אליה רבה/אורח חיים/תקמח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אליה רבהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תקמח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

[א] לא חל וכו' ולא תשנה כסותו וכו'. אף דשאר אבל משנה ברגל מכל מקום זה שלא התחיל עדיין אבילות אין לנהוג כן ברגל (ר"מ מלובלין ק"ז), ועיין סימן קל"ג ס"ק י' מדין מדלקת נר בחדר שמת המת ברגל ומדיני קידוש:

ב[עריכה]

[ב] מיום טוב שני וכו'. אפילו מיום טוב שני של ראש השנה (אחרונים):

ג[עריכה]

[ג] שבצינעה והם תשמיש המטה ורחיצה ותלמוד תורה כמו שכתב ביו"ד סימן ת', אך צריך עיון כיון דלקצת פוסקים בטור שם הוי ללמוד בפרהסיא ואף דלא קיימא לן הכי מכל מקום ברגל אפשר לסמוך על הפוסקים דאין נוהג אפילו דבר שבצינעה ברגל, ומגן אברהם כתב דאסור לחזור הפרשה דאין חיוב לחזור פרשת המועדים כמו שמבואר סוף סימן רפ"ה, עד כאן, משמע דסבירא ליה בפשיטות דאסור בתלמוד תורה וצריך עיון ועיין ס"ק שאחר זה:

ד[עריכה]

[ד] אנינות נוהג וכו'. ובלילה חייב לקדש ולברך המוציא וברכת המזון אך סדר הגדה בליל פסח יאמר אחר לפניו והוא ישב וישמע מפיו (מהר"מ מלובלין [סימן ק"ז]), עיין (ס"א סק"ד) [יו"ד סימן שמ"א סעיף ה'] אונן ברגל אסור בתלמוד תורה וכל שכן שאסור לעלות לתורה (מגן אברהם):

ה[עריכה]

[ה] והוא רוצה וכו'. ומגן אברהם כתב דאף שאין רוצה לקוברו חל עליו אם לא שאי אפשר לקוברו מחמת יום אידם או אונס אחר לא חל עליו דין אנינות דדמי למי שהוא בתפיסה ביו"ד סימן שמ"א:

ו[עריכה]

[ו] מלאכתו נעשית וכו'. יראה לי דשותף של אבל שמת לו מת בחול המועד ראשון מותר לעסוק בחנות מיד כמו בשאר אבילות:

ז[עריכה]

[ז] ואין צריך לנחמו וכו'. וכן אין לנחם האבל בערב שבת שאחר הרגל דקודם ברכו בכהאי גוונא אם כבר עברו שבעה ימים למיתת המת (מצאתי בשם תוספות יום טוב), וכן אם יהיה יום טוב אחרון בערב שבת אף שאין שבעה למיתת המת (ט"ז ריש סימן תקכ"ו), אך מה שכתב שם דשלא כדין הורו לומדי קהילה קדישא פרנקפורט שהצריכו לאבלים עטיפת ראש ושינוי מקום, ולעניות דעתי ליישב דמיירי בעטיפת שעושין כל שלושים כמו שכתב הש"ך בסימן ת' וכן בשינוי מקום אף שבא אחר ברכו כיון שנוהגין בו כל שלושים לא הוי דבר בפרהסיא ואף שלא התחיל בחול לשנות שכתבתי בריש סימן זה שאין לשנות ברגל מכל מקום בשבת סבירא ליה שיש לשנות:

ח[עריכה]

[ח] שעה אחת וכו'. פירוש שעה מועטת (מצאתי כתוב):

ט[עריכה]

[ט] לרחוץ ולספר וכו'. כן הוא בכל ספרי שולחן ערוך, ומה שכתב ואין צריך להמתין עד הלילה צריך לומר דקאי ארחיצה דמותר בלילה, וכהאי גוונא פירש בית יוסף דברי הטור ריש דף שע"ו כנזכר לעיל ודלא כר"מ רבק"ש דמוחק תיבת ולספר, ומה שכתב דליתא במרדכי והגהות אשירי לא קשה מידי דרמ"א לטעמיה ביו"ד סימן שנ"ט סעיף ג' דאין לספור סמוך לערב ועוד דסבירא ליה דהם למדו רחיצה מתספורת כמו שכתב בדרכי משה. עוד כתב הר"מ דמה שכתב ואין צריך להמתין וכו' פירוש וירחץ בצונן, עד כאן, ואם כוונתו שרמ"א לא מתיר בערב יום טוב אלא בצונן אשתמיט ליה דברי דרכי משה ביו"ד שכתב שם בשם תרומת הדשן סימן רפ"ז דמתיר אף בחמין אנן נוהגין ואם כוונתו על יום טוב עצמו דכתב רמ"א בסימן תקי"א דנוהגין לאסור רחיצת חמין וקשיא ליה מאי דקאמר ואין צריך להמתין הא איסור הוא לכך פירש דירחוץ בלילה בצונן וכן משמע במגן אברהם והוא תמוה הא גם אפילו באין ערב יום טוב שרי בצונן בשביעי לאבילות אפילו ביום כמו שכתב הש"ך סימן שפ"א, ובאמת לא קשה מידי מסימן תקי"א דבכהאי גוונא שם מותר אף בחמין, גם יש לומר דרמ"א אשמעינן כיון דאין איסור רחיצת חמין ביום טוב רק משום חומרא וגזירה הוה אמינא דטוב יותר להתיר ביום טוב מלהתיר לרחוץ בערב יום טוב באבילות קא משמע לן דלא. וראיתי בשיירי כנסת הגדולה שתמה על רמ"א ביו"ד שהוציא דין זה דאסור לספר עד סמוך לחשיכה מהר"י מינץ סימן ד' ובמהר"י מינץ מבואר דמותר לגלח כל היום לכך האריך דנדחק להוציא דברי רמ"א ממשמעותן דמה שכתב ביו"ד סמוך לחשיכה קאי על רחיצה וכיבוס אבל גילוח מותר, עד כאן, ואינו נכון למעיין בלשון רמ"א שם גם אם כן יציבא בארעא וכו' דגילוח ודאי חמיר מכיבוס וכן בב"ח וכל אחרונים מבואר שדעת רמ"א דאסור בגילוח וכמבואר ברמ"א ולבוש כאן גם לא דק דרמ"א לא הוציא ממהר"י מינץ אלא דבערב פסח עדיף לגלח קודם חצות וסמך עליו בזה אבל בשאר ערב יום טוב פסק בהדיא כמהרי"ו סימן י' דאסור בגילוח עד ערב וכן מבואר בדרכי משה ליו"ד, ובספרי ליו"ד העליתי נמי שדברי רמ"א נכונים הם כמו שכתבתי דמותר לרחוץ בערב פסח תיכף עד אחר חצות, והש"ך שהשיג עליו לא דק בזה כי הוא הבין שרמ"א הוציא זה ממהר"י מינץ ולכך תמה עליו עיין שם וליתא דרמ"א פסק בזה כתשב"ץ שהביא בית יוסף ואור זרוע וכמו שכתב בדרכי משה להדיא, ומה שכתב הש"ך דהב"ח השמיט מדברי רמ"א דערב פסח מותר בכל לא דק דסמך על מה שכתב אחר כך בשם תשב"ץ דמותר וכל זה ברור למעיין ודו"ק כי דרכי לקצר בספר הזה, העולה מזה דאם חל שביעי בערב הרגל אסור בכל עד סמוך לחשיכה וסמוך לחשיכה מותר לגלח ולרחוץ בחמין אבל בערב פסח מותר לגלח קודם חצות ולרחוץ ולכבס תיכף אחר חצות:

י[עריכה]

[י] אפילו פגע וכו'. ואם גערו בו אף ביום שלושים מותר ועיין סימן תקל"א. כתב שיירי כנסת הגדולה על מה שכתב הטור ומיהו כתב הסמ"ק וכו' זה לשונו, וכן כתב ביו"ד סימן ש"ץ משמע דהכי סבירא ליה, ותימא איך סתם שלא כדעת הרא"ש דאוסר וכן פסק בשולחן ערוך, ויותר תימא על בית יוסף שלא ערער בזה כלום עד כאן לשונו, ותימא לתמיהותו דביו"ד סימן ש"ץ סתם הטור כהרא"ש גם אשתמיטתיה דברי ב"ח סימן שצ"ט דכתב דטור פוסק כהרא"ש ולא כתב מיהו כתב הסמ"ק וכו' אלא דנהג כמותו להקל שלא ישנו ממנהגם, ובזה ניחא לי קושיית בדק הבית לבית יוסף על הטור ודו"ק כי קיצרתי כיון דלדינא נוהגין כשולחן ערוך:

יא[עריכה]

[יא] אחר תפילות וכו'. משמע דצריך להתפלל מנחה תחילה דאז חל עליו קדושת הרגל ודוקא בהיפך שרי שבאין לכבוד הרגל אבל שאר דיני אבילות כגון ישיבת קרקע וחליצת מנעלים נוהגין עד שתחשך (מגן אברהם), ועיין בראב"ן דף פ"ד דמשמע דלאחר תפילת מנחה הכל שרי:

יב[עריכה]

[יב] אבל לדידן וכו'. תימא ביו"ד סימן שצ"ט סעיף ה' כתב רמ"א על ויש מתירין סמוך לחשיכה וכן נוהגין, ותירצו הלבוש וב"ח וט"ז וש"ך ומגן אברהם דהכא לדינא ושם למנהגא דמשום כבוד יום טוב נוהגין להקל ובעיני תמוה לפרש דוחק זה ויותר תימא שראיתי בדרכי משה לשם וזה לשונו, כתב ר' איסרלאן הואיל ואנו נוהגין דאם הרגל מפסיק שבעה מותר לרחוץ בחמין אם כן אם מת בערב שבת ואותו שבת הוא ערב הרגל מותר לרחוץ בערב שבת עד כאן לשונו, ולדידן דנוהגין איסור רחיצה כל שלושים דינו כדין תספורת וכן נוהגין עד כאן לשון דרכי משה, הרי להדיא שכתב רמ"א דהמנהג להחמיר, וכן מבואר מדלא כתב בהגהות שולחן ערוך דין דתשמיש המטה דמותר אף במת בערב שבת אלא על כרחך סבירא ליה דהמנהג להחמיר לעולם, ועוד תימא דלקמן סימן תר"ו כתב רמ"א דמשום טבילות מצוה מותר בערב יום כיפור אלמא דבכל שאר ערב יום טוב אסור, לכן נראה לי פשוט וברור דחסר מדברי רמ"א ביו"ד הך מילי ולדידן דנוהגין וכו' אסור ועל זה כתב וכן נוהגין והיינו ממש כמו שכתב בדרכי משה הנזכר לעיל אלא דבעיני המון יהא זה לחידוש להגיה כל כך. אומר אני לרווחא דמילתא דיש לומר עוד דמה שכתב רמ"א וכן נוהגין היינו בקובר מתו שבעה ימים קודם הרגל דמותר סמוך לחשיכה דלדעה הראשונה אסור עד הלילה כמו שכתב הבית יוסף שם וכן מצאתי בפרישה שם, עוד יש לומר דמיירי אפילו תוך שבעה וקאי על רחיצת צונן דמותר אחר שבעה עיין מה שכתב הש"ך סימן שפ"א וכן יש לומר בכובס במים לבד דמותר נמי אחר שבעה כמו שכתב הש"ך סימן שפ"ט ס"ק ב', ולא קאמר אלא דנוהגין להתיר סמוך לחשיכה, אבל במים חמין וכיבוס בנתר ובורית אסור. כללא דמילתא דיש לנהוג לאיסור להלכה למעשה:

יג[עריכה]

[יג] ושמיני עצרת חשיב כשבעה וכו'. דוקא במת קודם הרגל חשבינן שמיני עצרת לשבעה אבל מת ברגל או בחול המועד לא חשבינן שמיני עצרת רק ליום אחד (ט"ז ומגן אברהם):

יד[עריכה]

[יד] דינו כדין וכו'. נראה דאף שחל יום שלושים ביום טוב שני אחרון דעולה למנין שבעה לעיל סעיף ב' מכל מקום לא עדיף משבת דנמי עולה למנין שבעה ואפילו הכי נעשית רחוקה כיון שאינו נוהג אלא דברים שבצינעה אין גוררת אבילות:

טו[עריכה]

[טו] שבת עולה וכו'. ואם הוא ערב הרגל הרגל מבטל ממנו גזירת שבעה ושלושים (יו"ד סימן ת"ב):

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.