אלשיך/ויקרא/כד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png כד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


י[עריכה]

ויצא בן אשה ישראלית כו' . הנה חלקו ז"ל (ויקרא רבה פ' ל"ב) על פי' יציאה זו. ולפי הפשט אחשוב. כי בא הכתוב לספר בשבח בנות ישראל במצרים. כי אשה לא נטמאה במצרים כמרז"ל (שמות רבה פ' א') כי ע"כ ייחסם הכתוב אחר אבותיהם. כי היו האומות אומרים. אפשר בהם שלטו מצריים ובנשותיהן לא שלטו כו'. ע"כ אחשוב כי אמר אלקים ויצא כו'. כלומר ויצא בן אשה ישראלית כלומר בן אחד בלבד שהיה הוא בן איש מצרי ולא יותר. ואף גם זה לא בכוונתה כי אם שיצא העגל ההוא שלא מרצונה והיא מאמרם ז"ל (ש"ר פ' א' ויקרא ל"ב) על פסוק ויפן כה וכה כו' כי דתן היה שוטר ישראל. והנוגש מצרי נתן עיניו באשתו והלך לביתו בלילה לקרותו והוציאו בלילה. ואחר שהוציאו נכנס הוא ובא אל אשתו ונתעברת בבן רשע הזה. וזה יאמר ויצא כי יצא כדבר היוצא בלי דעת. כי היא לא התנית אהבים עם המצרי אביו. ואמר הכ' כי והוא בן איש מצרי לומר כי זה הוא בן איש מצרי הידוע. הוא האיש מצרי שהכה משה ויטמנהו בחול ואמר בתוך בני ישראל הוא מאמרנו כי בתוך כוללת ישראל לא יצא בן שום איש מצרי זולת זה. או ימשך אומרו בתוך בני ישראל אל אומרו בן איש מצרי לומר היה בן איש מצרי אותו איש מצרי שבתוך בני ישראל. הוא אותו שהיה ידוע בתוך בני ישראל. והוא מ"ש ז"ל (שמות רבה כ"א) על ויטמנהו בחול כי הטמין ענין המצרי בתוך בנ"י הנמשלים לחול. ועל היות זה בן המצרי ההוא. ע"כ כאשר ויביאו אותו אל משה והנה שם אמו שלומית בת דברי שהיתה דברנית. ע"כ אמר משה גם שיהיה אפשר להוציא משפט מות האיש הזה מתוך התורה. הלא זאת דברנית. והלא תאמר הנה זה משה האיש הרג את אביו. והנה עתה יבקש להרוג את בנו. ומה גם כי נסתכן על ידו. ע"כ מה עשה הניחו במשמר לפרש להם ע"פ ה'. לפרוש להם לישראל ע"פ ה' שיפרש הוא ית' משפטו ודינו. ולא יאמר הוא משפטו מפחד לשון הרע הדוברים על צדיק עתק. ומה גם על דבר האשה כי דברנית היתה כמדובר. ובזה יתכן אומרו לפרוש להם על פי ה'. ולא אמר לראות מה יצוה ה' כ"א לפרוש להם. כלומר כי גם שיהיה אפשר להוציא משפטו מפורש מתוך מה שלמד. רצה לפרוש להם על פי ה' ולא ע"פ עצמו מריב לשונות. ובזה ג"כ יתכן מה שהפסיק בשם אמו. בין ההבאה אל משה להנחה במשמר. על כי היא מכלל הסבה כמדובר:

יג[עריכה]

וידבר ה' וכו'. הוצא וכו' . הנה באומרו ואל בני ישראל תדבר לאמר. אומרו לאמר הוא מיותר ומשולל הבנה כי אינו לאמר לזולת. ועוד כפל אומרו איש איש וכו'. ועוד אומרו אלהיו הל"ל אלהים. כי למה ייחס אלהותו יתברך אחר העושה רעה. ועוד באומרו כגר כאזרח למה הוצרך לפרש ב' הסוגים. ועוד אומרו ואיש כי יכה כל נפש אדם מה עניינו פה. וכן ומכה נפש בהמה מי הכניס דין זה פה. וכן דין מכה בהמה מלמטה אין כאן מקומו. וכן איש כי יתן מום בעמיתו כו' שבר תחת שבר כו'. ועוד למה חזר לומר פעם שנית ומכה בהמה כו'. ועוד למה חזר ואמר משפט אחד כו' אחרי אומרו למעלה כגר כאזרח כו'. ועוד אומרו וידבר משה כו' ויוציאו וכו'. כי אחר שתחלה נאמר למשה הוצא את המקלל למה קודם שידבר משה את כל הדינים האלו לא הוציאו אותו. ועוד כי למעלה אומר הוצא את המקלל. שיורה כי משה יוציאנו ואחר כך אומר ויוציאו שיורה שכל ישראל הוציאוהו. ועוד אומרו ובנ"י עשו כי אחר אומר וירגמו אותו אבן. מי לא ידע שעשו כאשר צוה ה' את משה:

אמנם הנה אחרי צוותו ית' את משה הוצא את המקלל הזה. ראה והנה אפשר יאמרו נא בית ישראל. אין זה רק יען האיש גר או ממזר החמירו בו. לזה מה עשה הוא ית' דבר אל משה ואמר בני ישראל תדבר ענין אחר. כדי לאמר אחר כך האמירה שאמרתי לאמר להם שירגמו אותו אבן. בל יטעו לחשוב כי פנים אני נושא את האזרח על הגר. כי יקלל את מי שהוא אלהיו בין אזרח שמעולם היה אלהיו. בין גר שמקרוב הוא אלהיו. כיון שכבר הוא אלהיו דינו שוה כי ונשא חטאו. אך ונוקב שם וכו' שהוא הנדון שלפנים. אין הפרש בין זה לזה כי כגר כאזרח בנקבו שם יומת. כלו' וע"כ כמצותי להמית את הגר הזה. הייתי מצוה להמית גם אם אזרח יהיה ולא בלבד את השם הנזכר כ"א בנקבו שם סתם אחר שהוא א' מהשמות הקדושים דינו שוה. וזהו בנקבו שם יומת והראיה כי כן הוא כי הלא אם הייתי מחלק בין זה לאזרח. היה יוצא הדין שלא ישוה הממית הגר לממית אזרח. אך לא כן הוא. כי הנה ואיש כי יכה כל נפש אדם שמרבה הכל בין אם יהיה המוכה גר או אזרח. כי הנה הביטה וראה אל מי אשוה אותו אם לבהמה לומר שישלם ממון כמכה בהמה. אי אפשר. כי הלא ומכה בהמה ישלמנה הוא כי הוא נפש תחת נפש. כי מדמי ההשלמה יהיה נפש בהמה כמוה. כלומר אך אם יכה את הגר האם נוכל לומר שישלמנו ויקנה נפש בנפשו א"א. כ"א בבהמה נפש בהמה בנפש חברתה. לא כן בבני אדם כי מאי חזית דדמיך סומק טפי. דלמא דמא דהיאך סימק טפי. ומה גם בבחינת הנפשות כי אין נפש דומה להדרגת זולתה. ואין בלתו יתברך מכיר ערכן. ואם לנותן מום באדם נשוה את הורג את הגר. שאין נפשו חשובה כנפש איש אחד שלם מישראל. כ"א כמקצת איש כנותן מום בעמיתו במקצת גופו. גם זה א"א כי הלא איש כי יתן מום בעמיתו שהוא באחד מאיברי גופו תוכל לשער ממון כשיעור ההיזק. ולומר כי כאשר עשה כן יעשה לו. שבר תחת שבר. עין תחת עין שכל אלו מאברי הגוף. ונוכל לומר כאשר יתן מום באדם. כן ינתן בו מדבר הניתן ביד. שהוא ממון. כלומר אך לא בנפש הגר שלא נאמר לא יהא הגר כאיש שלם. כי הלא במה ישוער עד היכן מגיע שעור נפש הגר. בערך נפש זולתו לשער מכת נפש. לכן כלל הדברים הוא כי לא ניתנו הדברים לשיעורין. כ"א זה הכלל כי מכה נפש בהמה ישלמנה. נמצא אדם מישראל הקרוים אדם יומת בין גר בין אזרח. משפנו אחד יהיה לכם כגר כאזרח. ואין הפרש בין נפש לנפש. כיון שדרך כלל אני ה' אלהיכם כמוך כגר:

או יאמר במשז"ל (סנהדרין פ"ד) כי בפסוק זה לא נאמר נפש בהמה כ"א ומכה בהמה. שהוא ללמד על מכה שאין בה מיתה שישלם לפי ערכה. ובזה יאמר לפי דרכנו אין לדמות את הגר כמקצת אזרח. לבלתי המית עליו את האזרח שהרג. וגם לבלתי שלם דמיו כגוף שלם. רק כנותן מום בעמיתו. כי הלא לא נוכל לשער ולומר כאשר עשה כן יעשה לו. ולא תאמר כי כאשר במכה בהמה יהיה הפרש בין דמי כלו לדמי מקצתו. כן בגר. אצל שאר ישראל יהיה הפרש בין זה לזה במכת נפש. לז"א ומכה בהמה שאינה מכת נפש ישלמנה לפי ערכה כי בה יש ערכין. אך מכה אדם בין גר בין אזרח יומת. כי אין בהם ערכין כ"א משפט א' כו'. כגר כאזרח כו':

כג[עריכה]

וידבר משה כו' . הנה יתברך אמר למשה הוצא את המקלל כו'. שהוא בעצמו יוציאנו ליסקל. ובבא עת הפועל. בא וידבר אל בנ"י דבר שעל ידו ויוציאו כו'. ויהיה כי דבר להם. כי לא יאות לו להוציאו ליסקל מריב לשונות. פן יאמרו כ' הוא הרג את אביו ונסתכן על ידו. לולא ה' הצילו מחרב פרעה. ושעל כן השתדל להרוג את בנו. וע"כ בשומעם ויוציאו הם ולא משה את המקלל וירגמו כו'. וש"ת אם כן עברו מצותו ית' כי הוא אמר יהיה משה המוציא והם הוציאוהו. לז"א כי ובנ"י עשו כאשר צוה ה' את משה. כי למה שלשם שמים נתכוונו להרחיק ממשה לזות שפתם. מעלה עליהם הקדוש ב"ה כאלו עשו ממש כאשר צוה ה' את משה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.