אלשיך/דברים/כו

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png דברים TriangleArrow-Left.png כו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[edit]

והיה כי תבא אל הארץ כו'. הנה בעיני כל רואי את כל החרדה ההיא אשר חרד הוא יתברך על מצות בכורים הזאת שיחרד איש מביתו ומעירו וילך רגלי באשכול ענבים א' ומן התאנים ומן הרמונים מעט מזער לא כביר. וההיקש ביתר שבח מינים שנשתבחה בהם א"י. וישם בטנא ועל כתף ישאנו אם דל ואם עשיר. ואפילו אגריפס המלך. ויתקבצו יחד כל בני עיר ועיר בחליל מכה. וזוני זמרה בשירי זמרה. ובכל עיר יבאו בה יצאו לקראתם זקניה ושופטיה ורבים שריה. לפני כבוד הנכנסי' בהלל והודות לה'. וכה משפטם עד שערי ירושלים. בשור וקרניו מצופות זהב ועטרות זית. ובהגיעם בשערי ירושלים ירומו קול אומרים שמחתי באומרים לי כו' עומדות היו רגלנו כו' ככל הכתוב במשנה. ומה קול החרדה הזאת על פחות משוה חצי דינר:

אמנם בשום לב אל מה שהגדילו רז"ל בב"ר התמיהא הזאת נבא עד תכונתה באומר בראשית ברא כו' בשביל מצות בכורים שנאמר בה ראשית בכורי אדמתך ברא אלהים את השמים כו' כי הלא יפלא מה גדלה המצות הזאת שעליה לבדה נברא העולם. אך הנה ידוע כי עולם חסד יבנה כי מי הקדימו ויבראנו. ומה יקרו מעשינו לשלמפרע יהיה כדאי להבראות עלינו. כי הלא גם כל מעשינו פעל לנו. וגם שכרו אתו לעולם שכלו טוב וכלו ארוך. ומה ינכה על בריאת עולם ואשר יזוננו ויפרנסנו ואשר הוא גומלנו כל טוב. אמנם זה חסדו יתב' חפץ להיטיב ולא יבקש מידינו להחשיב עולמו כאלו הוא לנו. רק שנחזיק לו יתב' טובה ונכיר כי הוא אדון הכל והוא הטוב והמטיב לנו תמיד. ונברך ונהלל לו יתב'. כמז"ל במדרש על פסוק אמרת לה' אדני אתה מנין שכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל שנאמר אמרת לה' אדני אתה שברכת על מה שנתן לך. מאז אמור לפניו יתברך טובתי בל עליך לומר כי כאלו לנו היא. על כי הכרתי כי ממך יתברך הכל. וע"כ נצטוינו לברכו על כל מה שברא כמפורש זה הענין במקומות אין מספר. והן זאת כוונתו יתברך במצוה הזאת כי הלא כי יראה האדם עצמו בארץ זבת חלב ודבש שמן ודשן תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד. בתים מלאים כל טוב אשר לא מילא. כרמים וזיתים אשר לא נטע. חטה ושעורה לרוב מאד הלא ידיחנו יצרו בשרירות לבו לאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ע"כ צוה לנו אלהי עולם ה' לבלתי נאבד חלילה. פן נשמן ונבעט כי שנה בשנה נקח מראשית כל פרי האדמה ונשים בטנא. והלוך נלך עד המקום אשר בחר ה' ולהניחו לפניו יתברך. והוא כי זה דרכו יתברך כי העולה על רוחו כי קניינו אשר רכש ועוצם ידו עשה לו אדון הכל יסירנו ממנו אך החושב כי הכל שלו יתברך ה' יעזבנו בידו. והנה יקרנו עמו יתברך כעשיר אושר אשר לו כרם ויורד בו אריס לעבדו ולשומרו כי בראות האריס בכורה בתאנה בראשיתה ואשכול ענבים אחד שבישל ראשון יתנם במזרק טהור ויוליכם אל פני האדון בעל הכרם ההוא לאמר לו ראה נא נועם ברכת כרמך אשר עבדתיך בו וזה פריו כי ממך הכל. ולא ערבתי אל לבי לאכול ממנו עד אציג לפניך ראשית פריו כי לא לי היה הזרע. ותבואת הכרם. כי ממך הכל והנה הביאותיו אליך והצגתיו לפניך במזרק טהור. ואז בראות המלך או השר ההוא כי גדול דרך ארץ האריס ההוא. אז יאמר יהי לך כל השאר כן הדבר הזה חטה ושעורה וכרמים וזיתים לא לנו המה כי הכל שלו יתברך כי אדון הכל הוא באמת. מכמה בחינות כאשר יבא בס"ד. על כן צוה לנו יתברך נקח מראשית כל פרי האדמה ונשים בטנא ונוליך עד מקום כבודו יתברך באומרים לפניו יתברך לא לנו ה' לא לנו כי הכל שלך ולהורות כי ממנו יתב' הכל הנה ראשיתו בטנא לפני כסא כבודי כאשר יובא לפני בעל הכרם. ואז הוא ית' נותן את הכל באמונה ובמתנה ע"י היותו בלתי כפוי טובה. וזה פשט הענין והיה כי תבא שתהיה לך שמחה כמשמעות כל מקום שנאמר בו והיה בראותך שאפילו לא היצר לך לכובשה רק כבא ונכנס אל נחלת אבותיו. ולא שמת אל לבך כי אני הוא הנותן ולא בכחך. וז"א אני נותן וירישתה וישבת בה בשובה ונחת. והלא תבא להתגאות לכן ולקחת וגו'. והטעם כי לא תחשוב שכבר נתתי רק עדין אני נותן כי אם תעשה מצותי זאת אתננה לך ואם אין לא אתן כי הארץ תעזב עמך. ואמרת הנה הבאתי וגו' והנחתו לפני ה' אלהיך כאומר לפניו ממך הכל ואז על ידי כן ושמחת בכל הטוב כאלו כל הטוב אני נותנו לך. וע"כ צוה יתברך יושם בטנא ושיביאנו בעצמו ומה גם העשירים שהיה הטנא של זהב שהוא דרך כבוד ה'. והוא כענין מוריד אריסין על נכסי אשתו שאע"פ שהוציא הוצאת רבות אם אכל אפי' גרוגרות אחת דרך כבוד מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל. כן הוא יתברך אע"פ שממנו יתברך הכל וכמשז"ל עשר תעשר שאומר הוא יתברך הלא בעל שדה מוריד אריס למחצה לשליש ולרביע ואם אני לא הייתי משיב הרוח ומוריד הגשם ומוריד הטל לא היה כלום. ואם כן היה לך לתת לי הכל כי הכל שלי כי אני עשיתי. אך אומר היא יתברך במה שתביאו ראשית כל פרי דרך כבוד כל מה שהוצאתי ועשיתי מחול לכם. ועל כן צוה ית' עשות את כל הכבוד האמור במשנה. למען יורו כי אינם כפוי טובה רק מכירים כי הכל שלו ית'. ומביאים ראשית כל פרי דרך כבוד כי זה כל מה שיבקש הוא ית' על כל מה שברא. כי הלא כל העולם אשר ברא בעבור האדם לא היה כ"א למען יחזיק לו טובה ויהללנו ולא יהי' כפוי טובה. ובזה תלוי קיום כל התורה והוראה עיקרים אל היות זאת בינתו ית' הלא גלה ופי' במשנה זו ובמצוה זו שאל"כ למה חרד על שוה פרוטה את כל החרדה והכבוד ובגלל הדבר הזה הטיבו אשר דברו ז"ל שבשביל מצות בכורים נברא העולם כי הוא על שנחזיק לו טובה על המחיה ועל הכלכלה וההקש בכל יתר דברים כי זו בנין אב על כולם וגם כוללות הכל כי ע"י ארץ ושמים ומזלות וחמה ולבנה נעשים ומתבשלים הפירות וזה כל העולם:

הנה זו היא כונת הענין דרך כלל ולבא אל ביאור המקראות והתכת תיבותיהם נעיר בהם. א' אומרו כי תבא כלל שמורה כי בבואם יתחייבו בבכורים ולא כן הוא כ"א אחר כיבוש וחילוק כנלמד מסוף הפסוק וגם אומר ה' אלהיך נותן לך יראה מיותר. ועוד או' וירשתה כי כבר הוזכרה נחלה ומה גם כי באו' וישבת בה נכלל. ועוד או' ולקחת וגו' ושמת היא ייתור ומהראוי יאמר והלכת בטנא מראשית וגו' אל המקום וגו' וגם אומרו לשכן וגו' הוא מיותר. ועוד למה חזר ואמר שנית אשר ה' אלהיך נותן לך. ועוד אומרו אשר תביא מארצך הוא מיותר וגם אומרו תביא הוא בלתי צודק. ועוד או' אשר יהיה בימים ההם אם ללמד שאין לך אלא כהן שבימיך צל"ד למה נאמר זה פה ולא בקרבנות או עבודת יוה"כ ילמדנו אם בעינינו אינו הגון שלא נחוש כי הוא כהן שבימינו. ועוד למה עתה מדבר עם הכהן ואחר כך בפסוק וענית וגו' מדבר עמו יתברך. ועוד למה יקחהו הכהן מידו ויניחהו לפני המזבח כיון שאח"כ חוזר ונוטלה הבעה"ב ואומר ארמי וגו' וחוזר ומניחו לפני ה' ולמה ראשונה על ידי הכהן ועתה ע"י עצמו בראשונה נאמר לפני מזבח ה' ולא באחרונה וגם אומר הגדתי היום והוא לא הגיד דבר. ועוד מה צורך הגדה אחר כי בא והוא לעינינו וגם כמה שינויים אין מספר מלשון מאמרו טרם תת הטנא ביד הכהן אל לשון מה שאחר שהונח לפני המזבח וכן מה ענין ארמי וגו' אל מצוה זו וכן כל אריכות הדברים עד תומו כי יראו דברים בלתי צריכים אל המצוה הזאת:

אמנם הנה כתבנו כי עיקר כונתו ית' להרחיקנו ממדת כפוי טובה ולהביאנו אל גדר החזיק טובה כראוי כי הוא גדר גדול ועיקר גדול בכל ענייני ועיקרי הדת כי בו תלוי כל עבודת אלהים להכיר כי הנשמה לו ית' והגוף פעלו. וכולנו עבדים לו ית'. ושבשכר זה הוא מקנה לנו הארץ למורשה. ואם לאו הארץ תעזב מהם. והוא כי הנה יש הפרש בין מתנה לירושה הוא כי הנה במתנה יש שני דברים א' שיש להחזיק טובה לנותן. ועוד שנית כי המתנה יש לה הפסק ויכול הנותן לומר אני נותן לך מתנה זו ואחריך לפלוני ואחריו לפלוני משא"כ בירושה שאין לה הפסק לדור דור והנה באמת בא"י יצדקו יחד שתי אלה היא נחלת אבות אשר נשבע להם הוא יתב' וגם היא מתנה כי לא נשבע לתתה לדור מסויים ובבחינת מתנה אפשר שאינה החלטית כי יש לה הפסק אם נזכה תהיה לנו ואם לאו ביד מלך בבל תנתן וביד אדום כאשר היה וכמפורסם בתורה שאם יעזבו את ה' גם הארץ תעזב מהם משא"כ אם היינו עושים רצון קונינו יתברך שלא היינו זזים ממנה רק תתקיים בנו תורת ירושה שאין לה הפסק וזה מאמר הכתוב והיה כי תבא אל הארץ כבא על נחלת אבותיו דע כי ב' בחינות יש אחת תורת מתנה ולא בהחלט כ"א עודני נותן בכל דור ודור לפי מעשיהם. וגם באמת הוא נחלה מאבותיך כי ע"י לקיחתך זו אני מחשיב כאלו כל הארץ שלך היא. ואשר תביא מארצך היא. וזהו ולקחת מראשית וגו'. ועל שתי הבחינות שבה אמר נותן לך נחלה וע"כ הנני מלמדך תהפכנה ממתנה שיש לה הפסק לירושה שאין לה הפסק וזהו וירשתה וישבת בה עולמים בלי טלטול כי תעשנה ירושה שאין לה הפסק ובמה תזכה הלא הוא בהראותך כי אינך כפוי טובה שהיא ולקחת מראשית וגו' להורות שלא תחשיב בעצמך כי לך ניתנה הארץ למורשה רק כי לה' היא וזאת תעשה ולקחת וגו' אשר תביא מארצך כאשר פירשנו ולהורות היותך מחזיק לי טובה ומראה כאלו אין אתה בה רק כאריס ואני בעה"ב וארץ ופירותיה לי הנה עשה זאת איפה כי ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו וגו'. ולהיות הכוונה אלהית על הבחינה שכתבנו ראה והנה היה מקום יאמר נא ישראל הלא חנן ה' אותנו עבדים ושפחות וגרי בית לקוטים ושכירים ישאו אתי במשאי ומהם אקח ואצוה ילכו לי אל נחלת שדה וכרם אשר חנן לי ה' וילקטו בכורי כל אשר בארצי ויוליכוהו ירושלימה ואני אתיצבה בביתי ובחומותי בשובה ונחת ע"כ צוה יתב' ולקחת וגו' כלו' האם המצוה היתה תלויה על הנאת כהני ה' כתרומה ודומיהם לא הייתי מאריך טרחך ומשאך כי הם ילכו לקחת ברכתך מידך אך אין זה רק הוראת היותך מחזיק לי טובה ומראה היותך מכיר קצת מאשר הטבתי לך. לכן אין כבודי יהי' הדבר על ידי שלוחך כי אם על ידי עצמך. כ"א גדול אתה בעיניך מי יתן והיית כדאי לשרתני ולחסד גדול וצדק תחשב לי החשיבו שרותך לפני. לכן ולקחת לעצמך ושמת בעצמך בטנא והלכת בעצמך ואפי' מלך ישראל בעצמו נושא הטנא של זהב על כתפו והנה לך טענה נצחת והיא אשר אני נותן לך. הלא זה יאות לי מדה כנגד מדה כי הלא נתתי לך הארץ ע"י עצמי נתתיה לך ונלחמתי מלחמותיך ולא ע"י מלאך וע"כ גם אתה עתה תראה היותך מחזיק לי טובה ע"י עצמך. וזהו ולקחת וגו' אשר אני נותן לך כלומר אני בעצמי הייתי הנותן לך וע"כ גם אתה ושמת בעצמך. וע"כ חזר ואמר אשר אני נותן עם שכבר הוא אמר למעלה ואם תאמר נא ישראל הלא גם אני אעש' זאת כי אלכה לי השדה ונחלת שדה וכרם בעצמי ובכבודי וידי תבצענה ללקוט כל בכורי כל השבעת מינים אך מה בצע כי תטריחני לעזוב ביתי וחומותי ואלכה לי עד ירושלים באשכול ענבים וחמשה תאנים ושני רמונים מהלך כמ' ימים ודי לי אשר לקטתים בידי ואשים בטנא ועתה הניחה לי ואנכי אשלח שכירי ולקיטי יגמור נא בעדי אל יצא עתק מפיך לדבר כה כי הלא ראה לכתך אל המקום אשר בחר ה' אלהיך לשכן שמו שם וגו' כי עזב ה' השמים ושמי השמים ובחר בארץ הלזו החומרית למענך כי למען ישראל מקיימי תורתו בחר לו דירה בתחתונים ולכן שא נא ק"ו ומה אם קונך למענך עזב שמים העליונים המתייתסים אליו ית' ויבא לשכון בשבילך עד המקום הזה שהוא מה שנקרא מקום כי גשמי הוא וגם לא עראי כי אם לשכן שמו שם בקבע ואתה חומר עכור האם יקשה בעיניך לעזוב ביתך וללכת עד המקום אשר הוא יתב' משכן שמו. ואתה הולך ושב לביתך ולא לשכון שם. וזהו אומרו אל המקום אשר יבחר לשם שמו שם. והנה ידעתי את אשר יתחמץ לבבך באמור לך מה זה ועל מה זה תצטרך להחזיק טובה על זה והלא מאז נשבע לאבותיך לתת לך ועתה קיים שבועתו גם פרי האדמה מארצך יצאו כי ארץ זבת חלב ודבש נשבע לתת לזרעם ע"כ הנני מסדר לך תדבר דבר כאשר עם לבבך ומראה לך מה יהיה גדרך לפני כי קטון הוא ואחרי כן אעידך ואלמדך להועיל להעתיקך מסברא זו בטעם נכון אשר תראה בפיך ודעה תקנה להכיר כי לך נתתי ועליך להחזיק לי טובה ואז תראה את אשר יהיה גדרך אתי ומעלתך למען תשכיל את אשר תעשה והוא כי עודך מחזיק בסברתך זו לא אכנה שמי עליך ולא תדבר עמי רק עם הכהן כי אינך כדאי כעת וזהו ואמרת אליו ולא לי ולא שה' אלהיך רק תאמר אליו הגדתי היום לה' אלהיך אלהיו של הכהן ולא שלך כי עדיין איני מכנה שמי עליך ובזה יצדק מאמר הכתוב באומרו אשר יהיה בימים ההם פן תאמר הלא עלי אין הקב"ה מכנה שמו והדין עמו אך אולי הכהן גרוע ממנו ואיך אכנה שמו ית' עליו בחייו לאמר לו ה' אלהיך לז"א אין לך אלא כהן שבימיך ואליו תאמר ה' אלהיך ותגלה מה שבדעתך כטבע כל אדם לאמר לו הנה גם שלא דברתי דבר באין אומר ואין דברים הגדה תחשב למה שהוא ה' אלהיך הרואה ללבב כי באתי הנה הוא כאומר ומודה לה' כי הוא נאמן בבריתו כי באתי אל הארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו כי קיים נדרו הנה זה הכין הוא ית' בלבי והנני בא לכך והוא כי אחר שנשבע לאבותינו לתת לנו נמצא כי איני מחזיק לו ית' טובה על עצמי כי לא נתן לי דבר רק שקיים שבועתו לאבות שנשבע לתת לנו ואז ולקח הכהן הטנא כי אינך כדאי להניחו בידך כי לא הטהרת עדיין מכפיות טובה וע"כ והניחו לפני מזבח כלו' עודך צריך כפרה המתייחסת אל המזבח ואח"כ יכונה ה' אלהיך וזהו והניחו לפני מזבח ה' אלהיך כי ע"י הנחתו שם דעה תקנה שלא זכית להניחו בידך וגם לא להתייחס הנחתך לפני ה' כי אם לפני מזבח ועוד שע"י כפרה בשובך מדעתך זו יקרא ה' אלהיך והוא כי בין תבין כי הנה לך הסתר פנים על אומרך כי אינך מחזיק טובה מצד עצמך כ"א מצד אבותיך וע"כ אז לתקן דבר זה וענית כאלו אתה עונה על הוראת הכהן ואמרת דברים המורים כי שב אתה מקודם ועל כן לא תדבר עם הכהן רק לפני ה' אלהיך עמו ית' ותאמר הנה ראיה ברורה כי אנחנו מצד עצמנו חייבים להודות לו ית' כי לא לנו בלבד ולא מחמת השבועה בלבד נתן לניו הארץ והוא כי לא נדר הוא ית' לתת לנו את הארץ רק אחר שעבוד מצרים ארבע מאות שנה והנה מי שגלגל גלות מצרים היה ארמי במה שהחליף לו את לאה ברחל שעי"כ נתגלגל בקנאתם שוירד מצרימה כי אם היה מיד לוקח את רחל מיד היה נולד יוסף במקום ראובן וסרה קנאת אחיו וירידת מצרים יוסף ואביו אחריו אך עתה ארמי היה אובד אבי שסיבב שירד מצרימה אך אין זה גלות שאדרבא ויגר שם שבע עשרה שנה שהיו לו שנות חיים כמאמר ספר הזוהר על ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה היו לו חיים של שמחה ומנוחה וא"כ איפה איך אלו ואלו יחשבו בכלל הארבע מאות שנה ובפרט הי"ז ההם כי הלא כאשר וירד מצרימה לא שמע גערה וגלות ואדרבא ויהי שם לגוי גדול כו' ומה גם לס' הזוהר כי עיקר חייו ושמחתו היה במצרים כמפורש אצלנו ומלידת יוסף עד שפירש מאביו שהם י"ז שנה והם מנין ויחי באופן שלא היחל הגלות רק אחר הרבוי שאחר סילוק יעקב כי אז וירעו אותנו המצריים ויענונו לקיים מה שנא' ועבדום וענו אותם ומיד טרם מלאת הימים ומה גם לרז"ל אומרים כי לא הכביד הגלות רק מלידת מרים שנקראת על שם וימררו את חייהם כו' שהכל שמנים שנה. אלא שונצעק כו' ולא המתין עד מלאת הת' שנה כי ניכה הכמות באיכות כי וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו ויוציאנו והראיה כי הוצרך יד חזקה וזרוע נטויה ומורא גדול ואותות ומופתים ואלו מלאו הימים לא היה צריך לכל זה נמצא כי לא היחל הגלות לפי האמת מיעקב וכל שכן מאביו כ"א מהבאים אחר יעקב וא"כ הוא פ' שנה לפי האמת אם כן גם שסתם פי המקטרג שרו של מצרים בחשבו מיצחק הלא לפי האמת לא היה כ"א זמן מועט ואם כן איפה מה שהוציאנו ממצרים ויביאנו אל המקום הזה לנו ניתנה הארץ ולא מחמת האבות כי לא נתחייב לתת רק אחר ד' מאות שנה והיה צריך משלש מאות שנה להמתין אך בלי השבועה מצד האבות ניתנה לנו וזה אמר ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת כלומר לנו ממש ועתה איני אומר כבתחלה רק הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה' והנה אז בהכירך כל זה אינך צריך כהן לסרסור רק והנחתו ואינך צריך כפרה להזכיר לך מזבח רק לפני ה' אלהיך ועוד תתחייב השתחויה על כי ע"י מצוה זו אינך צריך לכנות אלהותו ית' אל הכהן לומר הגדתי היום לה' אלהיך כ"א אל עצמך שע"י שובך מדעתך הקודמת יכנה ית' אלהותו עליך שנתכפר הקודם וזהו והשתחוית לפני ה' אלהיך וע"כ לא אמר לפניו עם שכבר אמר ה' אלהיך ואז ושמחת בכל הטוב כי גם שהכל שלו יתברך כי מה שקנה עבד קנה רבו אינך מביא לפניו רק ראשית כל פרי הנה ע"י הביאך מעט דרך כבוד והוראת החזיקך הכל נתן לך ושמחת בכל הטוב כו':

או יהיה שעור הכתובים בדרך אחר מעין הקודם והוא כי הנה היה אפשר יאמר נא ישראל ברבות הטובה הנה מה לי להחזיק טובה לה' על הארץ ועל פירותיה הלא הארץ נחלת אבותינו היא והפירות מארצם יצאו כי הלא זבת חלב ודבש היא מעצמה ותתן פריה שנה שנה לז"א הנה אינך אלא טועה והנה שתים הנה קרותיך אשר תטעה א' על הארץ ב' על המחיה ועל הכלכלה. על הארץ כי הנה והיה כי תבא אל הארץ דע כי אני נותן לך ולא לדור אחר וז"א לך גם שמצד עצמה היא נחלה מהאבות לפי האמת הנה כי יש לך להחזיק טובה על הארץ בבחינות היות לך. שנית על הפירות כי אחר שוירשתה וישבת בה אולי תחשב כי אין לך להחזיק טובה על פירות כל שנה ושנה. ע"כ ולקחת מראשית כו' אשר לפי האמת אינך רק מביא בלבד מארצך אל ביתך. כי מי נשב הרוח והוריד הגשם והטל והולידה והצמיחה הלא אנכי ה'. וזה אמר אשר תביא מארצך אך ה' אלהיך הוא הנותן לך באופן כי גם את הארץ יונח שארצך היא נחלת אבותיך הנה הפירות הם ודאי אשר ה' אלהיך נותן לך כי לא נשבעתי להם לתת פריה שנה שנה רק לפי מעשיהם. נמצא על הארץ יש לכם להחזיק טובה על היות המתנה לך ולא לדור אחר. אך הפירות לגמרי אשר נותן לך וע"כ אמר פעם ב' אשר אני נותן כי על הפירות ידבר עתה. ולא אמר נתן רק בחולם לו' שתמיד הוא ית' נותן שנה שנה:

או יאמר לפי דרך זה באומר תביא מארצך ענין פסוק ראשית בכורי אדמתך תביא כו' לא תבשל גדי כו' שארז"ל שעל ידי מצות בכורים לא תהיה סבה שתפרוש ותתייבש החטה עודנה בחלבה ולא תגיע לעונות בישול. וזה יאמר ע"י זכות שולקחת כו' תזכה אשר תביא מארצך שאל"כ לא תביא דבר. כי יבושל בחלב אמו ולהוראה זו ושמתי הפרי בטנא כי הכל שלו ית'. והלכת למה שע"י החזיקך טובה דרך כבוד יתן לך את הכל. כמשל האריס כמדובר למעלה. והנה ידעתי את לבבך כי מעצמך לא תודה אף אחת מהב' רק תהיה הודאתך הגדתי היום כו' כי באתי אל הארץ כי יהיה ית' נאמן בבריתו וקיים במאמרו כי באתי אל הארץ אשר נשבע לתת לנו וקיים. אך עודך חסר ככל הנ"ל לכן הנני מלמדך כי וענית ואמרת ארמי כו' לומר מודה אני כי אין לאדם לימשך אחר שכלו כי הלא ארמי שהיה זקני שהיה הדעת נוטה שיטיב ליעקב ובניו היה מאבדו. ומצריים שנתעתדו לשעבדנו באשר ויגר שם שהיתה הדעת נוטה שירע לו. אדרבא שם היה לגוי גדול אך אין זה כי שגם שזמן שהיה שם יעקב נמנה בכלל הגלות מצרים. עם כל זה היה שם טוב לו. הוי אומר כי צדקת הצדיק היא העומדת לו מצד עצמו כי הלא ראו נא מה בינינו ליעקב כי יעקב שהיה לו זכות מצד עצמו תחת היותו עתיד לגלות בשלשלאות של ברזל זכה על יד יוסף שוירד בבחירתו ממצרים. וגם שם עם היות מקום הגלות לא היצר לו שם. כי אם אדרבה ויהי שם לגוי גדול כו' וזה בין בזכות עצמו בין בזכות הבאים עמו כי היה להם אחדות גדול. כי על כן נאמר שבעים נפש ולא נפשות. וזה אמר במתי מעט שע"כ נא' מבט לשון יחיד אך אנחנו אחר היותנו אמר לגוי גדול שנמצא בנו פירוד על ידיי העדר כשרון. וירעו אותנו המצרים כו' ולא שוה לנו זכות אבותינו על היותנו בלתי כשרים. והראיה כי ונצעק אל ה' אלהי אבותינו ועל העדר כשרוננו לא שוה לנו. רק וישמע את קולנו בלב נשבר מן העבודה. וגם נצטרף כי וירא את עניינו כו' בלי כשרון וזכות. ועכ"ז שלא היינו ראויים עשה כרוב חסדיו ויוציאנו כו' ואח"כ ויביאנו אל המקום הזה הוא בית המקדש מקום שער השמים והוא כי כאשר ישראל כשרים הם דבקים בה'. ויש להם שייכות עם שער השמים כי שם ביתו ית' מאז נברא העולם. ומשם עליית הנשמות לידבק בו יתברך. וזה יאמר הנה בתחלה הוינו בלתי כשרים כי עונותינו היו מבדילים בינינו לבינו יתברך. ויוציאנו ביד חזקה להעדר זכות. באופן שהיה אפשר לדחות מתנת הארץ לדור אחר ולא עשה כן. כי אם ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ולא המתין לדור אחר. וזהו ויתן לנו את הארץ שהיה אפשר להתקיים בדור אחר. והנה זה הוא בבחינת הארץ מצד עצמה שיש לנו להחזיק לו יתברך טובה על שנתנה לדור הזה וגם על הפירות וזה אנו כולל לכל הדור. רק לכל פרטי ופרטי. כי ועתה הנה הבאתי כו' פרי שנתת לי בהשגחת פרטית. והוא כי גם שהארץ דרך כלל הארץ זבת חלב ודבש היא. על כל זה אינה נותנת פירות לאדם בשוה כי אם לכל אחד כפי מעשהו בפרטות. על כן על פרטות השגחתו כל אחד אומר הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי בפרטות. הנה כי יש לנו להחזיק טובה על הארץ במה שנתנה לנו ולא לדור אחר. זה הוא על ענין הארץ התלוי בעת הנתינה. ועוד ענין שני התלוי בכל שנה. ועתה שהוא על הנוגע גם עתה. הנה הבאתי את ראשית פרי האדמ' אשר הפרי נתת לי לגמרי ובפרטות. וזה שבפסוק הקודם אומר ויתן לנו לשון רבים וכאן אומר נתת לי. כי שם ידבר על הארץ וכאן על המזון. כי הארץ היתה לכללות ישראל והפירות לכל איש ואיש פירות חבל נחלתו. אשר עליהם כל מביא בכורים מדבר בעדו. הנה הזכיר ב' דברים אשר ראוי להחזיק לו יתב' טובה ואז על ידי בלתי היותך כפוי טובה תזכה ב' דברים שיניחהו בידך. ושיכנה את שמו עליך. ועל זאת השנית והשתחוית כבדרך הקודם וכן אומר ושמחת כבקודם:

ודרך רמז יאמר שאומר הוא יתברך אל נפש האדם כי היא האדם ולא הבשר כנודע אל תשיתי לב אל יגיעך בעולם הזה לקוץ בעול תורה ומצות כי הלא והיה כי תבא כי הנה תהיה לך שמחה כמשמעות והיה כאשר תבא אל הארץ העליונה ארץ חיים אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה משא"כ כי העוה"ז כי הוא עראי. ועשה זאת איפה בעודך פה שתעשה באופן שוירישתה וישבת בה שתהיה לך ירושה בלי הפסק. שלא תצטרך להתגלגל כי תשלם פעם אחת ולא תשנה. כבשורתו יתברך לדניאל באומרו ואתה לך לקץ ותנוח וכו'. ואם לא תוכל לעשות כ"כ לפחות וישבת בה שתעשה באופן שכבודך לאחר לא תתן כי חלק גן עדנך לא ישב בו זולתך. כענין לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן. עשה זאת איפה שלא תהיה הבלתי זוכה ויבא אחר ויטול גן עדנך. וזהו וישבת בה ואל יכבד בעיניך עול מצות ושאור שבעיסה מעכבה. כי הלא אינך צריך רק ולקחת מראשית כי תאחוז בקצה ראש כל מצוה ומצוה. כאוחז בקצה חוט תקות השני. פי בקצת ההוא תהיה הולך ומושך את הכל אחריך. כי מצוה גוררת מצוה. וזה בכל אחד מכל מצות ה'. כי הכל יבא לך. כי בא ליטהר מסייעין אותו. ותדע איך יקל הדבר כי הלא הן מתייחסות וקרובות. כי הן כל פרי האדמה העליונה. אשר אתה מביא אותם מארצך העליונה. כי משם הבאתם כי למדוך את כלם טרם תבוא. ועם היותם פרי האדמה כי המצות הללו שבעה"ז. הם פרי רוחניות ושורשם למעלה בארץ העליונה. שמשם נפשך. באופן שהם שני דברים. אחד היותן הרי האדמה העליונה שממנה הן כד"א נצר מטעי ויקל לך להמשיכם אחריך. ב' אשר מביא מארצך כי משם הבאתם כמדובר. ושמת בטנה היא קבוצם יחד בכף ידך כי ביד כל אדם יחתום או טנא רומז אל הנפש המקבצת בתוכה כל פרות קדושה שמכל מצוה ומצוה כפירות תוך סל ובזה והלכת מהעולם השפל אל המקום אשר בחר ה' כו' הוא ב"ה של מעלה ובאת אל הכהן המקריב הנפשות במזבח המקדש ההוא ומי הוא הכהן הלא הוא אשר יהיה בימים ההם הוא מיכאל אשר יהי' לישראל בימים ההם שנ' בימים ההם יעמוד מיכאל כו' וכן נאמר אין א' מתחזק עמי כ"א מיכאל שרכם שהוא יהיה לנו למחזיק ולמעוז שהוא כהן בבהמ"ק של מעלה כנודע ואמרת אליו הגדתי היום שבח לה' אלהיך ולא אערב אל לבי לומר אלהי גם אחר מות כי אולי אינני מהצדיקים הראויים לכך ושבח אני כי זכיתי ובאתי אל ארץ עליונה מה שהייתי מצטער בהיותי בעולם השפל פן ארשע ולא אזכה לעלות ואז ולקח הכהן הטנא הוא קבוץ מצותך מידך והניחו לפני מזבח ה' אלהיך כדורון המובא לפני יתברך אז וענית ואמרת כו' והוא כי אחרי ראותך הושם טנא מצותך לפני קונך הלא לא יבצר ממך מהצטער ולומר אויה לי כי מן הפירות הללו לא הבאתי הרבה ואוי לה לאותה בושה כי עסקתי בעניני העולם השפל אשר אין בם מועיל בעולם העליון ולא יגעתי לילה ויום לסגל תורה ומצות ומה נכבד היה היום הזה אז באתי ברבוי עצום מצות ה' ולא במועטים כאלו כי בושתי מקוני על כן עשה זאת איפה בני והתנצל. והוא כי וענית ואמרת לפני ה' אלהיך אל נא תשת עלי חטאת אשר נואלתי לבלתי עשות ולבלתי עסוק כל ימי ולילי בסגל מצות ומעשים טובים כי הלא שאור שבעיסה היה מעכב. כי ארמי הוא היצר הרע הארמי לא לי בלבד היה מאבד. כי אם גם לאבי כנודע מאבוד המגיע לאבי בן הרשע. ואינו מן התימה שיכול לי. כי הלא וירד מצרימה בין המצרים בצאתי מבטן אמי שם לפתח חטאת רובץ ויגר שם במתי מעט הם האברים שכלם בעוזריו והושרש כ"כ עד שויהי שם לגוי גדול כי החטיאני פעמים רבות ונעשה חיל משחיתים והוא המלך עליהם וכולם נגדי כי עבירה גוררת עבירה והיצר טוב איננו אתי כנודע עד הגדלות והוא יחיד ועני וע"י כן יתאזר ויתאמץ עלי כו' וירעו אותנו המצרים הם מלאכי חבלה הנעשים בעונות ראשונים כי הם העומדים עלי להחטיאני ולהעותני עד עשותם אותי רע וזהו וירעו אותנו המצרים שהוא את הנפש והרוח שהיו רעים לה' וגם ויענונו שהם עצמם הביאו עלינו יסורין ממרקין כד"א ותמוגגנו ביד עונינו ותאמר נא אלהי כי הלא הבאת עלינו יסורין ולמה לא שבנו ולא עוד כי לא מאהבת היצה"ר אתכם משיאכם לחטא כי הלא יורד ומשטין ועולה ומקטרג ועוד שמלאכי החבלה אשר אתם עושים בעונותיכם הן הם המייסרים ומכים אתכם כד"א ותמוגגנו ביד עונינו וכמאמרנו על פסוק תיסרך רעתך ולמה דעה חסרתם מהשכיל זה ע"כ מוסיף ואומר לפניו יתב' ידענו ה' כי אחר שוירעו אותנו המצרים הם יצר הרע וכחות הטומאה שעשינו בהעוותינו אחרי כן ויענונו הם בעצמם וכ"ז גדול ורב כח פתויים כי על כל זה ויתנו עלינו עבודה קשה לעבוד את השטן שהיא עבודה קשה כי קשתה ידו עלינו כי נעשה בעל הבית.

או יאמר כי דרך השונא ורודף את שונאו כי אם יראנו מדוכא ביסורין יכמרו רחמיו מלרודפו באומר די לו רעתו ומה גם אם אמור יאמר לו למה לנצח תרדפנו ולא תשבע מצרתי ולא תרפה ברעתי כי אז ירפה ממנו אך יצרו הרע לא כן הוא אדרבא בראותו אותו בצרה גדולה לא יחמול ולא ירחם ועוד ידו נטויה להאבידנו ולתת בלבו לקוץ ולבעוט ביסורין לאבדו מב' העולמות ולא יניחנו ברעתו או לשבור כלים בחמתו וזהו ויענונו ביסורין ואחר כך ויתנו עלינו עבודה קשה ואם תאמר נא ה' אם כן איפה איכה עשיתם ושבתם וסגלתם מצות הלא ממך הכל כי הנה ונצעק אל ה' אלהי אבותינו כי הלא זה עיקר גדול לחוטא ואינו יוכל לכבוש את יצרו יצעק אל ה' יצילהו מיצר הרע וכעובדא דרבי חייא בר אשי שהיה אומר ה' יצילנו מיצר הרע וכאשר לימד השטן עצמו לפלימו וזהו ונצעק אל ה' כו' וישמע כו' כי ראה את ענינו הן יסורין ממרקין ואת עמלנו מחסרון כיס ועכ"ז ואת לחצנו מיצר הרע שעם כל צרתינו לא היה מרחם לנוח מעט מלהשטין והחטיא אותנו אז יותר מכל צרתינו ועל ידי כן ריחם ה' אלהינו מרחם ויוציאנו ה' ממצרים הם הכחות ההם והיה ע"י חזקה שחזקה ידו יתברך עלינו ביסורין ובזרוע נטויה הוא החמדתה ובמורא גדול שלא שלונו מפחד רעה ע"י הראות אותנו אותות ומופתים להכיר ההשגחה למען היות לנו לעזר ולהועיל להחזיק לב תשובה עד שע"י כן ויביאנו אל המקום הזה ב"ה של מעלה ולא אל גיהנם ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ העליונה אשר היא זבת חלב רמז אל אש לבנה ואורה גדולה ודבש אל העריבות המתוק מדבש כי ממנה זב אל הנפש האושר הזה והנה למדני פה שרש גדול להשיב נפש המתחיל לשוב בתשובה כי יראה מיד ויסורין באין עליו כי אשר דעה חסר יקיץ ויאמר האם זו שכר התשובה כי טרם שובי שליו הייתי בביתי ורענן בהכלי ובהחילי לשוב יצר לי אך זה דרכו יתברך כאשר הרופא לא יצוה להקיז ולתת ההקזה והרקות מרות לחולה עד אשר יחפוץ החולה להרפא לנקות חלאת גופו להחלימו כן הוא ית' לא ימרק חלאת חולי הנפש עד יתחיל לשוב והיא הדבר הראשון האפשר לומר בפרשת וילך על מה שאחר אמור ישראל על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה אומר מיד ואנכי הסתר אסתיר פני כו' כאשר יבא במקומו בס"ד והוא אצלי מז"ל פרק הקומץ אמר רב אשי לדידי חזי לי ספרי דיוקני דבי רב דחטרי לגגיה דחי"ת ותלוליה לכרעיה דה"א מאי טעמא חטרי לגגיה דחי"ת שהוא חי ברומו של עולם ולמה תלו לכרעיה דה"א היינו דאמר ר' פלוני כי ביה ה' צור עולמים אל תקרי צור אלא צייר עולמים הע"הב נברא ביו"ד והעה"ז נברא בה"א שנאמר בהבראם בה"א בראם ולמה פתוח מלמטה רמז לרשעים שהעולם הזה כמין אכסדרא והרוצה לצאת יוצא ולמה תלו לכרעיה רמז לבעלי התשובה דלהדרי מהתם ולהדרי מלמטה לא אסתייעא מלתא דאמר ר"ל בא ליטהר מסייעין אותו כו' זה תורף המאמר גם שאינו לשונו ממש וגם שכוונתינו על סוף המאמר נאמר זעיר שם עד בא אל המכוון והוא כי אומרו חי ברומו של עולם יקשה כי הלא מלא כל הארץ כבודו וגם למטה הוא חי וגם מה ששואל למה תלו לכריעה דה"א מה זו שאלה אם לא היתה תלויה לא היתה ה"א וגם שאלתו למה היא פתוחה מלמטה גם כן אין נראה שאלה. ועוד אומר לעיילו מלמטה מה לי מהכא מה לי מהתם ואומר לא מסתייעא מלתא הלא יותר היה נראה שיקל להכניסו בפתח רחב מבפתח צר וגם איך מביא ראיה מר"ל על זה:

אמנם הנה מתחילה חשב רב אשי שכדי שלא תראה הה"א חי"ת תלו לכרעיה אך בראותו ספרי דיוקני דחטרי גגיה דחי"ת והטעם נכון שהוא חי ברומו של עולם שהוא לרמוז כי הוא יתברך אין לו שייכות בגשם חלילה כי על כן יקרא חי כי כל גשמי ימות ושמא תאמר א"כ איפה איך ישב אלהים על הארץ ע"כ אמר דבר שני והוא שישיבתו בעולם אינה בארץ הלזו העכורה רק ברומו ודקותו אשר לעולם השפל הוא כח חיוני אשר לעולם הגשמי להתקיים בו כנודע והוא הנקרא רומו של עולם שם שייכות מושבו ומשם יתפשט שפע כבודו לקיים העולם כמושב הנפש שהיא בלב ומתפשט כבידה אל כל חלקי הגוף ואותו הכח הנקרא רומו של עולם הוא שמשפיעו יתברך בב"ה ושם תשרה שכינתו ועתה הקשה כי אחר שהדיוק האמתי הוא להיות החי"ת בחטוטרת א"כ למה תלו כרעיה דה"א שאפילו לא היה תלוי לא תתחלף בחי"ת כי החטוטרת הוא המבדיל ומסיק כי ביה ה' ציר עולמים והיה נראה לומר כי בה"א נברא העולם הבא שהיא פתוחה מלמטה להשפיע מתחתיתה אל העולם הזה אך למד מהפסוק בהבראם בה"א בראם שהשפל נברא בה"א ואמר אם כן למה פתוחה מלמטה שאין למטה ממנה להשפיע מתחתיתה לז"א רמז אל הרגעים שיוצאים דרך רחבה ולמה כרעיה תלוי להכניס משם הבעלי תשובה והוא מה שכתבנו למעלה כי רוב הרשעים יצאו מרוב טובה כי כמרעיתם וישבעו כו' וכמאמרם ז"ל על וישמן ישורון ויבעט וגם בהעוותם והרשעים יצליחו וזהו צאתם בפתח רחבה כאכסדרה שכל רוח רביעי פרוץ ופתוח לרוחה ולמה תלוי כו' רמז לשבים שמכניסים אותם בפתח דחוק וצר כן ישובו ע"י יסורין ודוחק ואמר ולעייל מלמטה שיהיה מתוך ריוח ושופע לפתוח לבם לשוב לבל יתחמץ לבבם ויחזרו לסורם לז"א לא אסתייעא מלתא כי כל שב צריך סיוע כמ"ש ז"ל בא ליטהר מסייעין אותו שאל"כ לא היה יכול לשוב ואיך ייטיב לי הלואי על ידי יסורין ודוחק יועיל הסיוע והוא מה שכתבנו למעלה או יותר בפשיטות כי אין זכות לכך כי הלא אי אפשר מבלתי מרק קצת מאשמותיו. ונחזור אל רמז הכתובים אמר ועתה הנה הבאתי וגו' מוסיף ואמר ועתה וגומר: לומר אוי לי כי על כל עזר משדי לא הבאתי רק זוודין קלילין כי מכל מצות שעשיתי אין לי בהם רק התחלה בכל מצות שהייתי בא ליטהר כי כל השאר הוא יתברך היה המושה וזה הנה הבאתי מראשית כל פרי בלבד כי אין לי רק זכות ההתחלת אז והנחתו לפני ה' אלהיך שהכל תניח לפניו יתב' כל אורות שהפלגת עם שראשיתם בלבד עשית השתחוית לפני ה' אלהיך גם ואת הכל יחשוב עליך כאלו אתה עשית ואז משיב הוא יתברך ואומר ושמחת בכל הטוב כי גם שהראשית בלבד עשית תשמח בכל הטוב לגמרי כאלו הכל שלך וזו היא מתנה אשר נתן לך ה' אלהיך ולא בלבד תועיל זכותך לעצמך כי אם גם ולביתך ולנילוים אליך זהו והלוי והמתגורר אפילו עראי אתך וזהו והגר אשר למד ממעשיך. או יאמר והלוי על הגוף הנלוה אתך בעשותך כל מצוה ואפילו הגר אשר בקרבך הוא היצר הרע הוא ישמח גם כן ע"י צדקת הצדיק והוא מז"ל בספר הזוהר ממשל השפחה שאלמלא היצר הרע לא היה הצדיק מקבל שכר וע"כ גם ה' יחזיק לו טובה כמפורש אצלנו בשערים פרשת כי תצא למלחמה:

יב[edit]

כי תכלה לעשר את כל מעשר וגו'. הנה אז"ל בערתי הקדש מן הבית זה מעשר שני ונטע רבעי וגם נתתיו ללוי תרומות ובכורים ומעשר ראשון לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני ככל מצותך אשר צויתני כסדרן תחלה בכורים ואחר כך מעשר ראשון ואחר כך מעשר שני לא עברתי ממצותך לא הפרשתי מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור לא מן חדש על הישן או מן הישן על החדש לא שכחתי מלברך על הפרשת המעשרות לא אכלתי באוני ממנו לא אכלתי באנינות ולא בערתי ממנו בטמא בהיותי טמא ומעשר שני טהור או אני טהור והוא טמא כי אם שהייתי פודה ומעלה הדמים ולא נתתי ממני למת לא עשיתי ממנו ארון או תכריכין למת שמעתי בקול ה' אלהי הבאתי לבית הבחירה עשיתי ככל אשר צויתני שמחתי ושמחתי בו עד כאן. וראוי לשית לב מה הנה הפרטים האלה הנאמרים בוידוי מעשר הזה מהשאר כי מה פרטים יש במשפטי התרומות והמעשרות שלא נזכרו פה:

ויתכן כי הלא ברוב רחמיו יתברך בעת רצון בחג הפסח של שנה רביעות ככלות כל איש ישראל לבער מביתו כל שארית תרומות ומעשרות צוה לנו לאמר לפניו וידוי מעשר הלזה ולברך ולבקש בעת רצון ההיא על כל ישראל שישקיף ממעין קדשו מן השמים ויברך את עמו ישראל כי על ידי צדקה ומה גם מעשרות שפע יורק מן השמים עד בלי די וכאשר הנביא דבר הביאו את המעשר וגומר אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די והנה לשלוח עלינו הוא יתברך שפע ברכה ממקורם הרמים והנשאים מן המלוא העליון צריך י' דברים (א) הצדקה כענין מעשרות ודומיהם כמז"ל על פ' ונתן לך רחמים ורחמך כי כאשר חפצו יתברך להריק מטוב רחמיו עלינו נותן בלבנו רחמים שנרחם את חבירנו כדי שבזכות זה הוא יתברך ירחמנו. (שנית) שיתן למקבלי הצדקה והמתנות דרך כבוד ואם רבים היה לכל אחד יתן לפי כבודו. (שלישית) שלא יעשה את עצמו עיקר והמקבלים יקחו באחרונה רק כמעשה אליהו שאמר לצרפות עשי לי משם עוגה קטנה וגו' ולך ולבנך תעשי באחרונה. (ד) שלא יעשה מתנותיו באופן יבלבל צנורות השפע המריקים הברכה הבאה על ידי המתנות ההם. (ה) שיברך על מעשרותיו למען ע"י הברכה ההיא תשרה ברכה בצדקה ההיא כענין שלחן אשר יאכל עליו כל איש ישראל שעל ידי הברכות האמורות בשלחן ההוא ברכה משתלח' במזונו. (ו) צריך הכנת הזמן כדי שתעשה המצוה בעת רצון. (ז) הכנת האיש המקבל על ידי עשותו המצוה. (ח) הכנת המקום שתשרה בו ברכה. (ט) עשות הכנת המקור לפתוח אוצרו הטוב להריק ברכה. (י) להביא שפע הברכה העליונה מכל כללות הבחינות עליונות:

והנה אחר אומרו דרך כלל בערתי הקדש וגו' אמר על הא' וגם נתתיו ללוי לגר וגו' שהיא צדקה כוללת כהנים לוים וישראלים שהם עניים גר יתום ואלמנה במעשר עני ב' לפי כבוד המקבלים ככל מצותוי וגו' שהוא לכהנים הבכורים התרומה תחלה ואחר כך ללוי שלמטה הימנו ואחריו לגר וכו' שלמטה מהכהנים הלוים כי כן סדר מקורות אורותיהם למעלה. ועל הג' אמר אשר צויתני שהוא באחרונה הפרשתי לעצמו מה שאני אוכל שהוא מעשר שני. ועל הד' אמר לא עברתי ממצותיך לא הפרשתי מן החיוב על הפטור וכו' או מן חדש על הישן או הפכו שלא לבלבל צנורות הרק' השפע כי של כל שנה ושנה יש לה בחינות ברכה וצנור בפני עצמו ולא יתערבו. ועל החמישי אמר ולא שכחתי שהוא לא שכחתי מלברך. ועל הו' היא הכנת הזמן אמר לא אכלתי בזמן אנינות שהוא יום מר ואינו עת רצון להשפיע ברכה על ידי מצות אכול מעשר שני. ועל השביעית שהיא הכנת המקבל אמר ולא בערתי ממנו בטמא שלא אכלתי בהיותי טמא בלתי מוכן לקבל שפע קדושת ברכה וגם לא בהיות בלתי מוכן הדבר הנאכל לבא על ידו שפע שהוא בהיות המעשר טמא. על הח' שהוא הכנת המקו' אמר שמעתי בקול ה' שהבאתיו לבית הבחירה. ועל הט' אמר עשיתי ככל אשר צויתני שמחתי ושימחתי בו והוא כי על ידי מה שאדם שמח במתנתו לצדקה בשמחה כמו שהוא מוציא טוב פנימיות נדבת לבו מתגלה בחוץ כאדם השמח שפניו מצהיבות שהוא הוראת טוב לבו בפנים כן מקור שפע הברכה נפתח ומגלה הפנימיות לחוץ והוא ענין שמ"ח אורות שא"זל על פסוק ישמח ה' במעשיו כי גלוי אורו' השפע יתואר לשמחה כאדם השמח שפניו מצהיבות שהוא גילוי רצון הפנימי וכן הוא על ידי מה שאוכל מעשר שני לשמו יתברך שיחשב לו בנותנו לצדקה כי לה' הוא נותן והוא יתב' מאכילו מן שולחנו יתברך. ועל הי' שהיא הביא שפע מכללות כל בחינות העליונות הוא אומר ושמחתי בו כי בשמחו לבית הלוי הגר והיתום והאלמנה לפי רוב השמחה יפתח ה' את אוצרו ויגלה פנימיות השפע מן בחינות רבות לפי רוב השמחים בצדקה ההוא כי כל אחד יש לו למעלה בחינה בפני עצמה ואחרי הזכירו כל עשר בחינות והכנות לבא הברכה בהשפע על ידן אמר השקיפה וגו' שהוא לשלוח ברכה מרובה אפילו מבחינת מדת הדין וז"א לשון השקיפה שהיא בחינת רוגז לומר כי גם ממדת השקפה יבא הטוב:

טו[edit]

השקיפה ממעון קדשך וגו'. הנה אם פירושו הוא ממעון קדשך זה שהוא ב"ה שהיה בו המדבר איך יאמר מן השמים ואם הכונה הוא אדרבא למעט זה שאומר השקיפה ממעון קדשך ולא מזה שלמטה אלא מן השמים שהוא של ב"ה של מעלה הראוי יאמר שבשמים. ועוד אומר יברך את עמך את ישראל כי זהו עמך וזהו ישראל. ועוד מה באו לרבות השלש אתין את עמך את ישראל ואת האדמה. ועוד אומר אשר נתת לנו. ועוד אומר כאשר נשבעת וגומר שהכל מיותר. אמנם ילמד לאדם דעת כי כאשר יבקש ברכה מאת ה' וצדקה בעת רצון ההיא יצרך עצמו עם הצבור לומר השקיפה וגו' וברך את עמך וגו'. או יהיה הענין שאומרים ישראל נותני המתנות הנזכר תרומות ומעשרות לכהן ללוי לגר ליתום ולאלמנה הנה ראה ה' אלהינו כי לא מהיות עיני רעה על המתנות אני מדבר דברי אלה אשר אומר אליך כי הלא עשיתי ככל אשר צויתני שמחתי ושימחתי את כל אלה כהן ולוי ועני וגר ויתום ואלמנה וגם מהמעשר שני האכלתים בשמחה אך עם כל זה בכל צרת המקבלים לי צר כי מה גרעו ממני שתאכילם על ידי ולא מידך המלאה והרחבה כמוני היום ויתקיים בישראל אפס כי לא יהיה בך אביון ועל כן השקיפה ממעון קדשך וגו' וברך את עמך והוא כי הנה בבית המקדש של מטה שורה קדושת ב"ה של מעלה ככתוב אצלנו על פסוק כעיר שחוברה לה יחדיו וכן ארז"ל על פסוק בנה בניתי בית זבול לך כי בבנות ב"ה של מטה הוא כבנות גם בית של רקיע הנקרא זבול הוא ב"ה של מעלה כי על כן היו עומדים צפופים ומשתחוים רוחים כי שם שורה קדושת הבית העליון ע"כ אמר השקיפה ממעון קדשך לשאוב שפע מהבחינות העליונו' להריק שפע רב ולא מבחינת מעון ב"ה של מעלה השרויה למטה עם בית התחתון כ"א מן השמים שהוא מהבחינה הנשארת בבית המקדש של מעלה משם תשקיף כלפי מעלה לשאוב שפע מבחינותיך העליונים מעלה מעלה וברך בעצמך ולא על ידי מלאך את כל חלקי ישראל את עמך שהו' עם קדושך בייחוד הם שבט לוי ולהיו' בהם שתי חלוקות כהנים ולויים על כן אמר את עמך שהאת מרבה הא' ועל השנית אמר עמך שלא יצטרכו לי וכן את ישראל שמרבה האת גם את הגר ויתום ואלמנה שלא יצטרכו לזולתם ויאכלו מידך ואת האדמה שמרבה האת גם את החלק שניתן בארץ לכהנים וללוים ולדלים שתשלח ברכה במקומותם שלא יצטרכו לזולת ושמא תאמר כי הדלים אין להם קרקעות הלא הארץ נתת לנו בין לדלים בין לעשירים כאשר נשבעת לאבותינו שהוא לתת לכל זרעם שלא היה איש שלא נטל חלק בארץ כן ברכם שגם עתה לא יחסר לכל אחד שאם איזה מהם מכר מאחוזתו שתחזור לו היא או כיוצא בה ואם תאמר שגם אם יהיה לו חלק לא יזכה הדל על איזה עון שתברך חלקו ע"ז אמר אל תביט אליו כ"א אל הארץ שהיא בטבעה זבת חלב ודבש ואל תמנע טובה לאשמת בעליה באופן שאיש לא יעדר מרב טוב שפע ברכה ולפי מה שנראה מרז"ל כי השקפה אינה אלא לרעה כד"א וישקיפו על פני סדום ואיך תהיה זו לטובה והנה אמרו רז"ל כאשר כתבנו למעלה שהוא לומר שאפילו במדת רוגז נתברך ועדיין יקשה כי לא היה לו לשאול השקיפה כשואל רוגז רק שברוגז ירחם ויבטל הרוגז וגם היל"ל מדת הדין ולא פעולת הדין שהיא השקפה. ואפשר הוא בהזכיר מז"ל על פסוק אל זועם בכל יום שהוא כי אל שהוא מדת חסד זועם את מדת הדין בל תפעול כמדתה ובזה נשים לב אל אומר בסמוך שמעתי בקול ה' אלהי עשיתי וגו' כי מי לא ידע שה' אלהיו הוא. אך הוא שאומר שמעתי בקול ה' שהוא מדת רחמים אלהי שהוא מדת הדין שהיא מתוחה על הבלתי מטיב והנה עשיתי ככל אשר צויתני אתה ה' מדת רחמים ולא על בחינת הדין ורוגז המתואר בתואר אלהים ולכן גם אתה שם הרחמים השקיפה ממעין קדשך שתראה השקפה שהיא הוראת זעימה להיות זועם את מדת הדין ובזה יברך וגו' גם את אשר פגעה בהם רוגז הדלות כמדובר למעלה:

טז[edit]

היום הזה וגו'. ראוי לשום לב. (א) מה היה ביום ההוא בייחוד שאומר ה' אלהיך מצוך וגו' ומה גם שלא היה היום ההוא אלא ביום ההוא ביום מ"ת בחורב ואם הוא על מה שחזרו ונשנו פה הנה משה הוא שחזר לאומרם ואיך אומר ה' אלהיך מצוך וגו'. (ב) אומר ושמרת ועשית אותם בכל לבבך וגו' הלא דבר זה נאמר כמה פעמים בפרשיות הקודמת. (ג) אומר את ה' האמרת היום מה היו ישראל היום ההוא שבו האמירו את ה' ביום ההוא. (ד) אומר להיות לך לאלהים יותר היה צודק יאמר להיות לו לעם שהיה מעין אומר וללכת בדרכיו ולשמור וגו' (ה) כי היה לו להפך הסדר ולומר ללכת בדרכיו ולשמור וגו' להיות לך לאלהים כי על ידי לכת בדרכיו ושמור מצותיו הוא יתב' לנו לאלהים. (ו) אומרו ולשמוע בקולו כי הלא שמוע בקולו התחלה אל כל האמור ואיך נאמר באחרונה. (ז) אומרו ה' האמירך מה זו חטיבה עשה להם ביום הזה כי לא פורש בכתוב. (ח) אומרו להיות לו לעם סגולה כאשר דבר כי הלא זה מיום מתן תורה היה שאמר להם והייתם לי סגולה וגו' ומה בא לחדש להם עתה. (ט) אומרו ולשמור וגו' כי הוא מספר המעלות טובות שהוא יתברך האמירם כאומרו להיות לו לעם סגולה וגומר ולתתך עליון וגומר ואיך יפסיק בנתים באומר ולשמור וגומר שהוא המצות שעל ידם זוכים למעלות ההם ומה גם שהרי נאמר בפסוק הקודם ולשמור מצותיו וחוקיו ומשפטיו ולמה חזר לומר ולשמור וגומר ולא עוד אלא שיראה כסותר הקודם כי שם נראה שהוא הכנה אל היותם לו יתברך לעם סגולה ופה אומר שהוא אחרי כן וגם קשה שיורה שיהיו לו יתב' סגולה בלי שמירת המצות אחרי אומרו לעם סגולה אומר ולשמור וגומר. (י) אומר ולתתך עליון כי הלא זה יורה שהוא ענין אומר להיות לו לעם סגולה כאשר דבר כי הלא אשר דבר הוא והייתם לי סגולה מכל העמים והיינו היותו עליון על כל הגוים. (יא) ראוי לדעת מה המה אלו תהלה ושם ותפארת. (יב) אומר ולהיותך עם קדוש גו' כי הלא נהפוך הוא כי תחלה קדושים יהיו ואחרי כן זכו להיות עליון על כל הגוים לתהלה וגו' כי קדושתם היא המגדילתם על כל העמים:

אמנם הנה לפנינו שני דברים ובהם נבא אל הענין. א' כי הנה מה שהואיל משה באר את כל התורה פעם שני בערבות מואב כבר היום הזה כלה אותם. כי כל מה שידבר את כל התורה מכאן והלאה אינו כי אם שיכתבו את התורה על האבנים בעברם את הירדן. ושיקבלוה באלה ובשבועה. ולשים לפניהם מה שתבא עליהם עם שמוע ישמעו בקול ה'. וההפך אם לא ישמעו. ולהעבירם בברית ה'. ולבשרם שלא יאבדו בצרות. כי אם והיה כי יבאו עליהם הברכה והקללה שישובו עד ה' ושוב ישוב שבותם כי לא נפלאת ורחוקה היא התשובה ושכתב משה את כל התורה האמורה. וצוה לאומרם לעיני הכל ושיהי' כל הטובה והצרה עשויה שירה לבני ישראל למען יזכרו את מצות ה' וישמרו לנפשותם מעשות הרע ואחר כך מה שבירך ישראל לכל שבט כברכתו. עוד שנית כי היום הזה הוא יום תשלום הארבעים שנה שקבלו את התורה ועל היום הזה הוא אומר בפרשה זו ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות כו' עד היום הזה וארז"ל מכאן שאין אדם יורד לסוף דעתו של רבו עד ארבעים שנה שהוא על כי ביום הזה האמור בפרשה שלמו הארבעים שנה נמצאו כי עיקר קבלת התורה ומצותיה הוא ביום הזה כי שלמו בה לשמוע אותה והשכילו סוף כונתה. ונבא אל הענין אמר מרע"ה הנה אפשר יעלה על רוחכם לומר כי עתה בפעם הזאת השנית ששמענו התורה וירדנו לסוף דעתה שהיא הקבלה בעצם את התורה. לא שמענוה רק מפיך ולא מפי ה' כאשר במעמד הר סיני כי שמענו הב' דברות מפי הגבורה והשמנה מפיו יתברך מעורב קולו עם קולך. כי משה ידבר והאלהים יעננו בקול. וכמ"ש ז"ל שהיה קולו יתברך מיטטרין למשה. אך עתה היה מפיך בלבד שדברת לנו התוכחות והתורה ולא מפי ה'. לז"א אל יעלה על רוחכ' כדבר הזה כי הנה דעו איפה כי האמת והצדק הוא כי ה' אלהיך הוא המצוך היום הזה ולא אני. כי כל מאמרי מפיו יתברך המה והוא אשר שב וצוה אתכם וזהו היום הזה ה' אלהיך מצוך כו' לומר היום הזה שהיא חיתום התורה כאלו היום צויתי את הכל והיא יום השכלתכם אותה ה' אלהיך המצוה ולא אני כי את כל דברי אין בהן אפילו אות א' מבלעדי ה' כי כאשר היה שם יתברך בפי דברתי כאלו פיו המדבר אליכם ועל כן אתם הדור הטוב הזה אינכם צריכים מצד עצמיכם עשות מזכרת כל התורה באבנים ולא קבלה באלה ובשבועה כי מאליכם ידעתי כי כולכם אנשי הדור הזה כי מעצמך ושמרת ועשית אותם ושמרת מצות לא תעשה ועשית מצות עשה והמצות עשה בכל לבבך והמצות לא תעשה בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך לא תעבור אותם:

עוד יתכן בפסוק הזה והוא אשר כתבנו בפרשיות הקודמו' כי אחר מות משה עבד ה' לא חדש הוא יתברך על פי נביא אפילו אות אחת בתורה לא מצוה ולא הלכה ולא פירוש כי על כן ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה לא יכול יהושע לשאול את פי ה' ונמצא בצער מות שרצו ישראל לרגום אותו באבנים והוצרך עתניאל בן קנז להחזירם בפלפולו. ואחשוב כי חש היא יתברך פן יקומו בהמשך הדורות עושים בעצמם נביאים ויאמרו כי תורה חדשה או מצוה מחודשת נתמרה להם מפי הגבורה אשר לא כדת משה על כן מאז הורה כי אין מהאמור על פי משה ארון הנביאים כי אפילו אחרי סילוקו לא רצה ה' להחזיר מה שנשתכח באבלו למען יבאו ק"ו לכל דת ודין זולתי הוראת שעה לנביא מסויים כנודע וע"כ צריך תהיה הקבלה נשקעת בלב כל איש בל ישכח דבר ואין תקנה להחזירו ולהזכירו אפילו על ידי נביא וזה יתכן היה מאמר מרע"ה לישראל כהתימו לומר כל מצות ה' לישראל הנה היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות כו' אך לא מהיום והלאה באופן שאם תשכחו אין תקנה לכן צריך כי ושמרת בלבבך ועשית במעשה אותם ושהיה בכל לבבך ובכל נפשך למען ע"י כן לא ישכח דבר:

יז[edit]

את ה' האמרת כו'. לבא אל הענין נזכירה מאמרו ית' במ"ת לישראל באמור להם אתם ראיתם כו' ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה כו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש: ויהיה הענין הנה עשיתי לכם טובות הגדולות שעל ידן ותביא אתכם אלי שהיא להיות לכם לאלהים וקבלתם אלהותי אך עדיין לא באחדות שלמה וזהו ואביא אתכם לשון רבים ומה גם למאמר המשורר באומרו ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ועתה על ידי קבלת התורה אם שמוע תשמעו בקולי שלא תקוצו לשמוע פעם אחר פעם כ"א שמוע תשמעו בקולי וגם ושמרתם את בריתי אוסיף לכם כי והייתם לי סגולה מכל העמים שהוא שלא יהיה לכם גליות כי כאשר סגולת המלך ערובה בכל ושמירה בל תגע בה יד כן גם אתם תהיה לי סגולה מכל העמים שלא ימשלו בכם גליות כי לי כל הארץ ומי יגע בכם מבלעדי עוד אעשה לכם ע"י עשותכם מצותי כי תהיו לי ממלכת כהנים שזולת מה שלא ימשלו בכם גם אתם תעלו שתהיו ממלכת כהנים מולכים על כל הארץ למעלה מכל העמים וזה יהיה לכם ע"י היותכם משרתים אותו וז"א כהנים כד"א וכהנו לי והוא כי הנה שלשה הדרגות חשב הית יתב' על ישראל אם היו זוכים. א' לסלקם מגליות. ב' אם ימשכו בכשרות הולכים ומוסיפין להעלותם על כל העמים ומה גם על יד עסק התורה מושלים גם למעלה כענין שמש בגבעון דום ודומה לזה בכל שאר דורות וכמאמר ס' הזוהר על בכל מלכי הגיים כו' מאין כמוך. ג' אם יזכו יותר להיות עם קדוש משוללי מות שהוא כי גם חומרם יזדכך עד עם קדוש יהיה והוא כאשר יהיה לעתיד אחר התחיה והנה אם היינו עושים רצונו של מקום תמיד לא היו גליות כי אם היינו נצולים מהם שהוא הדבר הראשון וגם היינו מושלים על כל האומות כענין מלכות דוד ושלמה שהיו כמ"ש רז"ל מעין ימות המשיח בלי הפסק גליות בנתים וכענין מז"ל שרצה הקב"ה לעשות מחזקיה משיח ומסנחריב גוג ומגוג ואחרי כן הדבר הג' להיות גם גויותינו קדושים שהוא ע"י התחיה ונהיה קדושים גם גויותינו כמאמר תדב"א שהקב"ה באלף השביעי עושה לישראל כנפים והם שטין כו' שהוא כי גם חומרם יהיה זך כמלאכי השרת ששש כנפים לאחד שאז הם עם קדוש ועל שלש אלה תמר היא יתב' על הא' והייתם לי סגולה מכל העמים ועל השני אמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים שהיא מלוכה על כל העמים וזהו ע"י שרת את ה' בעצם מעין ימות המשיח ובהמשך שהות ממלכת על יד היותם משרתים את ה' ועל הג' אמר וגוי קדוש והענין הזה יתכן הוא מאמר מרע"ה בכתובים שאנו בהם שאמר את ה' האמרת היום לומר אל ימעט בעיניך ישראל מה שעשית במשנה תורה הזאת שהיום הזה סיימתי התורה כי הקשבת למצות כל התורה ולתוכחת מגולה אשר הוכחתי אתכם כי הלא את ה' האמרת היום והוא כי הות ית' אמר שע"י כל הטובות שעשה לכם הביא אתכם אליו שהות להיות לכם לאלהים כאומר אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים כו' ואביא אתכם אלי כי הנה היום הוספת על הדבר כי שם היה בלי אחדות עצמיי כי ע"כ נאמר שם ואביא אתכם אלי אך עתה באחדות שלמה האמרת את ה' להיות לך לאלהים בלשון יחיד כי נתאחדתם לשמוע כל התורה עם התוכחת ועוד שנית כי הוא יתברך אמר אם שמוע תשמעו שלא תקוצו לשמוע תורתו פעם אחר פעם אך עתה הוספתם כי אין צ"ל שאינכם קצים לשמוע פעם אחר פעם כ"א גם עשיתם כמלאכי השרת שעושים מצוה אחת ומטים עצמם בתשוקה רבה לשמוע צווי אחר על אשר הם עושים כאומר עושי דברו לשמוע בקול דברו שעודם עושים דברו מטים אוזן לשמוע בקול דברו שישוב לדבר ולצוות כן גם אתם הנכם היום במדרגה זו מוכנים לעשות מצות חסד במה שבין אדם לחבירו שהוא ללכת בדרכיו מה הוא רחום כו' מה הוא חנון כו' מה הוא גומל חסדים וכן במה שבין אדם למקום והוא ולשמור חקיו כו' ולשמוע בקולו שהוא כי אתה בגדר ללכת בדרכיו ולשמור מצותיו שעודך עושה אותם מוכן לשמוע בקולו שיצוה לך יותר שהיא מדת מלה"ש והוא יותר ממאמרו ית' באומרו אם שמוע תשמעו בקולי והנה ראה גדולת יתברך כי היום האמירך על המעלות הגדולות אשר נדר לך לקיימם בך עודפות על הכנתך והוא כי אשר אמר אח"כ והייתם לי סגולה מכל העמים אתה מוכן כפי הכשרון הנמצא בך להיות לו לעם סגולה שהוא כמו שכתבנו להיות לך גליות לחירות וגם השנית והוא מעין ימות המשיח בלי גליות בנתים והיא השנית האמורה בם באומר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים שהוא ממלכת על כל הגוים ע"י היותכם כהנים משרתים לה' וזהו ולשמור מצותיו ולתתך עליון כלומר שע"י היותכם כהנים משרתי ה' שהוא ולשמור כל מצותיו עי"כ ולתתך עליון שהוא ממלכת האמורה שם ובזה איני אומר כאשר דבר כמו באמרי להיות לעם סגולה כי זה לא בלבד יהיה כאשר דבר כי אם יותר מהממלכת האמורה שם כי הנה יהיה לתהלה ולשם ולתפארת שהוא לתהלה בכל גויי הארץ שיהיה שמע גדולתך בכל יושבי הארץ שיהללוך כענין שלמה שבכל הארץ היו שומעים חכמתו וגדולתו באופן תהיה מהולל בכל הארץ וז"א לתהלה וגם מלה"ש שבשמים יגדילוך כי יקראוך בשמו של הקב"ה כמז"ל עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה של כל הנקרא בשמי כו' וזה אומר ולשם וזהו כי אז יהיו כלם צדיקים כאומר ולשמור כל מצותיו ולתתך עליון כו' וגם לפניו ית' יהיה לתפארת כד"א ישראל אשר בך אתפאר מעשה ידי להתפאר והענין יהיה כי הנה מה"ש מאז נברא אדם היו אומרים לפניו מה אנוש כי תזכרנו ובבא דור המבול חזרו לומר הלא זה דברנו וכן בכל דור ודור אשר חטאו יש למלאכים פ"פ אך בזמן ההוא יהיה הוא יתב' מתפאר ביצוריו בעמו ישראל ועל הג' והיא התחיה כי אז גם חומרנו קדוש יהיה ועליו אמר הוא יתב' במ"ת וגוי קדוש אמר עתה ולהיותך עם קדוש לה' כאשר דבר במ"ת כאו' וגוי קדוש:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.