אליה רבה/אורח חיים/רעט

אליה רבה ‏ אורח חיים רעט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] אפילו ר' שמעון וכו'. עיין בנחלת צבי מה שתמה על הלבוש ולא ראה דברי הגה לבוש:

ב

[ב] [לבוש] כגון נר שהדליקו וכו'. זהו טעות דאין ר' שמעון מודה אלא בשעה שהוא דולק כדאיתא בהדיא פרק כירה דף מ"ה וגם באשרי פרק קמא דחולין כתב ואנן קיימא לן כר' שמעון דלית ליה מוקצה אלא בנר שהדליקו בו בשבת והוא טעות סופר וצריך לומר הדולק בשבת (ט"ז), ולא דק דהלבוש מיירי בנר גדול דלא מסיק אדעתיה שיכבה כל היום וזה מיקרי דחאו בידים ומודה ר' שמעון וכמו שכתב בבית יוסף בסימן ש"י. ולהבנת ט"ז תימא גדולה עליו מאי הוצרך להביא ראיה מפרק כירה הא בש"ס שהביא הלבוש גופיה מקודם הוא בזה הלשון הלכה כר' שמעון לבר ממוקצה מחמת איסור כגון נר שהדליקו בו בשבת הרי להדיא דפליג ר' שמעון בזה אלא ברור כוונת הלבוש לנר גדול, וזה נראה לי פשוט כוונת אשר"י הנזכר לעיל שכתב זה לשונו, שהדליקו בו בשבת לדחאו בידים עד כאן לשונו, והיינו בנר גדול:

ג

[ג] [לבוש] הוי ככסיל וכו'. תמה אני דהא בש"ס שהביא כך הוא בכולה הלכה כר' שמעון לבר ממוקצה מחמת איסור גם ומאי אינו דומה כלל לענין הנאמר עליו כסיל בחושך הולך דמיירי בדברים הסותרים, גם תמיהני דבלאו הכי קושית השואל ליתא דבש"ס דף מ"ד מחלק בהדיא לר' שמעון חילוק הנזכר לעיל בין נר גדול לנר קטן הרי דיש חילוק במוקצה מחמת איסור גופיה:

ד

[ד] אפילו שכבה וכו'. ואם יש אימת כותי מותר (שלטי גיבורים), אבל רש"י פירש שעת הדחק סכנה משמע דשלא במקום סכנה אסור (מגן אברהם) והוא בפרק כירה דף מ"ה, וצריך עיון דבשיש סכנה אפילו עדיין דולק מותר כמו דמותר לכבות בסימן דלעיל ובמשנה פרק במה מדליקין:

ה

[ה] [לבוש] שהרי נעשה בסיס וכו'. מיירי כשאין דעתו בודאי להסיר הנר משולחן אחר הכיבוי בשבת דאם לא כן מותר לדעת ספר התרומות בסימן ש"ט סעיף ד' (ט"ז), וצריך עיון מה בכך כיון דמסתמא הנר יכבה בלילה אם כן הא אפילו נר גופיה מותר לספר התרומות, וביותר קשה דלקמן סימן ש"ט כתב דסבירא ליה לשולחן ערוך הכא כסברא ראשונה שם, גם נראה לי דאפשר דמיירי הכא בנר של שמן דאי אפשר כלל לטלטל לצורך מקומו בין השמשות כדלעיל סימן רע"ז סעיף א', ועוד אפילו בשעוה אפשר דספר התרומות מודה בנר דבטל יותר למה שדולק עליו ממטה ושאר דברים, ואף דמבית יוסף לא משמע קצת הכי, מכל מקום בשולחן ערוך נראה שדעתו כן ובזה מתורץ תמיהת ט"ז בסימן ש"ט וצריך עיון:

ו

[ו] כגרף וכו'. תימא לי דאם כן למה כתבו בסעיף ו' דמוקצה מחמת מיאוס מותר תיפוק ליה דמותר מטעם דהוה ליה כגרף אלא ודאי אף דמיאוס הוא מכל מקום לא הוי כגרף (ט"ז), ולעניות דעתי לא קשיא מידי דהכא מיירי באיסתניס, עוד יש לומר בסעיף ו' קאמר דמיאוס להשתמש בו אבל לא שיהא מיאוס כשרואהו עומד לפניו מה שאין כן הכא דמיאוס כשהוא לפניו וכן משמע פרק כירה, עוד יש לומר דאמר טעם דמוקצה מחמת מיאוס מותר להורות דאף בחצר שאינו דר שם מותר, דמשום גרף אינו מותר כדלקמן סימן ש"ח סעיף ל"ד:

ז

[ז] והמחמיר וכו'. לשון רמ"א ומרדכי והמחמיר לא הפסיד ותמה הב"ח וט"ז ומגן אברהם דודאי מפסיד המחמיר במה שאין עושה רצונו ועל כן מגיהין עיין שם. ולעניות דעתי לא קשה מידי דהכי קאמר דלא הפסיד מצות עונג שבת אף שמיאוס עליו, וזה לשון מלבושי יום טוב והבית יוסף סימן ש"ט כתב דנראה לי דמדינא אסור עד כאן אבל הב"ח ומגן אברהם כתבו דאף שאינו איסתניס אם מאוס עליו מותר:

ח

[ח] [לבוש] שהוא צריך וכו'. וכן כתב מגן אברהם ודלא כעולת תמיד שחלק, ומה שתירץ דהכא מיירי בשל שמן דאתקצאי בין השמשות לומר לכותי שיטלטל ולעיל בשל שעוה על כרחך ליתא דכבר ביררתי שם דאפילו בשבת עצמו מותר אף בשל שמן גם ודאי הכא מיירי אף בשל שעוה וכן מבואר בב"ח, ועוד קשה הא קיימא לן סימן רס"א דמותר אפילו לומר לכותי להדליק נר בין השמשות אם כן לא אתקצאי כלל:

ט

[ט] [לבוש] שהשמן חשוב וכו'. וצריך עיון דהא השמן עצמו אינו אסור אלא משום דהוי בסיס לשלהבת וצריך לומר דהכי קאמר דהשלהבת הוא חשוב:

י

[י] [לבוש] דהא לא אתקצאי וכו'. למה שסיים דאין מוקצה לחצי שבת אין צורך לזה וכמו שכתב בבית יוסף, וצריך לומר דלרווחא קאמר דאף אם תמצא לומר יש מוקצה לחצי שבת מותר:

יא

[יא] בשוגג וכו'. נקט בשוגג דלא איירי ברשיעא ובאמת אפילו במזיד שרי דלא מיקרי דחיה בידים אלא אם כן הדליקו מערב שבת (מגן אברהם), ועולת תמיד אוסר במזיד. ודע דכל חילוקי דינים הנזכרים פה שייך נמי בסימן רס"ה בנותן כלי תחת נר לקבל שמן:

יב

[יב] מחמת מיאוס וכו'. דוקא שיש תורת כלי עליו (רשב"א תוספות רבינו יונה מגן אברהם):

יג

[יג] מותר לטלטלו. דוקא לצורך גופו או מקומו כמו שכתב בסימן ש"ח סעיף ג', ונר חדש נראה דהוי ככלי שמלאכתו להיתר דמותר מחמה לצל דהזמנא לאו מילתא, ומפוסקים שהביא בית יוסף דנר שהדליק בו באותו שבת מותר לצורך גופו ומקומו אם כן על כרחך כל שלא הודלק מותר אפילו מחמה לצל דהא אמר ר' יהודה דף מ"ד כל נרות של מתכות מותר לטלטלן חוץ מנר שהדליקו באותו שבת, ובאמת זה תמוה דאם כן גבי בנר ישן של מתכת מותר אמאי הא כלי שמלאכתו לאיסור הוא. כתב הנחלת צבי העולם נזהרים שלא לטלטל אפילו בנר שמוקצה מחמת מיאוס, ואפשר טעמייהו כדי שלא יבואו לטלטל בנר שמוקצה מחמת איסור דלאו כולי עלמא דינא גמירי, עד כאן. כתב לחם משנה שם רבים טועים לטלטל נר שעוה וחלב שלם משום דתנא סוף פרק כירה מטלטלין נר חדש וליתא דמיירי בכלי דוקא שראוי לאשתמושי, עד כאן, וצריך עיון דתוס' דף מ"ז ד"ה הנח וכו' כתבו דפתילה שלימה הוי כלי ואם כן הוא הדין נר שלם וכן כתב מגן אברהם סימן ש"ח ס"ק י"ח ועיין סוף סימן תק"א, ומכל מקום אין היתר אלא בצורך גופו ומקומו והיינו לדבר היתר:

יד

[יד] אסור. ואם דרכו להיות רפוי שרי כמו שכתב סימן שי"ג סעיף ו' (מגן אברהם), ושם יתבאר ועיין סימן תקי"ט ס"ק [ו']:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.