אמרי בינה/דיני עדות/לח
|
< הקודם · הבא > |
הא דפסקינן ש"ע (סי' ל"ד סכ"ו) דלוה המעיד על המלוה שהלוה לו בריבית דמצטרף עם עד אחד לפוסלו דפלגינן דבורי' ודע' המרדכי דדוק' באומ' לדידי אוזיף בריבי' ולא שקיל עדיין והריב"ש מובא בש"ך שם חולק על המרדכי דכיון דפלגינן דבוריה מה שמעיד על עצמו הוי כלא העיד כלל דבע"ד אינו בגדר עדות ול"ש ביה עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה והוי כאלו העיד סתם דהלוה ברבית ולא אמר למי ול"ה נוגע בעדות. והש"ך טוען ע"ד דכיון דיש לחוש לנוגע חיישינן דלמא בשביל עצמו מעיד כן. וכל האחרונים החזיקו בשיטת ריב"ש דכיון שידוע לכל אדם דלגבי' נפשי' לאו עד הוא לא הוי נוגע והא דבעי סילוק בבני עיר שנגנב' ס"ת משום דשם כל מה שיזכו בדין יהיה להעד חלק משא"כ כאן. ועיין נתיבות ודברי משפט:
ולי צ"ע להבין דברי ריב"ש דאדרבא ממקום שבא הריב"ש להביא שיטת ראב"ד בטעמא דפ"ד דבע"ד אינו בגדר עדות ול"ש לומר עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה ומקבלין עדותו מה שהוא נוגע לאחרים משם תיובתא דהא כיון דהעידו שלוה ברבית וקבל בידו ואינו חוזר לכשרותו עד שישוב ויתקן הלאו ואף דלגבי הנוגע לעצמו אינו בגדר עד היינו בכ"מ דהוי שני ענינים כגון פלוני רבעני או בא על אשתי או הרגתי דליכא נ"מ לענין חלק עדות שמעיד על חבירו למי רבע או על איזה אשה בא או ע"י מי נהרג אז אמרינן כיון דא"צ זה לזה מקבלין העדות שיש לו עליו תורת עד אבל במעיד שקבל ממנו רבית אף דאין תורת נוגע עליו כיון דהוי בע"ד ויודע שלא יהיה נאמן שיחזיר לו הא מ"מ לענין גוף הפסלות של המלוה יש נ"מ דאם היה מעיד סתם שהלוה ברבית לא תליא תשובתו בחזרת הרבית ודי שילך למקום שאין מכירין ויחזיר אבידה וכמו שכתב הראב"ן מובא בתומים שם דמהני עדות דלוה ברבית אף הקרוב ללוה כשר לפסלו ואינו כשר להרויח לקרובו ותשובתו די שילך למקום שאין מכירין ויחזיר אבידה וזה א"ש לשיטתו דאינו סובר סברת הראב"ד ואף בקרוב אמרינן פלגינן דבוריה וכל מה דנוכל להחזיק מעדותן מקבלין אבל לסברת הראב"ד דסובר דיקום דבר כתיב וצריך שיתקיים כל דבר השייך להעדות א"כ כאן נמי נהי דאינו בגדר עדות השייך לו שיחזיר מה שקבל דבזה הוי גדר בע"ד וגם אינו נוגע מ"מ כיון דעדותן הוא בדבר הנוגע לפסול המלוה דהמה מעידין דאף אם ילך למקום שאינו מכירין ויחזיר אבידה מ"מ אינו חוזר לכשרותו עד שיחזיר להלוה זה מה שקבל וזה נתבטל כיון דנוגע אליו א"כ נימא שוב עדות שבמ"ק בטלה כולה כיון דבחלק עדות הנוגע אל המלוה בטלה מקצת עדותן דאם נפסל אותו ע"כ נאמר שיחזיר לכשרותו אם ילך למקום שאין מכירין ויחזיר אבידה והמה העידו דלא יחזיר לכשרותו עד שינתק הלאו ויחזיר הריבית שלקח:
וראיתי בס' מח"א הלכות עדות (סי' ב') דמסכים ג"כ עם הריב"ש ומשיג על הש"ך מה"ט דכל שאינם באים לתובעו ממון אלא שמעידים לב"ד שגזלם סתמא אמרינן דלא באו אלא לפוסלו בלבד. ושם (סי' ג') הביא דעת הראב"ד הנז' וסייעתו והביא מ"ש הגה"א דקרובי המוכה יכולים להעיד על המכה כדי לגרשו מבהכ"נ [מובא ברמ"א (סי' ל"ג)] וכתב דלדעת ראב"ד וסייעתיה אינו כן דאמרינן כיון דבטלה מקצת עדותן לגבי המכה שהם מעידים עליו לחייבו ממון וא"נ לזה ואפילו להחולקים איכא למימר דהא דפלגינן דיבורא בתרי גופי משום דלגבי עדות שמעידי' על גופו של זה מהימנינן להו על כל מה שהעידו עליו משא"כ בזה עיי"ש ותמהני א"כ אמאי הסכים לדעת רוב"ש ניהו דל"ה נוגע כיון דיודע דאין אדם יכול להעיד לעצמו ואינם באים אלא לפוסלו הא מ"מ מעידין על גופו של הפסול באופן דנתבטל מקצת עדות לענין הנז' שיחזור לכשרותו אף אם לא יחזיר גם מ"ש דאף החולקים על הראב"ד אמרינן בכה"ג כיון דבטלה מקצת' בעלה כולה תמהני הא להדיא מבואר בראב"ן דלא כן הוא וקרוב הלוה יכול להעיד על המלוה שהלוה ברבית ומקבלין עדותן לפסלו אף דעל גופו של זה לא מהימנינן להו על כל מה שהעידו עליו דלא סבירא ליה לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אף בגוף אחד. או דסובר דזה הוי גם כן במעיד על שני גופים האחד דהוא פסול והשני דיש להלוה עליו חוב ממון ונאמן לפוסלו וא"נ מה שנוגע לקרובו:
ובספר דברי חיים מאאמ"ו ז"ל כתב להביא ראיה לדעת ריב"ש דהיכא דאין העדות תלוי זה בזה אמרינן דהוי כאלו העיד בסתם דהלוה ברבית מהא דב"ב (דף קל"ד) בבעל שאמר גרשתי את אשתי למפרע למאן דסובר דא"נ אף להבא ופריך הש"ס מ"ש מדרבא ומתרץ בתרי גופא פלג"ד ולא בחד גופא מבואר אף דנוגע דרוצה שתהיה גרושה למפרע והוי נוגע לחצי טענה וכמו שכ' הר"ן קידושין (דף ס"ד) ומ"מ אי לאו דבחד גופא לא פלג"ד נאמן על להבא וע"כ דאמרינן דהוי כאלו ל"א שגירשה כבר רק גרשתי והה"ד הכא ל"ה כאומר לדידי אוזיף רק סתם שהלוה ברבית עיי"ש בנועם דבריו. אולם למ"ש זה הוי כחד גופא מה דמעיד למי הלוה כיון דיש בזה נ"מ לענין לחזור לכשרותו. ואף דשם מבואר ב"ש (סי' קנ"ב) דדעת רמב"ם וטור לחוש לומר פלג"ד אף בחד גופא ע"כ מטעם אחר הוא דהא באמת לדעת ראב"ד וסייעתיה דאמרינן עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה יש להתבונן אמאי סובר שם חד מ"ד דפלג"ד וגם למה צריך לש"ס הטעם דבתרי גופא פלג"ד ולא בחד גופא נימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה משא"כ בפלני רבעני דלגבי עצמו לאו תורת וגדר עד עליו. אולם מבואר ברא"ה כתובות (דף ח"י) דהקשה כן למה לא אמר דבחד עדות לא פלג"ד וכתב דהתם נמי ה"ט דמאן דאמר דלא פלג"ד והיינו דמתרצינן בתרי גופי לא פלגינן ולא סוף דבר בין שני גופים לגוף אחד אלא ה"נ קאמר התם שני גופים שהן שני עדיות שמעיד על אשתו ועל אותו פלוני הכא חד גופ' שהוא חד עדות ולא נקט חד גופא אלא איידי דאידך תרי גופא והה"ד לחד גופא בשני עדות כו' ואידך דאמר התם פלג"ד משום דהימנותיה משום טעמא דמתוך שבידו לגרשה לקס"ד דכיון דהימנותיה משום טעמא חד דינא הוא דלמאי דקאי סגי טעמא מהימן לאידך לא מהימן ובכהא פלג"ד אפי' בחד עדות כיון דמשום טעמא אתינן עלה ואידך סבר ל"ש הכי ול"ש הכי כיון דחד עדות הוא לא פלג"ד ולא מהימן עכ"ל. הרי דאין ללמוד משם בדבר דצריך עדות בזה אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ועיין מח"א שם:
והנה בתומים כתב ג"כ דלדעת הראב"ד הוי נוגע מטעם דבעינן סילוק כיון דנאמין שלו הלוה הוי נוגע משא"כ להחולקים דפלג"ד הפירוש הוא דהלוה ברבית ולא לו אין סילוק גדול מזה ולכן כתב כיון דלדעת ראב"ד הוי כנוגע לא פסלינן מספק. ולא אבין הא מדברי הש"ע מבואר דאינו פוסק כסברת הראב"ד דהא (סי' נ"א) כתב הרמ"א ובעדות ע"פ בכה"ג כשרים להעיד לזה שאינן קרוביו ושם ע"כ איירי דהעידו בלשון אחד שפלוני נתן נכסיו לשני בני אדם ורחוקים להאחד דמהני עדותן להרחוק דבשתי מתנות אף בשטר לא נתבטל להרחוק וכמו"ש המחבר בש"ע שם וע"כ איירי בעדות בע"פ בדיבור אחד ואעפ"כ לא נתבטל לגבי רחוק הרי דל"א עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה וכבר הוכיח כזאת אא"ז מ"ו ז"ל בספרו דברי משפט (סי' ל"ד) דהש"ע אינו פוסק סברת הראב"ד עיי"ש. ואם כן ממילא באומר לדידי אוזיף ברבית בודאי פלג"ד כיון דאמרינן דלוה ולא לו ל"ה נוגע. אולם למ"ש אפ"ל דבכה"ג כיון דנ"מ בגוף העדות הנוגע לפסלו בענין חזרתו לכשרותו י"ל דלכ"ע בחד גופא כה"ג דנתבטל מגוף זה מקצת עדות בטלה כולה וכמו"ש המח"א ואף דכתבתי דגם ע"ז חולק הראב"ן מ"מ לא מצינו הכרעה בזה בש"ע. ובאמת יש להתבונן בדברי רמ"א (סי' נ"א) מה ראה על ככה להכריע נגד דעת ראב"ד אשר הבאים אחריו הסכימו אתו הר"ן בחידושיו לסנהדרין ובר"ן גיטין והרא"ה והריטב"א כולם החזיקו בדעתו. ואיך נוציא ממון נגד דעתם. ודעת ריטב"א מובא ב"י (סי' ל"ג) ובס' מח"א שם כתב דיש לדקדק דנראין דבריו סותרין אלו את אלו מה שהביא הב"י (סי' ל"ג) עם מה שהביא (סי' ל"ז) משמו אולם עין הרואה יראה מבואר ד' ריטב"א כרבותיו שהסכימו לשיטת ראב"ד והך (דסי' נ"ז) עד נאמן דמסכים והולך לדעת ראב"ד ושם סיים כיון דבעדות ראשון שהעידו בב"ד העידו על ההקדש סתם כשחזרו ואמרו במעמד השני על הענין של ר' יעקב זה סתירה על עדות הראשון כו' וכיון שכן אין מקבלין עדותן דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כיון שלא העידו תוכד"ד עיי"ש הרי דלולא דהעידו מקודם סתם על ההקדש ולא הזכירו זכותו של ר' יעקב הגזבר הי' באמת אף בעדות ע"פ נתבטל מטעם עדות שבטל' מקצת' בטל' כולה. ועיין ריטב"א מכות בהא דאילעא וטובי' קריביה דערבא דאחר שהביא שיטת הראב"ד כת' ועוד י"ל דהתם כל מה שהעידו בפסול עצמן תוספת דברים הוא שאמרו ולא היינו צריכין לו בכל העדות כי הוא הוסיף על עצמו פלוני רבעני לרצוני של"ה צריכין אלא שיעיד על הנרבע כו' וכיון שכן אין מקבלין ממנו כל אותו תוספת כיון דשני ענינים דלא צריכין אהדדי ולא תלו אהדדי כלל אבל הך דירושלמי שכת' נכסיו לב' בני אדם וכן בלוה וערב אין העדים מוסיפים בעדותן כלל מעצמם כי על שני דברים נזדמנו ונעשו עדים והו"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה עכ"ל ולדבריו י"ל דמודה לדעת תוס' סנהדרין (דף ט') באם כהן נשא אחותו הוא ואחר יכולין להעיד על פלוני שבא עליה ולא להעיד עליה כיון דהוי תוספת דברים שהי' יכול להעיד סתם שפלוני בא על א"א ל"א עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ויש לפרש בזה גם דבריו בתשובותיו שהביא הב"י. עכ"פ דעת רוב הראשונים להסכים לדעת ראב"ד וקשה על הרמ"א דסתם (סי' נ"א) ולא הזכיר דעת ראב"ד. ויבואר עוד אי"ה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |