אליה רבה/אורח חיים/תרסה

אליה רבה ‏ אורח חיים תרסה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] ואפילו נפסל וכו'. זה לשון בית יוסף כתב ארחות חיים ירושלמי אתרוג שנפסל ביום ראשון מותר לאכלו, עד כאן, ותימא אמאי לא מיתסר משום דאיתקצאי לבין השמשות וכו', עד כאן. והב"ח כתב כדי שלא יהא ירושלמי נגד הש"ס דילן נראה דמודה שנפסל אחר שנעשה דאסור כל שבעה אלא דמיירי דנפסל ביום ראשון קודם שיצא דאז ליכא מוקצה והוי הזמנה בעלמא, עד כאן. וכתבתי באליהו זוטא שלא עיינו בירושלמי גופיה (ז"ל) על מתניתין דתינוקות אוכלין אתרוגיהן בשביעי זה לשונו, לא אמרו אלא קטן אבל לא כן גדול, א"ר אבינא בשם רב אתרוג שנפסל ביום טוב ראשון מותר לאכלו, א"ר יוסי תמן הוא אינו ראוי לצאת בו אחרים ראוין לצאת בו, ברם הכא לא הוא ולא אחרים יוצאין בו עד כאן לשונו, ונראה לי פירושו דפריך מאתרוג שנפסל דמותר אלמא דלא אמרינן אלא למצותה אתקצאי ולא לכולא יומא והא דגדול אסור בשביעי טעמא משום דלכולי יומא אתקצי כדאיתא בסוכה דף מ"ז, ומשני דבשבעה אף שהוא כבר יצא בו מכל מקום אחרים שלא יצאו עדיין ראויין לצאת בו והוי מוקצה. מה שאין כן נפסל אין ראוי כלל לצאת בו כנ"ל. כללא דמילתא דירושלמי מקשה עצמו קושיא בית יוסף, ומתרץ לה כדפירשתי, ופירוש הב"ח דנפסל קודם שיצא פשיטא דליתא דאם כן לא מקשה הירושלמי מידי. ומקרוב נדפס ספר ט"ז וכתב דירושלמי סבירא ליה כריש לקיש דאתרוג בשביעי מותר דלא הוקצה לכולי יומא אלא למצותה ותימא גדולה עליו דהא הירושלמי אוסר בהדיא בשביעי אלא גם הוא לא עיין במקורו. ולדינא הבאתי ראייות והוכחות גדולות באליהו זוטא דהלכה דכשר בנפסל וכן מצאתי שפסק שבלי הלקט. כך כתבתי שאין לסמוך עלי להקל נגד הטור ושולחן ערוך, אבל עתה ראיתי שגם בספר אמרכל בשם ספר העתים מתיר בנפסל אף דאוסר אתרוג בשביעי, כתב טעמא דדמי לשמן שבנר דאין אסור לר' שמעון אלא בשעה שהנר דולק אפילו לרבנן כיון דלא אתקצי מחמת קדושת היום, אלא לפי דעתו למצותו, עד כאן. ועל כל פנים יש לו להתיר בזה כשנפסל אף לדידן כמו שכתב הט"ז וכן משמע בהגהות אשירי, ואף דמשמע בטור וצידה לדרך דפסול מכל מקום בשמיני על כל פנים יש להקל ואפילו ביום טוב בראשון ראוי לסמוך ולהקל לעת הצורך ואם נפסל קודם שנעשה מצותו ביום טוב ראשון או אפילו לא נפסל ויש לו אחר סיים הב"ח דלמעשה צריך עיון אבל שיירי כנסת הגדולה פסק בסתם דמותר, ודעת הט"ז נראה דאסור ונראה להקל על כל פנים בנפסל, ועיין סימן תרל"ח:

ב

[ב] ויש אוסרין וכו'. וכן פסק הב"ח מיהו לעת הצורך יש להקל שהרי כתב רבינו ירוחם שרוב פוסקים התירו ושכן עיקר וכן כתב בספר אמרכל זה לשונו, ביצה שנולדה או פירות שנשרו או דגים שניצודו שייך הכנה דנעשה בה תיקון אבל אתרוג מה נעשה בה בשבת, ואפילו למאן דאמר שבת ויום טוב קדושה אחת כיון דלא נאסר בין השמשות אלא משום יום שעבר לא שייך לאסרו ותדע דלא אשתמיט שום תנא או אמורא שאסור אתרוג בתשיעי אף דאיכא מאן דאמר בביצה שני ימים טובים של גלויות קדושה אחת הן עד כאן דבריו בקצרה, וזה פשוט כוונת הרא"ש ועיין בית יוסף. והגהות מיימוני כתב נהגו להוציא זנב אתרוג בשביעי ותו לא שייך הכנה:

ג

[ג] [לבוש] כדפירשתי דהא לא איתקצי וכו'. תמיה לי דאם כן אתרוג ראשון יהא אסור למחר דהא יום ראשון דאורייתא כמו שכתב סעיף א' ואי לא נטל כל היום נוטלו בין השמשות ובבית יוסף לא כתב הכא טעם זה אלא משום דבין השמשות גופיה לא אוסר אלא משום ספק יום שעבר ולא הוי אתקצי:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.