אליה רבה/אורח חיים/תקסח

אליה רבה ‏ אורח חיים תקסח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] ואכל כזית. והוא הדין יותר ואפילו במזיד (ב"ח):

ב

[ב] שכח ואכל כזית וכו'. נראה לי דוקא בפעם אחת, אבל אם שהה בנתיים והמתין יותר מאכילת פרס אין מצטרף (מגן אברהם), וכן מצאתי בריב"ש סימן רפ"ז, ואפילו אם עשה כן במזיד וכמה פעמים ביום לא איבד תעניתו דמכל מקום מתענה הוא אלא שעשה איסור שאכל חצי שיעור במזיד. כתב מגן אברהם בשתיה שיעורו מלא לוגמיו כמו ביום כיפור עיין סימן תרי"ב, עד כאן. ולעניות דעתי כיון דבאכילה קיימא לן בכזית אף דיום כיפור בכותבת הוא הדין בשתיה דינו כדלעיל סימן רע"ב סעיף י"ג. ואם קיבל להתענות שני ימים רצופים ושכח ואכל בלילה אמצעית מתענה שני ימים אחרים בית יוסף סימן תקס"ב:

ג

[ג] [לבוש] והמדקדקין וכו' יום אחר וכו'. רמ"א לא הזכיר המדקדקים רק יש מחמירין וכן זקני הגאון זכרונו לברכה נהג להורות כן לכל שואליו, וכל זה ביום זה אבל בתענית ציבור עיין סימן תקמ"ט:

ד

[ד] [לבוש] ויש אומרים וכו'. כתב מגן אברהם ולא דק שבתרומת הדשן לא כתב כן אלא לדעת האור זרוע דסבירא ליה שאפילו יום זה מותר ללוות ואינו אסור רק יום קבוע כגון שמת בו אביו אבל לדידן דאפילו יום זה אסור ללוות אם כן גם זה בכלל זה, עד כאן, וכן משמע במלבושי יום טוב שיתבאר בסמוך, מיהו במטה משה סימן תשע"ג פסק נמי כיש אומרים אלו, גם נראה לי דסבירא ליה כיון דבית יוסף הביא לתרומת הדשן הנזכר לעיל אף שפסק קודם דיום זה אסור ללוות משמע דסבירא ליה דמכל מקום בשני וחמישי אפשר דלא דמי ליום זה, ועוד מן הראוי היה לפסוק דגם ביום זה מותר כיון דראב"ד ורשב"א ותרומת הדשן פסקו הכי וכן פסק רבינו ירוחם דף קס"ג בשם תוס' ואף דבית יוסף החמיר ביום זה מכל מקום בשני וחמישי אין להחמיר, גם יש לי תימא על תרומת הדשן סימן רע"ה שמפלפל על אור זרוע איך סותר לירושלמי ולא ראה בתשובת רשב"א סימן רמ"ו דמתרץ לירושלמי בטוב טעם עיין שם שקיצרתי ועוד אפשר דמודה בית יוסף כיון שמתענה מקצת היום דמותר אף ביום זה וכן משמע בטורי זהב:

ה

[ה] לבוש אלא דומין וכו'. לא מן השם הוא זה אלא שסובר דכל כי האי גוונא יכול ללוות שאין זה יום קבוע ממש, ומאי דמסיק ואף על פי כן צריך להתענות מקצת היום יכולין לומר דבכל לוה ופורע סבירא ליה הכי וכן משמע בתרומת הדשן (מלבושי יום טוב), ועיין ס"ק הקודם ושאחר זה:

ו

[ו] [לבוש] ובנדרים הלך וכו'. תימא וכי לזה נתכוין כשאמר להתענות וטעם דמתענין לשעות לענין שאין צריך התרה איתמר, וכלומר דסגי ליה בשעות שהתענה כיון שלוה ופורע, ואין זה תלוי בלשון בני אדם כלל אלא כלומר שקיים נדרו, וכן משמע ברא"ש פרק קמא דתענית ובכל לוה ופורע אסר והשולחן ערוך השמיט זה (מלבושי יום טוב), וכן פירש הט"ז סוף סימן תקנ"ב, וכן כתב בקיצור פסקי הרא"ש גם כן לוה אארבע תעניות ופורע לאחר שהתענה קצת היום וכן כתב רבינו ירוחם דף קס"ג ואף דמשאר פוסקים ומתרומת הדשן ומטה משה שם נראה דביום סתם אפילו מקצת אין צריך מכל מקום אין להקל נגד הרא"ש ורבינו ירוחם שהבאתי. כתב מגן אברהם אם נדר להתענות בה"ב חצי שנה או שנה ולא אמר השנה פשיטא דלא מיקרי יום זה, עד כאן. וצריך עיון הא בלבוש כתב או לחצי שנה והוא מתרומת הדשן סימן רע"ה, ואפשר דמיירי נמי שאמר חצי שנה זו, אבל אם אמר סתם חצי שנה יכול להשלים אחר שהשלים מספר הקצוב, וכהאי גוונא יש ליישב דברי ט"ז ודו"ק שם כי קיצרתי. כתב ר"מ מינ"ץ סימן קט"ו נשבע להתענות בה"ב יכול לשנות ולהתענות הב"ה, ויכול גם כן להתענות לסירוגין, עד כאן, ומכל מקום יום אחר אסור, דדוקא על ימים אלו קפיד שהם ימי רצון:

ז

[ז] ברית מילה וכו'. והוא הדין פדיון הבן או שאר סעודת מצוה ואם חל יום שלושים ואחד בשבת וביום ראשון הוא תענית הנזכר לעיל יעשה הסעודה בלילה, אבל מילה אף שלא בזמנה עושה ביום כשמתענין כ' סיון במדינת פולין עושין הסעודה בלילה אם לא שחל בערב שבת, אבל בשאר תענית שגוזרין הציבור אסור לאכול אפילו בסעודת מצוה (מגן אברהם). עוד כתב במקום דמותר אסור לאכול קודם הסעודה בביתו אם לא בעלי ברית דמותרים מיד לאכול דיום טוב שלהם הוא אבל אחר שאכל בסעודה מותר לכולם אפילו בביתו, עד כאן, וצריך עיון מסוף סימן תקנ"ט דאף בעל ברית אין מותר אלא אחר תפילת מנחה והוא מש"ס ואפשר בתעניתים אלו קיל יותר מתשעה באב שנדחה, ותדע דהא לקמן אסור לעשות סעודה אי נמי דהכי קאמר מותרים מיד אחר מנחה אף קודם הסעודה:

ח

[ח] אם קיבל וכו'. ודעת מגן אברהם דוקא כשמתענה רק באחד מימי התשובה אבל במתענה כולם אף בקיבל מותר דמתענה אדעתא דמנהגא:

ט

[ט] [לבוש] שתים עשרה פשיטים וכו'. אך המטבעות אינן דומות מזמן לזמן (מלבושי יום טוב), ומגן אברהם סוף סימן של"ד כתב דפשוט אחד הוא גדול וחצי פולי"ש, וכאן כתב העשיר יתן לפי עשרו כתב רמ"א ונראה דוקא בקיבל עליו תענית בעלמא אבל אם קיבלו דרך נדר צריך לקיים נדרו, עד כאן, והלבוש נראה דהשמיטו בכוונה כמו שכתב טעמא דקבלת תענית הוי כנדר לצדקה:

י

[י] יכול לדחותן וכו'. הקשה מגן אברהם יתחייב להתענות מיד שמא ימות קודם לכן כמו שכתב ביו"ד סימן רי"ט מי שנדר לקנות בית חייב לקנות לו בית ראשון ההגון לו, וכל שכן כשחייב להתענות מחמת תשובה דשמא ימות בלא תשובה ואם הזמן זמן מועט לא חיישינן שמא ימות, עד כאן. ויש לומר דתענית דחורף נמי הגון לו כמו בבית שאין צריך לקנות שאינו הגון:

יא

[יא] שלושה ימים וכו'. ונוהגין להתענות עוד שני שעות בליל רביעי שיהיה שבעים וארבע שעות וסימן שובה ישראל ע"ד והאוכלים בתחילת הלילה לא הפסידו שהוא כמנין חס"ד ומנין בכ"ן אבוא אל המלך, מטה משה תשפ"ד. ובסוף ראשית חכמה הקצר המתענין יתענו שעה אחת בלילה ויפסיקו שעה אחת מבעוד יום ושעה לאו דוקא דמקצת היום ככולו (מגן אברהם). המתענה ששה ימים רצופים אפשר לו להתקיים, אבל לא יותר (חסד לאברהם). קטן בן שתים עשרה שנה ויום אחד שקיבל תענית נדרו קיים אף שלא הביא שתי שערות ואין האב יכול להפר עיין סימן ר"ג ביו"ד, קטנה בת אחד עשרה ויום אחד נדרה קיים מיהו האב יכול להפר ביום שמעו עד שתהא בת שתים עשרה שנה וששה חדשים, כמו שכתב ביו"ד סימן רל"ד וכתב מגן אברהם בסימן שאחר זה דאף שהשנה מעוברת כיון שהגיע ששה חדשים הוי בוגרת ועיין אבן העזר סינן י"ג במניקת:

יב

[יב] או בערב יום כיפור וכו'. וכן כתב הבית יוסף וצריך עיון מספר חסידים סימן רכ"ו זה לשונו, הרי יהודי חלם בערב יום כיפור והתענה ערב יום כיפור ויום כיפור ולא הועיל לו לפי שלא פשפש במעשיו, עד כאן, משמע שאין צריך להתענות אחר יום כיפור על ערב יום כיפור ודוחק ליישב. והנה בט"ז סימן רפ"ח כתב שנראה לו ברור דאפילו לא התענה ביום כיפור מחמת אונס אין צריך תענית לתעניתו, דיום כיפור מכפר על עשה ועל לא תעשה ובודאי חייב על זה כמה תעניתים ויום כיפור מכפר כל שכן בזה, עד כאן. ולא נהירא דמתניתין היא פרק ו' דכריתות חייבי חטאות ואשמות שעבר עליהן יום כיפור חייבין להביא לאחר יום כיפור, ובגמרא שם דהוא הדין חייבי מלקיות שעבר עליהן יום כיפור חייבין והוא הדין בתענית זה. יתר דינים אלו נתבארו בסימן תרפ"ח:

יג

[יג] סימן רפ"ח וכו'. ושם יתבארו דינים אלו בסיעתא דשמיא:

יד

[יד] יום המיתה וכו'. ואפילו בשנה ראשונה ואף שלא היה אצל המיתה והיה אצל הקבורה, לעולם מתענה יום המיתה כן מסקנת אחרונים בסוף יו"ד, ואפילו כשנקבר שני ימים או יותר אחר המיתה פסק הט"ז להתענות גם בשנה ראשונה ביום המיתה ובאותו היום מפסיק האבילות דאבילות דשתים עשרה חודש מיום המיתה מנינן, ודעת נקודת כסף דאבילות שתים עשרה חודש מיום קבורה מנינן לכך יתענה בשנה ראשונה ביום הקבורה כיון שנקבר שני ימים או יותר אחר המיתה, דלעולם ביום שמתענה פוסק האבילות שלו ומשנה ראשונה ואילך יתענה ביום המיתה. ולעניות דעתי להכריע למי שאירע כך להתענות ביום המיתה גם בשנה ראשונה, ואזי לא יפסיק האבילות עד יום הקבורה ועיין סימן רפ"ה ס"ק ו', ואם מת היום ונקבר למחר פשוט דיארצייט ביום המיתה ובאותו יום נוהג אבילות ולא יותר:

טו

[טו] ואין נוהגין וכו'. ובשל"ה דף ר"ח כתב ראוי לנהוג להתענות למחר, אבל אם למחר יום שאין מתענין בו כיון דאידחי אידחי. עוד כתב מנהג יפה להתענות יום שמת בו רבו מובהק כי חייב אדם בכבוד רבו יותר מאביו, עד כאן, ויש לגמגם בזה דטעם דתענית אינו משום כבוד אלא משום סכנה דריע מזליה כמו שכתב סימן רפ"ח סעיף ז' וסימן תי"ח, ועוד הטעם שהאב והבן גוף אחד כמעשה דרב סעדיה שלקחו עצם ממת וטבלו בדם הקזה של הבן ונבלע הדם בעצם, כמו שכתב ספר חסידים סימן רל"ב ומטה משה סימן תשס"ה, וצריך עיון בבבא בתרא דף נ"ח דאמר חבוטו קבר דאבוכון, ואינו אלא שודא דדייני כמו שכתב רשב"א ולא עביד הך דרב סעדיה ויש ליישב, מיהו נראה לי שכתב שם טעם אחר שהרי דוד התענה על שאול וצם על יהונתן ועל אבנר, כי יש לצום על מיתת אדם חשוב, עד כאן, ומכל מקום נראה דבאותו יום ממש היה צם דוד ולא בשנה אחרת, וראיתי בירושלמי סוף מועד קטן אמר ר' אבהו יבוא עלי אם טעמתי כלום כל אותו יום שמת תלמיד חכם ר' יונה כד שמע שמת תלמיד חכם אף דאכל ושתה אפקוה צום ההוא יומא. כתב הט"ז אם אירע לו ברית מילה של בנו ביום שמת אביו אין צריך להשלים אלא עד אחר מנחה כמו שכתב סוף סימן תקנ"ט שיום טוב שלו הוא ובתשובת מהרי"ל סימן קע"ב שלא יאכל בסיום, ונראה דבלילה הקודמת לתענית מותר לאכול ולילך על סיום דהא לא אסר מהרי"ל שם אלא משום תענית, ועוד הא במטה משה סימן תשס"ט כתב דוקא בסעודת שמחה אסור אבל סעודת מריעות וכהאי גוונא שרי, עד כאן, ועוד דלא גרע מאבל תוך שתים עשרה חודש דמותר בסיום, כמו שכתב ביו"ד סוף סימן רמ"ו אבל סעודת מילה נראה דאף בלילה אסור עד כאן מצאתי כתוב:

טז

[טז] [לבוש] שהרי לא נדר וכו'. אבל אם נדר להוציא זהוב להליכה זו ואחר כך השכירוהו ללכת שם לא יצא ידי חובתו מהרי"ל סימן קכ"ו מגן אברהם:

יז

[יז] חובה וכו'. אבל בתרי נדרי כגון שנדר לצום שני וחמישי, ואחר כך נדר לצום ארבעים יום רצופין אין שני וחמישי עולה לו, אם לא שאומר דכוונתו היתה שיעלה, כן נראה לי מסקנת מגן אברהם עיין שם שהאריך, ועיין יו"ד סימן רל"ד סעיף י"ד. ודין ארבעים יום מט"ו באב עיין ריש סימן תקפ"א. כתב מגן אברהם קהל שגזרו להתענות שני וחמישי כל ימות הקיץ וחלקו הקהילה שבכל שני או חמישי יתענו חלק רביעי ואירע בו שבעה עשר בתמוז או תענית בה"ב שאחר הפסח, נראה לי כיון דצריכין להתענות לשם תשובה צריכין להתענות יום אחר, ואפילו מי שרגיל להתענות ערב ראש חודש ואירע בו אין עולה לו דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין, עד כאן. אבל ראיתי שכמה פעמים אירע ערב ראש חודש בשובבי"ם ת"ת ואין פוצה פה להתענות ביום אחר ודוחק לחלק, גם נראה לי דמסתמא כך דעתן של הקהל כשגזרו שיהא עולה ועוד דדמי להדין שכתבו השולחן ערוך והלבוש דנודר נמי משום תשובה ואפילו הכי תענית חובה עולה, ואי סבירא ליה דגזירת הקהל מיקרי חובה אם כן יהא ערב ראש חודש שהוא נדר עולה וצריך עיון:

יח

[יח] עידונין וכו'. וישמור עצמו מכעס, ואם יש לו משא ומתן יעשה באמונה ובנחת ביותר. כתב בקיצור של"ה שאין ליראות לשחוק בקרטו"ן או שום מין שחוק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.