אליה רבה/אורח חיים/תקסז

אליה רבה ‏ אורח חיים תקסז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] יכול לטעום וכו'. אפילו מכוין להנאת עצמו וכל שכן לטעום אם יש בתבשיל מלח או תבלין דלא קיבל שלא יהנה אלא שלא יאכל וישתה וזה מיקרי טעימה:

ב

[ב] כדי וכו'. משמע אפילו כמה פעמים כל פעם רביעית בבת אחת וכסברא אחרונה בשולחן ערוך:

ג

[ג] בכל תענית וכו'. פירוש אף שבעה עשר בתמוז ועשרה בטבת הכתובים, אבל שאר תענית ציבור שמקבלין הקהל מותר לכולי עלמא וכן נראה מב"ח סוף סימן תקע"ב, וכן נראה לי משמעות במרדכי ואגודה וכן משמע בבית יוסף:

ד

[ד] [לבוש] ושאר משקין וכו'. ונראה לי דבר שאין טוב לשתיה כגון חומץ מותר לרחוץ פיו אפילו יותר מרביעית (מגן אברהם):

ה

[ה] בתענית ציבור וכו'. כן כתב השולחן ערוך ומקורו בתרומת הדשן סימן קנ"ח וראייתו מדין דטועם בריש סימן זה. ולעניות דעתי שאני במים שאין בו טעם דמותר לכולי עלמא אף בתענית ציבור, גם קשה על שולחן ערוך הא פסק אפילו בטועם דמותר אף בתענית ציבור, ואפשר דמיירי ביותר מרביעית ודחוק, גם כיון שאין בו טעם לא עדיף יותר מרביעית משאר תבשיל דרביעית וכן במהרי"ל כתב שהיה נוהג לרחוץ לעולם אך כפף צווארו שלא יזובו המים לגרון חוץ מיום כיפור דאסור עיין שם, וכן נראה לי להקל למי שרגיל בכך ועיין סימן ד':

ו

[ו] [לבוש] ואפילו בתענית ציבור וכו'. בשיירי כנסת הגדולה חולק על רמ"א ולבוש שפסקו כראבי"ה שהביא בית יוסף דראבי"ה לטעמיה דסבירא ליה דבעיית הגמרא השרוי בתענית מהו שיטעום מיירי בכל תענית ציבור חוץ מיום כיפור ותשעה באב, אבל למאן דסבירא ליה דבעיית הש"ס הוא דוקא בתענית יחיד אבל בתענית ציבור אסור אם כן הוא הדין לעיסת הקנמון, עד כאן, וכן במגן אברהם השיג על רמ"א, ואני אומר שלא דקדקו במרדכי ואגודה דסבירא ליה בפרק היה קורא דש"ס מיירי בתענית יחיד דוקא ואפילו הכי פסקו בפרק קמא דתעניות כראבי"ה, וכן בהגהות מיימוני פרק א' מהלכות תענית פסק לתרווייהו, אלא על כרחך צריך לומר דסבירא ליה דלא קיבלו בתענית ציבור אלא הנאה דיש חשש דאתא לידי אכילה כדמשמע בלבוש. אך תמיא לי על ראבי"ה הנזכר לעיל שהביא ראיה מדאמר רבא כס פלפלי ביום כיפור פטור עיין שם, אם כן מאי פריך ביומא דף פ"א ובברכות דף ל"ח על רבא מדכתיב את פריו זה פלפלין ומדאמרינן דמברכין עלייהו בורא פרי האדמה הא שאני התם שאוכלו ממש אבל רבא מיירי שלועסו ואינו אוכלו גם מאי משני הא ביבשתא הא ברטיבתא, הא אף ברטיבתא מותר ללעוס כמו בקנמון, מכל מקום אף שדחיתי ראייתו ומכל מקום אין ראיה מש"ס לאיסור דנראה לי דרבא מיירי שאוכלו ממש והא דמתיר היינו משום שפלפלין אין ראוי לאכילה וכן משמע מפירוש רש"י ולזה קרוי לה כס דהוי אכילה שלא כדרכו ומכל מקום בתשעה באב יש לאסור כמו ביום הכיפור כדלעיל סעיף א'. כתב בספר חסידים סימן רנ"ב לא יאכל בהשכמה, וכן בערב יום כיפור ובערב תשעה באב שורש מתוק שישאר הטעם בפיו כשבולע הרוק בולע המתיקות, עד כאן, משמע דאם לא אכל שורש מתוק מותר לבלוע הרוק אפילו ביום כיפור וכן כתב מגן אברהם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.