אלשיך/משלי/טו

אלשיך משלי טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

והראיה כי לא יגעל הוא יתברך בישראל בהעותם כי הלא מענה רך של משה באמרו למה ה' יחרה וכו' השיב חמתו בהעותם עון פלילי כאומר לולא משה בחירו וכו' להשיב חמתו ולא עוד אלא שגם אחר כך דבר עצב יעלה אף כי בהעות ישראל ותבא עליהם רעה ח"ו יספיק עשות איש ישראל דבר המורה שנעצב אל לבו להעלות אף ועד ממהר רב יהודה ע"ה שבנעילת סנדל א' היה מעלה אף וממטיר בימי בצורת וגם בבלתי צדיק מצינו העלאת אף מהדור ההוא בעשותו דבר המורה עצבות כאשר באחאב כמאמרו ית' הראית כי נכנע אחאב וכו' וכיוצא באלה לא נעדרו גם בימי שלמה או בימים ראשונים אשר היו לפניו הנה זה יורה כי גם בהעותם לא זז מחבבם:

(לה) או יאמר רצון וכו' בל נחשוב שלא תהיה רצון מלכו של עולם בצדיק א' אם ישולל העולם מכיוצא בו כי הלא רצון מלך הוא לעבד משכיל גם כי א' הוא צדיק יסוד עולם לקיימו ולפעמים עברתו להביא רעה תהיה מביש אחד ולא יספיקו צדיקים למנעה:

(א) ופירש ואמר מה שצדיק אחד הוא רצון הבורא יתברך הוא שמענה רך ישיב חמה שירצה ויפייס את קונו וישיב חמה ומה שאמרתי ועברתו תהיה מביש הוא כי ודבר עצב וכו' כי לפעמים העולם שקול ואין כף האף עולה על כף הזכיות ויעשה אדם או ידבר דבר של עצב להעציב את ה' בחטא א' ויכריע כף מאזני העונות ויעלה האף על כף הרחמים ויסתכן העולם כי נדון אחר רובו:

ב

ראוי לשום לב איך הלשון תיטיב דעת וההפך יצדק יותר שהדעת ייטיב את מענה הלשון אך שהלשון ייפה בלבד ומי לא ידע שפי כסילים יביע אולת וגם שעיני ה' צופות וכו':

אמנם הנה הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה הניע קושי הנופל על שכר ועונש אחרי יודעו ית' כל מעשה אשר יעשה האדם בימי חלדו אם טוב ואם רני ולכן הלא יחשב כל איש כמוכרח במעשיו ובחירתו בלתי חפשי כי אשר ידע הוא יתב' במעשה אשר יעשה כל איש הוא שיעשה להרע או להיטיב והשיב כי דעת עליון רם ונשא בלתי נפרד ממהותו ולא מסוג ידיעתנו חלילה וע"כ גם שהכל צפוי לפניו לא קשה עלינו איך לא תכריח כי אין אופן ידיעתו מושגת אלינו לרוממותה ויתכן לומר כי הוא זה מאמר שלמה בחכמתו אחרי אומרו למעלה שרצון מלכו של עולם לעבד משכיל הוא הצדיק ועברתו הוא המביש ושמענה רך של צדיק לפני קונו ישיב חמתו ודבר עצב של מביש יעלה אף ראה והנה מקום לבעל הדין לחלוק ולומר הלתי צופות הנה עיני ה' כל מעשה איש אם טוב ואם רע ולמה ירצה בזה מבזה וזה ישיב חמה וזה יעלה אף על האדמה והלא מוכרחי הידיעה המה על כן אמר אל ישיאך לבך לדבר הזה כי הן זה מאמר כסילים אשר לא חלק להם במיניהם לדעת כי רם ה' וידיעתו לא תשיגנה לב איש אך החכמים יודעי דעת הלא ידעו כי לא מחשבותינו מחשבותיו יתברך ולא דרכינו דרכיו כמאמר הרמב"ם ז"ל וז"א לשון חכמים כלומר בלשונם תיטיב דעת ותרומם גדר הדעת האמתי הוא דעת עליון וזהו תיטיב דעת הוא דעת של המלך הנז' בפסוקים הקודמים כמאמר הרמב"ם ז"ל כי אין משיגו אך פי כסילים החטאים אשר נכנס בהם רוח שטות לחטוא להקל אשמתם יביע אולת:

ג

ויאמר בכל מקום עיני ה' צופות למרחוק כצופה את הרעים ואת הטובים כי הכל צפוי לפניו יתברך כלומר והוא ידע מתי שוא וירא און המעותד לעשות וכן בצדקת הצדיק ובטלה מדת שכר ועונש וכה יעשו להתנצל בלכתם בדרך רעים ולכן טוב לך תדבק בלשון חכמים מבפי כסילים כי יביע אולת ושית לבך אל תרופת חולי הקושיא הנז' אשר תרפאנה לשון חכמים כאמור:

ד

כי דע לך כי מרפא לשון הוא לשון חכמים שתרפא הקושי הנז' ברוממות עליון הוא עץ חיים שזולת תירוץ הקושי הלז הלא יועיל גם לעניני הדת אין מספר בהנחת דעת כי לא מחשבותיו יתברך מחשבותיך ויהיה לך כעץ עושה פרי ופריו חיים כן הנחה זו תפרה לך חיים בעניני הדת אך אם תשים סלף ופגם בלשון חכמים המניחים הנחה זו וזהו וסלף בה הלא רעתך רבה כי אין זה רק שבר ברוח ונפש כי נפשך לא מטוהרה אך שבורה ורעה בעיני אדוניה שבשמים חלילה או קרוב לזה אם תשים סלף בה ותראה לך כי עדיין שברון הקושי במקומו דע כי אין השבר בנושא רק ברוח ונפש אך הקושיא נרפא שברו:

מרפא וכו'. זולת הקודם יאמר למוד נאה עד מאד הלא הוא כי דרך כלל עם אלהי אברהם שלמים הם ומקבלי תוכחת וצא ולמד מתוכחות משנה התורה אשר הוכיחם משה בדברים קשים ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם וכיוצא בזה וקבלו בסבר פנים יפות כי על כן ארז"ל שנאמר עליהם ושומר תוכחת יכובד וע"כ ממוצא דבר יצא עתק מפי איש נגד עם ה' כי הלא כמה דברים וכמה פעמים הוכיחן מוכיח בשער ואין קשב על כן אמר אל תתן דופי בעם ה' אך דע אפוא כי זה דרך כל דבר לבקש לו מנוח מתייחס אל מקום שממנו חוצב ועל כן אם המוכיח בשער המוכיח במישור מקירות לבו גם אמריו עד קירות לבות שומעיהם ילכו לא יסבו בלכתם אמנם הנאמרים מן השפה ולחוץ ולא מלבו של מוכיח גם שדבריו טובים ונכוחים הלא ידמה למפרר וזורה לרוח או מטיל לים כי משפת פיו יצאו ואל שפת אוזן שומעת ילכו לא יכנסו בלכתם וזה מאמר שלמה בחכמתו מרפא לשון וכו' כי הלא לתחלואי הנפש אשר יחלה איש רפא ירפא האיש החכם במתק לשונו להוכיח במישור לעושה הרעה ולהשיבו אל ה' וזה יקרא מרפא לשון ואמר שהוא עץ חיים למקבלים ממנו שמביאם לחיי העולם הבא ואם תראה סלף בה כי גם בה לא נרפא נגע הצרעת מן הצרוע ולא יסכון למו מרפא לשון ועדיין יש להם סלף גם בה דע כי אין זה רק שיש שבר ברוח ובנפש הלשון הנזכר ונפשו לא מטוהרה היא ולא מקירות לבו ורשמתו יצאו הדברים ולא לאשמת העם שינאצו תוכחת:

ה

כי הלא אויל הוא המואס מוסר אביו והלא מוסר מרפא לשון של אבינו שבשמים הוא ומי מזרע ישראל ינאץ משמוע אחרי היותו מוסר אביו שבשמים ומה גם שזולת היותו מוסר אביו גם מפאת עצמו נחמד להשכיל ולהערים וזהו ושומר תוכחת יערים אך אין זה כי אם רוע לב המוכיח כמדובר:

(ד) או שיעור הדבר ואם יש סלף בה בהתחברות המרפא לשון שיש לבעל הלשון ההוא סלף בלבבו הלא יהיה המרפא כמרפא שבר רגל או שבר יד ברוח הנושב שבמקום רפואה יכאיב וידאיב המכה ומשנה שברון ישבר כן יהיה דברי מרפא לשון אשר סלף בה לחולי הנפש כמרפא את השבר ברוח שלא יועיל והלואי שלא יזיק ונסמך אל מלת מרפא הנ"ל:

(ב) ואם נרצה להמשיך ענין הכתובים מלמעלה לשון חכמים תיטיב דעת כו' יאמר כי הנה יש יאמרו מהמחזיקים עצמם ליודעי דעת מה יתן ומה יוסיף לנו לשון חכמים הרודים בעם מוכיחים ומיישירים להשיב חטאים עדיו יתברך והלא מה ידע ולא נדע גם לנו לבב כמוהו ומה בצע כי נשמע מפיו.

ב' יש כסילים האומרים הלא עיני ה' המשוטטות וצופות יודעים מי הוא הצדיק והרשע ואולי גם במקום המשפט שמה הרשע כי בכל מקום יש מאלו ומאלו ולמה זה אלכה לי אליו ומי יודע אם אני צדיק ממנו ויש כת ג' שכל כך הושרשו באולת הבלי העולם שיבזו וינאצו את המוסר ותוכחת ויקראו אוילים כד"א חכמה ומוסר אוילים בזו.

כנגד ג' מינין דבר שלמה על האחד אמר לשון חכמים וכו' לומר מה לך מתגאה בטוב שכלך לומר הלא גם לי לבב כמוכיח הלז והלא ידעת כי אחרי שיתך לב לחטוא נכנס בך רוח שטות כי אין אדם חוטא וגם אם בן דעת יתירה אתה הלא לב הותל הטהו רוח השטות להשכיל להרע ולכן אין לאל יד דעתך מעצמו להשיבך עד ה' אך לשון חכמים תיטיב את הדעת כי את דעתך אשר נטה לרעה היא תיטיב אותו ותהפכנו מרעה לטובה ואחר כך תאחז צדיק דרכך על פי דרכך להשכיל להיטיב ועל הכת הב' אמר ופי כסילים יביע אולת:

(ג) והיא לאמר בכל מקום וכו' לומר במקום המשפט כבמקום זולתו צופות עיני ה' הרואות ללבב רעים וטובים ומה בצע כי אלכה לי אל החכם אולי אני טוב ממנו או כמוני כמוהו:

(ד) ועל כן אמר נס נא אם טוב ואם רע בשמעך אליו והוא כי הנה מרפא לשון הוא עץ חיים באמת כי כאוכל מעץ החיים אשר לא יבצר מאוכלו שיחיה לעולם כן הדבר הזה שיועיל לך בלי ספק ואם תראה שגם אחרי שמעך ניב לשונו יש לך גם בה סלף ולא קנית יושר לבב אז הרף ממנו כי יש בו שבר ברוח ונפש כאשר חששת שבכל מקום צופה ה' יודע תעלומות רעים וטובים:

(ה) ועל הכת הג' הוא האויל המנאץ ובוזה חכמה ומוסר אמר איני מדבר עליו בעצם שישמע מרפא לשון עץ חיים לשון חכמים כי הלא אויל ינאץ מוסר אביו ואיך ישמענה ממך אך לא אחשוך פי מלדבר ולומר שאף על פי כן אם הוא קונה לב להיות שומר תוכחת גם שלא יחשיבהו בראשונה כי בוזה אותו הוא הנה לא יבצר ממנו שיערים ותסור מעליו אולתו בצד מה:

ו

מיישר את הצדיק יבחר יותר שיהיה ביתו ריקן משיתחבר לרשע גם שימלא הרשע ההוא בית הצדיק תבואה כי הלא בית הצדיק כלומר אפילו ריקן הוא חוסן רב כי אין לך חוסן גדול מהיותו בית צדיק אך אם הוא בתבואת רשע לא לבד מארה תבא בתבואה כי אם גם בבית הצדיק כולה אשר התבואה בה כי יבא זה ויאבד את זה וזהו ובתבואת רשע נעכרת:

ז

וגם כי דרך חכמים מרגלא בפומייהו לפרסם דבר זה שטוב מעט לצדיק מהתחבר לרשע לחמדת ממון וזהו שפתי חכמים יזרו דעת כמזרה הזה הוא הדעת הנז' לא יסכון עם לב כסילים שאדרבה יאמר כי טוב לצדיק יבא לו הטוב אפילו על ידי הרשע וזהו לב כסילים לא כן:

(ו) או יאמר בל יאמר הצדיק אמלא ביתי מצות כרמוז ואז טוב לי מלהוציא זמן בהשיב את עושה רשעה ומחות בידו כי דע אפוא שעם היות בית צדיק וכו' מאשר יסגל מצות.

בתבואת רשע היא כח טומאת ילדי רשע הנולדים לו מעונותיו כתבואה היוצאת מהזריעה בה נעכרת בית הצדיק עם היות לו חוסן רב מצד עצמו והוא על שאינו מוחה ברשע ההוא:

(ז) ושמא תאמר ומה יעשה אולי לא ישמע אליו לזה אמר אעפ"כ שפתי חכמים טוב הוא יזרו ויפזרו דעת עם שלב כסילים לא כן שאיננו ישר לקבל כד"א כן דברת כי הלא הם יעשו את שלהם ויצילו את נפשם והרשע בעונו ימות.

או יאמר שפתי חכמים וכו' אפילו בלי כונת לבם יזרו שפתותם דעת מעצמם אך כסילים אפילו לבם בקרבם לא כן שלא יחשוב דעת ומה גם השפתים בלי כונת הלב:

ח

הנה התפלה היא במקום זבח ותמורתו כי תפלות כנגד קרבנות תקנום באופן שהקרבנות חשובים יותר אמר אף על פי כן בתפלת ישרים יבחר הוא יתברך מזבח רשעים ולא עוד אלא שזה מתועב וזה רצונו שהוא מן הקצה אל הקצה:

ט

והנה יתחמץ לב השומע כי יאמר הלא אם הרשע מביא זבח לרדוף הצדק ולשוב אל ה' למה יתעבהו הוא יתברך והלא ימינו פשוטה לקבל שבים לזה אמר מה שאמרתי שהוא תועבת ה' הוא דרך הרשע כלומר עודנו מחזיק בטומאתו ומביא הזבח שלא בתשובה כדרכו אך אם הוא מרדף צדקה וכשרון בבואו בזבח הנזכר אז אין צריך לומר שלא יתועב כי אם אדרבה יאהב כי כן דרכו ית' לאהוב השבים כי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד:

י

אמר כי הנה יאות יבא מוסר רע הן יסורין קשים לעוזב אורח הוא העוזב אורח חיים פורש מתורה ומצות ואם גם שונא תוכחת ואם יוכיחוהו מוכיחים בשער לאמר לו ישוב עד ה' ויקבל מוסר אשר תיסרנו יה וישוב גם ראוי ימות אחרי שלא שוה לו מוסר רע ומוכיח האומר לו ישית לב אל היסורין ובזה כל החי יתן אל לבו ולא יזידון לעשות הרע:

יא

ושמא תאמר כי ב' תשובות בדבר א' כי אולי לא משנאת תוכחת ימאן לשמוע כי אם מרוב צערו כמוסר רע שנית כי הלא אין שונא תוכחת כלץ ונגד עינינו שיאריך ימים לזה אמר על האחד שאול וכו' לומר הנה זה מוסר ללב הבלתי יודעו כי אם ה' לבדו כי לא בלבד לב טהור כי אם אף לב רשע לא תעצרנו טומאת לבו מהשגיח בו הוא יתברך כי הלא גם שלבות הפורשים מה' טמאים המה בחלאת רעיונים בלתי טהורים תבא בם עין ה' הקדוש עד אין קצה כי הלא ק"ו הדברים ומה אם שאול ואבדון אשר שם תכלית כחות הטומאה להתם הפושעים הם נגד ה' ומה גם עתה לבות בני האדם משוללי חלאה כהמה וזהו אף כי לבות וכו' כי לעוצם גדולתו ית' לא תעצרנו הפלגת קדושתו לראות מה בחשוכת חלאת טומאה:

יב

ועל הב' כי הלא נגד עינינו איש לץ הפורש מהתורה שאפילו אל מקום ישיבת חכמיס לא ילך לבלתי יוכיחוהו על בטול תורתו והנה זה מורה באצבע שהוא שונא תוכחת ולמה לא ימות לשחת אין זו הוכחה כי הלא אפשר כי לא משנאתו את התוכחות אל חכמים לא ילך רק מבלתי אוהבו אותה ואינו דומה הבלתי אוהב לשונא ממש וזהו לא יאהב לץ הוכח לו בהורות תשובה שהמלעיג על דברי חכמים נסתם ממנו דרך תשובה שאינו הולך אצלם ואינו שומע תוכחתם לשוב הנה יורה שלא ימשך מהיותו לץ שישנא את התוכחת רק שלא ילך אך אם היה הולך אפשר יקבל וישמע ויעשה:

יג

בא דרך ויכוח כקורא תגר על העוני ואומר הנה לב שמח כעשיר כי חם לבו בקרבו ייטיב פנים משא"כ לעני שלא ישמח לבו כי הלא בעצבת לב יהיה מי שיש לו רוח נכאה הוא העני כד"א אל עני ונכה רוח ואיך ייטיב פניו נמצא רוחו לבו ופניו זועפים:

יד

ולא עוד כ"א גם אם לב נבון יש לעני לא יזכה לתורה כי לב נבון יבקש דעת כלומר ואיננו כי שמעתתא בעי' צלותא או לב נבון יבקש דעת התורה לשמוח נגד עצבון לבו כי פקודי ה' משמחי לב ונגד פניו פי כסילים משוללי חכמה שירעה ויאכל אולת שהוא מעדני הע"ז:

טו

שמאמר פיהם הוא להשיב ולומר לו כל ימי עני רעים ורעתך רבה ואיך ייטב לבך כי הלא וטוב לב להבין לא יהיה רק מי שיש לו תמיד משתה:

טז

ע"כ משיב רוח הקדש ואומרת אל תשית לב אל פי כסילים ושמח בדלותך כי הוא לטובתך כי לא יבצר או יש לך מעט בצמצום או אתה רש אין כל אם מעט לך טוב מעט ביראת ה' שבדלותך תמיד עיניך תלויות לשמים ואת האלהים תירא ותהיה צדיק מאוצר רב ומהומה בו כי תשמן ותבעט ויתעתדו לך רעות ומהומות רבות:

יז

ואם באת עד דכא ואין כל רק ירק ועשב הארץ טוב ארוחת ירק ואהבה שם שיכופרו עונותיך ויאהבך ה' משור אבוס ושנאה בו על משא עונותיך שעליך בלתי מכופרים:

(טו) או יאמר כל ימי עני וכו'. הנה ב' מדות בעני יש מסגף עצמו כי לא תשיג ידו ובזה כל ימיו רעה וכמאמרם ז"ל שריבה הכל אפילו שבתות וימים טובים שכל אשר יעמול מערב שבת לערב שבת יאכל בשבת ושינוי וסת תחלת חולי זולת מה שהוא מצטמק ורע לו מקנאת אשר מלאו בתיהם טוב ויש מדה ב' והיא בהיות העני טוב לב בלתי מצר על כי דל הוא ושמח בלבו זה לו משתה תמיד כי כאיש מורגל במשתה תמיד אין לו שינוי וסת שיחלה כך זה טוב לבו במשתה תמיד כי לשמחי לב לא יעדר עכול באצטומכא באופן שלא עליהם יאמר כל ימי עני רעים אפילו שבתות וכו' שלא לדבר חדש יתיחס להם משתה מועד ושבת:

(טז) ושמא תאמר איך ייטב לב העני ונפשו דאבה תאבה מכל טוב וזה מב' בחינות לב' סוגי עמים אחד אשר לא יחסר לחמו והוצאת שבתות ויום טוב אך בצמצום או שילוה והוא יתברך מזמין לו ופורע לאטו והוא תאב ואומר מי יתן והיה לי הון כאיש פלוני שיש לו אוצר בלום אוכל לשבעה בנחת ולא בצער.

שמת אשר לא תשיג ידו אף בצמצום לכבד שבתות ומועדי ה' ולא יערב אל לבו ללות על ה' והוא יפרע כי יראה כי אזלת ידו ואם ילוה לא יוכל לפרוע כי הלא יתלונן ויאמר הלא רעתי רבה ואין קץ כי לא חמדתי אוצר רב כסף וזהב כסוג הראשון רק די הוצאות המחוייבות לאכול בשר תאוה אשר תאוה נפשי לפחות בימים הנועדים לכך.

על כן כנגד ב' בנים אלה דבר שלמה על האחד אמר טוב מעט כו' לומר הנחם עני על דאגתך ויטיבך לבך כי הלא עשיר אתה מכל בעלי הון אם ירא ה' אתה כי אתה אין לך רק יראה אחד היא יראת ה' כי טוב הוא מאוצר רב שהנה לבעליו מהומה בו של דאגות ויראות רבות כמהומות המסתעפות לבעלי הון כי מרבה נכסים מרבה דאגה ואם נאמר כמפורש אצלנו בפסוק ריש ועושר וכו' כי העוני מביא את האדם ליכנע וליראה את ה' הפך העושר המבעט כי גדול מאד נסיון העושר מהעומ יאמר טוב לך העני מעט אחרי המשך לך יראת ה' מאוצר רב אשר מהומה ובעיטה בו ולכן אל ירע לבבך כי שלום לך:

(יז) ועל הסוג הב' אמר אם גדל דלותך עד גדר שלא תחמוד יקב לאצור רק בשר לאכול בימים אשר רמזת באמרך כל ימי עני וכו' שהוא לכלול שבתות וחגים אל יעלה על רוחך לומר תלוה עליו יתברך והוא יפרע כי הלא לא נאמר רק על הסוג האחד ולא עליך שאדרבה נמצאת מנסה כמעט חלילה כי הלא ירדת עד גדר לא תוכל הועיל אם לא על ידי נס ואין לאיש לסמוך עליו והוא מאמר התוספות במסכת ביצה על מאמר לוו עלי ואני פורע וז"ל והא דאמרינן עשה שבתך חול וכו' הוא באין לו מה צפרוע וזה מאמר שלמה עשה שבתך חול כי טוב לך ארוחת ירק שתעשה שבתך חול ואהבה שם עם כל אדם שלא תלוה מיד איש מאומה שישנאוך באכלך מלחמם משור אבוס מאשר תלוה ותאכל ושנאה בו שישנאוך כי תאכל ממונם ואין לך לשלם וזה אמר טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס כשימשך לך שנאה בו שאין לך מה לפרוע כי בהיות לו אין שנאה כי יפטר באהבה רבה:

(טו) או יאמר כל ימי עני כו' כי בא לייעץ את הירא את ה' בל ידאג על אוצר רב וטוב לו מעט ביראת ה' ולבל יענה ויאמר איש הלא העני כל ימיו רעים ומכאובים בטבע ואיכה יעבוד את ה' ויעסוק בתורה דבעיא שמחה וצילותא על כן הקדים ואמר כל ימי וכו' לומר דע אפוא כי אין הרעה ועצבות ודאגה דבקים בעוני כי הן אמת שכל ימי עני רעים אך אין זה רק לבלתי טוב לב כי אם הוא טוב לב בעניו שמח בחלקו גם בשבר רעבון ביתו הוא לו משתה תמיד יותר מן העשיר כי הלא בעל הון שכל ימיו כחגים יקוץ במטעמותיו ולא יערבו לו כי הורגל בהם יום יום ויאכלם אכילה גסה אך העני השמח בחלקו פת בצל וביצה או שלקות או ארוחת ירק בבא אליו כל אחד מהנה לתאבון יערבו לו עד אין קץ ויהיה לו כל מאכל כמשתה באופן שאם העני טוב לב משתה תמיד:

(טז) ואם כן אחר שאין העצבות דבק בעוני כי ירוץ דאבה בהיות הלב טוב שמע בקולי איעצך בל תאמר בלבבך מי יתן והיה לי אוצר רב ביראת ה' כי הלא טוב מעט ביראת ה' מאוצר רב ביראת ה' הנזכר ומהומה בו שמרבה דאגה ואל תאמר אלי כי טוב אמור לך טוב מעט ביראת ה' מאוצר רב בלי יראת ה' כאשר יהיה לרשעים רבים ולא שגם ביראת ה' אבעט בעושר כי הלא אם הוצרכתי ללמדך הוא שגם ביראת ה' טוב הוא המעט:

(יז) כי החלוקה האחרת הלא מעצמך תדענה כי הנה אמשול לך משל והוא כי טוב ארוחת ירק והוא כי יהיה לאיש סוס נאה שאוהבו להשתמש ממנו והתגאות בו ויש לו שור ומשמינו באבוס לשחטו ואין זה לטובת השור רק להנאת עצמו אך בשור מצד עצמו יש שנאה בו שהוא לשחטו והנמשל הוא על הצדיק והרשע כי הצדיק אשר הוא כאורח בעוה"ז טוב לו ארוחת ירק שיאכילנו הוא יתברך בעוה"ז משור אבוס שיאכיל לרשע ושנאה בו שהוא להאבידו אחרי אכלו ואחרי שתה בעולם הזה לרע לו כי משנאתו יתברך אותו יאכילהו וישקהו לצבות בטנו באחריתו:

יח

אמר מי שהוא איש חמה נוח לכעוס בראותו דבר שלא ברצונו ממנו ואליו ימשך ממדה רעה זו אל רעה הימנה להיות מגרה מדון בין איש ובין רעהו ואשר הוא ארך אפים קשה לכעוס יבא אל מדה טובה הימנה שגם בהיות ריב בין אנשים ישקיט ריב משנאתו המריבות:

יט

ולמען הזהיר את הבא להשקיט ריב איכה יעשה להצליח אמר דרך עצל וכו' והוא כי יקרה יראה איש דברי ריבות בין איש ובין אחיו ויתעצל מלכת להשקיט ריב באמרו איך ארצה אותו בשעת כעסו או אולי לא יאבה ולא ישמע אלי ואבושה אני או יאמר רואה אני את הנושא רחוק מלהשקיט ומה בצע כי אבואה אליהם ולפעמים יהיה דרך רחב ונוח להשקיטו ובהתעצלו יזדמנו לו טענות כאלו לפניו משוכת חדק אשר לא יעבור עליו רגל אדם וזהו דרך וכו' אך הישרים בלבותם לא יחשבו עקשות תואנות ולא יתעכבו מללכת לשום שלום כי ינצו אנשים ואז בוכות לכתם ביושר לבב גם שלא יהיה דרך רחב להשקיט הריב רק אורח צר לנחותם דרך שלו הוא יתברך יפנה הדרך עד תהיה סלולה מכל מעיק באופן יעשה ויצליח וישקיט ריב וזהו וארח כו':

(יח) או יאמר איש חמה יגרה מדון עם רעהו ואם שכנגדו הוא ארך אפים סובל ומאריך אפו עד שכנגדו מתנחם על הרעה אשר דבר וישקוט הריב כי בשאחד אינו רוצה שנים לא יריבו:

או יאמר כי הנה יש איש חמה שיבזה בעיניו להשיב על אשר הכעיסו בדברי הריב אשר רב עמו רק יענה ויאמר הלא זולת הריב זה הלא אתה עשית דבר פלוני רע ומר באופן שיגרה מדון זולת הריב אשר העלו חמתו בו וזהו איש חמה יגרה מדון אך הארך אפים אין צריך לומר שלא יגרה מדון אחר כי אם גם ישקיט הריב הלז:

כ

מהראוי יאמר ובן כסיל אך אפשר יחזור אל האב לומר בהיות הבן חכם ישמח האב שכך יצא מחלציו ואם האב כסיל אדם בוזה אמו של הבן הנז' שאינו מעלה על רוחו שצניעותו וכשרות האם גרמה יצא ממנה בן חכם כי ייחס הזכות אל עצמו לבד ואינו אלא טועה כי עזר גדול הוא כשרות האם והיוצא מזה יאהב איש לבדוק באשה אשר יקח למען יצא ממנה זרע אנשים קדושים:

כא

והנה יש חסר לב מייחס לאולת שמחת אב על היות לו בן חכם באמרו מה יתן ומה יוסיף לי כשרון בני ואין זה רק חוסר לבב וזהו אולת היא שמחת הנז' לחסר לב כי לא ידע כי ברא מזכה אבא אך עם כל זה גם מכשרון עצמו אל ינח ידו כי מי שהוא איש תבונה רואה ומבין את אשר יקרה לו אולי לא יספיק לו זכות בנו וגם כי הן בעבדיו לא יאמין לכן ישתדל גם להשתלם בכשרון עצמו ולא יבטח בבנו לירש בעדו חיי העה"ב רק הוא עצמו יישר לכת דרך ישרה מזה העולם בזכות עצמו או יאמר ואיש תבונה נוסף על חכמת בנו יישר לכת בנו בכשרון המעשה על חכמתו ולהגדיל שמחתו:

(כ) או יאמר בן חכם וכו' לומר ראה נא טוב המוסר הנקנה ע"י התורה כי בן חכם מהיותו בן שהוא קטן ישמח אב אך אשר הוא כסיל משולל החכמה לא בלבד עודנו בן כי אם גם כי יהיה אדם שכבר הוא גדול אין צריך לומר את אביו כי אם גם את אמו אשר דרך הכל לכבדה יותר מאת האב כמאמרם ז"ל כי על כן בכבוד החל הכתוב באב כבד את אביך ואת ארך הוא יבזנה באשר הוא כסיל ומה גם עתה את האב:

כב

אם אמרו תקום חוזר אל המחשבות היל"ל יקומו ואם אל הסוד היל"ל יקום ולא לשון נקבה אך יחזור אל ההפרה הנז' ודעתו ללמד דעת אל שרי עם יבחרו במיעוט יועצים ולא ברבויים פן יתגלה הדבר אשר חשבו לעשות בהועצם וז"א הפר וכו' לומר דע לך כי הפרת המחשבות אשר יזומו לעשות הנה הוא באין סוד כי בהגלות הסוד אשר נועצו יתחכם אשר נועצו עליו בו ויתבטלו מחשבות שכנגדו והנה הפרה זו ברב יועצים תקום ותהיה כ"א מעט היו הנועצים לא היה הדבר מתגלה כאשר ברובם שלא יבצר מגיד דבר:

כג

ואופן ההגלות הוא כי שמחה לאיש במענה פיו ואשר ענה במעמד העצה דבר שכלי ומתקבל ישמח בלבו ומשמחתו לא יעצור כח להסתיר הדבר בלבו ויספר מענה פיו לזולת לאמר כה יעצתי אני ויתגלה הסוד בשבחו את עצמו וזהו שמחה לאיש במענה פיו וזה מבלי משים אל לבו כי דבר בעתו מה טוב ולא לעת כזאת כי יתגלה הסוד ושבחו את עצמו ותופר העצה ויחפרו ויאבדו באופן יתן דופי בריבוי יועצים ומגלה סוד:

כד

הנה מביני מדע יבינו כי החיים האמתיים והאושר לא בעה"ז השפל המה כי אם למעלה בעולם העליון ועל כן ישליו אוהלים לשודדים ומרגיזי אל בעה"ז ובתי החסידים חרוב יחרבו כי אחרי מות קדושים תבא מנוחתם ולרשעים צרתם אך לא כל אדם זוכה להבין דרכו יתברך הלזה כי אם אשר חננו ה' בינה והשכל אך לא המון עם הארץ כי יש יטעו אחרי עיניהם בראותם שלות בתי רשעים וחורבן בתי צדיקים ח"ו ויאמרו חלילה שוא עבוד אלהים וירבו לפשוע על כן מה הוא יתברך עושה בכל דור ודור לא יבצר ממנו מהחריב בית רשע ומהקים בית צדיק למען ישיתו לב הרואים ולא יטעו אחרי עיניהם ויצילו נפשם מני שחת וז"א ארח חיים הוא למעלה בעולם העליון למי שהוא משכיל ומבין האמת ואינו טועה למראה עיניו אך למען סור משאול מטה את הרואים את כבוד הרשעים וצרות הצדיקים:

כה

מה עושה הוא יתברך בית גאים יסח ה' ויצב גבול אלמנה סוערה הנופלת ואין עוזר לה למען יכירו ההשגחה ומזה יקחו אל השאר להבין כי אין העיקר פה ודקדק לומר בית בגאים וגבול באלמנה לומר כי אפי' עיקר בית גאים יסח ומהאלמנה לא בלבד יצב הבית כי אם גם הגבול:

(כד) או יאמר ארח כו' כי גם שהצד השוה בכל צדיקים הוא שיאורו באור החיים לא ישוו כולם במדרגותם כי יש מדרגה מעלה ויש שפלה הימנה דרך משל העובד מאהבה שלא ע"מ לקבל פרס קנה לו מדרגה עליונה בעצם והעובד ע"מ לקבל פרס למטה הימנה והעובד מיראת עונש גיהנם למטה מכולם ובידו ובחירתו של אדם לעלות על העליונה שבכולם או להתיצב בשפלה מכולם אמר כי ארח להשיג החיים למעלה שתהיה לו מדרגת חיים למעלה בעצם הוא למשכיל מוכן לפניו לעלות בו ואין דבר מעכבו מלעלות עד למעלה כי ארח מישור הוא לעלות מהדרגה אל הדרגה ואין אומר השב אך הבלתי משכיל וכל ישעו וכל חפץ אינו בקיימו התורה רק למען סור משאול מיראת עונש גיהנם תהיה מדרגתו מטה בתחלת האורח ולא יעלה למעלה וזהו למען סור משאול מטה באופן כי האורח מוכן לעלות עד למעלה אלא שיש נשאר בהחלתו ויש באמצעיתו ויש בגבהו והכל בידי האדם:

או יאמר אל תתמה בראותך עמלי תורה ומצות בשפלות בעה"ז ואיה אפוא בשמאלה עושר וכבוד כי הנה ארח חיים שהיא עסק תורה ומצות מעמיד למעלה במעלה בעה"ז למי שהוא משכיל הוא השלם בתורת ה' כד"א והמשכילים יזהירו וכו' אך למען סור משאול שלא ידון בגיהנם על איזה עון אשר חטא על הנפש טרם יעלוהו לאור באור החיים על תורה ומצות על כן יהיה מטה בעה"ז בשפלות ויסורין למרק כל חטא ועון ואז ינקה ויעלה אל ה' מיד בנסעו מן העולם:

(כה) אך אין זה בעצם רק בעוד שאין ב"ה קיים אך בהיותו קיים לא היה לו ישראל וחטא בידו שהיה מתכפר ע"י הקרבנות וע"י כן לא היה לצדיק חלאה לימרק בגיהנם שישפילוהו פה לנקותו ויזכה למעלה בעה"ז והע"ה על כן אחרי אמרו שלמה כי הצדיק לנכות איזה עון הוא מטה בקש מאתו יתברך בית גאים יסח ה' ויצב גבול אלמנה הוא בית המקדש ואז צדיקים ישמחו ויעלצו גם בעה"ז כמדובר:

כו

הנה יש בני אדם שרעה בלבבם ומחשבותם לרע ויבחרו לשון ערומים מראים תומה ותחתיה ערמה באמרי טוהר ונועם וטומאה בלבבם אמר כי תועבת ה' הוא וזהו תועבת ה' מחשבות רע אשר הם עם טהורים אמרי טעם שבטוהר אמרי טעם יונו את השומעים הבלתי רואים ללבב:

כז

והנם טועים באצטגנינות שלהם חושבים למלא בתיהם טוב מאשר בבית רעיהם בטעם מליהם למשכם ברשתם ונהפוך הוא כי הלא מי שיבצע בצע איננו מחסר וגונב ומרמה רק את עצמו כי עוכר ביתו של עצמו הוא מי שבוצע בצע שהוא רע לביתו שתבא עליו מארה ובא אל בית הגנב וכו' וכלתו ואת עציו וכו' אך לא את הנגזל כי הוא יתברך ימלא חסרונו ולא עוד כי אם גם אם שכגגדו הוא הנגזל שונא מתנות בשר ודם אשר יתנו לו למלאות חסרונו אשר חסר לו אשר גזלו ולא יקח מיד איש מאומה יחיה מאתו יתברך שלא יחסר לו כל וימלא חסרונו:

(כו) או יאמר כי הנה יש דוברי שלום ומועצות את רעיהם ומחשבותם לרע ואין מבין זולתו יתברך וזהו תועבת ה' מחשבות רע אך לא יתעבם השומע כי אין אדם יודע מה שבלבו של חבירו אמנם יודע ויוכר גם לבני האדם אם המחשבות הם טהורים במה שהם אמרי נועם נעימים וערבים ומתקבלים לכל שומעיהם כי זה יורה שתוכו כברו ועל כן מהלב יצאו ואל לב המקבל יבואו וזהו וטהורים אמרי נועם אך היותם בלתי טהורים לא יבחן במה שלא יתקבלו כי אפשר יעדר זכות למקבל והמה טהורים על כן ייחס מחשבות רע אל ה' לבדו אך כי ינעמו אז יודע כי טהורים המה באמת כי אין הבלתי טהור נעים לשומעו:

כח

יאמר כי הנה האיש צדיק טרם יענה מענה לשון לפני קונו יהגה בלבו פעם ושתים מה שעתיד לענות פן ישגה או יוציא דבר בלתי מתוקן אמנם הרשע אין צריך לומר שלא יעשה כך אך אדרבה יביע רעות:

כט

והוא שאומר רחוק ה' מרשעים ולמה נהגה לענות ולא ישמע קולנו והנה הצדיקים יגמרו בעדנו כי יתפללו בעד הכלל ותפלת צדיקים ישמע והן ב' רעות א' אומר שה' רחוק מהם ואדרבה ה' חפץ יהיה בכל תפלה מפושעי ישראל בגופן כמז"ל כל תפלה שאין בה כו' ב' שעל ידי כן מתיאשים מן התשובה:

(כח) או יאמר שיקרה לצדיק בריבם עמו רשעים כי לב צדיק יהגה לענות לבלתי הוציא דבר בלתי מתוקן מפיו ועם כל זה פי רשעים יביע רעות אל הצדיק ולא יזהר מענות בו סרה:

(כט) לכן בהתפלל הצדיק אל ה' יריב ריבו לא יאשם ככל מוסר דין כי למה שרחוק ה' מרשעים על השיבם רעה תחת טובה ומה גם בפרהסיא שמותר לצדיק לנטור כנחש כמז"ל לכן ותפלת צדיקים נגדם ישמע ולא יענש תחלה כמפורסם בדוד המלך ע"ה:

ל

הנה שני מיני ערבות מגיעים אל האדם על ידי ב' חושיו א' אשר יראה בעיניו רב טוב בביתו ובחומותיו שנית אשר ישמעו אזניו בשורות טובות אמר כי טוב לשמוע גערת תוכחת עם היותם דברי קושי מב' סוגים הנזכרים כי האחד אין כל טובו רק שישמח לב והב' שהיא שמועה טובה תדשן גם עצם וכמעשה דאספסינוס בהיותו חלוץ הנעל וכולן הנאות חולפות משוללי אושר:

לא

אך שמיעת תוכחת גם שלא יערב לכאורה ישיג בה אושר גדול ורב עד שבקרב חכמים תלין בעדן גן אלהים כי יישן במות כצדיקים שהן ישנים עפר ולא מתים בעצם וזה אמר תלין ולא עוד כי אם שטוב לו אוזן א' בשמיעת תוכחת מהנאת ב' עינים וב' אזנים בערבות הסוגים הראשונים ומה גם אם גם בתוכחת יטה בעצם ב' אזניו וזה החלו בלשון רבים וצאתו בלשון יחיד:

(ל) או יאמר ראה נא מה בין שומע תוכחת לשומע שמועה טובה או רואה מה שיאורו עיניו מטובות העה"ז כי הלא במאור העינים לא תגיע ההנאה אל העין רק אל הלב כי מאור עינים ישמח לב ובשמועה טובה תגיע הנאה אל העצם אך לא יהנה גופו חיי עולם:

(לא) אמנם בשמעה תוכחת חיים היא עצמה בקרב חכמים תלין בכלל כל הגוף אחרי מיתה:

(ל) או יאמר גם שמאור עינים בהביט אל טובות העולם הזה ישמח לב ושמועה טובה תדשן עצם:

עכ"ז זאת עצתי כי האוזן השומעת תוכחת חיים תשמע תוכחתי זאת כי תוכחת חיים היא ואמת וייטב לה יותר מהאמור והוא שבקרב חכמים בבית מדרשם תלין ולא תרדוף אחרי מראה עינים ושמיעת אזנים בטובות העוה"ז:

לב

פורע כו'.

הנה כתבתי לך כי אוזן שומעת תוכחת חיים ושמא תאמר מה לך לשבח את שמע האוזן ואולי ישמע ויבטל המוסר שייסרו אותו ומה יועיל בשמועתו לזה אמר הן אמת כי פורע מוסר הוא מואס נפשו אך מה שתליתי בשמיעת תוכחת הוא כי לפעמים יחסר לב האדם מדעת דרך ה' ומוסריו איכה המה וע"י התוכחת שישמע קונה לב נמצא כי שמיעת תוכחת היא הכנה אל קיום המוסר ועבודת הברא ית':

לג

ושמא תאמר למה תעשה עיקר מההכנה ולא מהתכלית ואמור נא כי טוב לקיים מוסר ה' ולא לשמוע תוכחת חכמים ומאלי אבין לאשורי כי טוב לי לשמוע וללמד ענין המוסר לקיימו לזה אומר לך אל תתמה על החפץ כי זה דרכה של פורה להזהיר על ראשית ההכנה כי בה נמשך התכלית והוא כי הלא הדרגת השגת האושר ראשונה יראת ה' ואחריה נמשכת השגת חכמת התורה כי ראשית חכמה יראת ה' ואחר החכמה להשיג הכבוד העצמי שעליו נאמר כבוד חכמים ינחלו צריך תקדם מדת ענוה הגדולה מאד מהיראה כמז"ל על עקב ענוה וכו' ואחרי כן תבא הכבוד כי לפני כבוד ענוה ועל פי הדברים האלה הלא נראה כי אין היראה רק הכנה והעיקר היא הענוה להשיג הכבוד שהוא תכלית האושר ואם כן אפוא למה זה תורתנו הקדושה לא תזהירנו על הענוה רק על היראה את ה' אלהיך תירא ולא תודיענו מוסר הענוה אך אין זה רק שתיסרנו על ראשית ההכנה כי משם ימשך התכלית כן הדבר הזה גם שקיום המוסרים הוא העיקר אזהירך על ההכנה המביאה אליה כדרך התורה וזה אמר יראת ה' וכו' לומר הנה יראת ה' הוא מוסר שתיסרנו חכמה היא התורה הנקראת חכמה סתם בכל דברי שלמה כמה ד"א ה' בחכמה יסד ארץ עם היות שאין היראה תכלית הגורמת הכבוד האמתי כי הלא לפני כבוד העוה"ב צריך תקדים ענוה. ואעפ"כ אין התורה מזכרת רק היראה למה שהיא ראשית ההכנה כן גם אנכי אשבח שמיעת תוכחת שהיא הכנה לקנות לב כמדובר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.