אלשיך/תהילים/קמז

אלשיך תהילים קמז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הללויה כי טוב וכו'. בסוף מזמור הקודם אמר כי בטוחים אנו בגאולה שיתום ואלמנה יעודד וכו' ואז ימלוך ה' וכו' וע"כ הללויה כמדובר עתה הלא תאמרו מה שנהלל יה הוא על הגאולה אך על הגלות המשבר לבנו איך יצדק הלול לז"א מה שאני אומר הללויה הוא כי טוב זמרה אלהינו שהוא מדת הדין המיסרנו בגלות כי נעים כלומר כי גם נעים עמנו מטיב לנו הוא בזה נאוה תהלה:

ב

כי הלא אם לא היה הגלות שאנו נדחים בגוים לא היינו זוכים שיבנה לנו הוא יתברך ירושלים הרוחניי ע"י עצמו כי באש הוא עתיד לבנותה ולהיות לה חומת אש וזהו בונה ירושלים ה' הלא הוא כדי שנדחי ישראל יכנס בתוכה שאם לא היינו נדחים בגלות לא זכינו לכך ועל פי דרכו כיון שאם לא היה בונה אותה בעצמו רוחניית לא היתה מחזקת כל נדחי ישראל וזהו בונה ירושלים ה' בעצמו ועי"כ נדחי ישראל יכנס:

ג

והטעם שאין ה' מטיב כא לגולים הוא כי הוא יתברך רופא לשבורי לב הם השבורים מהלב הוא היצה"ר שהוא א' מהלבבות שבאדם המשברו בהחטיא אותו והוא יתברך ע"י הגלות רופא את עמו ממה ששיברם הלב הוא היצה"ר כי יכנעו וישובו אל ה' ואז ומחבש לעצבותם אשר עצבים שוביהם בשעבוד ולפירוש הראב"ע ז"ל שמפרש לעצבותם שהוא נגעיהם יאמר ענין מאמרנו בענין תרופת הנגעים ע"י הכהן כי הוא שע"י הסגיר אותו נכנע ומהרהר תשובה ואח"כ חובש הוא יתברך את הנגע ע"י השתנות אל גוון טהרה. ושיעור הענין הלא אמרתי כי הכנעת הגלות טוב שע"י כן זוכים להיות בירושלים הבנויה על ידו יתברך אומר לך משל והוא כי הוא יתב' המרפא הנגעים בהשגחה ע"י הכהן כך הוא עושה כי תחלה הוא הרופא לשבורי היצה"ר הנקרא לב ע"י הכנעת הסגיר אותו ואחר כך ומחבש לעצבותם הם הנגעים כך ע"י הכנעת הגלות נזכה לגאולה ע"כ היטבתי אשר דברתי כי טוב להודות לאלהינו הוא מדת הדין שמייסרנו בגלות כי הוא תועלתנו כמדובר:

ד

מונה כו' הלא תאמר איך נבטח בגאולה והלא הוא יתברך מנה מספר לכוכבים הם ז' כוכבי לכת המסבבים בעולם ולכלם שמות יקרא לזה צדק לזה מאדים וההיקש בכלם וכל שם הוא על פי הנמשך משפיטתו וא"כ אם יהיה זמן גאולתנו במאדים וכיוצא איך ייטיב לנו אז לז"א גם שהיה מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא לפי משפט הנמשך ממנו:

ה

ואל תחוש כי הלא גדול אדונינו ורב כח לשדדם ומה גם כי לתבונתו אשר נטה שמים בתבונה אשר הבין מאז אחרית העולם הוא כאלו אין מספר לכוכבים להיותם מסבבים במספרם לשיעור כל א' לשפוט בעולם כי תנאי התנה הקב"ה עם כל מעשה בראשית לשנותם בשביל ישראל כנודע מרז"ל:

ו

והראיה שלפניו יתב' אין שפיטת הכוכבים כלום כי הלא מעודד ענוים ה' התנשאות גדול עם היותם שפלים ומשפיל רשעים עדי ארץ כאחת כאשר היה בישראל במצרים שהיו שפלים וכמו רגע עלו השמימה ואת הרשעים המצריים השפילם עדי ארץ וכן במקומות זולת מצרים ואלו היה מחמת שפיטת המזל לא ירדו ולא יעלו רק לאט לאט על פי תנועת המזל ולא בלי הדרגה אך אין זה כ"א שה' הוא יתברך העושה ואפשר שעל צאת ישראל ממצרים בכוכב מורה דם כי ע"כ אמר פרעה ראו כי רעה נגד פניכם ועל זה יאמר מעודד ענוים ה' במצרים נגד הוראת כוכב רעה ואל המצרים שהיה מזלם בעלוי אמר משפיל רשעים עדי ארץ:

כלל הדברים הוא שהראוי הוא ענו לה' שהוא את מדת רחמים כאשר יתנהג עמכם בתואר ה' הוא רחמים בתודה שהוא להודות לו בפה אך כשהוא מתנהג עמכם במדת הדין אז לא בלבד בפה כ"א גם זמרו לאלהינו בכנור כי גודל השגת טובתכם נמשך לכם מהיסורין והגלות ככל האמור:

ח

המכסה כו' ראה עתה איך הכל בהשגחה מאתו יתברך למען יראוהו אנשים כי הלא הוא יתברך עשה ג' דברים א' שמכסה שמים בעבים למה יעשה כן ולא יעשה שהאד יעלה מן הארץ וטרם יעלה השמים ישקה את הארץ. ב' למה יעשה מציאות המטר ולא יעשה כגן הירק כארץ מצרים שישקום ברגליהם וזהו המכין לארץ מטר למה עשה כן. ג' כי גם למה יטריח את בני האדם לחרוש ולזרוע וכן עד עשר מלאכות ולמה נגרענו מהבהמה שהקב"ה מצמיח חציר והיא מגשת לארץ ואוכלת וז"א מצמיח כו' לומר מי שמצמיח הרים חציר

ט

נותן בלי טורח לבהמה לחמה וכן לבני עורב אשר יקראו כאשר אל אל ישועו שיניחום מולידיהם על ראות אותם לבנים והוא יתברך מוציא מריריהם תולעים ויתושים לשיאכלו:

י

וכאשר לא בגבורת הסוס יחפץ להכין מזונו ע"י כחו אלא שגם הוא כבני עורב וכל בהמה חלושה ימצאו מזונם מוכן גם הסוס ויהי נא האדם כאחד מאלה שהוא כי לא ירצה ה' להלאות את האדם להכין מזונו וימצא מוכן על הארץ שיהי פסת בר בארץ וזהו לא בשוקי האיש ירצה להלאותו להיות הולך וחורש הולך וזורע כו' עד עשר מלאכות מה שלא עשה כן לכל הבהמה:

יא

אך הוי אומר כי אין זה כ"א שרוצה ה' את יראיו ולא את שאינן יראיו וע"כ הבהמה משוללת חטא יוכן מזונה אך לא כן האדם שהוא חוטא ומונע מזונו ממנו והוא מאז"ל מעולם לא ראינו ארי סבל ולא צבי קייץ כו' ומתפרנסים שלא בצער אלא אני הוא שקפחתי מזונותי שהוא למען החי יתן אל לבו ויירא את ה' וזהו רוצה ה' את יראיו ועל הב' דברים הראשונים אמר את המיחלים לחסדו שהוא כי האלהים עשה לכסות שמים בעבים למען יתלו עיניהם למרום אל ה' יצו עלימו שעל הארץ יריקו ולא יהיה נשיאים ורוח וגשם אין כאשר היה בימי דוד ג' שנים שעל כן חשבו אולי היה על פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים כסיפיה דקרא איש מתהלל במתת שקר. וכן הב' אשר הכין לארץ מטר ולא עשה כארץ מצרים כו' וטעם הגמרא שהוא למען יתלו הכל עיניהם למרום מעין מה שעשה בכסות השמים בעבים וז"א על שניהם את המיחלים לחסדו והוא עיקר טעם הגמרא כו' השיבו כדי שיתלו עיניהם למרום וזהו את המיחלים כו' כי גם ששם נאמר ג"כ מפני הרים הגבוהים טוב טוב הוא הטעם שהוא כולל את כל העולם:

(ח) או שיעור הכתובים בענין זה שאומיר המשורר ברוח קדשו הלא ראינו יתברך המכסה שמים כו' כלומר ומה צורך לזה כאמור ב' המכין לארץ מטר ולא שתשתה מלמטה מה תאמר שעשה כן להיות המצמיח הרים חציר משא"כ אם היתה שותה מלמטה שהוא אחד מטעמי הגמרא שעל ההרים הוצרך לשתות מלמעלה הנה אם לא היה לנו שאלה אלא זו היינו מקבלים תשובה זו:

(ט) אך עוד לנו שאלה אחרת והוא מדוע נגרענו מבהמה כי הוא יתברך נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו:

(י) שלא להיותם חלושי כת עשה כי הלא גם לא בגבורת הסוס יחפץ להכין לו מזון בדרך יגיעת כחו וכמו שלא בגבורתו יחפץ להאכילו אם כן לא בשוקי האיש גם הוא ירצה ולמה ירצה ילאה ויגע בשוקיו ושעיקר יגיעתו מהן עם תרבות ידיו:

(יא) אלא מאי אית לך למימר שרוצה ה' כו' את המיחלים לחסדו שיהיו יראיו ע"י היותם מיחלים לחסדו בנשוא עיניהם למרום ובזה הוא טעם לשלשתם כלו' כי כאשר לראשונה ושלישית הוא מטעם זה גם השנית יהיה הוא הטעם ולא נעשה עיקר מטעם השקאת הרים הגבוהים:

יב

שבחי כו' הנה אמר למעלה בונה ירושלים ה' כו' שיבנה אותה יתברך רוחנית מתייחס בנינו אל מעשה ידיו ושעי"כ נדחי ישראל יכנס בתוכה משא"כ אם תהיה גשמית שלא תחזיק אותם בתוכה ונמשך הענין עד כה וחזר אל הענין ואמר מה שאמרתי בונה ירושלים ה' שיבנה אותה רוחנית אל תתמה על החפץ איך תהיי רוחנית עפר מן האדמה ובכלל התמיהה איך אדברה בך לנוכח כאשר ידבר איש אל רעהו אשר רוח בו כי הלא כח גדול לך הוא והוא כי א' מהג' שנקראו ה' היא ירושלים שנאמר ושם העיר מיום ה' שמה אל תקרי שמה אלא שמה ה' שמה וזהו שבחי וכו' לומר על מה שאמרתי בונה ירושלים ה' שבחי ירושלים ה' כי מה' אשר נקראת כך בא לך אושר זה ויותר מזה לך ציון כי אצ"ל אז בזמן שירושלים תקרא ה' כי מכ"ש את אלא שגם מעתה הוא אלהיך והוא ענין האמור על ציון עיר האלהים סלה כי עיר האלהים שמה מעתה ואינו רחוק לפי האמור שתהיה רוחנית היות בה בזמן ההוא השכלה ק"ו מהשמים שהם גשמיים שגדולי המדברים הסכימו שהם חיים משכילים כ"ש אם היו רוחניים ובכן גם בהיות ירושלים רוחניית לא יהיה כמו זר נחשב היות בה השכלה שיצדק לאמר לה על הזמן ההוא שבחי ירושלים את ה' שהיא בעצמה תשבח והוא כמפורש באמרו אנכי אהיה לך חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה וכמה מאמרים מגזימים בענין זה מפסיקתא מילקוט נביאים והמאמין לא יחיש לעשות בהם צורה ובכלל הדבר הוא אשר ידבר לנוכח אתה:

יג

כי חוק וכו' הנה מקרא מלא הוא ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה לא יסגרו ואיך יהיה בריחים לשערים אך יהיה ענין מקרא שכתוב אנכי אהיה לה חומת אש סביב שחומת האש תהיה כבריחים לבל יבאו זרים. ונבוא אל הענין והוא כי לפי הנראה יחמו כתנור מחומת האש סביב למשכנותיו לז"א דעי כי ג' הדברים הכוללים טובות העולם הזה שהם בני חיי ומזוני יחד כלם ימצאום שם על בני אמר כי חזק בריחי שעריך בחומת אש אל יעלה על לב איש שימעטו וישוחו מחום הרב שמחומת אש שהם בריחי שעריו שאין נסתר מחמתה ואם ירבו לא יהיה מקום להתפשט חוצה מפני אויב שמפחדם תהיה החומת אש סביב כי הנה המחזיק בריחי שעריך ברך בניך של כל נדחי ישראל בקרבך הרי ברכת בני כי אדרבא ישמחו יעלזו לפני אלהים וכו':

יד

ועל הב' והיא חיי אמר השם גבולך שלום שהוא ענין הנני נותן לו את בריתי שלום ואמרו רבותינו ז"ל שהוא ענין בריתי היתה אתו החיים והשלום וכתבנו במקומו שלמה לפי זה קרא את החיים שלום אך הוא שהמות יפריד בין הנפש והגוף איננו רק מהעדר שלום בין שניהם הנפש והגוף על כן א"א להתמיד אך בהזדכך החומר יתקרבו באיכות ואז תראנה הנפש ותמצא לה מנוח נמצא כי החיים והשלום אחד הן ועל זאת אמר השם גבולך שלום שיהיה לנו חרות מהמות ועל מזוני אמר חלב חטים ישביעך שהוא לומר הנה בכל גבול ישראל שהם ת' פרסה על ת' פרסה יהיה פסת בר שהם גלוסקאות יפיפיות שהוא כי מקדושת הארץ לא תוציא חטה בפסולת קש ומוץ סובין ומורסן ולא קמח כ"א סולת נקיה ולא שיצטרך לטחון וללוש ולאפות כ"א כעין גלוסקא יפיפיה של סולת נקיה אפויה כך יוציא ית' מן הארץ כמו שמוציא כל א' מפירות הארץ הנאכלים כמות שהן חיים ואין בזה תימה כלל כי מה לי תאנה ותפוח שאדם לוקט ואוכך ובפירוש אמרו שמחמת עונש לאדם הטריחו בי' מלאכות קודם שיאכל פת שאל"כ היה יוצא לחם מן הארץ נאכל כמות שהוא חי ואמרו כי כך היה הלחם בתחלתו ואל זה אחשוב קרא הכתוב פה חלב חטים שהוא המובחר שבהם שהוא הסולת שהוא פסת בר כי בר הוא לשון בירור הוא סולת נקיה והיא גלוסקא שארז"ל:

(יג) או יאמר כי חזק כו' בשום לב מה צורך החוזק הלז לומר כי חזק בריחי שעריה ואיך ימשך מהקודם שעל זה ישבח ירושלים ה' ועוד שאם הוא כל הענין שברך בניה למה ייחס השבח וההלול אל העיר ולא אל ישראל אך הנה עם היות לאדם בני חיי ומזוני אחר שאין לו חירות ממלאך המות ומשעבוד כו' אין האושר שלם ע"כ אומר כי על חמשתן ידבר והוא כי למה זה נאמר אנכי אהיה לך חומת אש לבלתי יבאו אויבים באבני גזית יספיק אך אין ספק כי הענין הוא שלא יבא בה שום דבר חיצוני כאויבים וכיוצא וז"א שבחי ירושלים שבח גדול אל ה' הללי כו' ופי' מה שאמרתי שבחי ירושלים את ה' הוא כי חזק בריחי שעריך מלבוא בם מלאך המות כי ע"כ הוא יתברך בעצמו הוא לה חומת אש ומה שאמרתי הללי אלהיך ציון הוא כי ברך בניך בקרבך והוא כי ארז"ל ברכה מציון שנאמר יברכך ה' מציון על זה אמר שברכת ציון יהיה בבניה שיפרו וירבו מאד בקרבה וזהו ברך בניך בקרבך הרי חירות ממ"ה וברכת בני:

(יד) ועל חירות משעבוד אמר השם גבולך שלום כד"א ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד ועל מזוני אמר חלב חטים ישביעך:

או יהיה שיעור הכתובים לפי זה שאל יעלה על רוחך כי מה שחזק בריחי שעריך הוא מפחד אויב שלא יבאו העירה כי זה אי אפשר כי הלא הוא יתברך השם כל גבולך שלום הוא ת' פרסה על ת' פרסה והראיה כי הלא חלב חטים ישביעך שהוא מ"ש ז"ל שעתידה א"י להוציא גלוסקאות יפיפיות שהוא חלב חטים שהוא בכל הגבול ואם היה פחד אויבים איך חלב חטים ישביענו הלא כל גוים יבאו לאסוף מה שארצנו תוציא פסת בר בארץ ונמות ברעב אך אין זה רק כי מה שחזק בריחי שעריך אינו רק לסבבנו מאשו הגדולה בל יעבור בה רוח הטומאה ועל הכל ממלאך המות כמדובר הרי נכללו כל הג' דברים עם חירות ממ"ה ומשעבוד מלכיות:

טו

השולח אמרתו כו' כתוב אצלנו בענין בעשרה מאמרות נברא כו' כי כל מאמר ומאמר הוא עצמו היה מהוה הדבר שהוא ענינו כי ע"י הבל פיו אמור יהי אור היה מהוה וכן דברי כל מאמר מהוה הנדבר בו כמאמר הכתוב וברוח פיו כל צבאם כו' וכן הנביא על פסוק כן יהיה דברי כו' כי אם עשה את אשר כו' ואמרו רז"ל כי כל דבור ודבור שיוצא מפי הקב"ה נעשה מלאך נמצא כי בכלל הדבר כי כאשר נאמר תוצא הארץ דשא עשב כו' אמרתו זאת הוציא הדשא מארץ. ונבוא אל הענין והוא כי אחרי אומרו שהוא יתברך ישביענו חלב חטים שהוא שיהי פסת בר בארץ שהוא מובחר שבחטה הוא סולת נקיה כמשאז"ל גלוסקאות יפיפיות והלא כל השומע יתמה כי מה נזרע שתהיה התבואה פסת בר נאכל כמות שהוא וכגלוסקא יפיפיה ע"כ אמר השולח כו' לומר אל תתמהו ואל יהיה כמו זר לכם כי הלא השולח אמרתו ארץ לאמר תדשא הארץ כו' ויהי כן בלי איחור רק עד מהרה שהוא עד גדר האחרון ממיעוט זמן כי הוא שיעור מהרה הוא רגע כי אז ברגע היה מה שאמרתי תדשא הארץ אותו הדבור אשר עודנו קיים כמאמרנו בפסוק לעולם ה' דברך כו' כי דברו יתברך הפועל פעולתו עולה השמימה חי וקים כמאמר הכתוב כי כאשר ירד כו' כ"א עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו יורה כי הדבור פועל וישוב למעלה אחר שעשה פעולתו וזהו השולח אמרתו ארץ להדשות מהארץ דשא עשב כו' עד מהרה כמו רגע יעשה הוא יתברך שירוץ דברו ההוא עתה ויוציא פסת בר מהארץ הוא חלב חטים כי עודנו קיים וככחו אז כחו עתה להוציא פסת בר מהארץ כמאז יום יום שהוא מאכל זך היוצא בדבורו בל יזרע ולהיות המאכל דק גם ימציא יתברך מים זכים מעין המאכל ההוא מעין מים רוחניים והוא כי יעשה ה' וימטיר מן השמים וממנו יזיל מים דקים כרוחניים מעין מזון הנז':

טז

ולבל נתמה איך יבא מן רוחני מלמעלה אשר לא ראינו אנחנו ואבותינו לז"א אל תתמה כי הנותן שלג כצמר שהוא כלבוש החופה את הארץ נקפה כאלו כלו לבוש א' גוף א' מי שעושה כן לעיני הכל גם כן כפור הוא מן דק ככפור על הארץ כי מי שעושה כן יעשה זה וק"ו הוא כי העושה את השלג גוף א' בארץ יעשה הכפור גרגרים כאפר מפוזר והוא מ"ש ז"ל כי לע"ל ימטיר ה' מן כמאז אלא שאז הוא היה המזון ופה שיש להם פסת בר מהארץ שתהיה זכה אין צורך המן אלא לשתות מימיו

יז

כי ישליך קרחו של כפור הנז' כפתים גסים כפתותי לחם כ"כ קר עד שלפני הקרח הנז' מי יוכל לעמוד

יח

ואז ישלח דברו יתברך וימסם ולא שימס ע"י שמש כי לא יערבו מימיו לשתותם כאשר בהיות קרים אך ע"י דברו ימסם כי יש ברוחו הוא רוח פי דברו הנז' כד"א וברוח פיו כל צבאם ועי"כ יזלו מקרתו הנז' הוא הכפור מים קרים נוזלים לשתות על החלב חטים הוא הפסת בר הזך הנז' היוצא ע"י דבורו יום יום כאשר על ידי הוציא דשא מארץ כמעשה בראשית ע"י אותו הדבור שירוץ גם עתה כמדובר:

יט

מגיד כו' עוד יש לנו ישראל לשבח לאדונינו המלך הקדוש אלהינו אשר בחר בנו כו' כי לנו הגיד דבריו אלה הנאמרים באמת מהיעודים הנז' קודם תתו לנו את תורתו למען המשיך לבנו בה ומה שלא עשה כן לזולתנו כ"א אדרבא נתן מכשול לפניהם לבל יקבלוה כי לישמעאל אמר שכתוב בה לא תגנוב למען ידחוה ולשעיר אמר שכתוב בה לא תרצח למען יראה להם שמבטלת ברכתם על חרבך תחיה למען יבעטו בה וז"א הנה היה יתברך מגיד דבריו ליעקב הם ברכת בני חיי ומזוני וחירות ממ"ה ושעבוד כו' והוא באמרו אנכי אלהי אברהם אביך כו' והיה זרעך כעפר הארץ שהוא לעתיד הרי בני ופרצת ימה כו' שהוא כל העולם נחלה בלא מצרים אין לך מזוני גדול מזה שכל העולם שלו ובכלל הדבר הוא חירות משעבוד מלכיות ומכל שכן באמרו ונברכו בך כל גויי הארץ כו' שאם יתברכו בו כלם איך יהיו משועבדים להם וחירות ממ"ה אמר לו על עצמו כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך שאשר דבר לו הוא העתיד ולא יעזבנו עד אז הוא כי יעקב אבינו לא מת הרי חירות ממ"ה. ונבוא אל הענין אמר ראו עתה איך אהב את ישראל חיבה יתירה לבל ישמטו מלהיות לו לעם כי הלא היה מגיד כל מיני האושר שהם דבריו אלה הנז' ליעקב אבינו כדי לאמר להם היעודים הטובים העתידים עי התורה:

כ

ולא עשה כן לכל גוי כ"א אדרבא נתן לפניהם מה שידחו אותה לזה בלא תגנוב ולזה בלא תרצח אבל שאר משפטים המתקבלים עשה שבל ידעום ולכן אתם בנ"י הללויה שהוא ענין שני העולמות שבשם יה שיהיו לכם העוה"ז לעשות והעוה"ב לשכר פעולתכם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.