אליה רבה/אורח חיים/שכה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אליה רבהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png שכה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

[א] [לבוש] ולא כדי להוציאם וכו'. זה לשון שלטי גיבורים אם אין לו רשות לאכול בחצר או שנותן לו מזונות הרבה שבודאי יוציאם אסור:

ב[עריכה]

[ב] [לבוש] וזה אסור כמו שכתוב וכו'. קשה דבגמרא [שבת] דף ג' ותוס' שם ד"ה מאי טעמא וכו' משמע דכשכותי בפנים אפילו נותן לידו כשיוצא כותי הוי עקירה חדשה, וזה קשיא נמי על מה שהביא בית יוסף המרדכי בשם התוספות, ומה שתמה הב"ח דבמרדכי קאמר ותו ולא תוס' לא עיין בהגהות מיימוני פרק כ"א שלטי גיבורים פרק קמא דמרדכי, גם נראה לי מה שהקשה לבית יוסף וכל אחרונים דברי המרדכי אהדדי דנראה לו דמה שכתב בשם תוס' דנותן בידו אסור דהוי עקירה היינו כשפושט ידו לפנים ועומד בחוץ, ומה שכתב תחילה להתיר היינו כשעומד בפנים ודו"ק, מיהו עיקר טעמא דלבוש בזה אינו דמבואר בבית יוסף טעם האיסור דמיחזי כשנותן לו על ידו להוציא:

ג[עריכה]

[ג] ואפילו אם החפצים וכו'. ודעת מגן אברהם דאם חפץ של כותי ממושכן מותר ליתן לו כשעומד בפנים עיין ס"ק ד', ומכל מקום ליתנו לידו משמע מיניה דאסור ולמה שפירשתי גם זה מותר:

ד[עריכה]

[ד] [לבוש] ולדידן וכו'. בשולחן ערוך לא כתב זה גם בעולת שבת החמיר אף לדידן וכן משמע בט"ז ומגן אברהם מיהו בסימן תמ"ז סעיף ד' כתבו נמי להתיר, ויש לומר דחמץ בשבת הוא דבר מצוה קיל יותר:

ה[עריכה]

[ה] לתת לו וכו'. ומכל מקום אסור ליתן בידו ממש (מגן אברהם), וכבר כתבתי פנים להתיר באם הכותי עומד בפנים גם הט"ז הקשה דלדידן הוי גזירה לגזירה:

ו[עריכה]

[ו] דרך מלבוש וכו'. הא לאו הכי מיחזי שישראל צוה להוציאו כיון (שמושכין) [שממושכן] בידו (מגן אברהם), ולפי זה לדעת הלבוש בסעיף א' היה מותר לדידן אפילו משכון שאינה מלבוש וכן נראה לסמוך עליו בכותי אלם וכדומה:

ז[עריכה]

[ז] טוב וכו'. כתב באגודה דהוא הדין אם כותי מניח מעות ונוטל משכון נמי שרי ובלבד שלא יחשוב עמו וכתב שצוה לו להתענות למחר הביאו ב"ח וכנסת הגדולה, אבל מגן אברהם כתב דרמ"א לא חש לה כיון שרבינו ירוחם מקיל לגמרי, עד כאן, ולעניות דעתי רבינו ירוחם מיירי במלבוש אבל אגודה מיירי באינה מלבוש או בשמניח מעות דהוי כמקח וממכר. כתב מלבושי יום טוב רבינו יונה הורה לאשתו להניח לכותי שהניח הסל בבית ליקחנה ושישאנה עמה ביום השבת ואם לא תוכל למצאהו תיתן לה סל אחר שלה, עד כאן, וזה מסכים למה שכתבתי ס"ק ג' ועיין סוף סימן ש"ז מדינים אלו:

ח[עריכה]

[ח] ויש מתירים וכו'. קשה דפת של בעל הבית אסור ואי בפת פלטר אם כן נעשה נמי בשביל ישראל וצריך לומר דרובו כותי (ט"ז) עיין יו"ד סימן קי"ג:

ט[עריכה]

[ט] [לבוש] הואיל ואפאו וכו'. ואם אפה עבד ישראל אף לעצמו בפעם ראשונה אסור (בית יוסף), ועיין סימן תקי"ז ס"ק ה':

י[עריכה]

[י] [לבוש] ואף על גב דכותי וכו'. כך הקשה בית יוסף וכתב עליו מגן אברהם ועיין סימן תקי"ז שכתב בשם הרא"ש דאסור גזירה שמא יעלה ויתלוש, עד כאן, ורצה לומר דאין איסור משום מוקצה, ולעניות דעתי יפה כיוון בית יוסף שהרי בריש פרק אין צדין כתב הרא"ש טעם דרובן משום מוקצה ואין להקשות דיהיה דבריו סותרין דכבר תירצו תוס' בביצה דף כ"ג ותשובת רמב"ן קכ"ב דשני הטעמים אמת דגבי לפת וצנון דצריכין לחפור במרא דליכא למיחש שיעשה טירחא זה בעצמו צריך לומר משום מוקצה ובפירות שהיה דעתו עליהן שיפולו ואינן מוקצה צריך לומר הטעם דיעלה ויתלוש עיין סימן שכ"ב סעיף ג':

יא[עריכה]

[יא] ובשעת הדחק וכו'. דוקא יחיד הדר בכפר שאי אפשר לשאול פת מישראל אחר מיהו ביום טוב יש להקל (ב"ח):

יב[עריכה]

[יב] [לבוש] כגון ממלא מים וכו'. מבואר דגם ממלא מים חמורה בעיני בני אדם וכן מפורש בספר התרומות סימן רמ"ז ולט"ז אשתמיט כל זה

יג[עריכה]

[יג] [לבוש] ויש מתירין וכו'. צריך עיון למה סתם בסעיף י"ד דחוששין לחומרא ואפשר דבמת החמיר טפי (מגן אברהם), ולפי זה קשה בגמרא [שבת] דף קנ"א מאי מייתי ראיה ממתניתין דמרחץ למת עיין שם בתוס' ודו"ק, וצריך לומר דבגמרא אין חילוק רק בית יוסף מנפשיה מחמיר במת וצריך עיון, מיהו עיקר קושיא נראה לי דלא קשה מידי דיש לומר דמיירי בסעיף י"ד שידוע שעשאו בשביל ישראל אף שהוא בצינעה, ונראה מאחרונים דיש לסמוך על מתירין להקל ועיין סימן תקט"ו ס"ק ט'. כתב הב"ח אף שהכותי מביא דורון לישראל הוי ספק שמא ליקט לעצמו ואחר כך הביאו לישראל עד שידוע שליקטן בשביל ישראל, עד כאן, ומגן אברהם כאן ובסימן תקט"ו האריך לתמוה עליו עיין שם, ולעניות דעתי לא קשה מידי דהא מחלק הב"ח דדוקא בשבת מקילין בספק אבל ביום טוב מחמירין דאתי לזלזולי, ומכל מקום מספר התרומות סימן רמ"ח משמע קצת דהוי בודאי אף לשבת:

יד[עריכה]

[יד] בכדי שיעשו וכו'. הכל לפי שעשה אם היה על ידי שיירא ושהא יום אחד צריך להמתין יום אחד ואם היה רוכב סוס ושהא שעה אחת ימתין שעה אחת ואם המקום רחוק שלושה ימים אין צריך להמתין מיום ראשון נגד יום השבת שנעשה באיסורא (כנסת הגדולה), והיינו ביום ולא בלילה דבליל שבת ודאי לא רכב (מגן אברהם) וצריך עיון:

טו[עריכה]

[טו] ולאחרים מותר וכו'. ואם הביאו לשנים אסורים להחליף דכיון דיש היתר בחליפין לא ימשכו ידיהם מלשלוח לכותי (כנסת הגדולה), וצריך עיון מהנהו תרי חסידי דחלפי תורא. כתב מגן אברהם אם הובא בספינה אסור להוציאם חוץ לארבע אמות אם לא שהיה מערב שבת בספינה דמותר אפילו למי שהובא בשבילו:

טז[עריכה]

[טז] ויש אומרים דלמי וכו'. הקשה מלבושי יום טוב ועולת שבת דבסימן תקט"ו סעיף ה' סתמו כסברא ראשונה, ונראה לי משום דסבירא ליה עיקר כסברא ראשונה וכן פסק הב"ח ורש"ל:

יז[עריכה]

[יז] [לבוש] יש אומרים דבכל מקום וכו'. ודעת הט"ז ושיירי כנסת הגדולה דוקא בחוץ לתחום איכא חומרא זו משום שאין רגילות להביא בלילה ממקום רחוק וכו' מה שאין כן בצידת דגים ולקיטת פירות שהוא במקום קרוב הלילה עולה לחשבון אבל בעולת שבת כתב להיפך דצידה ולקיטה דאסורין מדאורייתא קל וחומר דלא חשבינן ללילה, מיהו בים של שלמה פרק אין צדין סימן ח' פסק דאף בחוץ לתחום חשבינן ללילה, ונראה לי להקל לצורך אורחים ועיין סימן תקט"ו ס"ק ו':

יח[עריכה]

[יח] שני בתים וכו'. משמע דאם היה שני בתים וחוץ לתחום ואחד תוך התחום אסור דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב (ט"ז), ואינו מוכרח דהכי נמי טעמא דכאן נמצא כאן היה כמו שכתב המגיד פרק ב' דיום טוב, ובזה מתורץ תמיהת דרכי משה ובסימן תקט"ו ס"ו יתבאר עוד, ועוד דהא לרש"י ורשב"א בכל ספק אפילו בשאין בית בעיר מותר ואף דלא קיימא לן הכי מכל מקום בזה על כל פנים יש להקל, גם נראה לי דאם יש גם ספק אם הובא בשביל ישראל פשיטא דמותר אף שאין בית בעיר:

יט[עריכה]

[יט] [לבוש] כיון שאינה יכולה וכו'. אבל בנהר דיכולה מותר:

כ[עריכה]

[כ] [לבוש] הואיל ואם היה רוצה וכו'. אבל אם יש סכנת דרכים לישראל אסור (מגן אברהם בשם מרדכי), ויש לגמגם דליתא שם אלא בעשבים שהן בעבר הנהר שלא היה יכול להוליך שם בהמתו אבל בסכנת דרכים דנשתנה אפשר דמותר, ועוד דאם כן תיקשי אמאי נקט בגמרא [שבת] דף קכ"ב מילא מים לבהמתו אסור ליתנו אפילו לאדם אסור וכגון שיש סכנת דרכים כמו דתנא ברישא דליקט עשבים דמיירי בעבר הנהר:

כא[עריכה]

[כא] ויש מתירין וכו'. חיפשתי בכלבו ולא מצאתי (מגן אברהם), ולעניות דעתי משמע בכלבו דף ל"א דמותר לשלוח לישראל אחר על ידי כותים (ויש לדחות ודו"ק שם), ואפשר דלזה נתכוין רמ"א אלא דסיים וכן נהגו היתר וכו' רוצה לומר שנוהגין היתר לומר להביא לו ובאמת זה אסור גם לומר לישראל שישלח לו על ידי כותים:

כב[עריכה]

[כב] שיש להחמיר וכו'. הקשה ט"ז מסימן רע"ו סעיף ג' דמותר לומר לכותים ליטול נר דלוק וכו', ונראה לי דטילטול בלא עירוב גרע, עוד יש לומר דלעיל גם הכותים שהולך צריך לנר, עוד יש לומר דבנר היה יכול לטלטל מן הצד לצורך גופו כמו שכתב מגן אברהם שם:

כג[עריכה]

[כג] אין למחות וכו'. ונראה לי דאין להקל אלא לצורך (מגן אברהם), ובאמת יש לירא שמים להחמיר שגם רמ"א לא כתב אלא שאין למחות ביד המקילין, ועוד בתשובת מהר"ם מינץ קי"ז קריא ליה מנהג רע ומיהו דעל כל פנים לא יתן הכלי ליד כותי ולא יקח מידו אלא יניחנו על השולחן, גם טוב שיאמר לכותי שישתה ממנו דאז אדעתיה דנפשיה עביד. כתב מגן אברהם ליתן מעות בשבת נראה לי דאסור כמו שכתב סימן תקי"ז סעיף ב', ואולי יש לומר דעל ידי כותי שליח מותר אפילו בנתינת מעות בלא זכירת סכום מקח כגון דבר ידוע שאין צריך פיסוק דמים וצריך עיון:

כד[עריכה]

[כד] לצורך בהמתו וכו'. אף דליש מקילין בסעיף הקודם אפילו לצורך בהמת ישראל מותר כיון שיכולה לילך בעצמה לאכול שם מכל מקום נראה לי דעת רמ"א ולבוש דוקא לצורך אדם מקילין בזה ולא לצורך בהמה כיון דרוב פוסקים אף לעיל מחמירין:

כה[עריכה]

[כה] אם מכירו וכו'. אפילו שלא בפניו כשיודע הכותים שישראל יבוא להאכיל בהמתו דאז חיישינן שירבה בשבילו (ט"ז), ובמכירו אין צריך להמתין בכדי שיעשו (מגן אברהם):

כו[עריכה]

[כו] [לבוש] ואף על גב וכו'. תמוה דהכי נמי אסור אפילו לאחרים בכדי שיעשו כדלעיל והא דאסור לו עולמית היינו משום גנאי, ונראה דזה כוונתו כמו שנתבאר, ועוד דלא אמרינן וכו' עד סוף סעיף וצריך לומר דלכתחילה סבר לאחרים מותר מיד:

כז[עריכה]

[כז] לספוד בהם וכו'. מדברי ר"ן בשם רמב"ן נראה דמסתמא לצורך ישראל הביא וכן פירש מלבושי יום טוב דעת רש"י:

כח[עריכה]

[כח] [לבוש] שאין גנאי וכו'. ומלבושי יום טוב פסק כרי"ף ורמב"ם ורא"ש דגם בחלילים אם הובאו בפרהסיא אסור לו עולמית וכן פסק הט"ז, וזה לשון מגן אברהם כל מילי דפרהסיא אסור עולמית, ונראה לי דבקצץ שרי מדינא אלא שנכון להחמיר כמו שכתב סימן רמ"ד סעיף ג':

כט[עריכה]

[כט] דרך רשות הרבים וכו'. הב"ח פירש אפילו ספק אם הביאן דרך רשות הרבים, ולעניות דעתי דעת השולחן ערוך להתיר בספק דסמכינן בזה על יש אומרים בסימן שמ"ה דאין רשות הרבים לדידן, ועיין סעיף ח' דלא חיישינן לרשות הרבים כלל דמותר לאחרים נראה דבחלילין של מת החמירו יותר ועיין סימן תקט"ו ס"ק ט"ו:

ל[עריכה]

[ל] דרך כרמלית וכו'. והא בסעיף ח' דבעינן כדי שיעשו מיירי בחוץ לתחום והכא בתוך התחום דליכא הנאה כל כך (ב"ח ומגן אברהם), ומט"ז ס"ק י"ט נראה דגם הכא אסור לו כדי שיעשו ויש להקל:

לא[עריכה]

[לא] חוששין וכו'. עיין סעיף ט' מזה אך קשה מה שכתב ואסורין בכדי שיעשו הא משמע שם ובסעיף ז' דבספק מותר במוצאי שבת מיד, ואפשר דמיירי בתוך התחום ודרך כרמלית לכך חיישינן להחמיר בספיקא ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.