אליה רבה/אורח חיים/רסח

אליה רבה ‏ אורח חיים רסח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] תכלית וכו'. צריך להפסיק מעט בין לשמך ותכלית כדי שלא [יהא] כחוזר למעלה חס ושלום (ר' דוד אבודרהם), וכן בויכולו יפסיק בין אלהים בין את ועיין סימן רע"ד ס"ק א':

ב

[ב] טעה וכו'. מי שאירע כן ידאג בכל השבוע דהוא סימן רע ויפשפש במעשיו ויהרהר בתשובה של"ה קל"ג:

ג

[ג] ויש אומרים וכו'. וכן הסכים הבית יוסף וכן פסק ב"ח משום ספק ברכה לבטלה וכן פסק שבלי הלקט ותניא וכלבו סיים וכן בראש חודש, עד כאן. וממילא דהוא הדין ליום טוב מכל מקום אפילו יום טוב שני וכן בכל דינים שבסימן זה שבת ויום טוב שוין:

ד

[ד] אם סבר וכו'. בתרומת הדשן סימן י"ד מייתי ראיה ממה שכתב ראבי"ה דהמברך על הספירה וסבר דקאי בד' ובירך אדעתא דד' והוא קאי בה' לא יצא אפילו סיים בה', עד כאן. וצריך עיון הא כתב בית יוסף סימן תפ"ט בשם המרדכי דטעמא דראבי"ה משום דסבירא ליה דספירה דאורייתא, עיין שם. אם כן מאי מייתי תרומת הדשן ראיה לתפילה שהוא דרבנן. ונראה לי דהתם צריך טעמא שהוא דאורייתא משום דמספקא לש"ס דילמא בתר חתימה אזלינן אבל הכא ודאי בתר פתיחה אזלינן דהא אם פתח באתה חונן גומר הברכה:

ה

[ה] [לבוש] אפילו קאי באתה קדשת וכו'. במגן אברהם השיג דהא קיימא לן בסימן ר"ט דאין הברכה נפסדת בחסרון כוונה לבד ולכן השמיט הרב בית יוסף מה שמובא בתרומת הדשן אפילו אי קאי באתה קדשת וכו' עד כאן, ולעניות דעתי לא קשה מידי דבסימן ר"ט לא מטעם זה אתינן עלה אלא משום דשמא אזלינן בתר חתימה כדפירשתי וכן מוכח להדיא בבית יוסף סימן תפ"ט דהברכה נפסדת בחסרון כוונה, גם מה שכתב הרב בית יוסף השמיט וכו' תמוה הא הביאו בבית יוסף להדיא ואי כוונתו שהשמיטו בשולחן ערוך לאו ראיה כלל ליתא דלא הוצרך לכתבן דהא קאי על מה שכתב קודם בסעיף ב' בין בערבית בין בשחרית וכו' ועוד הא סימן זה עיקרו על דין תפילת ערבית ואדרבה אי לא סבירא ליה הכי היה לו לפרש דקאי אשחרית, ועוד הא מדכתב שולחן ערוך בסיפא אפילו אם הוא בתפילת שחרית וכו', על כרחך רישא מיירי גם במעריב ומנחה דאם לא כן מאי אפילו וכו' הא סיפא היפך דרישא ורישא דוקא בשחרית איירי, וכן בספר משפט צדק כתב בשם שולחן ערוך דאף באתה קדשת דינא הכי וכן עיקר:

ו

[ו] [לבוש] התחלת תפילת שבת וכו'. ונראה דמכל מקום אינו גומר לא אתה קדשת ולא אתה אחד דבהי מינייהו יגמור אלא אומר ישמח משה ושפיר קאמר אתה קב"ה ישמח משה וכו', וכן אתה תכנת וכו' (לחם חמודות דף כ"א). משמע מזה דאם התחיל בשחרית אתה קדשת גומר וכן בערבית כשהתחיל ישמח משה גומר, ולא נהירא לעניות דעתי אלא צריך להפסיק ולהתחיל ברכה הראויה, ובסעיף ט"ו לא קאמר אלא אינו חוזר והיינו אם כבר גמר הברכה אבל כל שלא גמר מפסיק וכן מוכח בתרומת הדשן סימן י"ד בשאלה עיין שם וכן משמע במגן אברהם:

ז

[ז] הזכיר שבת וכו'. צריך עיון דבסימן תפ"ז דאם חתם ביום טוב מקדש השבת לא יצא אף שהזכיר יום טוב באמצע, וצריך לומר דגרע טפי כשחתם בשל יום אחר וצריך עיון, וברא"ש ורמב"ם משמע דוקא במוסף יצא (מגן אברהם). אבל לקמן כתב דמיירי שלא הזכיר נמי יום טוב באמצע ודבריו סותרין, גם מה שכתב וברא"ש ורמב"ם וכו' ליתא דברמב"ם פרק י' מיירי כשלא הזכיר שבת, והרא"ש דנקט מוסף לרבותא נקטיה ועוד כדי לאתויה ראיה מינה עיין שם. גם נראה לי דגם לקמן מיירי שהזכיר של יום טוב באמצע ומכל מקום לא יצא כיון שלא התפלל תפילת שמונה עשרה ראוי דיוצא בתפילת שמונה עשרה ובלבד שיזכיר של יום או שיתפלל הברכה ממש של יום:

ח

[ח] [לבוש] וליש אומרים דלעיל וכו'. בנחלת צבי השיג דכולי עלמא מודים בזה דהאיך פליג הרמב"ם מירושלמי, עד כאן. ולא קשה מידי משום דש"ס דילן וירושלמי אחרת סותר לזה כמו שכתב הרא"ש פרק מי שמתו וכן משמע בהרא"ש שם וחידושי רשב"א דפליגי גם בזה, ומכל מקום נראה לי לדינא דיצא דהא כתבתי לעיל דעיקר טעם דקיימא לן בסעיף ב' כיש אומרים משום ספק ברכה לבטלה והכא הוי ליש אומרים ברכה לבטלה, ואם נסתפק בשבת ויום טוב אין צריך לחזור (כלבו):

ט

[ט] לא עקר וכו'. עיין לעיל סוף סימן קי"ז וסימן תכ"ב:

י

[י] [לבוש] שהחליף וכו'. אבל המחליף ומשנה לכתחילה עליו אני קורא ופורץ גדר ישכנו נחש (שבלי הלקט סימן ל"ד):

יא

[יא] יש אומרים וכו'. תימא דבבית יוסף כתב כל סעיף זה בשם שבלי הלקט בלא מחלוקת ואפילו סברא ראשונה בסעיף ב' נראה דמודים הכא כיון שלא הזכיר מתפילת מוסף כלום, שוב ראיתי בתניא דף ל' הביא דין דהחליף בסתם ולא חילק בין מוסף ואפשר דלכך כתב בית יוסף בשם יש אומרים, ומכל מקום לדינא נראה לי דחוזר וכן כתב במגן אברהם. כתב מגן אברהם ונראה לי דאם יצא ידי מוסף מתפלל אחר כך שחרית, עד כאן. וצריך עיון הא כתב בסק"ט אם אמר מוסף במקום שחרית חוזר, ונראה דאם כבר התפלל מוסף למוסף צריך לחזור ולהתפלל שחרית ובמגן אברהם צריך לומר דאם לא יצא וכו' ונראה לי טעות סופר ורצה לומר כשלא התפלל עדיין מוסף למוסף מתפלל שחרית, גם אפשר כיון שאמר שקר לפני המקום ודוחק לומר שכיון שמתפלל אחר כך שחרית במקום מוסף מיקרי חוזר, ואפשר דהכי קאמר אם מתכוין להתפלל שחרית תפילת מוסף יצא ומתפלל אחר כך שחרית דכיון שמתכוין תחילה שיהא למוסף יוצא ידי מוסף, אך קשה שזה מבואר בריש סימן רפ"ו:

יב

[יב] [לבוש] עדות וכו'. ומהאי טעמא אמר זקני הגאון זכרונו לברכה הא דכל האומר ויכלו מלאכי השרת המלוין לו אומרים וסר עונך וכו' משום דאמרינן באבן העזר דאומרים לעדים בגט שיהרהרו בתשובה כי רשע פסול לעדות לכך אומרים לו וסר עונך, ור' דוד אבודרהם כתב וסר עונך שאינו בכלל אם לא יגיד ונשא עונו דהא אומרים עדות, ובמדרש אמר שלוש פעמים אשר בויכלו כמו בפרשת פרה אדומה להורות שהאומר שלוש פעמים ויכלו מתכפר, ובצרור המור טעם אחר על שלוש פעמים נגד שלושה עולמות עולם עליון ואמצעי ותחתון לומר שהקב"ה ברא כולם, ורבינו ירוחם דף ק"ב לפי שיש חוזק בשלוש פעמים אומרו שלוש פעמים בתפילה ואחר תפילה וקידוש, ועיין ס"ק י"ד וסימן רע"א ס"ק י"ט:

יג

[יג] [לבוש] להעיד ביחד וכו'. צריך עיון דבחושן משפט סימן כ"ח כתב דכל אחד אומר בפני עצמו, וצריך לומר כמו שכתב הסמ"ע ס"ק ל"ז דאחר שאומרים כל אחד בפני עצמו אומרים אותו ביחד ומכל מקום למסקנא לא קאי הכי (מגן אברהם). ולי נראה דמשמע בשולחן ערוך לחושן משפט סימן ל' סעיף ט' דדוקא בדיני ממונות אומר כל אחד בפני עצמו, ועוד דזה דמי לעדות נפשות דעל ידי עדותן מחייבים מיתה למחללי שבת, (וצריך עיון לי אי בעדות נפשות בעינן שיעידו יחד), ועיין ברמב"ם פרק ב' דכתובות משנה ח':

יד

[יד] [לבוש] ויאמרו אותו ביחד וכו'. על כן נראה לי דיחיד מתפלל אין חוזר לומר ויכלו דעשרה בעינן להעיד להקב"ה ואם ירצה יחיד לאומרה לא יתכוין לשם עדות אלא כקורא בתורה (ט"ז), ולטעמים שכתבתי לעיל מבואר דצריך גם היחיד לאומרה, גם טעם משום יום טוב שחל בשבת יש לומר דשייך נמי ביחיד וטעם זה כתבו התוס' והרא"ש ומרדכי וטור לעיקר רק על עמידה וביחד כתבו הטעם דעדות עיין שם ודו"ק, אבל אמירה בלא חיוב עמידה ודאי צריך, וגדולה מזו כתב אבודרהם לפרש הך דפרק כל כתבי יחיד אומר ויכלו דרוצה לומר אחר התפילה עיין שם. (יש לדחות) עיין לעיל סימן רע"א ס"ק י"ט ועיין בספרי הגדת אליהו מזמור צ"ב פסוק ה':

טו

[טו] מעין שבע וכו'. כיצד מגן אבות בדברו נגד מגן אברהם, מחיה מתים במאמרו נגד מחיה מתים, האל הקדוש שאין כמוהו נגד האל הקדוש, המניח לעמו וכו' נגד רצה נא במנוחתינו, לפניו נעבוד ביראה כנגד רצה שהוא עבודה, ונודה לשמו כנגד מודים, לאדון השלום כנגד שים שלום (ר' דוד אבודרהם). ומהאי טעמא צריכין לעמוד כשאומרים אותה שהרי הוא במקום שבע דומיא דברוך ה' לעולם אמן, ועייין לעיל בסימן רל"ו, וזה לשון תניא מנהגנו לומר ויכלו וברכת מעין שבע בעמידה:

טז

[טז] [לבוש] דבליל שבת וכו'. ובשבת דף כ"ד פירש רש"י ור"ן הטעם דבחול היו עוסקים במלאכתן ומתפללין ערבית בביתם וכן בליל יום טוב יש לומר דאינן באין לבית הכנסת כי עסוקים במלאכת אוכל נפש, ובכלבו ור' דוד אבודרהם כתבו שני הטעמים:

יז

[יז] בלא פתיחה וכו'. אלא מתחיל מגן אבות בדברו עד זכר למעשה בראשית (תשב"ץ רל"ו), ומשמע קצת מרמ"א ולבוש שכתב עם השליח ציבור דיחיד המתפלל שלא בציבור אינו אומר כלל, ומעולת תמיד משמע שאומרו ומכל מקום לאו חיובא הוא דאי חיובא אם כן מאי מהני שתיקנו משום מאחרין וכו' בשביל פתיחה וחתימה יסיימו:

יח

[יח] [לבוש] אף על פי וכו'. הטור פתח עיקר דין זה בשם רב נטרונאי ודחה מקושיא זה דאין השליח ציבור מוציא וכו', אלא שהבית יוסף תירץ משום דתפילת ערבית רשות, ותמיהני הא כתבו בשבלי הלקט סימן י"ז ופירוש תניא סימן נ"ג זה לשונו, כתבו רב משה ורב נטרונאי גאונים לא התפלל שבת אי שמע משליח ציבור מעין שבע מרישא ועד סיפא ואומר מלה במלה עמו ומכוין דעתו יוצא ידי חובתו עד כאן לשונו, הרי דמצריכי שיאמר בעצמו מלה במלה עמו. והנה בלחם חמודות דף ל"ב האריך להתיר למי ששכח לאומרו עם השליח ציבור ומסיק דטוב לעשות כן וכן כתב מגן אברהם, ואשתמיטתיה דברי הגדולים הנזכרים לעיל דמבואר דמחויב לעשות כן ואם אומר עמו אינו יוצא. עוד כתבו לחם חמודות ומגן אברהם אם כבר אמרה השליח ציבור צריך הוא להתפלל שבע דיחיד אסור לאומרה ואם אמרה ביחיד יצא ואין צריך להתפלל, עד כאן, ולי נראה דאפילו בדיעבד לא יצא כמו שתמה הטור דהאיך יוצא במעין שבע במקום שבע בשלמא כשאומר עם השליח ציבור יש לומר דסבירא ליה כיון דחכמים חשבוה במקום שבע לשליח ציבור יוצא גם הוא מה שאין כן בפני עצמו דלא חשבוה חכמים במקום שבע ליחיד כלל, וקצת ראיה לזה משבלי הלקט ותניא הנזכרים לעיל שלא כתבו אלא שיאמר עם השליח ציבור, ועוד הא ראיתי בספר המנהיג ובאבודרהם שחולקין על עיקר דין דרב נטרונאי, שכן כתב בתשובת הגאונים דלא יצא וכן כתב בתשובת מהרי"ל סימן קמ"ה דאין להוסיף לומר שיצא אפילו ביחיד. ונראה דהוא הדין דאם בירך מעין שלוש במקום ברכת המזון לא יצא ועיין לעיל סימן קס"ח ס"ק ט"ז, ולפי זה בחל יום טוב בשבת אין תקנה כלל במעין שבע שהרי אין השליח ציבור מזכיר של יום טוב כדלעיל, ודוחק להתיר שיוסיף הוא להזכיר בשל יום טוב בתוך מה שאומר השליח ציבור, גם באבודרהם יש לי ראיה ודקדוק גדול בזה ואין להאריך:

יט

[יט] [לבוש] אין צריך לומר וכו'. פירוש כשמתפללין בביתם במנין וכל שכן אותן שמתפללין לפרקים במנין בבית, אבל כשיש קביעות על איזה ימים כמו בירידים דומה לבית הכנסת קבוע ואומרים (ט"ז). בבית המדרש מקום שמתקבצין התלמידים מיקרי קבוע (רדב"ז). ובית שיש ספר תורה ומתפללין במנין אין ולאו רפיא בידם (שיירי כנסת הגדולה), ומט"ז מבואר כשיש קביעות על איזה ימים אומרים וצריך לומר דמיירי כשיש ספר תורה דבלא ספר תורה לא מיקרי קבוע וצריך עיון. כתב מגן אברהם בשם רדב"ז ורלב"ח במקום שנוהגין לאומרה בבית חתנים ואבילים אין למחות בידם וקצת משמע כן ממה שכתב הלבוש אין צריך לומר וכו' וצריך עיון ועיין בתשובת ריב"ש סימנים ל"ו מ'. כתב במנהגים רגילין לסיים וישמחו בך ישראל אוהבי שמך וכן הוא ברוב סידורים, ותימא גדולה שהרי אין מעין החתימה ולא מעין הפתיחה וגם אין שייך שמחה רק ברגלים, ושמעתי מגדולים שיש לומר וינוחו בו ישראל מקדשי שמך וכן עיקר, עד כאן. ויש לתרץ קושיא שניה כדאיתא בספרי וביום שמחתכם ומועדיכם שמחתכם אלו שבתות וכן מצאתי בבית יוסף סימן רפ"א בשם שבלי הלקט, מיהו באבודרהם נמי הנוסחא וינוחו בו ישראל מקדשי שמך וראיתי ברמב"ם סוף ספר אהבה הנוסחא במוסף דשבת וינוחו בם ישראל אוהבי שמך, ובאמת אוהבי שמך אין טעם למחוק דקאי על באהבה וברצון ועיין סימן תפ"ח ס"ק ד' מזה. כתבו שיירי כנסת הגדולה ומגן אברהם מנהג לומר בליל שבת וינוחו בה וביום וינוחו בו, ובמנחה וינוחו בם, עד כאן. ומגדולים שהבאתי לא משמע הכי. צריך לומר לעבדך באמת שבת קודשיך מלא בוא"ו (ספר חסידים תתפ"ז):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.