אלשיך/ויקרא/כז

אלשיך ויקרא כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וידבר ה' כו'. דבר אל בני ישראל כו' . ראוי לשים לב (א) אל כפל אומר דבר ואמרת. (ב) אומר כי יפליא נדר ולא אמר כי ידור נדר. (ג) או' בערכך כו'. כי בפ' זה ובכל שאר פסוקים אלו או' ערכך במקום ערך. מה ענין הכ"ף יתירה:

אך הנה מה שהיה דעת נוטה. הוא כ"א יאמר איש ערכו או ערך פלוני עלי. שישומו אותו לפי ערך כיוצא בי הנמכר בשוק. והכל לפי מ"ש אדם. הבחור כבחרותו והזקן כזקנותו והחלש כחולשתו והגבור כגבורתו לזה אמר דבר כו' ואמר' כו' לו' דבר להם ד"א כהקדמה אל מה שואמרת אליהם. וההקדמה היא כי יפליא נדר והאמירה שאחריו הוא בערכך נפשות לה'. והוא לומר הנה דע לך כי ענין הנדר אי אפשר שיהיה לשום בחינה כיוהרא שהוא וותרן וכיוצא. רק על בחינת הפלאה שהוא לפרוש עצמו משטף דברים גופניים ולהתקדש לשמו יתברך. כי על כן אמור ערכי עלי למען תחול קדושה על עצמו מעין כל דבר שהוקדש ונפדה. שלא יבצר מלחול בו קדושה מהכין זה לו הכנה להנהיג עצמו בקדושה. כאומר בלבו איני אשר הייתי עד כה. כי עתה הוקדשתי לשמים ונתתי ערכי לה'. וההיקש בזה באומר ערך בני או אחי וכיוצא בו שהוא להכינו לקדשו לכהנו לו ית'. וזהו כי יפליא נדר שהוא בחינת הפלאה ופרישו'. ולכן ע"י הקדמה זו לא יתכן יהי ערכו לפי מה שהיא נמכר בשוק. כי שמא זו היא מה שראוי יותר לעסקי העה"ז. כי החזק אשר כח בו לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא. ימכר ביותר. כי לא תהיה השומא בבחינת הנפש רק בבחינת הגוף החזק הוא הרפה. אך אחר ההקדמה שכונ' הנדר היא על דבר הפלאה. הנמשך מזה שעליו נאמר ואמרת אליהם הוא בערכך נפשו לה'. כי לא יהיה רק לפי בתינ' נפשו לה'. ולא בבתינת גופו. ואמר בערכך כלומר כי אחר שאינו לפי הגופים אשר היה אפשר לשום בדמים. כ"א לפי הנפשו'. לכן א"א לכם לדעת איזו נפש חשובה יותר מזולתה. ועד היכן העודף מזו על זו מגיע. כי אין ידיעה זו בלתי לה' לבדו. כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות מצעדי גבר הנסתרות והנגלות. ולפעמים עליונים למטה ותחתונים למעלה לכן תשוה המדות וערכך שלך. אם צדיק אתה אשר ראוי לדבר בו לנוכח. כי כן אני דובר בך אותו הערך תעריך כל נפשות לה'. כי לה' המה לבדו ית'. וזהו בערכך נפשות לה'. והוא שיהיה ערך שוה לכל אשר מנן כ' עד בן ס'. וכן בכל יתר מספרים האמורים בפר'. כי לא ידע אנוש ערכן:

או יהיה ענין הכתוב. בשום לב אל פסוק שאחריו והיה ערכך הזכר כו' והיה ערכך חמשים כו'. כי ב' תיבות שהם והיה ערכך השניים מיותרים. ועוד למה לא התחיל מלמטה למעלה. מבן חדש עד בן ה' שנים. ומבן ה' שנים לכ' שנה. ואח"כ מכ' לס'. ואח"כ מס' ולמעלה. או מלמעלה למטה שיתחיל מס' ולמטה. הוא מס' לכ'. ואח"כ מבן כ' לה'. ואח"כ מה' עד בן חדש. וגם לא תפס סדר שיעור המעו'. כי הא' הוא נ' והג' ה'. והד' ט"ו:

אמנם הנה עיקר זמן האדם הוא מבן כ' עד בן ס'. כי כבר יש בו מקרא ומשנה ומצו' וחופה והוא בר עונשים והוא בעיקר כחו לעסוק בתורה ומצות. כי כבר הוא בן כ' לרדוף. נמצא כי כל עיקר האדם הוא בזמן ההוא. על כן בו התחיל כי הוא עיקר ונדרו גדול מכל השאר.

ועוד לימדנו בחינת חשיבות העומדת להשתלם על אשר נשתלם. והולך וממעט בפעולת שלמותו. כי גם שיותר עושה העושה מעט מאשר היה עושה בימי שלמותו. מאשר עושה מי שעדיין לא נשתלם אלא שהולך לקנות השלמות. עכ"ז כיון שזה הולך וקונה. והאחד הולך ומאבד. יותר נחשוב את ההולך וקונה עם שעדיין לא קנה אפי' מקצת. מאשר קנה הולך ומאבד עם שעודנו פועל צדק. וע"כ ראוי להקדימו ולהחשיבו. והוא לימוד נאה כי טוב בעיני ה' לכבד ולהחזיק ביד אשר לו הכנה או התחלה להשיג החכמה. או הכשרון למען יחרץ לאמץ כח למען ירוץ ולא ייגע עד ישיגנו. וזהו כי אחר הזכירו ית' ערך אשר מבן כ' עד בן ס'. שהוא עיקר זמן השגת השלימות והכשרון במקרא ובמשנה ומצות. אשר קדם קודם הכ' שנה. כי בן חמש למקרא. בן עשר למשנה. בן י"ג למצות. כי מכ' שנה והלאה הוא עוסק בשלשתן. ומה גם שהוא שנתים אחר החופה ומשולל הרהור. וגם אימת עונש שמים עליו כי אז ודאי שלם. וגם הוא בעיקר כחו כי בן כ' לרדוך. כי מאז עד ס' לזקנה. והוא כללות שנות יגיעת והשגת השלמות. והנה לפני הזמן הזה ולאחריו יש ב' בחינות הפכיות. כי בכל השנים שלפניו שהוא מהילדות. הוא מוכן להשיג השלמות והולך ומתקרב אליו אך מה שלאחר ס' והלאה הוא הולך וממעט בעבודת שמים וביגיעת המצוה. כי הם ימי הרעה ותשות הכח. ע"כ הורנו יתב' כי טוב להקדים ערך מה שמבן ה' שנים לכ' שנה. מלהקדים ערך מה שבבן ס' ומעלה. כי זה הולך ועולה מוסף להשיג השלימות וזה הולך ופוחת מאשר קנה. ולא בלבד מה שבין ה' לבין כ' שהוא זמן הלימוד והתחלת המצות. כ"א אפילו מה שמבין חדש לבין ה' שנים. שאין אז לא למוד ולא מעשה הטוב. כל זה הם ימי הכנה לבא עדיהם ע"כ גם הזמן ההוא הקדים לימי הזקנה ושיבה. עם היות כי לא יבצר מהיות בהם תורה ומצוה קצת. משא"כ מבן חדש עד בן ה' שנים שאין בהם לא זה ולא זה. כי על בחינה זו הוסיף ערך הזמן ההוא מהזמן הראשון. כי זה ה' שקלים וזה ט"ו. אך על פי כן לענין הקדימה הקדים זמן שמבן חדש כמדובר:

והנה בזה נבא אל הענין. והוא בהזכיר מאמרנו פ' כי תשא באומר זה יתנו מחצית השקל בשקל הקודש כו'. מחצית השקל תרומה לה'. והוא כי הלא אומרו שם בשקל הקודש הוא בשקל הקדש האמור פה בערכין כפרש"י ז"ל. והלא ראוי לשית לב כי אחר ששם מפרש השיעור ואומר עשרים גרה השקל. מה צריך לומר שהוא בשקל האמור בערכין. וכן באומר פה חמשים שקל בשקל הקודש שהוא שקל הקדש האמור שם מה יש לו ללמוד משם. הרי גם פה נאמר וכל ערכך יהיה בשקל הקדש עשרים גרה יהיה השקל.

אך הנה כוונתו ית' להשיב על קושי גדול מאד. והוא כי איככה נוכל וראינו סתירה בתורה בערך האיש מן הקצה אל הקצה. כי שם בכופר נפש עושה ערך האיש כופר נפשו מחצית שקל אחד. ופה בערכין נ' שקלים שלמים. וזה וזה מבן כ' שנה ומעלה. ע"כ היה הדעת נוטה כי אין השקלים שוים. ע"כ אמר שם פ' כי תשא בשקל הקדש האמור בערכין. וגם פה אמר בשקל הקדש האמור שם. וא"כ איפה שבה הקושיא לאיתנה. וע"כ אמר שם זה יתנו מבן ך' שנה ומעלה. שהוא זמן שערך האיש נ' שקלים יתנו מחצית השקל בלבד. והוא בשקל הקדש שבערכין ממש. ואם כן איך אני מתרצה במחצית השקל ה"ה כי תרומה לה'. והוא כי התרומה שיש לה שיעור בתורה הוא תרומת מעשר. והיא א' מק'. כי מק' סאין היה הישראל נותן י' ללוי. והלוי נותן מהעשר א' הרי א' מק' כך מחצית השקל הוא א' חצאי שקל שהם נ' שקלים. וזהו מחצית השקל כו' תרומה לה' כי בתרומת הערך אני מתפייס ומוותר הצ"ט חלקים. והוא כי להיות אני התובע אני מוותר. אך שיש כי יפליא בפיו נדר לא יוותר. כ"א בערכך נפשות שהוא ערך שלם יתן לה' כלומר משא"כ כשהוא ית' בעצמו התובע כי אז הוא מוותר. ובזה אל תתמה על ב' הווייות משונות מאשר שם אשר תראה. הלא המה א' כי פה והיה ערכך וכו' אשר תעריך אתה מבן כ' עד ס' שנה. משא"כ שם כ"א מכ' ומעלה. אך גם ליותר מס'. ועוד הויה ב' והוא בענין המעות כי זה הוא נ' שקלים. ובזה אל תבא לומר אולי אין שקלים שוים. כי זה גם הוא בשקל הקדש האמור שם. כ"א שפה הוא כי אתה מפליא הנדר ונותן בערכך כמדובר. וז"א פעמים והיה ערכך. וגם אומר בשקל הקדש. ובגלל הדבר הזה מוסיף הכ"ף ואומר בערכך. ולא נאמר בערך. לרמוז כי זה הוא בערכך אתה העצמי שאתה בא להעריכו. ולא במה שאני נתפייסתי בכופר נפש. כי שם לא היה ערכך כמדובר:

ועדיין זולת סוד ה' צריך בל נפטור עצמנו מלתור אחר טעם איזה רמז לפי הפשט אל תתו ית' דבריו לשיעורין האלו בערכין. מוחלקין זהו מזה לזכר ונקבה. והנני מגיד מן אשר הביא אלוה בידנו. והוא כי הזכר מבן חדש שיצא מכלל נפל. ה' דברים טובים ימצאו בו. א' מציאות הוא עצמו שהוא בן קיימא מתגדל לעבוד את ה'. וגם אביו זוכה על ידו בד' דברים: (א) בברית מילה אשר מל אותו מעודו בן ח' ימים: (ב) מצוה פדיון כשהוא מבן חדש אם בכור הוא. הרי נמצא בו מצוה זו. (ג) שמקיים על ידו מצות פריה ורביה. (ד) שעל ידו מקיים מצות צדקה תמידית. כמז"ל עושה צדקה בכל עת זה הזן בניו ובנותיו הקטנים. (הרי ה) דברים. ע"כ יש בו ערך שווי חמשה שקלים. אך הנקבה אין בה ברית ופדיון. נשארו לה ג' שקלים. ומבן חמש שנים עד בן עשרים שנה. מאז האחדים לא יחשבו כ"א העשיריות. והוא כי בזמן ההוא יש בו שני דברים גדולים לזכר. שהם תורה ומצות נוספות על הקודמות. כי בן חמש למקרא. בן עשר למשנה. בן חמש עשרה לגמרא הרי תורה. ובן י"ג למצות. הרי ב' דברים חשובים וגדולים מאד. ע"כ יהיה ערכו שני עשירו' שקלים. ולנקבה שאין בה תורה רק מצות בלבד. יהיה לה עשור אחד הם עשרה שקלים. ומבן עשרים עד בן ששים. כי אז הוא זמן כל עבודת ה'. אז יהיה כל יגיעו ה' דברים מקרא משנה תלמוד אגדות מצוה. ולנקבה שהארבעה אין בה. והחמשית גם כן אין לה בשלימות. כי כל מצות עשה שהזמן גרמא הם פטורות. ומצות לא תעשה הם בשב ואל תעשה. אך יש לה ג' דברים שבהן מטפלת. והם נדה חלה והדלקת הנר. ע"כ יהיה ערכה ג' עשירין הם ל' שקלים. ומבן ס' שנה ומעלה. מאז תשש הכח מלעסוק בתורה ובמצות. ושעור התשוש כח הוא רובא דמינכר. שהוא מעשר ידות כחו הראשון ז' חלקים ע"כ מנ' נשארו ט"ו. ולנקבה שאין כח הזקנה ניתש בה כ"כ כזקן כנודע ונראה בחוש. כי אין חסרונה יותר על ב' שלישים מכחה הראשון. ע"כ מתחלה היה ערכה ל' ועתה יהיה י'. זה יתכן כעת לבלתי צאת ריקם מהשיעורין הללו:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.