אלשיך/תהילים/קי

אלשיך תהילים קי

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לדוד מזמור נאם ה' וכו'. הנה ארז"ל ששאל שם בן נח לאליעזר ספר לי איך הרג אברהם ארבעה מלכים גדולים וחיילותיהם ויאמר העבד הוא כי נאם ה' היה לאדוני לאברהם שב לימיני וכו' והלא כמו זר נחשב אומרו לדוד מזמור כי מה לדוד בזה על כן אחשבה על פי דרכם כי מעתה היה דוד מתחזק ובוטח על ישועת ה' אשר יעשה לו לעתיד כי הוא דוד הוא משיח והוא במה שכתוב אצלנו בביאור התורה כי אשר נתן ה' ד' מלכים ההם הגדולים ביד אברהם הלא היה לרמוז לו מאז כי ככה יעשה ה' לתת ד' מלכיות המושלים בישראל תחת ידם לעתיד כמקרא שכתוב באדין דקו כחדא פרזלא כו' שהן ד' מלכיות והכרחנו הדבר ממאמרם ז"ל אמרפל מלך שנער זו בבל אריוך מלך אלסר זו מדי כדרלעמר מלך עילם זה יון ותדעל מלך גוים זה אדום ע"כ. והדבר הקשה כי איככה יוכל היות מלך אדום ועדיין עשו הוא אדום לא נולד. אך הוא כי מעתה שם אותם הוא יתברך לעומת הארבעה העתידים עורר לויתן של ישראל ויתנם יתברך בידם כאשר הורה מעשה ע"י אברהם עם שלא יבצר מהיות שריהם של אלו למעלה שרי הד' מלכיות העתידות כמפורש אצלנו במקום כבודו כמדובר ובגלל הדבר הזה אשר לא נעלם מדוד יתכן נתן זמירות בלילה מעתה על אשר נתן ה' הד' מלכים ההם ביד אברהם כי כן יעשה עמו להבא לתתם ביד דוד הוא משיח הוא אבן די לא בידין די מחת לצלמא על רגלוהי ודקו כחדא פרזלא נחשא כספא ודהבא וזה יאמר לדוד מזמור כו' לומר לדוד ראוי לומר על נאם ה' אשר אמר לאדוני אברהם שב לימיני עד אשית אויביך כו':

ב

ועוד אמר ה' לאדוני אברהם מטה עזך וכו' לומר מה שהבאתיך אברהם לזה הנצחון הוא על כי מטה עזך המכה בעוז את העמים ישלח ה' מציון לעתיד הוא מלך המשיח על כן אתה מעתה רדה בקרב אויביך רמז והוראה על העתיד והוא מה שהקדמנו:

ג

ואל תצטער אברהם על מיעוט העם אשר אתך למלחמה זו כי הלא דע לך כי עמך אשר אתך להועילך הן הנדבות אשר לבך מתנדב לעשות כמה זכיות ומחשבה טובה שבכל מצוה מצרפה יתברך למעשה ובהיות נדבות של מצות הרבה יש אורות רבות המתלוים אליך ביום חילך זה ועוזרים אותך והם נוספות עם המעשיות שעשית בפועל שנעשו מלאכים ממש בכל הדורם כנודע מרבותינו ז"ל כי כל העושה מצוה א' בפועל קנה לו וברא ממש פרקליט אחד וזהו בהדרי קדש כי היו הנדבות מצורפות עם הדרי קדש הם המלאכים שכבר נעשו שהאורות שהיו במחשבה נעשו שלמים בהידור שלמותם בהם וזה היה להציל חילך אשר אתך אך להציל את עצמך אינך צריך לזה כי הלא מרחם שחר וקדם לך טל ילדותך מה גם אחרי גדלך והוא כי קבלו רז"ל כי מצאתו מרחם אמו בקשו להרגו ונטמן מתחת לארץ י"א שנה ואיככה יוכל לחיות תחת הקרקע ולא היה כמתי עולם אם לא שטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים עודם מתחת לארץ היה עמו ונותן בו חיות והיה לו זה מצאתו מרחם וזהו מרחם משחר לך טל ילדותך:

ד

וראה איך כל אשר הרגת אברהם ה' היה העושה ולא אתה שהלא כהן שהרג את הנפש נפסל לכהונה ואתה אדרבא כאשר הרגת אותם נשבע ה' וכו' אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק שהקדים ברכת אברהם לברכת אל עליון וזה אחשבה דקדק ביתור היו"ד כלומר על הדבור הנוגע אלי:

ה

והיה זה על כי לא אתה היית ההורג בידך שתפסל לכהונה כי אם אדני שהיה על ימינך שהוא השכינה שם זה הוא אשר מחץ ביום אפו מלכים ולא אתה כי כל אשר עשית הוא היה העושה.

או ימשך פסוק זה עם שלמטה והוא שאמר ה' על ימינך כו' כי מסיים דוד דבריי הודאתו לה' על אשר עשה עם אברהם כי ממנו יקח אל העתיד אמר כמדבר עם אברהם הנה אז במלחמת המלכים היה ה' הוא שם אדנות הוא שכינה שורה על ימינך בלבד והוא בעצם מחץ ביום אפו מלכים:

ו

וכל שכן לעתיד כאשר ידין בגוים מלא גויות והוא כי הנה אמרו רבותינו ז"ל דאית לקב"ה פורפירא א' שרשומים בה כל ההרוגים שהרגו הגוים מישראל ואגב אורחין נשית לב למה קראן גויות והלא הרשום הוא הנפש אך הוא כי אפשר הרגו איש בדור אחד ובא בגלגול בדור אחר וחזרו והרגוהו וכוונו שלא נחשבו שניהם אחד כ"א שנים כי שני גויות היו ולשתים יחשבו נפשותם לענין זה. ונבוא אל הענין אמר אם בימי אברהם שעדיין הגוים לא הרגו למשחית מישראל עשה כך שם אדנות הנז' בימין אברהם. כאשר תהיה על הגוים אשמת דם צדיקים וידין ה' הנז' בגוים הפורפירא שהוא מלא גויות שהתחלתו הוא מחץ את השר וכאשר אז מחץ ראש הוא שרו של טיטוס שהיה ראש ושר על ארץ רבה הוא כרך גדול של רומי והוא במרום:

ועדיין אחר שמחץ ראש למעלה הוא צמא לרוות צמאונו שם זה הנז' הנקרא חרב לה' מנחל דם ארץ רבה למטה בעמו וז"א ישתה כד"א חרב לה' מלאה דם ואומר ורויתי חרבי למטה אשר זה אינו שהוא בעצמו המכה כ"א באמצעות ישראל על כן ירים ראש ירים את אשר הוא ראש הוא דוד שירים אותו על אשר היה מאז שיעמידהו למלך משיח שינקום הוא נקמת ה' בעמלק ואז חרב לה' על ידי אשר יהרוג דוד הוא משיח. החרב הנז' הוא השם האמור ירוה צמאונו כו' כמדובר:

ובמדדש ילמדנו ידין בגוים מלא גויות אמרו רבותינו כל נפש ונפש שהרג עשו מישראל כביכול נטל הקב"ה מדם כל נפש ונפש וטובל פורפוריון שלו עד שצבעה דם וכשיגיע יום הדין ויושב בבימה לדון אותו לובש אותו פורפורין ומראה לו גופו של כל צדיק וצדיק רשום עליה שנאמר ידין בגוים מלא גויות באותה שעה מתנקם הקב"ה ממנו שני נקמות שנאמר אל נקמות ה' אל נקמות הופיע ולעתיד לבא נהרות מדם של רשעים והעוף בא לשתות מנחל של דם שנאמר מנחל בדרך ישתה מהו על כן ירים ראש בא לשתות והנחל עושה גלים והגל בא לשוטפו והוא מרים ראשו אמר דוד הלל והודאה אני נותן על כל דבר זה לכך נאמר הללויה עכ"ל. והנה אין ספק שאומר המאמר הזה דרשני כי הלא איך דם האדם יותן בפורפירא של הקב"ה. ועוד שאם הוא טובל הפורפוריון כבר נצבעה כלה ומהו עד שצבעה דם. ועוד למה מראה הגוף ולא הדם. ועוד למה מתנקם שני נקמות על עון א'. ועוד שמפסוק שהביא יהיו ד'. ועוד אומרו ולעתיד לבא נהרות כו' כי הלא גם האמור לעתיד לבא הוא. ועוד אומרו והעוף כו' כ"א על שם העון מה מעלה או מוריד סיפור זה שאין בו מועיל שיגידהו דוד ברוח קדשו ואם הוא עוף ידוע כמשמעות הה"א ראוי לדעת מי הוא זה ואיזהו העוף ההוא. ועוד אומרו מנחל של דם ולא אמר מהנהרות. ועוד אומרו מהו הוא על כן ירים ראש מהו זו שאלה יפרש פירושו ולא ישאל כאלו יש קושי מצד האמור. ועוד מה ענין הגלים משא"כ דרך הדם לעשות גלים כ"א אדרבא נקפה וגם איך יתכן יעצר כח גל של נחל דם לשטוף העוף. ועוד אומרו והוא מרים ראשו למה יחס הדבר אל הרמת ראש ולא אמר אינו שותה. ועוד אומרו אמר דוד הלל והודאה למה כפל וגם מה נשתנה דבר זה שלא יתן הלל והודאה שהוצרך לאמרו. ועוד אומרו לכך נאמר הללויה והוא מזמור אחר: אמנם הנה ידענו כי השכינה היא פורפירא של השם הגדול ועוד ידוע כי אין נפש ונפש מכל ישראל שאין לה שורש בה כי משם המה וגם המתייחסות אל בחינה יותר עליונה לא יבצר מלהיות לה מציאות בה. עוד ידוע לנו מחכמי האמת כי אין כל נפש שורש בפני עצמו כי אם נפשות רבות מסתעפות בשורש א' כאילן שענפיו מרובים וכאדם שאבריו מרובים נמצא שעם שהכללות מהשרשים אחדות א' להם עכ"ז שיעור מן המיחד יש יותר בפרטות לכל חלק שורש א' עם בני שרשו לפי בחינתם. ונבוא אל הענין והוא כי עכ כל צדיק הנהרג רושם פגמו ניכר במקום שרשו בפורפיריון ההוא וזהו טובל כו' עד שמתמלאת הסאה שאין שורש שלא נמצא בו מי שנהרג ממנו וזהו עד שצבעה דם שבכל שורש מכללותה יש דם וכשיגיע יום הדין מראה לעשו גופו של כל צדיק רשום כו' וארשב"י כי תמצא נפש שנתגלגלה כמה פעמים בדורות מוחלקים ונהרגה בדור אחד ובדור אחר ואם ידון בבחינת מציאות הנפש אחד תחשב ואם בבחינת הגופים הם שנים אמר שמראה לו גופו וכו' ליחשב הריגת נפש א' לשנים וזהו ידין בגוים פורפוריון מלאת גויות וזהו ובאותה שעה מתנקם ב' נקמות שהוא על נפש א' כי נהרגה שני פעמים ושיעור הלשון תדע מה בין הראות נפשות להראות גויות הלא הוא כדי שבאותה שעה מתנקם ב' נקמות שנאמר אל נקמות ה' כו' כלומר אל נקמות של נפשות רבות וגם אל נקמות על נפש אתד על היות הופעה בכל גוף בפני עצמה כמדובר וזהו אל נקמות הופיע. והנה כל זה הוא ליום הדין ע"י הקב"ה שיתנקם ממי שהוא שורש פורה כל הנמשך מברכתו לזרעו שהוא על חרבך תחיה ואיכות נפשו ישנו בכל ההורגים מישראל מזרעו אך מה שעתיד לעשות ע"י מלך המשיח הוא ענין באדין דקו כחדא פרזלא וכו' שהם הארבע מלכיות שהוא כמפורש אצלנו שגם שבזמן ההוא ספו תמו הג' מלכיות ראשונים יובן בקבלת חכמי האמת שהוא יתברך מביא את כל אשר הצרו את ישראל כמאמרם זל אשר יצבאו לא נאמר אלא אשר צבאו על ירושלים ויודקו ע"י מלך המשיח הוא אבן די לא בידין וזהו לעתיד לבא נהרות יוצאין מדמן של רשעים שהם ארבעה נהרות מד' מלכיות.

או יתכן שאחר אומרו שהקב"ה מתנקם ממנו ב' נקמות שנאמר אל נקמות וכו' הוקשה לו אם כן למה נאמר שתים שהן ד' ולמה נאמר ה' בראשונות לז"א לעתיד לבא וכו' והוא כי על הב' שעושה הקב"ה אמר אל נקמות ה' ועל הנהרות שע"י אבן די לא בידין אמר אל נקמות הופיע. או אפשר שהשיב כי לפי דרכו נרמזו ד' על ד' נהרות של ד' גליות כמדובר ואמר והעוף וכו' לזה נזכירה מאמרם ז"ל על פסוק וירד העיט על הפגרים וכו' העיט זה דוד הפגרים אלו ד' מלכיות שבתר אברהם שהיו פגרים בקש דוד לכלות את כלם וזהו וירד העיט על הפגרים ולא הניחו אברם וזהו וישב אותם אברם ופירשנו במקומו כי במה שאברהם בירר לנו את המלכיות כי בזה בחר לבניו מבגיהנם על כן לא יוכל דוד לכלותם כדי שנלקה על ידם וזה יתכן הוא ענין מאמר זה כי אחר אומרו שעתידים להעשות נהרות לעתיד חל עליו חובת ביאור למה לא הניחו את העיט יכלם כמאמרו ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם לז"א הנה העוף הוא העיט בא לשתות מנחל של דם שלא להמתין עד יהיו ד' נהרות כי אם לעשות מכלם נחל אחד לכלותם יחד:

ז

וזהו מנחל בדרך ישתה כד"א ואכלתם בשר ושתיתם דם וז"א בדרך שלא היה רוצה להמתין עד סוף הזמן כ"א בדרך הנמשך ביני וביני וייחס לשתיה כי צמאה נפשו לכך ובקש לרוות צמאונו טרם בא זמן שליטתם וז"א בדרך כלומר עודם בדרך שלא הגיע אל מחוז חפצם ולמה לא עשה על כן להשיב על זה אמר הנה יש קושיא על האמור כי מהו על כן ירים ראש כ"א על כן היה מרים ראש למה לא הניחוהו אך הוא כי בא לשתות ולכלותם אלא שהיה עושה גלים וכן מצינו שרז"ל המשילו את כל מלכות הבא להצר את ישראל לגל הים שבא לשטוף העולם וכשמגיע לחול וכו' וכל גל הבא אחריו אומר אותו הגל לא יכול אני אוכל כך כל מלכות ומלכות ושזהו הוי המון עמים רבים כהמות ימים וכו' והוא כי מאז בירר אברהם את המלכיות שהם אימה חשכה גדולה נופלת עליו כמפורש ברבה ניתן להם מאתו יתברך כח וממשלה לכל מלכות בזמנו ומי יוכל לבטל והד' כחות שניתנו לארבעתם הם הם כגלים נגד הבא לבטלם וזהו והנחל עושה גלים ואין צריך לומר ארבעתם כ"א והגל אחד היה די לשוטפו כי כח ואל לו מאתו יתברך על כן הוא ירים ראשו ורמז בזה כי מה שלא עשה אז יעשה בהיותו משיח שהוא מרים ראש כעת ואמר כי בזה יובן סמיכות המזמור והיות בו הלל והודאה הללויה אודה כי הלל על שלא שטפו הגל והודאה על הרמת ראש לעתיד כי אז יורם ויכלם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.