אליה רבה/אורח חיים/תרח

אליה רבה ‏ אורח חיים תרח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] בין באיסור עשיית וכו'. המגיד וגדולי ראשונים ואחרונים תמהו על הרמב"ם שלא הזכיר תוספות איסור מלאכה כאן וכן בשבתות וימים טובים עיין שם שהאריכו, ותמיהני דסמך על מה שכתב בהלכות שביעית וכל שכן שבתות ויום כיפור וימים טובים. שוב מצאתי בתוס' ראש השנה דף ט' ד"ה ור' ישמעאל וכו' דאין דנין קל וחומר מהלכה, ולרמב"ם תוספות שביעית הלכה למשה מסיני:

ב

[ב] [לבוש] בתשעה לחודש יכול וכו'. הרי"ף פרק יום כיפור מייתא ברייתא זו וסיים יכול יהא חייב על התוספות תלמוד לומר בעצם היום על עיצומו של יום אתה חייב וכו', עד כאן. ותימא הא בגמרא פריך ותנא דעצם עצם האי בתשעה לחודש מאי עביד ליה ופירש רש"י מדאיצטריך למעוטי תוספות מעונש, ממילא שמעינן דמוסיפין, ומשני מיבעי ליה לכל האוכל בתשיעי כאילו מתענה וכו' אם כן היאך הביא הרי"ף לימוד דועניתם וגם תנא דעצם וראיתי בלחם משנה פרק א' מהלכות שביתות עשור, האריך מאוד ולא עלתה בידו דרך נכון עיין שם. לכן עיינתי לפרשו בהקדים שלוש קושיות דקשינן ליה אחד מאי פריך הש"ס דילמא אי לאו לימוד בתשעה לחודש על עיקר איסור תוספות לא הוי ילפינן מעצם למעט תוספות מעונש אלא לדרשא אחריתי, שני דילמא מכל מקום בעינן בתשעה לחודש משום שבת ויום טוב כדי להבין תשבתו שבתכם קאי על תוספות, שלישית למה כפל תנא דעצם עצם אף דחד לעינוי וחד למלאכה מכל מקום בהזכרת התנא בחד הוי סגי, לכן נראה לי דלא כפירוש רש"י רק אפרש מה דקאמר הש"ס שם קודם זה אזהרה לעינוי מנא ליה אמר רבינא האי תנא מעצם עצם גמר מופנה דאי לאו מופנה וכו' חמשה קראי וכו' וחד לאפנויי וכו', דקשה כפל ענין מופנה וכו' לאיי אפנויי וכו' גם לכאורה תמוה כיון דחד לאפנויי נלמוד מה מלאכה הוזהר כך בעינוי כמו שלמד שם כי האי גוונא, אם כן מאי צריך לומר לימוד דעצם עצם, ואם נאמר דאינו אלא לסימן לתנא והכי קאמר האי תנא דסבירא ליה עצם עצם גמר מופנה וכו' רצה לומר חד קרא מחמשה זה דחוק, גם קשה בזה כמה דקדוקין הנחתיו למבין. לכן נראה לי דהכי קאמר האי תנא עצם גמר רצה לומר יליף גזירה שוה עינוי דכתיב בה עצם ממלאכה דכתיב בה עצם שהוזהר בעינוי כמו במלאכה, וקאמר עלה מופנה דלא תיקשי הא בעינן עצם למעוטי תוספות מעונש, לכך אמר מופנה דלא סבירא ליה תנא דסיפא כתנא דרישא ומה דאמר חמישה קראי כתיבה הוא ענין בפני עצמו. ובהיות כן נאמר דהכי פריך ותנא דעצם עצם רצה לומר שלומד גזירה שוה ומופנה, ולא למד למעוטי תוספות מעונש, על כרחך יש לומר משום דלית ליה קרא אחרינא על עיקר דין דאיסור תוספות, אם כן בתשעה מאי עביד ליה, ולפי זה לתנא דרישא דיליף מעצם למעוטי תוספות מעונש סבירא ליה לימוד בתשעה לחודש על תוספת היפך מפירוש רש"י. אם כן הרי"ף שמביא שניהם מיושבין ונכונים ודו"ק:

ג

[ג] [לבוש] אף על גב וכו'. לט"ז אישתמיט הגה"ה זו עיין שם. גם מה שהקשה על מה שלמד מבחריש וקציר, אם כן הוא הדין שבת ויום טוב והטור סבירא ליה דאין איסור תוספות בשבת, עד כאן לשונו. לעניות דעתי לא קשה מידי דהא כתב בית יוסף בסימן רס"א דרי"ף ורא"ש חולקים על הטור דיש תוספות בשבת ויום טוב, וכן פסקו השולחן ערוך ולבוש שם גם כתבתי לעיל דאפשר דגם הטור מודה להו:

ד

[ד] [לבוש] ומדכתיב תשבתו וכו'. ביומא דף פ"א ועניתם בתשעה לחודש מכאן שמוסיפין וכו' אין לי אלא יום כיפור יום טוב מנין, תלמוד לומר תשבתו אין לי אלא יום טוב שבתות מנין, תלמוד לומר שבתכם, עד כאן. וזה לשון רש"ל בביאור סמ"ג עשין ל"ב קשה אם יום טוב אסור קל וחומר שבת, ויש לומר מאחר שנאמר ששת ימים תעשה מלאכה, הוה אמינא בעינן עשיית מלאכה דומיא דקב"ה ששבת בתחילה שביעי בלא הוספה, עד כאן. אמר המעתיק מה שלא תירץ הרב דהוי מוקמינן קרא אשבת אי לא כתוב אלא תשבתו משום דאם כן היה לו לתנא ללמוד מעיקרא שבת, וכך היה לו לומר אין לי אלא יום כיפור שבת מנין עד כאן לשונו. והנה תירץ המעתיק דחוק, ועוד שראיתי ברי"ף וראב"ן פרק יום הכפורים, וספר יריאים סימן ק"ה, ומגיד שם הנוסחא באמת כן אין לי אלא יום כיפור שבת מנין תלמוד לומר תשבתו יום טוב מנין וכו' וכן הוא בראש השנה דף ט'. לכן נראה לי דאי אפשר לתרץ דהוי מוקמינן קרא על שבת דאכתי תיקשי הא קל וחומר שבת דאיסור סקילה מיום הכפורים דקיל, אלא על כרחך דקאי על יום טוב ואין להקשות אמאי הקשה רש"ל דשבת קל וחומר מיום טוב, ולא הקשה דהוא קל וחומר מיום כיפור, דעדיף מיניה מקשה דאפילו מיום טוב הוא קל וחומר:

ה

[ה] [לבוש] תשבתו שבתכם וכו'. נתבאר בסימן רס"א:

ו

[ו] [לבוש] וקבלה בלב וכו'. והב"ח כתב דהוי קבלה ועיין סימן תקנ"ג ס"ק:

ז

[ז] [לבוש] אין מוחין וכו'. שמא אינן מקשיבין מהרי"ל, וכן משמע בפסקי תוס' פרק המביא הביאו מטה משה סימן תקמ"ח, וצריך עיון הא הרי"ף והרא"ש פרק המביא ובתשובת כלל ו' כתבו הני מילי דידעינן בודאי דלא מקבלי, אבל במידי דלא ידעינן מחייבינן למחות בידם, עד כאן, וכן כתב רבינו ירוחם סוף נ"ב ועיין סימן שס"ה סעיף ו':

ח

[ח] [לבוש] ואם יודע וכו'. דוקא שוגג אבל מזיד חייב להוכיחו עד שינזוף בו החוטא. בעבירה שבסתר יוכיחנו בסתר בעבירה שבגלוי יוכיחנו מיד שלא יתחלל שם שמים. ובספר חסידים סימן תי"ג דוקא איש את אחיו שלבו גס בו, אבל אם היה איש אחר שאם יוכיחנו ישנאנו וינקום ממנו אין להוכיחו מגן אברהם וצריך עיון בספר חסידים גופיה:

ט

[ט] המחממים וכו'. כגון בשמים וכרכום וזה אינו אסור כי אם בסעודה המפסקת, אבל מאכל חלב חמה שמרבה זרע אוסרים מהרי"ל וב"ח אף בשחרית וכן שום וביצים ט"ז מהרי"ל ראה ברבותיו שאכלו ער"ד עפפי"ל שמקרר, לא יאכל שומשומין מפני שמעלה גרה ואם אכל הרבה לא ישים אצבעו בפיו להקיא ביום כיפור, שמא כשמקיא יהא טעם המאכל בפיו ואם בעל כרחך יקיא יזהר שלא יבלע הקיא (ספר חסידים תשע"א), וכן כתב של"ה שלא יאכל אכילה גסה, וכן כתב מהרי"ו, אין להשתכר בסעודה המפסקת, וזה לשון תשב"ץ מהר"ם אכל תרנגולת ודבר רך ושריית פת ביין לפי שהוא כמעוכל:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.