרא ימין שהוא חזק ומיומן, ועסק דרך ארץ שהוא השייך לעוה"ז נקרא שמאל שהוא יד כהה, ולז"א שמאלו תחת לראשי ר"ל שמאל וא"ו שהוא עסק דרך ארץ תחת לראשי, שאהיה עוסק בו, וגם עוד וימינו קרי בה ימין וא"ו שהוא עסק התורה תחבקני, שאעסוק בו בזמן שאני עוסק בדרך ארץ שאחוז בזה ובזה ביחד בזמן אחד, כי האדם רואה סימן יפה בלימודו באופן זה:

וכאשר מצינו דבר חדש בענין זה, שכתב בספר העתים הקדמון בשם הגאון המופלא שבגאונים הוא רבינו האי גאון ז"ל, שכתב בתשובתו וז"ל, מותר ללמד תינוקות של בית הכנסת אגב לימוד התורה, כתב ערבי וחשבונות אבל שלא עם התורה אינו נכון, ותינוקות של גוים ללמדם שם בבית הכנסת כל שיכול לדחותם דוחין, ואם חוששים לתרעומת אין דוחין מפני דרכי השלום עכ"ל. ולשון זה העתיקו בספר שארית הנחלה דף י"ג, והרב המחבר הנז' חשב שהגאון ז"ל התיר ללמד לשון ערבי וחשבונות בבית הכנסת במקום שמתפללין בו ממש, ושגג בזה דכונתו על חדרים שיש בחצר בית הכנסת דאין מתפללין שם, ואין להם קדושת בית הכנסת וכאשר הוכחתי כן בתשובתי בס"ד, ועתה אין זמן להאריך בזה:

ושאלו מהרב הגדול מופת הדור מהר"ר יצחק ואלד"י ז"ל אם מותר להושיב אומן של הכתיבה בחדרים המיוחדי' ומוקדשי' מכבר בקדושת בית המדרש שלומדים בהם תורה, והשיב להם, אע"פ שדבר זה ללמד לילדים מלאכה זו של הכתיבה יש בו קצת מצוה לכשיגדלו ימצאו פרנסתם לכל חייתם, ובפרט שיש בהם ילדי העניים. מ"מ לא התירו בבית המדרש ובית הכנסת אלא רק חשבונות של מצוה רבה. ברם כפי הנשמע שבחצר זה של בית המדרש יש בו חדרים אחרים שלא היו לומדים בהם תורה, הנה אתם יכולים להושיב זה האומן ללמד את הילדים מלאכת הכתיבה באחד מאלו החדרים, עכ"ד בספרו ויאמר יצחק ע"ש:

נמצינו למידין כי רבינו האי גאון ז"ל הסכים ללמד את הילדים עם לימוד התורה עוד לימוד אחר של לשון ערבי וחשבונות וכיוצא:

וכמה דברים אנחנו לומדים מדבריו של הגאון הגדול בענקים הנז', ומכללם הוא שהתיר ללמד לשון ערבי עם לימוד התורה, ואם אלו השואלין אותו היה לשונם פרסי או לשון אחר, נמצא התיר ללמד לשון ערבי שאינו לשונם, ואם אלו השואלין אותו לשונם ערבי מה צריך להם ללמוד, אלא מוכרח דרוצים ללמוד לשון ערבי צח והתיר להם ללמוד אותו עם לימוד דברי תורה, ש"מ דברים החיצונים שצריך האדם ללמוד אותם התירו הגאון ללמדם עם דברי תורה וכאשר אנחנו רואין פה בעירנו יע"א דלשון המדינה הוא לשון ערבי אך אין בני עמנו מדברים ערבי צח ומתוקן, ויזדמן שהנכרי מדבר דברים בלשון ערבי לפני היהודי ויש כמה מלות שאין היהודי יודע ומבין משמעותם, אמרו נא היש חסרון יותר מזה שהאדם אינו מכיר את לשונו ביודעו:

ובאמת ממה שמצינו כתוב בתורה בפ' כי תבא וכתבת על האבנים את כל דברי התורה באר היטב ודרשו רבותינו ז"ל באר היטב בשבעים לשון, מכאן אנחנו לו מדין דאע"פ שניתנה התורה בלשון הקודש שהוא לשון המובחר שבשבעים לשון עכ"ז שאר לשונות לא נפסלו והמה רצויים לפני השי"ת שצוה לכתוב בהם את התורה וש"מ דהיו יודעים ומכירים אותם וגם מרע"ה היה מכירם, ולכן ודאי כל אדם ישר יודה שלא יהיה נפסל יתרון לימוד הלשונות אם האדם לומדו בלי תערובות רע:

והנה בזה הענין שאנחנו מדברים בשכר הלימוד בהיותו נצמד ונאחז לימוד התורה עם לימוד דרך ארץ שיהיו שני הלימודים לומדים אותם במקום אחד ביחד, אפשר לפרש בס"ד מאמר תמוה בגמרא דבתרא דף ע"ד אמר רבב"ח אמר לי ההוא טייעא בא ואחוי לך היכי דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי, אזלי וחזאי דעביד כוי כוי, שקילנא לסלתאי (פירוש סל הלחם שלי) ואנחנא בכוותא דרקיע אדמצלינא בעיתא ולא אשכחינא, אמינא ליה איכא גנבי הכא, אמר לי האי גלגלא דרקיעא הוא דהדר, נטר עד למחר כי השתא ומשכחת לה ע"כ. ומאמר זה לפי פשוטו לא יתכן כי הארץ היא כדור עומד בחלל העולם בגזרת מאמר אל חי, ורז"ל אמרו מן הארץ עד לרקיע רחוק מהלך ת"ק שנה. גם כתב בספר הברית כי נתאמת אצל אנשי מידות חכמי הטבע שאם האדם היה עומד על השמש ומורה כדור ברזל בכח אש וגפרית על הארץ היה מגיע אל הארץ במשך כ"ד שטם רצופים, ראה כמה גבוה השמש מעל הארץ, ויש כמה וכמה כוכבים שהם גבוהים מן השמש אלף אלפים על שיעור זה, ואיך אומר שהראה לו מקום ששם דבוקים הרקיע והארץ, ואיך יצוייר בשכל שיטח רבב"ח הלחם שלו בחלון של הרקיע. אך ידוע דמאמר זה אינו כפשוטו אלא הוא לשון חידה ומשל, וכבר דשו בזה רבים לפרשו באופנים שונים, ולפי ענינינו נפרש אותו בס"ד כך:

והוא שנמצא באותו מקום בית המדרש שלומדים בו תורה כמה כתות של ילדים, וגם אותם הכיתות לומדים בו לימוד של דרך ארץ ג"כ שהוא לשון וכתיבה וחשבון וכיוצא, והיה בבית המדרש ההוא חדרים מיוחדים ללימוד התורה בצד זה וחדרים מיוחדים ללמוד דרך ארץ כנז' בצד אחד שכנגדו, והיה דרכם להיות חוזרין חלילה ממקום של לימוד התורה למקום של לימוד הדרך ארץ, דהיינו כת זו לומדת בחדר של לימוד תורה מן הבקר עד הצהרים, אבל מן הצהרים עד הערב תלמוד רוצה הכת בצד השני לימוד דרך ארץ ותכנס כת אחרת באותו הצד של חדרי תורה ללמוד תורה, ולמחר וביום השני חוזרין חלילה שאותה הכת שלימדה בחדרי תורה בחצי הראשון של היום תלמיד ביום השני לימוד דרך ארץ בחצי הראשון של היום ולימוד תורה בחצי השני של היום, כך היה דרכם בעבור איזה סיבה שהיה, לשנות זמן הלימודים בשני חצאי היום, אך החדרים ישארו כמו שהם בצד זה חדרי תורה ובצד זה חדרי דרך ארץ כן נראה לעשות הצעה כמנהג אותו בית המדרש כדי ליישב הענין ע"פ דברי המאמר דרבב"ח הנז':

ועל זה אמר רבב"ח א"ל ההוא טייעא תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי, פירוש רצה הטייעא להראות לו מנהג אותו בית המדרש שהיו לומדים בו לימוד תורה ולימוד דרך ארץ ביחד, וכבר אמרנו דלימוד תורה יתייחס לרקיעא, ולימוד דרך ארץ יתייחס לארעא, ולכן קרי לשני הלימודים האלה בשם רקיעא וארעא, שהיו שני למודים אלו שם נצמדים יחד במקום אחד במשך זמן שעות היום, וזהו היכא דנשקי רקיעא וארעא, ר"ל נצמדים יחד במקום אחד אהדדי:

ואמר אזלי וחזאי דעביד כוי כוי, פירוש הלך רבב"ח לאותו בהמ"ד וראהו עשוי חדרים חדרים שיש חדרים, מיוחדים ללמוד בהם תורה, ויש חדרים שלומדים בהם דרך ארץ כדאמרן:

ואמר שקליתא לסלתאי ואנחנא בכוותא דרקיעא, פירוש לקח רבב"ח את בנו והניחו בחדר שלומדים בו תורה, וקראו סלתאי כי הבן נקרא ככר של אביו, דארז"ל בא זכר לעולם בא ככרו עמו, ולכך נקרא זכר נטרקון זר כר, כי הוא נחשב ככר של אביו שמתפרנס האב בזכות לימוד תורה של בנו הקטן שהוא לימוד הבל שאין בו חטא, 2ואמר אדמצילנא בעיתא ולא אשכחיתא, פירוש הוא הוליך את בנו שם בחצי הראשון של היום והושיבו בחדר שלומדים בו תורה אשר קרא כוותא דרקיעא, ואחר שהתפלל מנחה בחצי השני של היום חזר בא לאותו בהמ"ד ונכנס לחדר של לימוד תורה, ולא מצא את בנו שם, יען כי בנו היה מכת שלומדים תורה בחצי הראשון של היום דוקא, אבל בחצי השני של היום יכנסו ללמוד דרך ארץ בצד אחר כל אותו בהמ"ד בחדרי דרך ארץ ולכך לא מצאו בחדש של תורה שהניחו שם בבוקר:

ואמר לאותו טייעא איכא גנבי הכא שגנבו את בני מכאן, שלא מצאו במקום שהניחו, ובדרך בדיחות דבר כן, והשיב לו הטייעא גלגלא דרקיעא הוא דהדר, פירוש אותם שלומדים בחדרים של לימוד התורה הנקראים בשם כוותא דרקיעא אינם נשארים שם כל היום, אלא חוזרין חלילה בחצי השני של היום לצד אחר של בהמ"ד שבו חדרים של לימוד דרך ארץ, ואם תמתין עד למחר לעת הזאת שהוא בחצי השני של היום תמצא את בנך בכוותא דרקיעא אשר הנחהו שם כי אלו חוזרין חלילה דאותם שלמדו היום בחצי השני בחדרי דרך ארץ למחר ולמדו תורה בחדרי תורה בחצי השני של היום, וא"כ למחר לעת עתה שהוא חצי השני של היום תמצא את בנך לומד תורה בחדרי תורה בחצי השני של היום כאשר הנחתו שם:

איך שיהיה, נמצא עולה מדברינו דחדרים שלומדים בהם כתיבה ולשון ושאר דרך ארץ נקראים בשם אהלים שהם עראי, ואלו הלימודים הם צרכי עוה"ז שהוא עראי, וחדרים שלומדים בהם תורה נקראים משכנות שהם קבע, ושני מיני חדרים אלו ראויים להיות בחצר אחד שעוסקים בשניהם יחד, אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך בכל יום ויום, ועל כן בא בלעם ברוח הנבואה ושבח את שתיהם יחדיו, שאמר מה טובו אהליך יעקב הם חדרים שמלמדים בהם דרך ארץ, משכנותיך ישראל הם חדרים שמלמדים תורתנו הקדושה שהם סמוכים זה לזה, והלומדים שם ילכו מחיל אל חיל, וכונתו לדבר בשבחן שהם עשויים בסדרים נאים ויפים ומתוקנים כדי שיהיה יוצא מהם תועלת תמה ושלימה להלומדים בהם:

אח"כ עשה דמיונות לפרטי התועלת הנעשים מסדרים הנכונים המיוסדים במקומות אלו, ואמר הא' כנחלים נטיו נחלים אלו נהרות חדקל פרת פישון גיחון אמנה ופרפר וכיוצא בהם שהם נמשכין והולכין ממקום למקום וממדינה אל מדינה ומעיר לעיר, שהם עושים שני מיני תועליות ביחד במהלכם, הא' שמשקין מים את בני האדם וגם בהמות וחיות ועופות ומרוין צמאונם של הבריות, והב' שמשקין את האדמה מים ועי"ז תוציא צמחה ופרותיה, וכן הענין תמצא בבית המדרש שמיוסד בו מקום ללימוד התורה ומקום ללמוד הדרך ארץ, והילדים לומדים בכל יום ויום כאן וכאן ילכו מחיל אל חיל בשעות היום כולו, נמצא בית המדרש הזה דומה לאותם שמשקין לבני אדם ומשקין לאדמה שיוצא מהם שני מיני תועליות אחת לאדם ואחת לאדמה דנשקי רקיעא וארעא אהדדי, כן בתי מדרשות אלו הם משקים מים של תורה לנפש שהיא מתייחסת לרקיעא, ומשקין מים של דרך ארץ לגוף שהוא מתייחס לארעא:

ואמר עוד כגנות עלי נהר, דהיינו הגנות שהם סמוכים ונטועים על הנהר תמצאם בריאים ומראיהן טוב דשנים ורעננים ומוציאים פירות טובים במהרה, מפני שהם שבעים מים הרבה מחמת שהם סמוכים אל הנהר. כן אלו הילדים היושבים בבית המדרש שיש עליו משגיחים טובים וחדריו בנויים בנין חשוב ויפה ומתוקן בסדר נכון, והילדים שלומדים בו משביעים אותם באכילה ושתיה שלא ירעבו ולא יצמא, ולא יכם שרב ושמש, ולא יהיה להם נזק מן הקרירות בזמן הקור ולא מן החמימות בזמן החום, ועי"כ תמצאם בריאים תמיד ומראיהם טוב ומזה יצא עוד תועלת גדולה מאד שיהיה להם ישוב הדעת ללמוד ונפשם נוחה לקבל הלימוד בחשק רב ועל זה אמר כגנות עלי נהר. ואמר עוד כאהלים נטע ה', אהלים הם בשמים, וכל מקום שיש בו בשמים לא ימצא בו ריח רע של זוהמא וטינוף, והוא נקי וטהור מעפוש. והנה כפי הטבע מקום שאסופים בו ילדים הרבה אם אינו מרווח כפי שיעור הנאספים יהיה בו עיפוש וריח רע מן זוהמא וזיעה, וכאשר נמצא כן בעירנו בבית המדרש הגדול של ת"ת מחמת שהמקום צר מאד גם בניינו דל ומקולקל, אבל במקום שהוא גדול ורחב ידים אע"פ שנמצא בו כמה נפשות לא יתהווה בו זוהמא וסרחון ושום עיפוש כלל, והוא נקי וטהור מריח רע של זוהמא ועיפוש כמו מקום אהלים שהם מיני בשמים שהם דוחק ומבטלין כל ריח רע ועיפוש, וז"ש כאהלים נטע ה' כלומר נקי וטהור כמו מקום האהלים אשר נטע ה', וזאת התועלת ג"כ טובה היא להשגת הלימוד שיתקבל הלימוד על לב הילדים הלומדים שם:

ועוד נראה דרמז ברעיון האהלים תועלת אחרת, והוא כי האהלים שהם מיני בשמים דרכם ליטע אותם תוך כלים שהם עציצים שקורין בערבי סגדאנא שכל או"א מביא כלים אלו בביתו לנוי ולשעשוע במראיהן ובריחם הטוב, ורק מה שנוטעים בגנות הם נטועים בקרקע נמצא כל נטיעה של בשמים יושבת על הכסא שלה שהוא העציץ, ולזה מדמה ישיבת הילדים בבית המדרש להשגיח עליהם שישבו על כסאות ולא כאותם שמנהגם להושיבם על המחצלת דקה הפרוסה על הקרקע, שמקבל הילד רטיבות הקרקע, וגם מושבו יהיה רע ומר ללימוד שלו מכמה טעמים, וכאשר ימצא פה עירינו במדרש הגדול של ת"ת וגם אצל מלמדי תנוקות בבתים שלהם:

ואמר עוד כארזים עלי מים, והיינו דידוע שדרך נטיעת הארזים הוא לנטוע אותם במכר שיהיו כמו תימה לפרדס שבו אילני פירות, ושורה זו של הארזים נראן הארזים לאדם הקרב אליהם מראש השורה ועד סופה בהשוואה אחה, כן יהיה משוה הילדים לפני רבם שורות שורות ולא תהיה ישיבתם בעיגול כמנהג עירנו בבית המדרש הגדול של ת"ת, וכן בשאר מקומות, דידוע הוא שיש תועלת גדולה ללימוד הילדים אם ישבו לפני רבם ביושר ולא בעיגול ותועלת זו נרמזה בתורתינו הקדושה דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך, שאם יושבים בעיגול אין כל הילדים רואין את רבם בשוה, ותועלת זו טובה מאד להצלחת הלימוד, ולז"א כארזים עלי מים שדימה אותם לארזים בנטיעתם ביושר שנראין לאדם הקרב אליהם מראש השורה ועד סוף השורה בשוה, ואינם כשאר אילנית הנטועים תוך הפרדס בערבובייא:

באופן כי מדרש ת"ת המתוקן בתקנות טבעיות כאלה וכיוצא בהם, הנה כל הלימוד שיהיה בו לתלמידים יתייסד בלבבם ולא ישתכח מהם אחר זמן, וגם יהיה להם לב מבין לקבל כמה מיני לימודים הנצרכים לאדם, ואם אינו מתוקן בדברים אלו כיוצא בהם, אין ללימודים שנעשים בו קיום והעמדה בלבות הילדים ויהיה הנער מהיר לאבד מה שמלמדין אותו, וגם לא יהיו הדברים כולם מתיישבים בלב הלומד ומתקיימים בקרבו. פעם אחת רב אחד שלח תלמידו למדינה אחת שהיא תחת ממשלתו לחקור על עניינים של הקהל שלה איך נעשים, ובפרט לראות כמה מדרשים יש בה, וכמה ילדים לומדים בתוכם. והלך התלמיד והשיב לו, יש להם מדרש אחד של ת"ת במדינה ההיא, ובבואו היה לפניו עשיר אחד מאותה המדינה, ויכעס הרב על אותו עשיר ויאמר לו איך מדינה כזו שיש בה כו"כ אלפים נפשות יספיק לה מדרש אחד של ת"ת, ויען העשיר ויאמר לא כן אדוני, יש ארבעה מדרשים של ת"ת, וזה ברור, ויפן הרב אל התלמיד ויאמר לו איך תאמר אתד והם ארבעה, א"ל התלמיד כן הוא, ארבעה הן, אך מדרש אחד ראיתי בו המלמדים כילם זקנים ותשי כח מאד, ויש בהם שלשה וארבעה שהם חדשים, ומדרש זה חשבתיו לבטלה, כי בודאי אין בו תועלת לילדים והרי הוא כאלו בטל. ומדרש ב' המקום רע מאד כי הילדים משנים על הקרקע ולומדים, גם יש בו ריח רע ומזוהם באופן שלא יכולתי לסבול לעמוד חמשה רגעים וברחתי לחוץ, ואיך בזה המקום יתיישב הלימוד בלבבות הילדים, ובלי ספק סופו שיתאבד מהם וישתכח וכאלו לא היה ומדרש הג' סדר הלימוד שלהם מעורבב והילד יתערבב, גם כל דברי התנ"ך אין הילדים יודעים עניינם וטעמם, ומחמת כן אין הדברים מתיישבים בלבבם ואין מדעים דקדוק הלשון וטועין בגרסתם, ואם ילמדו שנים ושלשה פסוקים בלשון המדינה ותשאלם אח"כ מה אמרתם אין יודעים לפתוח פיהם לומר דיבור א' על כן כל אלו השלשה מדרשים לא חשבתי אותם, ואמרתי שהם לבטלה וכאלו מעתה הם בטלים לגמרי. ורק מדרש אחד מצאתי שהוא טוב ונכון ושלם בכל הדברים הנז"ל, שהמלמדים כולם פקחים ויודעים סדר הלימוד וכולם בעלי כח וגבורה שאין מתרשלים, וגם יש משגיחים טובים בזה המדרש, גם ישיבת הילדים במדרש הזה מתוקנת היטב שיושבים על כסאות והמקום נקי שיש עליו ממונים לנקותו בכל יום, גם מביאים לילדים אכילה ושתיה בצהרים ואוכלים בנקיות על שלחנות, גם סדר למודם יפה ומתוקן ולומדים התנ"ך בדקדוק והמלמד מבאר להם כל ענין וענין בהרחבה בפ"ע, ועוד יש ויש כמה סדרים טובים אשר בכל אלה יהיה הלימוד מתיישב על לב הילדים ומתקיים אצלם ולא ישתכח מהם עדי זקנה ושיבה, לכך רק את זה המדרש חשבתי אותו למדרש נכון ויציב, ואמרתי שלא יש במדינה ההיא רק מדרש אחד:

והנה כל מיני התועליות האלה אשר רמזנו בכתוב הנז' תהילות לאל נמצאו בבית המדרש החדש הזה, אשר החינוך שלו הוא הוא היום הקדוש הזה שהוא יום שבת קודש. על כן צריך להחזיק טובה וברכה לחברת כל ישראל חברים אשר בעיר המלוכה פאריז שסייעו ביסוד בית המדרש הזה בקטן המקום ובניינו, וגם הם מסייעים בקיומו מכאן ולהבא:

ועוד נחזיק טובה וברכה להיחידים פה עירנו יע"א המתנדבים זהב מכיס בעבור חידוש ויסוד הבית המדרש הזה, ועוד נחזיק טובה לאיש יקר ונכבד מסיו צמח נר"ו אשר טרח ויגע בקניית המקום הזה ובניינו, וגם טרח לעורר לב המתנדבים להתנדב זהב מכיס והשתדל מאד בעבור קניית המקום ותיקונו, וגם הוא מוכן ומזומן לטרוח מכאן ולהבא בקיום המקום הזה ובהוצאות הצריכים לו למלאת כל מחסורו, ולהגדילו ולפארו וחפץ ה' בידו יצלח:

ונסיים עתה הדרשה הזאת בפסוקי ישעי' נ"ד לבארם ע"פ הענין הזה שדברנו בו, והוא מ"ש הכתוב הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשוכי האריכי מתריך ויתדותיך חזקי. כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים ירש וערים נשמות יושיבי. והכונה הוא ע"פ האמור לעיל כי מקום של לימוד דרך ארץ נקרא אהל כי הוא צורך עוה"ז שהוא עראי, והאוהל הוא עראי, ומקום לימוד תורתינו הקדושה נקרא משכן שהוא שם הנקרא על הקבוע, כי לימוד התורה הוא צורך עוה"ב ששם הוא מושב קבוע לעולם:

והנה בודאי כאשר יהיו שני לימודים אלו של אהל ושל משכן נצמדים במקום אחד שלומדים אותם בזמן אחד במשך שעות היום יזדמן שיחסר מעט משעות המיוחדים ללימוד התורה הנקרא בשם משכן, ועכ"ז אם יהיו נדחקים לעשות כך לית לן בה מאחר שלימוד הדרך הנקרא בשם אהל גם הוא צורך גדול להילדים. אך בתנאי שיזהר המשגיח על ביהמ"ד הזה שיש בו שני לימודים אלו יחד, לקשור אהבת התורה ומשפטיה בלבבות הילדים ויחזק אמונתם בה שלא יסורו מכל הלכה והלכה של איסור והיתר ולא יחסר אצלם קיום מצוה אחת אפילו שהיא מדרבנן, וגם יהיו נזהרים בכל מנהגי היהדות וסדר תפלה:

וזה הוא כונת הכתוב הרחיבי מקום אהלך הוא מקום לימוד הדרך ארץ שיקרא בשם אהל, הרחיבי המקום שיספק ללמד בו ילדים רבים במיני לימודים הצריכים לילדים מן הדרך ארץ, ואע"פ שיזדמן יריעות משכנותיך ר"ל שעות משכנותיך שהוא לימוד התורה הקדושה יטו, פירוש נוטין משיעור הזמן הקצוב להם שנחסר מעט. עכ"ז אל תחשוכי, ר"ל אל תמנעי מלעשות דבר זה, יען כי גם לימוד הדרך ארץ יש בו צורך גדול לאדם ויש בו תועלת לקיים לימוד התורה ג"כ:

אך בתנאי האריכי מתריך, פירוש חבליך שתאריכי החבלים הם הדברים שבהם יתקשרו לבבית הילדים באהבה התורה ומשפטיה והלכותיה וכל חבל שהוא כינוי לדברים האמורים במועצות ודעת שיהא ארוך יותר יהיה בו קשרי הלב ביותר. ויתידותיך הם יסודות היהדות ועבודת הקודש חזקי בלבבות הילדים, שתשגיחו על הילדים שיהיו זהירים בשמירת שבת קודש ובתפלת שחרית ומנחה וערבית ובציצית ותפילין וברכות הנהנין וכיוצא בזה, ואם תהיו נזהרים בכל זאת אז ימין ושמאל תפרוט, תזכו לחיים ועושר וכבוד ככתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, וה' יברך את עמו בשלום, עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל אכי"ר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף