אליה רבה/אורח חיים/רצב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אליה רבהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png רצב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

[א] [לבוש] שמאריכין וכו'. מפני טורח ציבור שלא יכבד על זקינים ועוברות ומניקות (כלבו סימן מ"ח), ובסימן ט"ו כתב דהא כמו מסכת אבות שאומרים במנחה משום דרשה. ומטה משה כתב שמצא בשם רוקח כיון שלעת ערב פושעים חוזרין לגיהנום לכך הניח למנחה כדי לצנן אש של גיהנום, עד כאן, וראיתיו ברוקח סימן שס"ג זה לשונו כי סדר קדושה בכל יום לשמור מדין גיהנום צלמות ולא סדרים הא יש סדרים אין צלמות ודחו סדר קדושה בהשכמה מפני ריבוי תפילות עד כאן לשונו, וזה קצת סותר וצריך עיון, ועיין סימן קל"ב סק"ד, ובספר המנהיג כתב מה שאומרים במנחה שבת ולא כשאר מנחות לפי שסדר קדושה מגאולה מדבר ובזכות שבת הן נגאלין, עד כאן:

ב[עריכה]

[ב] [לבוש] אף על פי ששתינו וכו'. אני בא להתפלל ואני שואל ממך עת רצון לכפר על העולם (אבודרהם), אבל בכלבו זה לשונו קופץ אני להתפלל אליך בשעה קבוע במנחה שהיא עת רצון, עד כאן, הרי דעת רצון לאו בקשה הוא אלא דמנחה נקרא עת רצון משום דאליהו נענה בה ולפירוש אבודרהם יש עוד טעם לפי ששתוי אל יתפלל לכך שואלין שיהא תפילה זו עת רצון, ובתניא כתב טעם אחר על שאומרים ואני תפילתי במנחה דשבת לפי שצרה אחרונה שלא נהיתה כמוה תהיה תשעה חדשים והיום האחרון הוא יהיה שבת ותכבד הצרה מכל שלפניו עד עת מנחה יהיה נענין ויבוא הגואל:

ג[עריכה]

[ג] [לבוש] מכל מקום ביום טוב וכו'. מפני שאנו נוהגין להתפלל מנחה ביום טוב סמוך לערב כמו בחול ואינו עת משתה (כלבו ואבודרהם), ועכשיו נוהגין להתפלל כמו בשבת לכן נראה דהוצרך הלבוש לטעם אחר כדמסיק, מיהו לטעם התניא דלעיל נמי ניחא מה שאין אומרים ביום טוב:

ד[עריכה]

[ד] [לבוש] אבל תימא וכו'. והב"ח מתרץ לה כיון שקורין בתורה נופל לשון עת רצון עיין שם שהאריך, אבל אשתמיט להו דברי כלבו סימן מ' זה לשונו לפי שעזרא תיקן קריאת תורה במנחה להגן על יושבי קרנות שאינן עוסקין בתורה ולכך אנו אומרים ואני תפילתי וכו' לפני קריאתה להודות ליוצרינו שלא עשאנו כהם וביום טוב שאין קורין אין אומרים, עד כאן:

ה[עריכה]

[ה] [לבוש] כמו בשבת שכולו וכו'. עיין סימן רמ"ב ס"ק ו'. אך תימא דבסימן תרס"ט כתב להיפך דשבת הוא כולה לה', גם דבריו דהתם סותרים למה שכתב בסימן רמ"ב דהכל מודים בשבת דבעינן לכם, ובהגהות מיימוני כתב טעם שאין אומרים ביום טוב דלחד מאן דאמר אי בעי כולה לגבוה וכן כתב מטה משה:

ו[עריכה]

[ו] [לבוש] על הספר תורה וכו'. זה לשון מגן אברהם כתב הריב"ש סימן שכ"א דבמקום שאין ספר תורה אין אומרים קדיש לפני שמונה עשרה ונראה לי שלא יאמרו גם כן ואני תפילתי דהא טעמא משום שקורין בתורה גם שלא להפסיק בין הקדיש שאחר ובא לציון לתפילת שמונה עשרה עד כאן לשונו. ותימא לי טובא הא כתב בסוף סימן קמ"ג דאף שאין ספר תורה צריך השליח ציבור לקרות בקול רם מתוך החומש אם כן יהא הפסק, גם כיון שקורין אמאי לא נאמר קדיש עלה כמו שאר פסוקים שאין אומרים מתוך ספר כשר דדוקא ברכה אין מברכין על חומש אבל קדיש למה לא נאמר כשקורין בציבור, גם תימא דעיינתי בתשובת הריב"ש ולא ראיתי שם מה שהביא בשמו, גם על מה שכתב שאין אומרים ואני תפילתי דהא טעמא וכו' קשה דבקריאה בחומש נמי יש להודות שלא עשאנו כהם ועיין סימן ק"ד, ועוד הא כתבתי לעיל הרבה טעמים זולת זה, גם מה שכתב שלא להפסיק וכו' אומר אני אפילו אי אין אומרים קדיש אחר הקריאה בחומש מכל מקום יש תקנה לומר ואני תפילתי קודם קדיש שאחר ובא לציון, וכמו שאומרים יהללו וכו' בין קריאת התורה לקדיש ופסוקי דצדקתך קודם קדיש. כתב במהרי"ל כשהיה מאחר לבוא לבית הכנסת עד שסיימו קריאת התורה היה מתפלל עם הציבור ואחר כך קרא הפרשה:

ז[עריכה]

[ז] [לבוש] שלושה מעידין וכו'. לכך מעשה בראשית נבראו בששה ימים כדי שיהיה שלושה כתי עדים אחד על הקב"ה ואחד על ישראל ואחד על שבת (מטה משה):

ח[עריכה]

[ח] [לבוש] שהוא אחד וכו'. בתכלית האחדות דבר אחר כל הנבראים הם בשלושה ענינים ילד בחור וזקן אבל הקב"ה לעולם הוא בענין אחד ולא ישתנה (אבודרהם), תפארת על שם בית המקדש:

ט[עריכה]

[ט] [לבוש] ולפי הנוסח וכו'. זה לשון בית יוסף ראוי לומר יום מנוחה שהרי בסוף הלשון אמר וינוחו בו בלשון זכר ומי שאינו אומר יום מנוחה צריך לומר ינוחו בה שכל לשון של מעלה הוא לשון נקיבה עד כאן לשונו, פירוש תיבת יום לבד אבל מנוחה אומרים שהוא נמי לשון נקיבה וכן הוא בכל הנוסחאות וכן מוכח מב"ח וט"ז לכן תמיהני על הלבוש שכתב ישועה וקדושה והשמיט מנוחה משמע שהבין כוונת בית יוסף גם על מנוחה וליתא, ואולי יש טעות סופר בלבוש וכן מוכח ממה שכתב לקמן מוסב על האמור למעלה מנוחה. עוד נראה לי בפירוש בית יוסף במה שכתב ומי שאינו וכו' דמייתי ראיה דצריך לומר יום מנוחה דהא בכל הנוסחאות הוא ינוחו בו ואי לנוסחא דאין אומרים יום היה צריך לומר בה, והלבוש נראה שהבין דדינא קאמר דמי שרוצה שלא לומר יום יכול לעשות רק שיאמר בה ולכך הניח הנוסח שלנו, ולעניות דעתי ברור כדפירשתי וכן עיקר לדינא שהרי אתה אחד הוא נגד פרשת זכור את יום השבת כמו שכתב הטור ואותו פרשה הוא נ"ה תיבות וכן אתה אחד עם תיבת יום, וכן משמע בתניא ובמטה משה וב"ח, והנה בט"ז הקשה ממה שכתבו תוס' כתובות דף ה' דשבת פעמים לשון זכר דכתיב שומר שבת מחללו, עד כאן, ולא קשה מידי דהכא לא נזכר לשון שבת אלא תפארת וכו' מנוחה וכו' שהוא לשון נקיבה ולזה דקדק בית יוסף שכל לשון וכו' ועיין סימן רפ"ו ס"ק ב':

י[עריכה]

[י] [לבוש] ביתו אחריו וכו'. זה יעקב וכו' קשה למה לי זה הא עדיף ללמוד מויחן פני העיר שמביא לקמן דמצינו ששמר יעקב שבת, גם על בית יוסף קשה זה, וכן בכלבו סימן מ' ראיתי שלא סיים הך ביתו אחריו זה יעקב אלא למד מויחן וגו' כדפירשתי, ובאמת קשה דביתו יש לומר בני ביתו:

יא[עריכה]

[יא] [לבוש] אברהם יגל וכו'. אבל אבודרהם פירש אברהם ויצחק ישמחו כשיעקב ובניו ינוחו ולפי שיעקב יותר קרוב לישראל שניתן להם שבת נתן לו עיקר מנוחה ויצחק קרוב מאברהם נאמר בו רינה שהוא יותר מגילה ועוד גילה בלב ורנן בפה:

יב[עריכה]

[יב] [לבוש] מנוחה אהבה ונדבה וכו'. שנדב הקב"ה ליתנה לישראל מאהבתו בם ולא שאלוה מנוחת אמת וכו' שיש לנו עדות ששבת הוא יום מנוחה כגון נהר סמבטיון ויש גיהנום ומעלה בזכורו (תניא). ונראה לי דלפי שמנחה הוא חתימת השבוע כמו שכתב רש"ל וחותמו של הקב"ה אמת ולכך אומרים מנוחת אמת במנחה. מנוחה שלמה שאתה רוצה וכו', שמצות שבת אינה כשאר מצוות לא תשא לא תרצח לא תנאף וכו' לא צויתם למען יעשו כמוך אבל שבת למען יעשו כמוך (אבודרהם):

יג[עריכה]

[יג] [לבוש] ומה שתיקנו וכו'. ואכן במעריב כתב אתה קדשת לשון קידושין שהקב"ה מקדש נקרא חתן וישראל הכלה ואחר כך ישמח משה על שם שמחת חתן וכלה ואחר כך מוסף על שם תוספת שמוסיף חתן על כתובת הכלה אי נמי על שם הקרבנות כעין סעודת מצוה ואתה אחד על שם שמתיחד חתן עם הכלה. והכלבו כתב ארבע תפילות בשבת, ראשון משבת בראשית, שני משבת דמרה, שלישי משבת דסיני, רביעי משבת דימות המשיח:

יד[עריכה]

[יד] שלא לקבוע וכו'. אבל שנים שנים לומדים בבתיהם (מגן אברהם). כתב מלבושי יום טוב ראיתי כמה פעמים לרבינו מהר"ר ליווא מפראג שדרש בין מנחה למעריב, עד כאן, וטעמא נראה לי דבספר המנהיג כתב בסימן ס"ג זה לשונו אינו אסור אלא מנהג לזכרון בעלמא, עד כאן, ולעיל מזה כתב יש מקומות שנוהגין וכו' אם כן ידע רבינו דפראג אין המנהג כן. עוד ראיתי בפרישה לפי מה שנהגו לקבוע סעודה בין מנחה למעריב וסבירא ליה שלא מת משה רבינו עליו השלום באותו שעה גם לקבוע מדרש לא גרע, עד כאן:

טו[עריכה]

[טו] [לבוש] ויש אומרים שלא מת וכו'. היינו שהוקשה על גאון דהא כתב שלושה עשרה ספרי תורה ביום שמת, ועוד הוכיחו מיום שנכבש יריחו שז' אדר היה בערב שבת, והט"ז מתרץ דבערב שבת במנחה מת ולפי שבשבת ניתנה התורה על ידי משה עושין זכרון בזמן מנחה, עד כאן, ודחוק גם בפוסקים מפורש דבמנחה דשבת מת משה רבינו עליו השלום, והב"ח תירץ דהיה מוטל בכנפי השכינה עד שנקבר במנחה בשבת כדי שתעלה נשמתו בעת רצון דאין הנשמה עולה למעלה עד שהגוף נקבר, עד כאן. ולי נראה על פי מה שכתב בספר חסידים סימן תקמ"ז באותו [שעה] שנגזר על האדם למות באותו לילה או באותו יום עיניו ופיו סתומות כאילו מת והכרוז יוצא פלוני מת ולכך כתיב וימת משה, עד כאן, אם כן אפשר דהגזירה היתה במנחה בשבת:

טז[עריכה]

[טז] [לבוש] בשביל הרשעים וכו'. עוד טעם לשלושה פסוקים אלו במטה משה לפי שאחר מנחה אוכלין סעודה שלישית וניצול משלוש פורעניות כדלעיל, משפטיך תהום רבה נגד חבלי משיח דמלכות פרס הוא כתהום שאין לו חקר, אשר עשית גדולות נגד גוג ומגוג, ותורתך אמת נגד גיהנום ששואלין תחילה למה לא עסקת בתורה, ועוד שניתנה תורה בשבת. באחת יש עשרה תיבות כנגד עשרת הדברות, באחת ארבעים אותיות נגד ארבעים יום שעמד משה בהר, באחת חמישה תיבות נגד חמישה חומשי תורה:

יז[עריכה]

[יז] [לבוש] נראה לי משום דמעלין וכו'. זה לשון אבודרהם כשאומרים כסדר הוא נכון להגדיל ולהוסיף בשבח המקום ברוך הוא בתחילה נדמית שגדולה כהרר"י א"ל, ועוד גדולה עד מרוב ולעולם צדקתו ותורתו אמתיים, עד כאן, וכן כתב בספר המנהיג, ובספר צידה לדרך כתב דאנן משבחין ממעלה למטה, ומטה משה כתב טעם כדי לסמוך השם לקדיש, ועוד האריך מאד בזה ודחוק עיין שם. ולי נראה טעם על פי מה שאיתא בזוהר דמשה ויוסף ודוד מתו במנחה בשבת ועל כן נראה דאומרים שלושה צדקתך להצדיק הדין וליתן טעם על מיתתן, ראשון על מיתת משה רבן של כל ישראל על פי מדרש ילקוט פרשת וילך שביקש בטעמים רבים שלא ימות והשיב לו הקב"ה זה לשונו אם כן אתה עושה תורתי פלסתר שכתבתי ואין מידי מציל, עד כאן, ולזה אומר בתחילה צדקתך צדק לעולם במיתת משה וקאמר טעמא ותורתך אמת שלא יעשו פלסתר חס ושלום, שנית על מיתת יוסף וטעם בגמרא שמת קודם אחיו אף שהיה צדיק ביותר ולפי שנהג עצמו במדת גאוה, וטעם גודל איסור גאוה מבואר בר"ח משום שמשתמש בשרביטו של מלך מלכי המלכים הקב"ה דלבש גאות כשעושה ניסים ונפלאות כמו בים וכדומה לזה דצדקתך וכו' אשר עשית גדולות אלקים מי כמוך רוצה לומר שאין לדמות אדם לקב"ה, שלישית על מיתת דוד נראה על פי מה שאמרו חז"ל פרק שני דשבת שביקש דוד שלא ימות בשבת אלא באחד בשבת והשיב לו הקב"ה אין מלכות נוגעת בחברתה וכו' וכל מקום הרים זה מלכות וכן פירש רש"י דסנהדרין דף כ"ז ולזה אומר צדקתך כהרר"י אל. כתב בספר תניא מנהגינו לאומרו מעומד לפי שהוא במקום צידוק הדין. כתב עולת תמיד בשם אבודרהם יש מקומות שאין אומרים צדקתך בבית האבל:

יח[עריכה]

[יח] [לבוש] פרקי וכו'. בכלבו דף מ"א אחר הפרקים יאמר קדיש על ישראל ועל רבנן וכו', עד כאן, ולא ידעתי למה אין נוהגין כך רק אומרים קדיש יתום ואולי הטעם כיון שכל הקהל אומרים. כתב מגן אברהם אם נמשך הדרשה עד סמוך לחשיכה שלא יוכלו לקיים סעודה שלישית אזי לא יאמרו פרקים או שיר המעלות, עד כאן, ועיין סימן ר"צ ס"ק ו':

יט[עריכה]

[יט] [לבוש] מתפלל במוצאי שבת וכו'. נתבאר בסימן ק"ח סעיף י':

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.