אליה רבה/אורח חיים/תרלז

אליה רבה ‏ אורח חיים תרלז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] לא אמרינן שלא יצא וכו'. צריך עיון על מה שנדחק מהרי"ל ומביאו בשל"ה האיך אדם יוצא מסוכה לסוכה הא קיימא לן כחכמים שמותר לצאת (מגן אברהם). ואפשר דמכל מקום יש לאדם למנוע לחוש לדברי אוסר. ועוד נראה לי דסבירא ליה מה שאומר רבי אליעזר בסוכה דף כ"ז היוצא מסוכה לסוכה ביטל מצוה ראשונה, הכי פירושו דאין יכול לחזור אחר כך לאכול בסוכה ראשונה, דבמה שיצא ביטלו אבל במה שהולך מסוכה לסוכה אחרת אין איסור ואם כן הך דרבי אליעזר אתיא כרבי עקיבא והיינו דהשיב כך לאפוטרופוס של אגריפס ולא השיב לו בלישנא דברייתא אין יוצאין מסוכה לסוכה, או דהוה ליה למינקט כך בברייתא דפלוגתא, וענין דמהרי"ל מיירי נמי שהולך לאכול לסוכה אחרת רק לשעה וחוזר אחר כך לסוכתו והיינו דמשני דיאכל גם כן בסוכתו כזית. ובזה מיושב לי קושיא חדשה למאי שהבין במהרי"ל שם דאיסור דוקא במי שיש לו שתי סוכות מאי פריך הש"ס שם על הא דרבי אליעזר ששבת בסוכה של יוחנן בר אילעי מהא דאמר דאין יוצאין מסוכה לסוכה הא דוקא ביש לו שתי סוכות אוסר והכא שבת בסוכה של יוחנן אלא הך פלוגתא דאין יוצאין ענין אחר הוא מהא דביטל מצוה ראשונה ודו"ק:

ב

[ב] [לבוש] והא דגבי שבעת ימים וכו'. והט"ז תירץ דהיכא דאפשר מפרשינן כפשוטו מה שאין כן בסוכות דודאי אין מצווים לעשות כל שבעת ימים וכן בשבעה במצות הא אין חיוב אלא בלילה ראשונה לכך דרשינן לה:

ג

[ג] שלא מדעתו וכו'. והט"ז כתב שמותר ליכנס כמו בלולב עיין סימן תרמ"ט דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה ודוקא בשבעל סוכה אינו שם, אבל כשהוא שם מקפיד, עד כאן. ולעניות דעתי שאני לולב שאין צריך לו אלא לשעה מה שאין כן בסוכה מקפיד תמיד שיכסף ליכנס כשאחר שם דוגמא לזה בבבא מציעא דף כ"ב גבי כלך אצל יפות:

ד

[ד] שהיא של רבים וכו'. כתב מגן אברהם צריך עיון שנהגו קצת לעשות סוכה ברשות הרבים ואיסור גזולה הוא אף שישראל מוחלין כותים אינם מוחלין. ובספר יריאים כתב דאף למאן דאמר גזל כותים שרי מכל מקום לא מקרי לכם ואף דבדיעבד כשירה מכל מקום נראה לי דאין לברך עליה דאף על גב דלית בה משום מצוה הבאה בעבירה כמו שכתבו רי"ו ור"ן מכל מקום אין לברך עליה כמו שכתב ריש סימן תרמ"ט וכן משמע בתוס' ריש פרק ג' דסוכה ואם כן הוי ברכה לבטלה עד כאן לשונו בקצרה. ולעניות דעתי דלקמן קנה לה על ידי גזילה והוי לענין ברכה מצוה הבאה בעבירה, וכן מבואר בתוס' שם ד"ה משום וכו' וד"ה הא וכו' מה שאין כן הכא דלא קנה לה כלל וכן משמע בלשון רבינו ירוחם דף נ"ד שכתב ומצוה בעבירה ליכא דאין זה אלא כיושב בסוכה שאולה משמע דאף לענין ברכה אין איסור כמו בשאולה. ומה שהביא מספר יריאים נראה לעניות דעתי לאו ראיה דקאי להדיא בסימן קכ"ז על ארבע מינין התלושין אבל הכא בקרקע כיון דהוי כשאולה הוי כמו לכם ומצוה הבאה בעבירה ליכא כיון דשרי, ועוד דאף למאן דאמר דאסור כתב הוא גופיה לא מצוה הבאה בעבירה הוא ואף רשב"א בתשובות סימן תתנ"ב דכתב דרש"י לאו דוקא מישראל והוא הדין גזל מכותים היינו לענין גזל גופיה, אבל לענין מצוה הבאה בעבירה אפשר דמודה. והשתא ניחא לעניות דעתי דמכל מקום רש"י דוקא קאמר מישראל לפירוש שני דרש"י בדף ל' ע"ב שפירש אי נמי יאוש קני מצוה הבאה בעבירה הוא עיין שם ודו"ק. ועוד דנראה לי דגם בסימן תרמ"ט לא קאמר אלא דלא יברך לכתחילה אבל שיהא ברכה לבטלה אינו מן הסברא דעל כל פנים יוצא בו וכן משמע מלבוש שם, לכן נראה לי שאין למחות לנוהגין לעשות ברשות הרבים ובריש סימן תרמ"ט יתבאר עוד מזה:

ה

[ה] וכן לא יקוץ וכו'. ואפילו ברשות כותים כדלקמן סימן תרס"ד ותשובת רשב"א שם ובית יוסף והגהות אשירי, ובאליהו זוטא הקשיתי על מה שכתב במהרי"ל תקנה שיתנו לכותי פרוטה קודם שנוטלין ואז מותרת לו בשינוי רשות, עד כאן, הא כל זמן שהוא מחובר לא קנה הכותי עצמו דקרקע אינה נגזלת ומאי מהני נתינת דמים סוף סוף לא נתייאש אלא בידי ישראל ואין זה אלא כמו נתינת רשות לבדו, ועוד תיקשי לרב הונא בדף ל' לא מצא תקנה ללוקחין שיקוצצו עצמן. וכתבתי דאולי כוונתו שלא יקחן ישראל בלא דמים אחר שתלשן כותים דהוי גזל, ולפי זה לא דק במטה משה שהעתיק כדברי מהרי"ל טרם שקצצן, גם הקשיתי על מה שכתב מהרי"ל שם דיש יאוש לקרקע דסותר לש"ס דילן וכמו שכתבו בתוס' שם ד"ה קרקע וכו' ואגודה וחושן משפט סימן רל"ו ושם הארכתי:

ו

[ו] [לבוש] סתם שדותיהן וכו'. הנה הט"ז בסוף סימן תרס"ד כתב שאין זה אלא ממדת חסידות ולא מצד הדין שרב הונא היה בבבל שהוחזקו בכך ולא במקומות אחרים, עיין שם. ולא נהירא להיות נגד (מ"צ) [מצאתי כתוב] שהביא בית יוסף שם דגם במקומות אחרים הדין כן, וכן כתב בתשובת רשב"א סימן תתנ"ד וכן משמע בהגהות אשירי ואגודה שם וכן פסקו כל האחרונים בריש סימן תרמ"ט. ומה שהקשה מגוזל בתרא דרב אשי אמר מיד כותים אייתי לי, כבר תירץ הרשב"א (ומ"צ) [ומצאתי כתוב] דהפקר היה. ומה שהקשה הט"ז דאם כן למה לא אייתי מישראל לא קשה מידי דמחמיר על עצמו היה ועוד דלאו הפקר גמור הוא רק שאין מקפיד ודומה להפקר כמו שכתב בים של שלמה ולגבי ישראל לא רצה להקל. ועוד נראה לי דלפירוש שני דרש"י דטעמא הכא משום מצוה הבאה בעבירה, ולא קשה מידי דעובדא דרב אשי לא מצוה היה. עוד כתב הט"ז דבמקום שיש עצי יער של שר עיר והוא נותן רשות לקצוץ מי שירצה לכולי עלמא אין איסור דדינא דמלכותא דינא והוא הדין אם כותים אחד יש לו שדה ויערות מצד דין המלכות אין איסור וצריך עיון:

ז

[ז] [לבוש] מישראל גזולה וכו'. אבל לשון רמ"א סתם כותים גוזלי וכו', משמע שגוזלים מכותים נמי חיישינן כמו שכתב בתשובת רשב"א הנזכר לעיל וכן כתב לבוש גופיה סימן תרס"ד סעיף י', וריא"ז בשלטי גיבורים ור"י מתירים במקומות שלא היה רוב ישראל מעולם כמשמעות הלבוש כאן ויש להחמיר:

ח

[ח] דמי עצים וכו'. ואם אינו רוצה לתת דמי עצים לא יצא (טור), וכן פסקו שבלי הלקט ותניא ומהרי"ו, אך צריך עיון מה שכתב בשבלי הלקט זה לשונו, ההוא איתתא דאתית לקמיה דרב נחמן אמרה ריש גלותא וכולה רבנן יתבין בסוכה גזולה התם לא היו נותנין לה הדמים, עד כאן. וקשה אם כן אמאי אמר רב נחמן פעיתא היא דא וכו' בקרקע של שמעון וכו' פירוש שלא מדעתו דאי מדעתו של שמעון הוי בקרקע של ראובן ויצא שמעון:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.