אליה רבה/אורח חיים/שכג

אליה רבה ‏ אורח חיים שכג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] בכלי המיוחד וכו'. פירוש שמודדין ומוכרין בו:

ב

[ב] [לבוש] אך לא ראיתי וכו'. ובהגהות אשירי כתב דנהגו להטיל טבעת או דבר שאין מוקצה במדה:

ג

[ג] [לבוש] שם מדה וכו'. בים של שלמה ושל"ה הזהירו בזה להוכיח העם בזה וכן הט"ז, ואני אומר שיש כמה טעמים להקל כמו שכתב סעיף ז' ואף לירא שמים יש להחמיר בזה מכל מקום העם יש להם על מי שיסמכו לא יאמר לשון תמכור לי (שלטי גיבורים):

ד

[ד] [לבוש] כגון שיאמר קב וכו'. ולפי זה מה שכתב אחר כך אבל בלאו הכי שרי מותר להזכיר שם מדה אם אין מזכיר סכום שהיה לו כבר, וכן נראה לי פירוש רמ"א וטעמא כמו שסיים כיון שמדתן ידוע, אבל עולת שבת פירש דמיירי באומר מלא לי כלי זה אבל להזכיר שם מדה אסור וכן פסק בנחלת צבי ולא ירדתי לסוף דעתם, ומה שכתב בנחלת צבי שכן פירש הב"ח לא דק דהב"ח פירש כן בטור דסבירא ליה דאין חילוק בין ממכרן ידוע אבל לרמ"א ודאי מותר, שוב נדפס ספר מגן אברהם וכתב כן להדיא בשם דרכי משה:

ה

[ה] [לבוש] במדת הלח וכו'. רמ"א לא הזכיר מלח ויבש ובאמת עתה גם במשקין מדתן וממכרן ידוע וכן כתב ברמב"ם ועל זה סמכו העולם להקל, והט"ז האריך לתמוה מגמרא דלא יזכיר שם מדה אלמא דמיד שיזכיר שם מדה אסור, ונראה לי דלא קשה מידי דיש לומר דמיירי באין מדתו וממכרן ידוע גם שאר ראיות אפשר לדחות ומכל מקום יש לירא שמים להחמיר כדלעיל ועיין סימן ש"ד ס"ק ל"א:

ו

[ו] ואפילו אין. זה לשון עולת שבת כן כתב הטור אבל הר"ן כתב לא יביאם בסל לתת שלושה או ארבעה אבל יביאם על כתיפו אחד או שנים משמע מדבריו דוקא כדי להקל במשאוי יעשה כן, עד כאן, ולא דק שגם הטור סימן תק"י כתב כר"ן, אלא נראה לי דהכי פירושו דהיכא דאפשר לשנות להקל למשאוי יעשה והיכא דאי אפשר לשנות כגון חביות או שק מלא פירות ישנה כמו שכתב שם סעיף י' שדרכן לישא אותו על הכתף ישא אותן לפניו כוונתם כמו שכתבתי וכיוצא בזה שישנה וכו', ובזה נדמה נמי מה שתמה בסוף סימן תק"י ודו"ק:

ז

[ז] ויש אומרים וכו'. הוא מתוס' ריש פרק המביא ומבואר שם דוקא בבית שאין רואין אבל בחוץ במקום שמותר לשאת ויש רואין אסור וכן כתב בספר עבודת הקודש:

ח

[ח] לצורך היום וכו'. משמע דאפילו בליל שבת מותר להדיח לצורך סעודת שחרית או גם לסעודה שלישית. וכתב רוקח מדיחין עשרה כוסות שאם יצטרך באחד שותה:

ט

[ט] שכל היום וכו'. ואם ברי לו שלא ישתה עוד אסור (מהרי"ל):

י

[י] ויש אוסרים וכו'. דעת הב"ח אפילו לצורך שבת אסור להטביל ודלא כלבוש (עולת שבת), ותמיהני שגם מלבוש מבואר כן ולא התיר לצורך שבת אלא בבין השמשות כדלעיל סימן רס"א:

יא

[יא] ימלאנו וכו'. ולא יברך דאז אינו מוכרח שעושה לשם טבילה:

יב

[יב] [לבוש] וזה לא שייך וכו'. ורש"ל כתב דחיישינן שישהא וישתמש בו ואם השתמש בו בלא טבילה עיין יו"ד סוף סימן קי"ט דמותר ואם עבר וטבלן בשבת מותר להשתמש בו (מגן אברהם):

יג

[יג] מותר להדיחו וכו'. אפילו יש בכוס פירורי הפת מותר לטלטלו ולא הוי בסיס לדבר אחר דבטלי לגבי כוס מותר לשער וכו' אפילו נתערב בערב שבת ולא נודע לו עד בשבת (תרומת הדשן סימן נ"ד). יבש ביבש שנתערב מותר להשליך אחד בשבת דאינו אלא חומרא בעלמא לא הוי כמתקן עיין יו"ד סימן ק"ט, מגן אברהם:

יד

[יד] בכל דבר וכו'. אפילו בנתר וחול כשייחד להם מקום מבעוד יום שאינו מוקצה (רבינו ירוחם), במהרי"ל דאסור לשטוף הזכוכית על ידי שיבולת שועל להצהירו וצריך עיון:

טו

[טו] [לבוש] שהכסף וכו'. משמע בשאר כלים מותר אפילו:

טז

[טז] בחזקה וכו'. אבל ליתן למים שמדיח בהם כלים שרי כיון דאין חופף בחזקה ועיין סימן שכ"ו סעיף י':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.