אלשיך/תהילים/כז

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

אלשיך TriangleArrow-Left.png תהילים TriangleArrow-Left.png כז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך




רש"י
רד"ק


אלשיך
מנחת שי
מצודת דוד
מצודת ציון


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[edit]

לדוד ה' אורי וכו' ידוע כי האדם הוא הנפש ולא הבשר אך הבשר יקרא בשר אדם כי הוא בשר ולא רוח ולכן בדברו על הנפש אמר אורי וישעי כו' אכן בדברו על גופו אמר לאכול את בשרי ונבא אל הענין והוא כי הנה עודנו עומד בצרת ענין בת שבע שנמשך לו תגרת אויביו הקרובים אליו האומרים לפניו הבא על אשת איש מיתתו במה ומכעיסים אותו בבית מדרשו כמאמר רז"ל והנה ידוע כי קודם ענין בת שבע שאל מאת ה' שיבנה בית המקדש בימיו ולא הודה לו הוא ית' ואחר זמן היה ענין בת שבע ושיעור ענין כוונתו במזמור הזה הוא כי הנה שני מיני אויבים יש לאדם א' אויב הנפש כי יצר הרע וכל כחות טומאה שנעשו בעבירות אשר עשה שכל אחת מהנה כאיש מלחמה עומדת לגרור לו עבירה אחרת יום יום לאבד את נפשו ויש סוג שני והוא אויבי הגוף עורכי מלחמה מבקשים להרגו כדרך המלכים נועדו להלחם איש באיש ממלכה בממלכה והנה לדוד היה סוג שלישי והוא אויביו סביבותיו כדואג ואחיתופל ודומיהם המלבינים פניו ומכעיסים אותו ואמר דוד כי הנה על הסוגים הראשונים לא היה מצטער כי באשר ה' היה בעזרו לא יירא לא מצרת הנפש ולא מצרת הגוף אך על השלישית היה אומר כי מי יתן והיה הוא ית' נותן את שאלתו הקדומה אשר שאל מאז שיבנה בית המקדש בימיו שהיה פורש מבני אדם ויושב בב"ה כל היום בערב הוא בא אל ביתו ובכל בקר שב אל משמרתו בבית ה' יום יום כל ימי חייו ואז יראו אויביו ויבושו כי זיכהו ה' לבנות את ביתו להיות בן בית לה' ואז ינוח לו מתגרתם ולא על דאגתו היה צר לו כי אם פן רגע אחד בשמעו רוע דבריהם יחרה אפו וחמת מלך תבער בו לעשות בהם משפט ואולי לא יישר בעיני ה' ומצאהו עון. ונבא אל התכת הכתובים בכונה הנז' והוא כי אמר הנה משני סוגי האויבים אחד אשר הם לנפש להחטיאה שני הם לגוף להמיתו אין לי פחד כי הלא לדוד ה' כו' כלומר כיון שלדוד ה' שה' אתו הוא אורי להאיר לפני ללכת במצותיו וישעי לינצל מתגרת היצה"ר ומכל כחות טומאת עבירות אשר עשיתי המקטרגים עלי עומדים להחטיאני וע"כ ממי אירא מי יוכל להחטיאני וזה הוא על הנוגע אל הנפש אשר בדברו עליה אינו אומר אור נפשי כי אם אורי כי האדם הוא הנפש וגם על אויבי גופי ומבקשים לקפח חיי מן העולם הזה גם מזה לא אירא כי הלא כאשר ה' מעוז חיי ממי אפחד:

ב[edit]

ושמא תאמר הלא אפשר על ידי פריצים ומריעים בעלי בחירה פן בחרב יצאו לקראתך שעל חפשיות הבחירה לא ימנעם ה' אין זה כלום כי הלא בקרוב עלי מרעים אין הצרה כל כך גדולה כי אינה צרה לנפש כי לא יוכלו רק לאכול את בשרי כי אין שליטת אויב כי אם לגוף אך לא יוכלו על הנפש ולא עוד כי אם גם שהם בעלי בחירה ממנה אושע והמרעים יכרעו ויפולו והוא כי אחר שצרי ואויבי הם צרי ואויבי הנפש הם המשחיתים שנבראו באשמותי הם לי כלומר שלי כמה דאת אמר לי הכסף ולי הזהב וכן כל לי שבמקרא שהוא כאומר שלי והענין כי גם מי שיש לו עונות ברא בם משחיתים ושב מאהבה מסיק בגמרא כי נהפכו לו העונות לזכיות והקטיגורים לסניגורים כמאמר רשב"ל גדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות כי נהפכים המקטרגים לסניגורים ולאוהבים הנה אז המרעים לא יוכלו לאכול את בשרו ולא עוד כי בהיות שצרי ואויבי של הנפש הם לי שלי שעשיתים שלי תחת היותם אויבי אז המרעים הנזכרים כשלו ונפלו שלא ישליט ה' את הבעלי בחירה באדם אלא בהמצא בו שמץ עון אך לא בהפכו זדונות לזכיות ויקרם כנבוכדנאצר וחבריו עם חנניה וחבריו שלא הוסרה בחירת נבוכדנאצר כי עשה וכלה רעתו וישליכם אל גו אתון נורא יקידתא ואח"כ הצילם הוא ית' ברחמיו באופן שלא נשאר לנבוכדנאצר רק העון והעונש כן אלה כשלו בעון ונפלו בעונשו ואני אנצל ובזה מלת המה אינה מיותרת כי חוזר אל המרעים שהזכיר תחלה:

ג[edit]

והנה סימן יש בידו והוא כי אם תחנה עלי מחנה והוא בהזכיר מאמרם זל על ההוא תלמיד דהוה מירתת אמר לו רבו חטאה את דכתיב פחדו בציון חטאים כו' וכן כתבנו על פסוק ויירא יעקב מאד ויצר לו כי בראות יעקב שהיה לו מורא בלבו מעשו הצר לו על המורא באמרו אם לא שיש עלי איזה חטא או שאני חייב לאחי על מה שלקחתי ממנו הברכה לא היתה יראה נופלת עלי וזהו ויירא יעקב מאד ואז ויצר לו על היראה שנפלה עליו באמרו כי היא הוראת חטא. ועל דרך זה תהיה כוונת דוד באמרו הנה כאשר תחנה עלי מחנה שחונה נגדי מרחוק אני רואה שלא יירא לבי כי אין מורא נופלת בלבי אז אני מתחזק באמרי אין עלי חטא להפחיד לבי וע"כ כשתקום עלי מלחמה מהמחנה ההוא בזאת אני בוטח בהוראה זו שראיתי שמראות המחנה חונה עלי אין יראה בלבי אני בוטח שאנצח המלחמה באופן שמשני הסוגים של האויבים איני מצר כלל:

ד[edit]

ועכ"ז אחת שאלתי מאת ה' זה ימים שהוא לבנות בית המקדש ולא הודה לי ה' ועתה אותה אבקש והוא לפרוש מבני אדם שהוא שבתי בבית ה' כל ימי חיי ולא אמר שבת כי אם שבתי לרמוז שאליו ביחוד יש לו ישיבה בעזרה כנודע מרז"ל כי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד ועל ידי כו הייתי יכול להתמיד שם משא"כ אם היה מלך זולתי כשאול ודומה לו אשר לא מיהודה כמוני וכל מלכי בית דוד ולא אטפל בשום דבר עם בני אדם כי אם לחזות בנועם ה' שמחזה שדי אחזה ע"י התמדתי שם שהוא השגת אושר לנפש ושאוב מנועם ה' העליון הנשפע שם מלמעלה וגם הגוף כי יבקר בהיכלו בכל בקר וזהו ולבקר בהיכלו למטה:

ה[edit]

ואין בקשתי זאת למען ייטיב לנפשי ע"י כן בהסתלקי מן העולם כי הלא לזה איני צריך כי ידעתי כי במותי ייטיב לי בין ביום המות בין אחרי כן בין בעולם העליון בין בתחתון כי הנה יצפנני בסכה הוא סוכת שלומו ביום רעה הוא יום המות וגם אחרי כן יסתירני בסתר אהלו הוא בחביון רוחניות הנסתר של ב"ה הוא העליון שהוא סתר של אהלו זה של מטה ולא בלבד בעולם העליון כי אם למטה גם לגוף שהוא בצור הקבר הנתון במערת צור שם ירוממני כי תורתי בשכבי תשמור עלי ויהיו שפתותי דובבות ומה גם כי דוד מלך ישראל חי וקיים:

ו[edit]

אך מה שהייתי מבקש הוא כי ועתה על ידי הבנות בית המקדש על ידי ירום ראשי על אויבי סביבותי הם דואג ואחיתופל ושמעי בן גרא וכיוצא שהם אויבי סביבותי בבית המדרש הפוערים עלי בפיהם כי מה שעתידים להכיר אחרי מותי כי טוב בעיני ה' אני יכירו מעתה כי יראו שבית המקדש נבנה על ידי כי אין זה רק באשר ה' אתי שהשרה שכינה במעשי ידי באופן ירום עליהם ראשי ולא ישובו לכסלה לרדפני עוד ואל יחשדני שומע כי לכונת התגדל והשתרר עליהם ועל זולתם אני אומר זה שיבנה בית המקדש על ידי כי הלא אדרבא אז אכנע ואזבחה באהלו זבחי תרועה והכנעה ומה שאשירה ואזמרה לא על הנוגע אלי כי אם לה' שהוא על העשות רצונו ית' שמתחלת ברייתו של עולם נתאוה שתהיה לו דירה בתחתונים ונעשה רצונו וזהו אשירה ואזמרה לה' כלומר כי כל כוונות הענין אינו אלא שאתבודד לחזות בנועם ה' ויכנעו אויבי סביבותי הרודפים אותי ומחללים את ה' חלילה ולא יחטאו עוד:

ז[edit]

שמע ה' קולי כו' אמר הנה עד כה הייתי מבקש יבנה בית המקדש בימי וירום ראשי על אויבי סביבותי ואשקוט מתגרת חללם את ה' אך בראותי כי אין נעשה בקשתי אני אומר לבקש לי דרך אחרת ועליה אני מחלה פניך ואומר ה' קולי אקרא וכו' לעשות בקשתי זאת וחנני וענני ופירש שאלתו והיא אל תסתר פניך ממני וכו' כאשר נבאר בס"ד. והתכת התיבות באמרו שמע כו' יאמר מאמר הכתוב טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי השמיעה בעוד הדבור הווה והעניה היא טרם יקראו וזהו שמע ה' קולי כשאקרא זה הוא עתיד כי עדיין אינני קורא אך מעתה שהוא טרם אקרא וחנני וענני עם היותי יחיד כי המקרא ההוא נאמר לשון רבים וזה לשון יחיד ועל כן אמר לשון חן וחנני. או יאמר ענין פסוק תאות לבו כו' וארשת כו' וזהו שמע ה' קולי כשאקרא עם שמעתה טרם אקרא אני מבקש וחנני וענני לא תמנע אחרי כן משמוע אל התפלה. או יאמר דרכך הוא לשלמים שטרם יקראו כו' אני איני מחשיב עצמי לכל זה רק שתשמע כשאקרא ואז וחנני וענני:

ח[edit]

וטרם יגלה שאלתו שהיא אל תסתר פניך ממני וכו' הקדים ואמר לך אמר לבי כו' והוא כי הנה דרך אנשים הוא לומר כי אין צריך האדם לשלמות כשרונו כי אם היות לבו שלם עם ה' ואין צריך יותר כי בזה הכל יהיה לו ולא ימוט בכשרון אך הירא את דבר ה' לא יבטח בזה בלבד כי אם גם יבקש יהיו פני ה' אתו ולא יסתר מלפניו ובזה יבטח שלא תקרנו שגגת עון וזהו לך אמר לבי כו' והוא לומר הנה לך כלומר כדבר הנוגע לך לעבודתך אמר לבי אל רוחי ואברי אינכם צריכים רק שתבקשו פני כי בהיות שפני הלב עם ה' שוב לא יחטאו בשום דבר אך אני לא אמרתי די בזה כי אם את פניך ה' אבקש יהיו פניך אתי לבלתי אחטא וזהו את פניו ה' אבקש:

ט[edit]

וזו היא שאלתי הלא היא אל תסתר פניך ממני מהיותם תמיד עמי לבלתי אחטא ועיקר בקשתי זאת היא אל תט באף בעת היות באף עבדך שהוא בעת היותי בכעס נגד אויבי סביבותי הנז' פן ארדה אותם ואהרגם ואולי אבא בדם נפש בלתי בת מות וחטאתי לה' המסתיר פניו ועם היות שעד כה עזרתי היית כשנרדפתי משאול שלא בלבד לא הסתרת פניך כי אם שגם עזרתני ירא אני עתה אל תטשני כו' פן מה שתטה מעט ממני באמרי אל תט כו' תבא גם לנטוש אותי שהוא יותר מהטיה ומן הנטישה אבא אל גדולה הימנה והיא אל תעזבני לגמרי שהוא כי על ידי מה שאחטא באף בהעותך ממני אבא לכלל טעות שעליו תרחק יותר מהטיה עד גדר שתטשני וממנה עד גדר שתעזבני כי העזיבה גדולה מהנטישה הניעם שלא אבטח גם עתה שתעזרני כמאז הוא כי הנה אז עזרתי היית אתה שם הרחמים שהזכרתי אך ירא אני פן מדת הדין שהוא שם אלהים תקטרג עלי וזהו אלהי ישעי כי על מה שהושיעני פעמים רבות אולי אכלתי זכותי וימצא מקום לקטרג.

או יאמר אל תעזבני כי הלא אתה אלהי ישעי כי אחר שאחטא ואהיה מסור ביד יצרי עדי אובד מי יעמוד לי להושיעני הלא אין לי אלא אתה כי אתה אלהי ישעי לכן טוב טוב הוא תצילני מעתה בהיות תמיד פניך אתי לבלתי אחטא משאחטא ותצטרך אחר אבדי לרפא אותי וזהו כי אתה אלהי ישעי:

י[edit]

ולא בלבד מעתה כי אם מראשיתי כי הלא ג' שותפין יש באדם אביו ואמו והקב"ה והנה חלק אבי ואמי שהוא הגוף בהיותי עתיד להיות נפל מה יכלו לעשות בחלקם הלא עזבוני כי מאז נתן כל אחד חלקו עזבוני כי אין לאל ידם וה' יאספני כי זולת שנות אדם הראשון הוצרך ית' לקחת מעט משנות אברהם ומעט מיעקב ומעט מיוסף הנה כי הוא ית' אלהי ישעי בעצם שאסף חיי ממקומות רבים וזהו כי אבי כו' וה' יאספני:

יא[edit]

הורני ה' דרכך וכו' הנה עד כה חלה פניו ית' יהיו פניו אתו באמרו את פניך ה' אבקש ואח"כ בקש שאלה שנית והוא כי אחר שיהיו פניו ית' אתו אל יסתר פניו ממנו אפי' הטיה מה כאמרו אל תט באף וכו' פן מזה יבא לנטישה ולעזיבה לגמרי כמדובר פן בעת שיכעוס על אויביו סביבותיו המקנטרים אותו באמרם הבא על אשת איש מיתתו במה וכיוצא בזה עתה אחרי אמרו כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני אמר עוד שאלה שלישית אני מבקש והוא הורני ה' דרכך זו הנזכר שהוא להיטיב גם את אשר לא הקדים לעשות טובה כי אם אדרבה חטא לך כי הלא בפעם הראשונה שבאתי לעולם חטאתי לך כי אדם הוא דוד ועתה גמלתני טובה גדולה כי אבי ואמי עזבוני ואתה ה' אספתני מעט שנות מכל אחד מהאבות והחייתני שבעים שנה על כן אני שואל ממך תורני ה' דרכך זו שאעשה כן גם אני להרבות להיטיב את אשר הרע לי וזו היא דרך רחבה המתייחסת לדרך ועוד תוסיף לי כי ונחני בארח מישור שגם בדרכים צרים הנקראים אורח בערך הנקראת דרך יהיה ארח מישור והוא כי מישור הוא לעשות לפנים משורת הדין כמ"ש ועשית הישר והטוב זו לפנים משורת הדין והעושים כן נקראים ישרים הרואים את הפנים מכל שאר כתות הצדיקים ועל מדה זו אמר ונחני בארח מישור הוא אורח ישרים והענין כי אין צ"ל במה שמתייחס לדרך רחבה שהוא כי במה שאטיב להם לא יצר לי כי אם כהולך ברחבה כי אם גם באורח הצר שידחק לי במה שאטיב להם גם בזה נחני ה' למען שוררי המסתכלים בי כי לא יכירו כי טוב אני וטובתי שלמה במה שאטיב בנקרא דרך שהוא כשאין מצרים לי כי יאמרו כי להחניף בלבבי אך בראות כי גם במה שצר לי ודוחק בדבר ועכ"ז אני מתנהג בחסידות אז יודו האמת ואדרבה ילמדו לעשות כן גם הם:

יב[edit]

אל תתנני וכו' אמר הנה נא הואלתי לעשות לפנים מן השורה שהוא כי גם לאשר מרעים לי ארבה להטיב כי תורני ה' דרכך כמדובר והלא היה אפשר יצא מזה הטבה אחת והוא שאם הם בעונם אשר הם טמאים וחטאים בנפשותם יהיו גורמים צרה שלא תבא אשר דרך ה' הוא ליטול רב שבהם לכפר בעד נפשם אל תעשה לי כן בגלל חסידותי להיטיב למצרים לי כי אם אל תתנני בנפש צרי שאהיה ניתן לקרבן כפרה בעד נפשם כי הלא יחטאו עוד כי לא יאמרו כי צדיק אני ונתפס בעונם כי אם ידינוני לחובה כי הלא קמו בי עדי שקר כי ידעו הכל כי מפורסם היה כי כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו ובי לבדי קמו עדי שקר לומר כי באתי על אשת איש כאמרם אליו בהתעסקם על נגעים ואהלות הבא על אשת איש מיתתו במה כי אחשוב שלהורות כי לא ללשון הרע שהוא אחד מהדברים שהנגעים באים עליו תחשב וגם לא לחושד בכשרים דקיימא לן דלוקה בגופו כי אם שאמת יהגה חכם וזהו כי קמו בי עדי שקר וההפחה והדבור שהייתי מפיח ואומר להם הוא חמס כי כדבריהם כן הוא כי חמס חמסתי אשת זולתי:

יג[edit]

ואין תקנתי לולא שהאמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים הוא לעולם הבא והוא מאמרם ז"ל שהיה משיב להם הבא על אשת איש בחנק ויש לו חלק לעולם הבא וזהו אומרו חמס הוא בידי אשת רעי לולא שעכ"ז האמנתי כו' כי יש לי חלק לעולם הבא כלומר ואם אתפש בעון נפשם כל שכן שיתפקרו ויחזיקו ברשעתם לומר כי מיתתי ראיה כי כשלתי בעון אשת איש כדבריהם ויוסיפו על חטאתם פשע:

(יב) או שעור הכתוב בדרך הזה שאמר כי קמו בי עדי שקר לומר שבאתי על אשת איש ויפח חמס שהיתה מתפשטת אמירת חמס זו בכל שחמסתי אשת זולתי לולא היתה טענת אמרי הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא וז"א ויפח חמס לשון הווה לומר כי היה יפח וכדבר חמס עדותם זה לולא האמנתי לראות בטוב ה' שעל כן בזה הייתי מבטל אמירתם זו כמדובר:

יד[edit]

קוה אל ה' כו' הנה כתבנו כי ג' דברים שאל זו אחר זו בהדרגה כדרך העני המחזר ראשונה את פניך ה' אבקש שיהיו פני ה' אתו. שנית שאחר היות פניו אתו אל יסתר פניו ממנו לשום סבה וז"א אל תסתר פניך ממני אל תט באף עבדך שלא יטה ממנו בזמן כעס ואף פן יצא באף מן השורה. שלישית שיהיה עמו להורות לו ולהנהיגו בדרך חסידות לפנים מן השורה ועל זה אמר הורני ה' דרכך ונחני בארח מישור על שלש אלה רוח הקדש תשיב אמריה לו ותאמר על הראשונה קוה אל ה' כי יהיה עמך שהוא יותר מאשר שאלת באמור את פניך ה' אבקש ועל השנית אמר חזק ויאמץ לבך כלומר אשר שאלת שלא יסתיר ה' פניו ולא יטה באף עבדו שהוא בעת כעסך ואפך לזה אני אומר לך אל תניח הכל אל ה' כי אם רק חזק לבלתי יהיה לך אף וכעס ועל ידי כן ויאמץ לבך הוא ית' יאמצהו לבלתי כעוס כי הבא ליטהר מסייעין אותו ועל השלישית והיא להתנהג בחסידות אמר וקוה אל ה' יעשה גם את זה לך:

או יאמר הלא אמרתי כי יש לך סימן כי כאשר תחנה עליך מחנה ולבך חזק בלתי ירא כי ה' עמך הפך ההוא תלמיד דהוה מירתת ואמרו לו חטאה את כי פחדו בציון חטאים והנה אפשר כי הרואה את לבו חזק ושמח כי תחנה עליו מחנה שמרוב שמחתו יבא לחשוב כי כחו ועוצם ידו עשה לו חיל ואז ירחק הוא יתברך ממנו ח"ו ויתנהו ביד אויביו על כן אומרת לו רוח הקדש קוה אל ה' ואם תראה כי חזק ויאמץ לבך אל תרף מלקוות לה' פן תרפה ממנו ית' ויגרום החטא כי אם שוב וקוה אל ה' תמיד ולא תבטח כי ראוי אתה וכבר הוא עמך ולא ירפך. או מעיז זה קוה אל ה' ואל תתייאש אם יתמהמה ותהרהר רק חזק וע"י כן ויאמץ לבך הוא יתברך יותר על שלך ואל יהיה זה סיבה שתהרהר יותר אם יאחר אחר האומץ כי היה בלבך כאלו כבר בא רק וקוה אל ה' כי נאמן הוא וזכות יחשב לך:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.