אליה רבה/אורח חיים/תרפה

אליה רבה ‏ אורח חיים תרפה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] ויש אומרים שמשלימין וכו'. וכן נוהגין, ועיין סוף סימן רמ"ט מדינים אלו. מצאתי כתוב בשם קובץ ישן מעשה היה בניישטאט שביטלו את התפילה בעשרה בטבת שחרית מחמת המחלוקת לערב היה אמר אלהינו ואלהי ולומר סליחות של שחרית, עד כאן. דין חופה עיין סימן תקנ"ט ס"ק כ"ה:

ב

[ב] [לבוש] אומרים זכור וכו'. כן כתוב במנהגים, והגהות מיימוני כתב עלה והוא הדין בכל תענית ציבור, עד כאן. ופה פראג אין נוהגין רק בין ראש השנה ליום כיפור אומרים זכור ברית לחוד אחר והארץ אזכור ועיין סימן תר"ב ס"ק:

ג

[ג] [לבוש] שאינה צריכה וכו'. עיין סימן תקנ"ד ס"ק מזה:

ד

[ד] [לבוש] שבת ראש חודש שלו וכו'. מצאתי כתב לעולם כשחל ראש חודש שבט ביום רביעי אז הוא קר ושלג גדול באותו חורף והסימן הוא ויגש ראשי תיבות יום ו' ג' שבט כי אז הוא כך בדוק ומנוסה והיירא דבר ה' הניס וגו' (אייזק דרשן):

ה

[ה] [לבוש] אין נופלין וכו'. אבל אומרים למנצח מי שיש לו נשואין בו ביום אין מתענין בו, וכן בט"ו באב, ועיין סימן תקע"ג ס"ק ג' וסוף סימן תקע"ב. ודין תענית חלום עיין סימן רפ"ח ס"ק ט' וסימן תק"פ. כתב בהגה"ת מהרי"ל הלכות חנוכה במגנצ"א ובווירמיי"שא אומרים תחנון בט"ו בשבט ובט"ו דאב:

ו

[ו] [לבוש] בשנת מות המלך וכו'. עד קנאת ה' צבאות תעשה זאת. כתב אבודרהם הלכות פורים ואם תאמר למה מעברין חודש אדר משאר חודשים, ויש לומר מפני שצריך שיהא תשרי שביעי שנאמר בחודש השביעי וטבת גם כן צריך שיהא עשירי שנאמר בחודש העשירי הוא חודש טבת ושבט גם כן אין מעברין משום שנאמר לחדש שנים עשר והוא חודש אדר, אי נמי מפני שחודש אדר הוא סמוך לאביב ובו יהיה נודע אם צריך לעבר מפני האביב או לא:

ז

[ז] [לבוש] יתענה במעוברת באדר ראשון וכו'. אם לא שמתו בשנת עיבור באדר שני אז יתענה בשני בעיבור ויש מחמירין להתענות לעולם בשניהם (לבוש סימן תקס"ח), אבל רמ"א לא כתב תיבת לעולם ומשמע דלכולי עלמא אם מת בראשון או בשני מתענין כך בשנה מעוברת וכן משמע בב"ח ליו"ד סוף סימן ת"ב, רק אם מת בשנה פשוטה יש אומרים דמתענין בשניהם כשנהיה מעוברת, ויש אומרים באדר ראשון פליגי. ומגן אברהם בסימן תקס"ח הקשה מתענית דף י"ח ע"א לחדש מעובר, ופירש רש"י דהשנה מעוברת וכו' משמע להדיא דנוהג באדר שני. גם אמרינן התם ע"ב יום טריינו"ס ויום ניקנור כולם נוהגין באדר שני, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דנראה לי דהיה מעוברת באדר שני דהא בתרומת הדשן סימן רצ"ד מייתי ראיה מתענית ז' אדר ומתענין בראשון, והקשה דילמא מת משה רבינו באדר ראשון והוצרך להביא ראיה זאת בשנה פשוטה אם כן הוא הדין הכא נראה לי דהיה בשני. כללא דמילתא אם מת באדר בפשוטה מתענה בעיבור בראשון כמו שכתב הלבוש וכן כתב רמ"א ביו"ד שם דכן נוהגין, וש"ך כתב שם דנוהגין להתענות בשניהם. ונראה לי במקום שאין מנהג ידוע יחמיר לעצמו ולא לאחרים גם אין לאבלים ליתן קדיש רק בראשון. ובתרומת הדשן כתב בשם ספר חסידים אחד מת אביו באדר ראשון והיה מתענה בשנה פשוטה בשבט ובאדר, עד כאן. וכתב מגן אברהם דאין אבלים צריכין ליתן לו קדיש אלא פעם אחת עיין סימן קל"ג ס"ק ב'. כתב מגן אברהם שם מי שמת אביו ביום ראשון דראש חודש כסליו לשנה הבאה חשון חסר וראש חודש כסליו אינו אלא יום אחד יקבע בכ"ט לחשון וכן כתב ט"ז, אבל כששנה ראשונה היא גם כן מלאה, אם כן צריך לקבוע היום בראש חודש ולכן אף בשנים הבאים אחריהם אף שהם חסרים יקבע בראש חודש דהוה ליה כמו נדר דאזלינן אחר לשון בני אדם ועיין סימן נ"ה ס"ק ט'. כתב הט"ז שם אם מת לו מת בחנוכה אין היאר צייט באותו יום בחנוכה אלא בתר יום דראש חודש אזלינן כמה בחודש היה יום המיתה וכן תהיה היאר צייט, עד כאן. ומה שכתב מגן אברהם שם ואם מת ביום ראשון דראש חודש אדר יתענה וכו' הוא תמוה עיין שם:

ח

[ח] [לבוש] מי שנולד וכו' אדר הראשון וכו'. עיין סימן נ"ה ס"ק ט' הבאתיו בשם מהר"מ מינ"ץ ותמהתי על מגן אברהם ועולת שבת. גרסינן בתענית דף כ"ט כשם כשנכנס אדר מרבין בשמחה, כך כשנכנס אב ממעטים בשמחה, הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי כותים לישתמיט מיניה באב ולימצי נפשיה באדר, פירש רש"י בערכאות שלהן. ונראה לי דניסן הוא כאדר שהרי פירש רש"י משנכנס אדר ימי ניסים היה לישראל פורים ופסח, וזה נראה לי כוונת רש"י דמה דאמר משנכנס אדר כוונתו נמי אניסן דקשה לרש"י נימא נמי ניסן משנכנס, לכן פירש דבאמת כן כוונתו:

ט

[ט] [לבוש] בכל יום וכו'. וכיון שקבועים התענית משנת עיבור לשנת עיבור, לא הוי בכלל אין גוזרין בתחילה ביום חמישי דבריש סימן תקע"ב ועיין לקמן (מלבושי יום טוב), וזה דלא כמגן אברהם שם:

י

[י] [לבוש] פרשת שמות וכו'. ויש אומרים גם פרשת ויקהל ופקודי (מגן אברהם):

יא

[יא] [לבוש] מתענה ח' וכו'. ונראה לי דמתחילין מפרשת שמות דשם נאמרה הנה צעקת בני ישראל וגו' ועתה לכה ואשלחך וגו' לשלחו לגאול את ישראל, ועד פרשת כי תשא דמשמיעין בה על השקלים, לתת צדקה והוא במקום תענית. גם נראה לי דאין לסמוך על הטעם שכתב הלבוש שאם יארע ביום חמישי ראש חודש או ט"ו בשבט או פורים קטן ללוותן ולפורעו דדילמא אין זה הטעם, ויום חמישי דוקא, ותדע דלמה לא קבעו יום שני לכתחילה ולא יבוא לכלל הפקעת שערים דריש סימן תקע"ב, וכן הוריתי למעשה (מלבושי יום טוב). ויש להסתפק בכוונתו אי הורה להתענות בראש חודש או פורים קטן דהוי כמו התחילו דאין מפסיקין בסימן תקע"ב או דחה התענית דראש חודש ופורים קטן לגמרי. גם נראה לי טעמא דוקא ביום חמישי דאנשי מעמד התענו, והתפלל ביום חמישי לבל תפיל אשה פרי בטנה. ולי נראה דאם חל ראש חודש וט"ו בשבט ביום חמישי יתענו במקומן ויקהל פקודי כיש מקומות דלעיל וכן ראיה מסוף סימן תקע"ב ואולי כן כוונת מלבושי יום טוב:

יב

[יב] [לבוש] שמטעם זה וכו'. פשוט דהשליח ציבור אומר עננו בציבור בשחרית ומנחה דהא אפילו ויחל קאמר דהיה ראויה לקרות בשחרית והכי נוהגין. וצריך עיון מדכתב בהגהות מיימוני בשחרית פרשת השבוע ושומר ישראל ובמנחה ויחל דרשו וענינו, עד כאן. משמע דאין אומרים בשחרית ענינו ועיין סימן תקס"ו סעיף ב'. ודעת הלבוש עיקר דתענית ציבור ממש הן כמו בה"ב וראיה שקבוע הסליחות של ב' ה' ב' תענית ציבור וכו' ואינך גם מחמירין יותר מבה"ב שכל בני בית מתענין ועיין סימן תקס"ח ס"ק י"ז:

יג

[יג] [לבוש] שהוא דאורייתא וכו' מהאי טעמא וכו'. מה טעם יש בזה שהתורה התחייב לקרות הפרשה, והני יש אומרים מתוס' ריש פרק היה קורא ולא כתבו שום טעם, גם רש"ל כתב בחכמת שלמה שהוא טעות סופר בתוס' ואין מן התורה אלא פרשת זכור (מלבושי יום טוב), וכן כתב מטה משה, עיין סימן ק"כ. וקריאת ספר תורה בכל השבתות קאמר בבבא קמא דף פ"ב וילכו שלושת ימים וגו' עמדו נביאים שביניהם ותקנוהו ופירש תורת חיים היינו אחר מיתת משה רבינו ראו הקלקול שהיה כבר שהלכו שלושה ימים בלא תורה ותיקנו הנביאים והיינו שלא תיקן משה רבינו עצמו, עד כאן. ותימא הא בירושלמי פרק הקורא עומד איתא משה רבינו תיקן לישראל וכו' וכן כתב הרי"ף שם והרמב"ם פרק י"ב מהלכות תפילה וסמ"ק סימן קמ"ט וכן משמע פרק ג' דחנוכה ועיין סימן רפ"ב סק"ח:

יד

[יד] [לבוש] ובמוסף וכו'. צריך טעם למה לא תיקנו למוסף פרשת זכור ופרשת פרה:

טו

[טו] [לבוש] בשבת הסמוך לראש חודש וכו'. שאם יאחר עד שבת הבאה לא יהיה ראש חודש שלו בין ההכרזה לראש חודש ניסן (ר' דוד אבודרהם), ולמד זמן זה כדי שלא לדחוק את ישראל (רוקח סימן ל"ג). ובזמן הזה אין נוהגין שקלים שבזמן הזה אין מקדישין ואם מקדיש בהמה תעקר כסות וכלים ירקבו כלי מתכות יוליכם לים המלח ואלו שנוהגין אינן כשקלים אלא כמתנות לאביונים (תניא). איתא בתוספתא נכנס לתרום את הלשכה מפשפשין בו בכניסה ויציאה ומדברין משעה שנכנס עד שיצא לקיים מה שנאמר והייתם נקיים וגו', אם שתק כשיעור ברכה אינו יוכל להשיב אם שתק יותר אמרינן גונב שקלים הוא נותן לתוך פיו:

טז

[טז] [לבוש] וטעמא וכו'. ועוד במה שאמרו גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהמן הרשע עתיד לשקול וכו' לפיכך הקדים שקליהם לשקליו זכר לאותו שקלים קורים פרשת שקלים:

יז

[יז] [לבוש] משום דמשקלין סליקו וכו'. כן כתב במרדכי פרק בני העיר ומנהגים. וקשה אם כן יותר להקדים ספר תורה דשקלים מספר תורה דראש חודש כדי להפטיר בשל ראש חודש דהא עדיף להתאחר התדיר מלדחות לגמרי. וראיתי בתשובת רמ"א סימן ל"ח אות ב' שפירש טעמא משום דאותה הפטרה מדברת גם כן משל ראש חודש עיין שם. אך קצת קשה למה לי טעמא דרבנן דמשקלים סליקו כו' תיפוק ליה כיון דמדברות מראש חודש ומשקלים אמרינן לה ויש ליישב. מיהו נראה לי בעיקר קושיא ראשונה דניחא לן קדומי בתדיר בספר תורה מדחייה לגמרי דנביאים, ובשבלי הלקט סימן נ"ג אף שמקדימין קריאת ראש חודש לשקלים או לחודש משום דתדיר הני מילי לקרות התורה אבל הפטרה לא לפי שארבע פרשיות אלו קבועות מפי רבותינו בהפטרת ראש חודש, עד כאן:

יח

[יח] [לבוש] אלא שבימי וכו'. מכל מקום מדאורייתא יוצא בשומע בפורים ויבוא עמלק (מגן אברהם), ועיין סימן ו' ס"ק ו', ועיין סימן קפ"ב ס"ק ט' דבכל ארבע פרשיות ראוי שלא לומר הקטן ההפטרה. דין חתונה ומילה בארבע פרשיות עיין במנהגים בסוף הספר ח' ט'. אב הרחמים נוהגין לומר בארבע פרשיות כדין שאר שבתות (הגהות מיימוני):

יט

[יט] זכור את אשר עשה וכו'. את לרבות מה שחטא לקב"ה ששרף את התורה. ואת בית המקדש והרגו את ישראל (רוקח).

כ

[כ] שתי הפסקות וכו'. לעולם אין מפסיקין בין שלישי לרביעי וסימן כמו לארבע כוסות של פסח בין כוסות הללו אם רצה לשתות ישתה, בין שלישי לרביעי (מטה משה):

כא

[כא] [לבוש] ולמאן דאמר ששתי וכו'. עיין ס"ק י"ב, גם בלחם חמודות דף נ"ט כתב לא ידעתי אנא מצאו לפרשת פרה, גם לא ידעתי כמו דקאמרי לאתויי מאי וכו', עד כאן. ולעניות דעתי יש ליזהר שהרי בתרומת הדשן סוף סימן ק"ח הביא דברי תוס', גם מצאתי בחידושי רשב"א כתב זה לשונו כגון פרשת פרה וזכור וכיוצא בהן, עד כאן. ופירושו נראה לי גם על פרשת שקלים וחודש, גם צריך עיון בתוס' מגילה דף י"ז ד"ה כל וכו' שכתבו וקשה שהרי קריאת התורה, אינה דאורייתא לבד פרשת זכור, על כן מאי מקשים דילמא קאי על פרשת זכור כדמשני תוס' בברכות שם. ואפשר דמשום פרשה אחת לא יאמר כל התורה בלשון קודש נאמרה, ולפי זה מוכח נמי שאין טעות סופר בתוס' דברכות דאם כן לא משני תוס' כלום ודו"ק. ובשל"ה דף ר"פ כתב שאף ארבע פרשיות הן דרבנן יש ליזהר בהן יותר מפרשיות של כל השנה. אם טעו וקראו הפרשיות והמגילה באדר ראשון צריך לחזור ולקרותן בשני (פוסקים):

כב

[כב] [לבוש] לפרשת משפטים בירמיה וכו'. עד מאין יושב ומסיים פסוק כה אמר וגו' גם זרע בסימן ל"ג:

כג

[כג] [לבוש] לפרשת פקודי מפטירין וכו'. ראיתי בדרשות מהר"ש סימן ע"ו להפטיר לאלה פקודי שבין פרשת שקלים ופרשת זכור ויעש חירם ושני פסוקים ותשלם משום דהוי גמר מלאכה ולא אמרינן כל ותשלום ולא ויעש חירם דאם כן לא אשכחן לה שיאמרו ויעש חירם אבל ותשלום אפילו דאין אומרים אותה בכאן נמצא שאומרים אותה בסוכות בסוף עד כאן לשונו (מלבושי יום טוב), וכן כתב במהרי"ל:

כד

[כד] [לבוש] ויש מקומות וכו'. וכן נוהגין פה פראג:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.