אליה רבה/אורח חיים/תצז

אליה רבה ‏ אורח חיים תצז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] צידה וכו'. פירוש שאין צריך לבקש תחבולות לתופסו אבל מכל מקום צריכין צידה וכדמשמע מפירוש רש"י [ביצה] דף כ"ד מה שאין כן בסכר אמת מים בסעיף ב' שאין צריך צידה כלל כיון שאינה רחב וזה פשט בפירוש בית יוסף ורמ"א, והשתא מתורצים כל מה שתמה הט"ז בס"ק א' וב' עיין שם. והנה רמ"א ולבוש נמשכין אחר דעת הראב"ד דרבי שמעון בן גמליאל לא פליג ארישא אדגים אבל לרמב"ם פליג רבי שמעון בן גמליאל אדגים ומותר בביברין אלו, וקשה לי על פירוש הרמב"ם בדף כ"ד דאמר שמואל הלכה כרבי שמעון בן גמליאל אמר לו אביי הלכה מכלל דפליגי רבנן עליה לאומר כל הביברין שווין בתמיה והא אוקמינא בביבר קטן (רש"י), מה הקשה אביי הא מכל מקום הוצרך לומר הלכה משום דגים ועיין בלחם משנה שדבריו תמוהין, ונראה לי דעל כרחך אם פליג רבי שמעון בן גמליאל ארישא אדגים על כרחך פליגי נמי אסיפא, דאם לא כן תיקשי לימא רבי שמעון בן גמליאל אומר דגים כחיה ועוף דהא בחיה ועוף גם לרבנן יש חילוק זה אלא על כרחך דלרבנן אסור בחיה ועוף בכל ענין, ואין לומר דרבי שמעון בן גמליאל פליג ברישא ובסיפא הוא פירש דזה אינו מסוגית הש"ס, אך קשה מאי קאמר ומאי נפקא לך מיניה, הא טובא נפקא מינה פליג בדין דגים דאם הוא פירש לא פליג אדגים. ויש לומר דאף דאשמעינן הלכה מכלל דפליגי לא נשמע דין דגים דהא יש לומר דלא פליגי אלא בסיפא כפירוש הראב"ד, עוד יש לומר דאביי סבירא ליה דודאי לא פליגי כדפירש רש"י דאוקימנא בביבר קטן, אלא דהקשה עליו אמאי קאמר הלכה לזה אמר מאי נפקא מינה בשאני אומר הלכה אף דלא פליגי ודו"ק:

ב

[ב] שהביבר רחב וכו'. כתב מגן אברהם ורש"ל תפס לו שיטה אחרת שכתב בדגים אינו חייב משום צידה דלא הוי דומיא דמשכן אלא חייב משום קוצר דהוי עוקר דבר מגידולו כדאיתא בירושלמי ומשום הכי חייב אפילו ביום טוב ודוקא בביבר שעל הארץ אבל ארגז מנוקב בתוך המים לא שייך בהן צידה כלל אפילו צריך מצודה קטנה, עד כאן, ולא ידעתי וכו' דירושלמי מיירי כשגורם לדג שימות אבל פשיטא דשייך בדגים צידה כמו שכתבו כל הפוסקים. ומה שכתב ומשום הכי חייב אפילו ביום טוב כלומר דקצירה אסורה ביום טוב אינו ראיה דאף צידה אסורה ביום טוב, עד כאן, ולעניות דעתי ודאי גם רבי שמעון מודה דשייך בדגים צידה אלא קאי להדיא על ביבר זה שאין מחוסר צידה דצידה כזה לא הוי במשכן דחיות ועופות במשכן היו מחוסרין צידה אלא חייב משום קצירה ולכך אסור אפילו ביום טוב דצידה כזה סבירא ליה דודאי לא הוי אסרו ביום טוב דדוקא צידה גמורה אסרו, גם מה שכתב בפירוש ירושלמי כבר דחה רש"ל שם וכן משמע בכלבו דף י"ט, וכל זה ברור למעיין בים של שלמה סימן ב' וקיצרתי. ובדין דארגז הנזכר לעיל הסכים בט"ז אף שמושיט על ידי מצודה לתיבה מרובעת ללוקחו אפילו מושיט איזה פעמים עד שיוציאנו אין קפידא, וכן נראה לי להקל דהא לרמב"ם אפילו בביבר מותר כתב רש"ל שם דוקא אם רוצה ליקח כולן ולבשלן או שאין שם דגים הרבה אבל כשיש שם דגים מרובים וביום טוב רוצה ליקח אחד או שתים ירא שמים יזהר בדבר לכתחילה לקשרם בחוט אותו שצריך לו, עד כאן, והט"ז השיג זה לשונו ותמהתי פשיטא דשרי ליטול הכל מאי שנא מסוכר אמת המים סעיף ה', עד כאן, ואשתמיט ליה דברי רש"ל סימן י"א שכתב גם באמת המים דמיירי כשרוצה ליטול כולן ועיין ס"ק ז', שוב ראיתי בט"ז ס"ק ז' שהביא דברי רש"ל ונדחק לפרשו וגם בזה דבריו דהתם סותרין לדהכא:

ג

[ג] והדגים נשמטים. לפי שהם מכוסים מן העין (מגיד), ואם כן אם המים צלולין שרואין מותר אם אין מחוסרין צידה:

ד

[ד] שמא יבוא וכו'. בנחלת צבי השיג על הלבוש דהא פסק בסימן תצ"ה סעיף ב' דצידה דרבנן כרמב"ם ור"ן אם כן הוי גזירה לגזירה כמו שכתבו תוס' ד"ה ותניא, עד כאן, ונראה לי דלא קשה מידי דדקדק הלבוש לצוד וליקח רצה לומר כיון דאסור לצוד הוי מוקצה וכמו שכתב בסעיף ז' גזירה שמא יקח וכמו שכתבו הרמב"ם ור"ן גופייהו, ואי קשיא הא דהבית יוסף בסימן תצ"ח פירש ברמב"ם גזר שמא יצוד הביאו מגן אברהם, לכן נראה עיקר טעמא דרמב"ם משום מוקצה וכן כתב הב"ח ואם כן ואפילו בהמות מוקצין אין משקין ואין נותנין מזונות, וכתב מגן אברהם דוקא לפניהם ממש אסור ליתן אבל ברחוק מהם קצת מותר ליתן ועיין סימן שכ"ד סעיף י"ג, עד כאן. בהמות ועופות טמאים שאסור לאוכלן מותר ליתן לפניהם ממש (ר"ן), ועיין סימן שכ"ד סעיף י"א, וכתוב ריש פרק אין צדין מחלקי בין שבת דחמיר לא שייך למיגזר שמא יקח אם כן אפילו בטהורים מותר:

ה

[ה] [לבוש] ולפי זה בדגים וכו'. קצת קשה הא לטעם ראשון נמי מותר בזה שהרי מותר ליקח מהן:

ו

[ו] המצודות מקולקלות וכו'. כתב הב"ח תימא על המגיד דמתיר במצא מקולקלות כר' שמעון בן אלעזר וכן פסק בשולחן ערוך, ולא נהירא דהלכה כתנא קמא דפליג על ר' שמעון בן אלעזר [ביצה] בדף כ"ד דלעולם אסור עד שרואין חיה במצודה ערב יום טוב וכך כתבו כל המחברים עד כאן לשונו, ותימא לתמיהתו דבדקתי בכל המחברים ולא מצאתי אלא כתבו בלשון שולחן ערוך אלא אם כן ידוע שניצודו היום וכבר פירש המגיד דנתקלקלו הוי בידוע ולכך השמיטו הרי"ף ויותר תימא שמצאתי בעבודת הקודש דף ל"ט סימן רצ"ו שפסקו להדיא כמגיד ושולחן ערוך, גם אשתמיטתיה מה שכתב בים של שלמה סימן ד' שגם תנא קמא מודה לר' שמעון בן אלעזר ואדרבה סבירא ליה דאפילו ספק מוכן מותר והא דאוסר מרשתות היינו בשאין ידוע אם נפרוס המצודה מערב יום טוב ועל זה פליג ר' שמעון בן אלעזר דאף בידוע שנפרוס מערב יום טוב אסור אבל בנתקלקלו מערב יום טוב כולי עלמא מודים דשרי, ור' שמעון בן אלעזר לא אמרן אלא אגב גררא דאיסור, וראיה לזה מצאתי בתוספתא ר' שמעון בן אלעזר אומר כל שפרסוהו מערב יום טוב ובא ומצאן מקולקלים וכו' דקשה למה ליה כל שפרסוה מערב יום טוב אלא לאפוקי מתנא קמא דמתיר וקאמר דאסור אם לא שנתקלקלו מערב יום טוב, וכן בירושלמי הלכה כ' פסק בסתם בלי מחלוקת דמותר בנתקלקלו, והשתא ניחא דפירש רש"י הלכה כר' שמעון בן אלעזר דספק מוכן אסור וכו' ודו"ק ומהר"ש אידלש לא ירד לכל זה, אך קצת קשה דתנא קמא הוה ליה לאפלוגי מיניה וביה ברשתות בין ידוע שנפרס מבערב יום טוב בין אין ידוע ולא בין אניגרון ויש לתרץ. ובזה זכיתי להבין דברי המאור הגדול ז"ל הא דאמר ר' שמעון בן אלעזר שוחטין מן אניגרון ביום טוב אבל לא מן הרשתות הלכה היא ואף על פי שלא כתבה הרי"ף עד כאן לשונו, פירוש נראה לי על דין דלעיל דמצאן מקולקלות שאמר ר' שמעון בן אלעזר בדין דאניגרון שזה השמיט הרי"ף כמו שכתבתי לעיל, אבל דין דאניגרון עצמו לא אמר ר' שמעון בן אלעזר, ומלחמות ה' השיג על המאור ז"ל וכי הרי"ף קניגי וכו' אבל עיקר הדין כבר כתב שספק מוכן אסור עד כאן לשונו, והיינו שהבין דקאי על אניגרון וליתא, וכדי שלא להשוותו לטועה נראה לי ליישב שגם הוא הבין כן אלא דכתב טעם על השמטת הרי"ף קניגי דזה פשיטא דאם נתקלקלו מבעוד יום דמסתמא ניצוד כמו שכתב המגיד וזה שכתב וכי קניגי הוא ללמוד דרך צידה והיינו שכתב אבל עיקר הדין כבר כתב וכו' רצה לומר דר' שמעון בן אלעזר לא אמר זה אלא אגב גררא דספק מוכן אסור כללא דמילתא שגאוני גדולי מחברים פסקו להדיא כשולחן ערוך, ודברי הב"ח דחויין בזה. ואגב אפרש ירושלמי הנזכר לעיל ז"ל מי מודיע אם נתקלקלו המצודה דבר בריא שניצודו מבעוד יום ואפילו נתקלקלה וחש לומר שמא לא ניצודו מבעוד יום, עד כאן, ולכאורה תמוה ובגליון ירושלמי שם מגיה אבל אם לא נתקלקלה וכו' ולא תיקן כלום דאכתי קשה מאי ואפילו נתקלקלה וכו', ולעניות דעתי לפרשו בלא שום הג"ה, דמה שכתב אם נתקלקלה וכו' מיירי מבעוד יום, ומה שכתב אם נתקלקלה וכו' רצה לומר ביום טוב, ומה שכתב אפילו נתקלקל וכו' רצה לומר אף שיש ספק שמא נתקלקלה מבעוד יום הוי כניצוד ביום טוב ועיין בש"ס דילן ודו"ק:

ז

[ז] ספק מוכן וכו'. אף דקיימא לן ספק דרבנן לקולא הכא אסור משום דהוי דבר שיש לו מתירין או משום שרצו חכמים להחמיר בדבר זה שמצינו כמה ספיקות דרבנן לחומרא ואין לדמות זה לזה, אבל לערב מותרין אפילו ודאי ניצוד היום ממילא עיין סימן (ש"כ) [שט"ז] בס"ד:

ח

[ח] ביום טוב שני וכו'. משמע אפילו רשות הרבים מיהו בכנסת הגדולה בשם תמים דעים אוסר וכן ביום טוב שני הסמוך לשבת ודעת רש"ל ומגן אברהם דאפילו בשני ימים טובים של גלויות אסור ור"מ כט"ז סימן תקט"ו ס"ק ד':

ט

[ט] אמת המים וכו'. פירשו הב"ח ופרישה שאינו רחב יותר מששה טפחים ועל כן נקרא אמת המים שאמה ששה טפחים והיינו כיון שהוא ארוך מאוד אבל בתיבה אף שרחב יותר כתבתי בס"ק ב' דמותר:

י

[י] מותר ליקח וכו'. דוקא ליקח כולן מותר אבל אסור לברור כמו שכתב סעיף י"א גבי יונים (ים של שלמה), ואפשר דדמי לאווזים ותרנגולים שבבית שאין צריך זימון כמו שכתב סעיף ו' (מגן אברהם), ובים של שלמה סעיף י"ב משמע לי לחלק דהתם ידע בהו מאתמול אבל הכא לא ידע מאתמול איזה מיני דגים שיש בו, והיינו דבס"ק ב' בקנה דגים ונתנן לתיבה לא החמיר רש"ל אלא לירא שמים דהתם ידע בהו:

יא

[יא] שבבית או בחצר וכו'. כלומר שנתגדלו שם ואם כן באין לכלובן לערב ולכן מותר לתופסן אפילו חוץ לחצר אבל אותן שקנה מחדש ועדיין לא הורגלו בביתו ואין באין לכלובן לערב דינן כשאר חיה ועוף (מגן אברהם):

יב

[יב] [לבוש] ולברור וכו'. וירא שמים יברור מערב יום טוב ויאמר זה וזה אני נוטל (רש"ל ואחרונים):

יג

[יג] שמחוסרים צידה וכו'. אפילו בביבר מקורה (מגן אברהם דלא), ועיין בעבודת הקודש דף ל"ח:

יד

[יד] וליתן וכו'. ובמקום הפסד התירו לתת לפניהם מזונות כיצד דבורים עושין להם פרנסה בשביל שלא יברחו (עבודת הקודש):

טו

[טו] הסמוך לעיר וכו'. פירש רש"י [ביצה] דף כ"ה ידע בה ודעתיה עליה על כן פירש כיון שסמוכה ידע וגם דעתיה עליה אבל באין סמוכה אף שידע אין דעתיה עליה, ותדע דאם לא כן למה קאמר בש"ס באינה סמוכה צריכה זימון הא בידיעה סגי וכן משמע בעבודת הקודש שם ובדף מ"ו ודלא כמגן אברהם:

טז

[טז] שאינם מפריחין וכו'. חוץ לתחום (ים של שלמה), ומגן אברהם נוטה אף תוך התחום כשצריך מצודה לצודן אסור, וכן משמע בעבודת הקודש דף מ"ו:

יז

[יז] [לבוש] דבעל חי חשיבי וכו'. ולפי זה אם נאכל אחד מהן או נפל לים כולן מותרין כמו שכתב ביו"ד סימן ע' סעיף י"ח:

יח

[יח] מקושרין וכו'. והט"ז אוסר במקושרין וכן משמע בים של שלמה סימן כ"ז פרק קמא ובפרישה:

יט

[יט] שיש שם קן אחר וכו'. פירוש ויש שם רוב, ומה שכתב בית יוסף בשני קינים זו למעלה מזו וזימן בתחתונה ולא בעליונה שרובו היינו כשאין רוב בעליונה לכך אף שמצאן בחוץ בתחתונה מכל מקום אזלינן בתר קרוב דהיינו מתחתונה כיון שמצאן שם ולא מבעליונה כיון דליכא רוב, והשתא הצלתי דברי בית יוסף מתמיהות רש"ל סימן כ"ח וב"ח וט"ז ודו"ק:

כ

[כ] לא יהא רשאי וכו'. דלא שריא סופן משום תחילתן אלא במלאכה דרבנן אבל הפשט הוא דאורייתא (ב"ח ומגן אברהם), ולעניות דעתי אפילו אי הוא דרבנן נמי אין מתירין כיון דאפשר לפשוט קודם בדיקה מימנע לשחוט:

כא

[כא] אסור לטלטלה וכו'. היינו לדברי אוסרין מוקצה בסוף סימן תצ"ה. כתב רש"ל פרק אין צדין סימן י"ז האידנא דשכיחי טריפות שרי להצניע דאם לא כן מימנע ולא שחוט אבל אווזים ותרנגולים אסור להצניעם דלא שייך בהו טריפות עד כאן לשונו, ואם כן למכרו לכותים נמי אסור (מגן אברהם). ולא נהירא דמכירה בלא טילטול קיל טפי בדרך שמוכרה לישראל דאפילו היא כשרה נראה דמותר למוכרה לכותים אם אין ישראל קונים ונמי מטעם דאם לא כן אתי למימנע, ומה שהעתיק מגן אברהם בתחילת דברי רש"ל ולכן אפילו למוכרה וכו' ליתא ברש"ל כלל ועיין סימן ת"ק. כתב הכלבו הביאו בית יוסף אחר הפשטה מעמידין הבשר והעור בחום היום שלא יסרח שאם נמצאת טריפה לא יזיזנה ממקומה, ואף על פי שזה קרוב להערמה כדי שלא ימנע משמחת יום טוב התירו זה עד כאן, פירש מעמידין במקום צונן שלא יסרח כשיש יום חם כנ"ל, ובפרישה נדחק לפרש שמניחין העור עם הבשר ואין נוטלין העור מהבשר כדי שלא יסרח, ומכל מקום נשמע מכלבו דאסור להצניע אף היכי דשכיחי טריפות דשייך מימנע ודלא כרש"ל הנזכר לעיל וטעמא כיון דאפשר לשמרו קודם בדיקה כדאמרן מיהו למאי דמתירין מוקצה אפשר להתיר. כתב בעבודת הקודש דף מ"ו אין רואין את הטריפה אלא במקום שאם תמצא טריפה לא יהא צריך להזיזם ממקומם אלא שלא ראיתי לאחד מראשונים שחשו לדבר, עד כאן, ואפשר משום דסבירא ליה דמוקצה מותר ביום טוב. וראיתי בהגהות אשירי מאור זרוע פרק אין צדין שפסק דאין רואין ואסור לטלטל וכן מצאתי בירושלמי פרק אין צדין, וקשה הא כתב מגן אברהם סימן תצ"ט סק"ח דהגהות אשירי מאור זרוע מתירין אפילו נולד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.