אמרי בינה/דיני עדות/נו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני עדות נו

סי' נו

ראובן שמכר פו"ט לשמעון שלא באחריות ובא יהודא לערער להוציא מיד שמעון יכול ראובן להעיד לו ועיין סמ"ע אף שמערער שראובן גזלו מ"מ ל"ש במטלטלין ניחא ליה דלא ליקריה גזלנא ובפרישה הוכיח זה מדכתב הטור משם רמב"ן דאיירי בלית ביה תקנות השוק או שראובן בעצמו קנאה דאי ראובן גזלה חייב לשלם מפני תקנות השוק וחוזר על ראובן וכן כ' רמ"א (סט"ז) ותיפוק ליה בלאו הכי דלא ניחא ליה דלא ליקרי' גזלנא אלא ודאי בשביל זה לא מיפסל במטלטלין וכן כתב מהריק"ש ז"ל בספר ערך לחם ע"ד ש"ע (סי"ו) וז"ל שקנאה מגזלן פירש ראובן או שקנאה שמעון מגזלן ואינו ראובן שאם טוען שראובן גזלה ומכרה לו יש הנאה דלא ליקריה גזלנא ומדברי רמב"ן נראה דלא חייש להנאה זו וסובר שאם הוא בענין שאין בו תקנת השוק יכול להעיד כיון שאין המערער צריך לתת דמים כדי שיחזור לגבותם ממנו עכ"ל ומה שכתב הסמ"ע דבמטלטלין לא מקרי גזלן מחמת כן כבר תמה הטו"ז מהא דאמרינן בש"ס ב"מ גבי חזר ולקחה מבעלים הראשונים מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו אם מטעם דנ"ל דליקו בהימנותיה או דלא ליקרי גזלנא ואמרינן מ"ב ולמה ל"א א"ב מטלטלין אלא על כרחך גם במטלטלין שייך לומר דלא ליקרי גזלנא ובקצוה"ח כתוב דבמטלטלין לא משכחת להאי מילתא כלל כיון דאמרו שם עד אימת נ"ל דליקו בהימנותיה עד העמדה בדין וכל דיש איזה טענה אין הבעלים יכולין להקדיש ולמכור וכיון דאיירי שם דהלוקח לא הכיר שהיא גזולה ודאי צריך העמדה בדין לברר שהיא גזולה אין הגזלן יכול לקנותו מבעלים הראשונים דהוי דבר שאינו ברשותו ולא משכחת חזרו הבעלים ולקחו מבעלים הראשונים אלא בקרקע ומשום הכי ל"מ אמרו א"ב מטלטלין ומאד תמוהין דבריו הא מבואר שם ברש"י (דף ט"ז) ד"ה עד שעת העמדה בדין דתליא עיקר אם הלוקח עמד בדין עם המוכר הגזלן אחר הטורפה שטרפה ממנו הנגזל וכן מבואר ברמב"ם וש"ע (סי' שע"ד) ואם כן אחר כך ודאי יכול המוכר לקנות מן הנגזל ואף במטלטלין אם קונה ממנו אחר שלקחו מן הלוקח קודם שעמד הלוקח עם המוכר בדין אם נאמר דבמטלטלין לא שייך לומר דניחא ליה דלא ליקר' גזלנא לא קנה והיה לו לש"ס לומר א"ב במטלטלין ושפיר הקשה הטו"ז ועיין בר"ש פרק (ויו מ"ג) דתרומות שכתב בענין זה ושמא יש לחלק בין מטלטלי למקרקעי ואכ"מ בזה ועיין בש"מ ב"מ שם דהביא משם יש מפרשים דהפירוש הוא העמדה בדין הנגזל עם הגזלן וכתב דהנכון כשאר מפרשים ועיי"ש בנ"י:

ובתומים מתרץ דאם כן מי שהוחזק בב"ד לגזלן ונפסל ואחר כך עשה תשובה והוכשר בב"ד ועכשיו מכר פו"ט ובא לוי לערער שאז בהיותו המוכר גזלן לקח ממנו הפרה בגזילה ומכר' לשמעון והוא ביקש לפסול עדים הללו ובזה ל"ש ניחא ליה דלא לקרי גזלנא כי אז היה מפורסם לגזלן לכך קאמר רמב"ן טעם אחר משום תקנת השוק. ודבריו אינם מובנים מה זה תשובה אם הוחזק אז לגזלן ולא החזיר את הגזילה שגזל ואי בגזלן מפורסם דאם אין הגזילה בעין דאין מקבלין ממנו כמבואר (סי' שס"ו) אם כן אף הדמים שיתן ללוקח לא יהיה חייב להחזיר וגם אפשר דגם מן לוקח אינו טורף כמו דמפני תקנות השבים אין מקבלין מן הגזלן מה מכר ראשון לשני כל זכות שהי' לו. אולם מלבד זה קשה להבין הן דברי הסמ"ע והריק"ש ז"ל והן דברי התומים אם העידו עדי יהודא שראובן גזלו ממנו אם כן מעידין על גוף ראובן כיצד יעיד ראובן להעיד להכחיש להעדים הא הוי כמעיד על עצמו ואף אם אינו נוגע לו כלל מ"מ כיון דמעידין על גופו הוי כבע"ד וכן הא דכתבו הפוסקי' ובש"מ משם רבינו יונה שאם טוען המערער שהמוכר גזלה ממנו הוי נוגע בעדותו כי היכי דלא לקרוהו גזלנא הא בלאו הכי הוי כבע"ד וכמעיד על עצמו:

וראיתי בס' דברי אמת סוף קונטרס שמיני שהביא משם תשובת ר"מ אלשיך בשנים המעידים על ראובן שקידש פלונית וראובן ועד א' מכחישין ואומרים שלא נתקדשה דהוי ליה כתרי ותרי דדוקא באומר קדשתי הוי בע"ד אבל באומר לא נתקדש' ל"ה נוגע בדבר ובתשובת מהר"ב אשכנזי חולק עליו דאנן מקיימי דבר בעינן ולפיכך אין בדבריו ממש ובאומר לא קדשתי הוי נוגע דל"ב למיסר בקרובותיה והרב ד"א כתב דמדברי המרדכי פ' האומ' בשליח שטעה ואמר הרי את מקודשת לי דנאמן לומר טעיתי וכתב מהר"ם ועוד בידו לגרשה הרי דלא הוי נוגע בשביל איסור קרובתי' וכתב אבל כי דייקת שפיר נראין לי דברי מהר"ב אשכנזי דכיון דב' עדים מעידין על גופו של ראובן שקידש את האשה ונאסר בקר ובתי' אף שהוא כופר כיון שעל גופו הן מעידין הרי אלו נאמנין והרי היא אשת איש גמורה ובניה ממזרים ודאין והביא ראיה מדברי הטור (סי' ל"ח) דהזמה כיון שמעידין על גופן של העדים אינם נאמנין על עצמן עיי"ש הרי אף בדבר דלא מפסל מטעם נגיעה מ"מ הואיל דמעידין על גופו של פלוני אין אותו פלוני בגדר עד להכחיש עדותו והכא נמי דכוותיה כיון דאלו מעידין שראובן גזל הפו"ט זה מיהודא מעידין על גופו דראובן וכיצד יהיה עד להכחיש הדבר או אף לפסול העדים שהביא יהודא כיון דהמה מעידין על גופו דראובן הוי בע"ד ואינו תורת עד עליו ובודאי בנידון דמהר"ם אלשיך אף אם ראובן ועוד עד עמו פוסלין לעדים אלו שאמרו שנתקדשה גם כן אין ראובן מצטרף עמו דכמו דאינו מצטרף להכחיש גוף המעשה כיון דהוי בע"ד דמעידין על גופו כמו כן אינו מצטרף לפסול העדים וה"נ אמאי מצטרף ראובן עם עוד עד אחד לפסול עדי יהודא כיון דהן מעידין על גופו דראובן שגזל הפו"ט זה מיהודא.

אך לכאורה יש להוכיח דאף כשמעיד על גופו אם אינו נוגע בדבר יכול להעיד מהא דכתובות (דף י"ט) שנים חתומין על השטר ומתו ובאו ב' מן השוק ואמרו כתב ידם הוא אבל אנוסים היו קטנים היו פסולי עדות היו אם כ"י יוצא ממקום אחר אוקי תרי להדי תרי וכתבו תוס' פסולי עדות לא שאמרו שעדיין פסולי' דאם כן אמאי אינן נאמנין אלא פסולי עדות היו אז ועתה מודים שהם כשרים ועיי"ש עוד בתוס' דקרובים היו אז משנולדו עד עתה שנתרחקו דאם לא כן כיון דאין מכחישין שלא לוה לתכשרו עיי"ש ובתוס' ב"ק (דף ע"ב) דבאומרים גזלנים היו אלו נאמנים אפילו הי' בפניהם ועיין תוס' ב"ב (דף ל"א) ובמהרש"א שם דהמתבאר מדבריהם דאם אמרו גזלנים היו אף אם יאמרו דעכשיו כשרים הם רק אז בשעת חתימה היו גזלנים הרי אלו נאמנין לגמרי ול"מ הכחשתן כלל כיון דמעידין על גופן מה שאין כן אם מעידין שקרובין היו אז ואחר כך נתרחקו בזה כיון דליכא נ"מ אל העדים יכולין הני תרי החתומים להכחישן הרי אף דמעידין על גופן של עדים דהמה היו אז קרובים מ"מ יכולין להכחישן כיון דעתה נתרחקו והמה עדים כשרים ובכנה"ג (סי' מ"ו אות ס"א) כתב כיון דאפי' נפרש קרובים בנשותיהן ע"כ לומר שהיו קרובים ונתרחקו דאי לא סוף סוף על גופן של עדים הן מעידים וכה"ג מהימני למפסל וכיון שכן אפילו נפרש גזלנים היו אפשר לומר דהיו גזלנים ועתה שבו בתשובה וכה"ג לאו אגופייהו דסהדי מסהדי אלא על גופן של עדים עיי"ש. ודעת האו"ת שם (ס"ק מ"א) דאף אם מעידין שעדיין הן קרובים גם כן יכולין להכחיש כיון דאין זה פגם ול"ה כמעידים בגופן של עדים ובמעידין שהיו גזלנים ועשו תשובה הוי לי' כמעידין בגופן של עדים דבאותו זמן החתימה עכ"פ היו בגופן של עדים ומה בכך דעכשיו הוכשרו מה שאין כן פסול קרובים מעולם אין כאן פסול בגופן של עדים. ובאמת כנראה מדברי תוס' ומהרש"א הנז' גם בקרובים אם יאמרו דגם עכשיו קרובים הוי כמעידין על גופן של עדים ואינם יכולין להכחיש ולהעיד דאינם קרובים אם לדברי עדים המה פסולין להעיד נגד בעהש"ט רק כיון דגם לדבריהם המעידין דהיו קרובים הוכשרו אחר כך והמה בתורת עדות יכולין להכחיש אף דהעדות היה על גופן. מעתה בדין דמהר"ם אלשיך כיון דלדבריהם של העדים דנתקדשה לראובן אין ראובן בגדר עדות להעיד על עצמו דלא קדשה אף אם אינו נוגע כלל מ"מ קרוב הוא ומעיד על גופו. ויש להקשות על בעל כנה"ג דבח"מ פשיטא ליה כשמעידין שעדיין הן קרובים הוי כמעידין על גופן של עדים. ובאה"ע (סי' מ"ב) הביא דעת מהר"ם אלשיך וכעין סברת הדברי אמת דמה דמעיד על גופו איננו בגדר עדות דעת רמב"ם (פי"ב) מטו"נ דהשוכרין אינם בגדר עדות על עצמן שדרו יום ולילה וע"ש במ"מ (ה"ב) אולם רוב הפוסקים חולקים שם על זה וכמו כן מבוא' כעין סברא הזאת בב"י בתשובה בעד המעיד מפי עד דאין הראשון נאמן להכחיש להשני דהוי ליה כמעיד על עצמו וגופו לומר לא אמרתי כן וגרע מב' עדים המכחישין זה את זה אולם בש"ע יו"ד (סי' קפ"ה) ואה"ע (סי' י"ז) פסקינן דהראשון נאמן אף דמעיד על גופו שלא אמר ויש לחלק מנידון דבעל דברי אמת דב' עדים מעידין על גופו שקדשה אף דיש לו עד המסייעו מ"מ כיון דב' עדים מעידים על גופו הוא אינו בגדר עד מה שאין כן בעד מפי עד דאין כאן רק עד א' המעיד על גופו שכך אמר לו הוי עד א' בהכחש' ולאו כלום הוא אף דמעיד על גופו וקבלת הרמב"ן דהראשון נאמן יותר כיון דבא מכחו והכל כיון דאין כאן רק עד א' המכחישו. ובאמת אם ב' אומרים אף מפי ב' שכך אמרו י"ל דנאמנים או י"ל מ"מ כיון דבאין מכחם הראשונים נאמנים ביותר ועיין מ"ש לעיל (סי' ט"ז) ודברי הכנה"ג צ"ע (דבסי' מ"ב ס"ק ע"ה) הביא דברי מהר"ם אלשיך בסתם דהו"ל תרי לגבי תרי (ובסי' מ"ז ס"ק ז') כתב דעת ר' בצלאל דחולק ע"ז עכ"פ היכא דמעידין על גופו אינו בגדר עד להכחיש. וכמו כן במעידין בפו"ט שראובן גזלו הוי ראובן כמעיד לעצמו:

גם הא דאם נתרחקו עכשיו נאמנים הראשונים להכחיש האחרוני' ולדעת הכנה"ג אף בפסול הגוף דגזלן נאמנים להכחיש על אותו זמן יש לומר היינו טעמא למה שכתבתי בהגהותי בד"ח דיני הלואה (סי' ו') בטעמא דהסוברים כל היכ' דלא מעידין על פסול הגוף בלא שטר זה הוי כתרי ותרי על פי דברי הגאון רח"י ז"ל בטעם הדבר דהזמה חידוש הוא אף דהאחרוני' מעידין על הראשוני' שהעידו שקר בב"ד וכ' אטו אנן בתר השתא אזלינן בנגיעה שנולדה אחר הגדת עדותן הא ודאי לא כו' והרי בשעה שהעידו שראו את הדבר במקום פלוני ל"ה נוגעין כלל בעדותן ובאותו שעה הכחישו כל מי שיעיד עליהם שלא ראו ושפיר שייך לומר מאי חזית סמוך אקמאי דאסהידו מעיקרא ובאותה שעה עדיין ל"ה נוגעין בעדותן עיי"ש ובזה נמי משעה שחתמו הוי כנחקרו בב"ד והוי כהעידו שכתבו השטר ברצון הלוה ושלא באונס אח"כ כשהעידו אחרי' שהיו אנוסים שוב הוי כתרי ותרי כיון דמעיקרא לא הוו נוגעין והזמה שאני דחידוש הוא עכ"ל שם והכא נמי דכוותיה כיון דמשעה שחתמו בשטר הוי כהעידו דאינם קרובים וגם אז לא הוו נוגעין בדבר לכך הוו כתרי ותרי ומהני הכחשתן אף דהאחרונים העידו על גופן של עדים מה שאין כן כשבאו אחר כך להכחיש בזה לכולי עלמא היכא דהעידו על גופן הוי כבע"ד ואין תורת עדות עליו. אך יש להבין זה אתי שפיר אם חתמו שלא כדין ע"ז הוו עדים שחתמו כדין כיון דמאז אינו נוגע להם מה שאין כן בקרובים היו אפשר דאינם עושים בזה דבר שלא כהוגן כיון דגלוי לכל קורובתיהם ואם כן רשאין לחתום וממילא לא הוו כמעידין אז להכחיש כל מי שיעיד שהיו קרובים מה שאין כן באם היו אז גזלנים בזה עשו איסו' לחתום על השטר דהוי כמעידין בפני ב"ד ולא נודע גזלנותם ויכול לבא קלקול מזה בזה י"ל לדעת הכנה"ג דנאמנים להכחיש אם שבו בתשובה דהוא מטעם הנ"ל כיון דהוי כהעידו מקודם להכחיש כל מי שיאמר שעשו שלא כדין:

וראיתי בס' שער משפט (סי' מ"ו) שהאריך להוכיח דאם מעידין בפסול קורבא דהשתא האחרונים נאמנים לגמרי מהא דכ' בסמ"ע (סי' מ"ה ס"ק כ"ט) משם הב"י גבי שטר שהיו עדיו מרובים ונמצא אחד מהם קרוב או פסול ואין העדים קיימים לשאול אותם דאם יש עדות ברורה שכולם ישבו לחתום ה"ז השטר בטל ואם לאו תתקיים העדות בשאר דתלינן דרווחא שבק ובא הפסול וחתם וכתב הב"י דאם עדי השטר קיימים צריך לשאול אותם ועדים עצמן נאמנים ואם הם אומרים שלא ישבו כולם לחתום ועדים אחרים מעידין עליהם שישבו כולם לחתום אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה ואמאי לא יהיו נאמני' עדי השטר בגוף הלואה דכיון דהמה מכחישי' דלא נצטרפו להתכשר השטר לגמרי אלא ודאי כיון דהאחרונים אמרו שפסולים היו בעת שחתמו ונצטרפו הוי כמו דהעידו על גופן. אולם הקשה הא בתרי נגד תרי על שטר אם הוא פרוע מוקמינן השטר על חזקתו וגבינן בי' אם כן כאן אם עדי השטר לפנינו ועכשיו הם כשרים ומכחישין אותם וכיון דהוי תרי ותרי נוקי השטר בחזקתו עיי"ש וקושיא זו יש לומר בפשיטות דדוקא בתרי נגד תרי על פרעון מוקמינן השט' על חזקתו אבל כיון דתרי מעידין לעקור מעיקרא חזקת השטר דנעשה החתימה בצירוף קרובים ומעולם לא הי' לו חזקת שטר אף דהוי תרי נגד תרי מכל מקום עדיף בכה"ג חזקת ממון. אולם בלא"ה לא קשה דלדברי האחרונים שהעידו עליהן שעשו שלא כדין שנצטרפו עם קרובים והמה פסולין להעיד על עצמן דלא נצטרפו ואף דאם הודו שנצטרפו נאמנים ולא הוי כחוזרין ומגידין אף דמשימין את עצמן לאינם כשרים דעברו וצירפו עצמן עם פסולין וכשיבא אחר כך השטר בפני ב"ד יחזיקו אותו לכשר ויאמרו דרווח' שבקו ונתמלא אחר כך בקרובים מ"מ כיון דיש ריעותא בפנינו דחתומים יחד לא הוי כחוזר ומגיד וכמו שכ' הב"י והסמ"ע אבל מ"מ להכחיש עדים שהעידו עליהן שעשו שלא כדין א"נ ולפי זה אינו מוכח פשיטת הכנה"ג ויש לומר אף בפסול קורבא גם עכשיו אין אחרונים נאמנים משום חזקת השטר והא דלא מתכשר השטר לגמרי כשהם בפנינו אף דכשרים לעדות אחרת מ"מ אינם נאמנים להכחיש לגמרי להאחרונים מטעם דנוגעין בעדותן להעיד על עצמן דלא עשו שלא כדין. וזה אתי שפיר בהך דינא (דסי' מ"ה) אבל בעדים החתומים על השטר אף אם היו אז קרובים לא עשו שלא כדין דהב"ד יבררו זאת כנ"ל מה שאין (בסי' מ"ה) אם נצטרפו יחד והוי כהעידו יחד בפני ב"ד דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרו עדותן ובצירוף קרובים וכשיבא השטר לפני ב"ד אחר כך יחזיקו של"ה הצירוף יחד ולכך לא חשיב רק כתרי ותרי וזה פשוט ומה שכ' עוד שם הש"מ דא"א פסול שאינו בגוף מיחשבו כתרי ותרי אם כן שני עדים המעידים על עדים שהעידו בב"ד שהן נוגעין בעדותן שיש להם חלק באותו תביעה והעדים הראשונים מכחישין יש לנו להאמין להעדים הראשונים כיון דהוי תרי ותרי ובגוף ההלואה לא איתכחשו ובתשובת הרא"ש מבואר להיפך וכן פסקינן ש"ע (סי' ל"ד ס"ג) דאם באו עדים והעידו שהעדים שהעידו בב"ד הודו בפניהם שיש להם חלק באותו תביעה העדות בטל ומשמע אף שהראשונים מכחישין אפילו הכי לא מהימני ולא אדע לכלכל דבריו הא מבואר בתשובת הרא"ש כיון שכבר הודו תחילה רע עשו שהעידו ודומה למחז"ל לא יהיה לך עסק עם ג' אנשים שלא יהיה א' בע"ד וב' עדים ואם כן הם עברו על מדבר שקר תרחק והטעו הב"ד להגיד בת"ע בדבר שיש להם חלק והוי כמעידין על גופן דעשו איסור ובזה כולי עלמא מודים דלא הוי כתרי ותרי והאחרונים נאמנין וקצת יש להתבונן אם אמרו שבשקר אמרו לפניהם שיש להם חלק למה נבטל עדותן מה שאמרו בתורת עדות ומה שייך בזה הודאת בע"ד כיון דלא הודו שום דבר לבע"ד וצריך לומר כיון דאם נאמר דמה שאמרו לפני עדים שיש להם חלק באותו תביעה היה בשקר והיה מילי דכדי הוציאו עכ"פ שקר מפיהם מוקמינן אותן על חזקתן ואמרינן דודאי לא הוציאו שקר מפיהם ואחר כך איתרעאי במה שהעידו בתורת עדות בדבר שהן בע"ד אבל מ"מ שם הוי כהעידו על גופן שעשו דבר רע ובזה לכולי עלמא אין תורת עדות להכחיש מה שאחרונים מעידין על גופן:

נחזור לדברינו דודאי אם מעידין על גוף ראובן אין ראובן יכול להעיד על עצמו ועל כרחך דאיירי באופנים אחרים דלא הוי ממש על גופן ועיין אורים (ס"ק ל"ב ול"ט) וראיתי לאאמ"ו ז"ל בחידושיו שבסוף ספר דברי משפט (סי' שנ"ג) שהוציא מסוגיא דפו"ט דאף דגזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה היינו בליתא בעינא אבל אם הגזילה היא בעין ביד האחר אין הנגזל יכול לילך ולתבוע את הגזלן הראשון אף דחייב בהשבה מ"מ יכול לומר הרי שלך לפניך לך אצל מי שיש הגזילה בידו ומיפטר הגזלן בזה דאם לא כן אמאי מעיד בפו"ט הא הוא הבע"ד דדלמא יחזור הנגזל עליו ויתבע ממנו מעות בעד הגזילה א"ו באם הוא בעין אצל השני אינו יכול לתבוע הראשון דיכול לומר הרי שלך לפניך עיי"ש באורך וכן הביא כמה פעמים דבר זה בספרו ד"ח. ומה אעשה כי מלבד שאין מכאן ראיה דהא ע"כ איירי באופן דלא הוי גזלן ממש דאם לא כן הוי כמעיד על עצמו ואינו בגדר עדות אף דליכא נ"מ לענין ממון כמו שכ' בלא"ה דין הנ"ל אחרי מחילה מכבודו והגם שאיני כדאי לחלוק על אבי מורי ורבי בכ"ז ברור שזה אינו ובודאי כיון דהגזלן מחויב בהשבה אינו יכול לפטור את עצמו באמירתו שילך אל השני הלוקח כיון דכ"ז שרשות אחר מעכב עליו ואינו ברשותו לאו השבה לא מבעיא לדעת הש"ך (סי' ש"ו ס"ק ח') בזורק מטבע ש"ח לים דאם הגביהו מגזל גזליה השבה בעי מיעבד אף אם משלם לו שכר בר אמוראה ושהבעלים יטפלו בה להוציא דאינו יוצא דכיון דהשבה בעי למעבד אינו יוצא עד שמחזירה למקו' שנטלה עיי"ש ומכ"ש הכא היכא דקנין אחר מעכב עליו אלא אף לדעת היש"ש שם דאין צריך להטפל בה יותר ויוצא במה שמשלם לו שכר בר אמוראה היינו כיון דאינו ביד ורשות אחר אבל היכא דכח אחר מעכב והלוקח מגזלן זכה בקנין של הגזלן וכ"ז שלא בא לרשותו דבעלים איננו ברשות הבעלים להקדיש לא הוי השבה ואף להסוברים דגזילה א"ב הנגזל להקדיש כל זמן שלא קבל בהחזרה אף אם הגזלן רוצה להחזיר כמו שכתב רמב"ן מ"ד ב"ק (פ"ד) ואף על פי כן יכול לומר הרי שלך לפניך ואינו מחויב להוליך אחריו למדי קודם שנשבע היינו כיון דמצדו אינו מעכבו רוצה שילך ויקח את שלו בזה יוצא ידי השבה אף דעדיין ל"ח ברשותו דנגזל כל זמן שלא קבל ברשותו מ"מ השבה הוי דאין כח אחר מעכב אבל במכרו לאחר אף דיכול להוציא בדיינים מ"מ אינו יוצא הגזלן בזה ידי חובת השבה במה שאומר לו הרי שלך לפניך ולך ודן וזכי ואפיק מן הלוקח עד שיעשה השבה מעליא ויש כמה ראיות ע"ז ואכ"מ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף