אליה רבה/אורח חיים/קצט

אליה רבה ‏ אורח חיים קצט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] כותי וכו'. מי שהוא רשע בפרהסיא ועובר עבירות וכל שכן מומר לכותים אין מזמנין עליו:

ב

[ב] עם הארץ גמור וכו'. משמע אפילו אינו קורא קריאת שמע שחרית וערבית וכן כתב בכנסת הגדולה, ועולת תמיד ומגן אברהם כתבו דאין מזמנין עליו דלא שייך שיהא כל אחד בונה במה לעצמו כיון דרוב עמי הארצים קורין קריאת שמע וביחיד לא איכפת לן:

ג

[ג] [לבוש] ואפילו עם בעלה וכו'. כתב מלבושי יום טוב זה לשונו, כתב בדרשות מהר"ש שאכל עם אשתו וקרא לאחד שישתה עמו לזמן עמו ואמר לו שיצא ברכה אחרונה שעל היין בברכת הזן ששמע, ואהא דזימון עם אשתו קשה לי הא רבינו יונה כתב אפילו עם בעליהן לא משום דאין חברתן נאה עד כאן לשונו. ולא ידעתי מאי קשיא ליה דסבירא ליה כמו שכתב הטור בשם הר' יהודא כהן דהורה הלכה למעשה לצרף אשה לזימון והביא ראיה מדבעי הש"ס נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן, וקאמר למאי נפקא מינה להוציא אחרים ידי חובתן מכלל דפשיטא ליה דמצטרפות דאי לא תימא הכי אדמבעיא ליה אם יכולות להוציא, תיבעי ליה אם מצטרפות, עד כאן. ואגב דאתי לידן נימא ביה מילתא דהב"ח כתב על דברי הטור הנזכר לעיל תימא גדולה הא תנן בהדיא נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם ונראה דלא הורה אלא לצרף לעשרה ולא לשלושה והכי נקטינן, עד כאן. ואישתמיטתיה תשובת מהר"מ מרוטנבורג סימן רכ"ז שכתב להדיא דיכולה לצרף אפילו לשלושה וכן כתב באגור סימן רמ"ט, ובר מן דין תימא עליו דאי מודה דאסור לצרף לשלושה אם כן אכתי קשה תיבעי אם מצטרפות לשלושה. ועיקר תמיה שתמה הב"ח יש לומר דר"י הכהן סבירא ליה דעם בעלה מותרת ובהכי התיר, וראיתי בדרישה שתירץ דסבירא ליה דמתניתין הכי קאמר נשים ועבדים וקטנים בצירופין יחד אין מצטרפין משום פריצות דעבדים עם נשים, ועבדים עם קטנים משום משכב זכור, עד כאן לשונו. ותמיהני דאם כן מאי פריך הש"ס דף מ"ז ממתניתין על ר' יוסי דאמר קטן המוטל בעריסה מזמנין עליו הא ר' יוסי מיירי שאינו בצירוף נשים ועבדים יחד אלא עם זכרים בני חורין. עוד יש לי תימא בזה על הב"ח שמפרש דברי מהר"ם מרוטנבורג שכתב הטור הא בתשובה הנזכר לעיל מפורש להיפך, עיין שם כי קיצרתי כיון דלא נפקא מינה לדינא לדידן כי כתבתי לעיל דנהגינן שלא לצרף אשה כלל אפילו לעשרה, ואף דהב"ח פסק לצרף אשה או עבד לעשרה להזכרת השם לא ראיתי נוהגין כן, וכן כתב האגור סימן ר"מ:

ד

[ד] [לבוש] שברכת המזון צריכות וכו'. נראה דמתרץ בזה תמיהת הלחם חמודות דף נ"ו דדברי רמ"א דהכא ובסימן קצ"ג סותרין דהתם כתב שצריכין שיבינו עיין שם. ונראה לי דסבירא ליה ללבוש לחלק דאף בברכת זימון אין צריכין שיבינו מכל מקום ברכת המזון צריך שיבינו, וכן פירש הנחלת צבי דברי רמ"א, מיהו צריכין ליתן טעם לחלק בינייהו, ואפשר משום דסמכינן בזה על הפוסקים דסבירא ליה דלעולם אין חיובא בנשים רק רשות וכיון דאין חיובא פסק כרש"י ור"י דאף שאין מבינים יוצאים. עוד יש לומר דסבירא ליה לרמ"א כמו שכתב כנסת הגדולה סימן ס"ב ועולת תמיד סימן קצ"ג בשם ברכת אברהם דדוקא ביחיד שמוציא יחיד אבל יחיד שמוציא רבים כגון זימון בשלושה ואחד מוציא לשנים וכל שכן אם הם עשרה בזימון בשם, וכן כהאי גוונא בשליח ציבור המוציא בתפילתו רבים ידי חובתן לכולי עלמא אפילו אינם מבינין יוצאין, עד כאן, לכן הכא בזימון יוצאין הנשים, ובסימן קצ"ג מיירי כשאין זימון. אלא דמלבוש משמע דאף כשמברכין בזימון בשלושה אין יוצאין בברכת המזון כשאין מבינין דהא על זימון קאי וכתב וכבר כתבתי וכו', גם עיינתי בספר ברכת אברהם גופיה דף רמ"ז שכתב דנשים לענין זימון כיון שאין מצטרפות הויין כיחיד המוציא יחיד ועיין לעיל סימן קצ"ג סק"ב כתבתי לנהוג לדינא ולכן קיצרתי:

ה

[ה] [לבוש] היא מן התורה וכו'. ודעת עולת תמיד שהיא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ואנדרוגינוס אינו חייב אלא רשות לזימון למינו, וכן משמע בתוס' ברכות דף מ"ו ד"ה עד וכו' וכן כתב בספר קרית ספר מיהו זימון בעשרה דמזכירין השם כתב דהוא מדאורייתא וברכת את ה' אלקיך, וצריך עיון, ועיין לקמן סימן תקפ"ט וסימן תרפ"ט. הלבוש השמיט דין עבדים ובטור ושולחן ערוך כתב נשים ועבדים אין מזמנין עליהם, וצריך לומר דסמוך הלבוש על הכלל דכל שהאשה מצווה עבד מצווה. כתב עולת תמיד ונראה מדקתני עבדים ולא קתני בני חורין משמע דחצי עבד וחצי בני חורין מזמנין עליו והיינו טעמא דכיון דכופין את רבו לעשות אותו בן חורין הרי הוא כאילו כבר בן חורין, וצריך עיון למעשה עד כאן לשונו. ורצה לומר דהוי ליה למיתניה דאין מזמנין אלא בן חורין וקל להבין. וקשה דלקמן סימן תקפ"ט בשופר וסימן תרפ"ט במגילה קיימא לן דאפילו לעצמו אינו מוציא מי שחציו עבד וחציו בן חורין. ועוד קשה דלעיל סימן קמ"ג כתב על מה שכתב השולחן ערוך דאין קורין בתורה בפחות מעשרה ובני חורין וזה לשונו, לאפוקי עבדים גמורים ובמחצה עבד ומחצה בן חורין נראה דחייב עד כאן לשונו, הרי דבריו סותרין. גם לעיל פסק כסתם והכא הניחו למעשה בצריך עיון ולעיל נתבאר לדינא דודאי צד עבדות קיים עליו. ומכל מקום הכא אפשר דמזמנים עליו כיון דטעמא משום פריצות וכיון שהוא חצי בן חורין וכופין לרבו אין בו פריצות כולי האי. גם מש"ס חגיגה דף ד' משמע דהיכי דתנא עבדים סתם משמע לגמרי, דאם לא כן ליתני עבדים שאינם משוחררים, ואפשר לכוין לזה דברי עולת תמיד ודו"ק ועיין ברוקח סימן של"ג, ובספרי ליו"ד סימן א':

ו

[ו] [לבוש] ומסתמא וכו'. דוקא לא יצטרפו אבל להוציא בעינן שידעינן בודאי שהביא שתי שערות דהא ברכת המזון דאורייתא, כן כתב מגן אברהם דלא כרש"ל וב"ח, ועיין לעיל סימן נ"ה. ויראה דהא דנהיגן ליתן לברך לבן י"ג בסתם היינו דנוהגין לברך גם כל אחד בפני עצמו בלחש ועיין לקמן סימן רכ"ה סק"ד:

ז

[ז] חרש ושוטה וכו'. פירוש חרש המדבר ואינו שומע אבל אם אינו שומע ואינו מדבר אינו מצטרף כדלעיל סימן נ"ה סעיף ח' וכן כתב בלחם חמודות. וכן לא מיירי בשוטה שדיברו חכמים כמבואר ביו"ד סימן א' אלא בשוטה שאין חכם והעם מחזיקין אותו כשוטה, ובאליה רבה ליו"ד יתבאר בארוכה:

ח

[ח] עיין ביו"ד סימן של"ד. ולעיל סימן נ"ה סעיף י"ב:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.