אליה רבה/אורח חיים/ל

אליה רבה ‏ אורח חיים ל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] משיראה וכו'. דכתיב וראו כי שם ה' נקרא עליך:

ב

[ב] כדי לשומרן ובלא ברכה וכו'. כתב בלחם חמודות דף צ"ו ומלבושי יום טוב, ונראה לי דטעמו דאף על גב דמורין כן אפילו הכי מכיון דמדרבנן לאו זמן תפילין הוא אין לברך, אף על פי שהתירו בכהאי גוונא דהא במשכים לצאת לדרך התירו נמי, ואפילו הכי אינו מברך עד שיגיעו זמנן, אך הוה ליה לכתוב גם כן דלסברא זו אף מניח לכתחילה בלא לשומרן, אלא שאין מורין כן, עד כאן. ולעניות דעתי כוונת הלבוש דאפילו לסברא ראשונה שהביא מותר להניח לכתחילה אלא שאין מורין כן. וראיה לזה מדכתב אבל עיקר הטעם וכו' מפני שאסרו חכמים להניח וכו' וכיון שאין מניחין וכו' הרי דעל הנחה קאמר, אלא דלסברא זו הוא הדין כשהניח מבעוד יום אין מורין לו שלא תחלוץ אם לא כדי לשומרן דמורין שלא לחלוץ. אבל ליש אומרים אם כדי לשומרן מורין אפילו להניח, ושלא כדי לשומרן מורין שלא לחלוץ, ולהניח מותר אלא שאין מורין כן. והשתא ניחא שהוצרך לכתוב אליבא דיש אומרים שאפילו בלא לשומרו אם היו עליו סמוך לשקיעת החמה אין צריך לחולצן, דקשה פשיטא הא אפילו לסברא הראשונה אין צריך לחולצן, אלא דסבירא ליה ליש אומרים דמורין כן כמו דמורין להניחן כדי לשומרן, ודו"ק. וכל זה לדעת הלבוש, אבל השולחן ערוך פסק דשלא לשומרן אסור להניח ואין צריך לחולצן אלא שאין מורין כן, וכדי לשומרן מורין שלא לחולצן אבל להניח אסור. וכן נראה לי להורות, אף דנחלת צבי ועולת תמיד הקשו על השולחן ערוך, דכיון דקיימא לן לילה לאו זמן תפילין יהא מותר להניחן כדי לשומרן, גם הב"ח תמה כיוצא בזה, עיין שם. ולעניות דעתי לא קשה מידי דבית יוסף סמך על הרי"ף דסבירא ליה נמי דלילה זמן תפילין ואפילו הכי אוסר להניח אפילו כדי לשומרן. ונחלת צבי חולק על בית יוסף וכתב דסבירא ליה לרי"ף דלילה לאו זמן תפילין, ואישתמיטתיה דברי רבינו ירוחם דף קע"א שכתב להדיא שרי"ף פוסק דלילה זמן תפילין. גם בלאו הכי דברי הנחלת צבי דחוקים ליישב דברי הרי"ף בדרך זה. גם מה שתמה הנחלת צבי מדברי הגה"ה סמ"ק שהביא בית יוסף שמתיר להניח בהשכמה דמשמע שמכל שכן שיש להתיר בדעתו לשמרן כדי שלא יאבדו, עיין שם. נראה לעניות דעתי דיש לומר דכל שכן הוא דמותר במניח בהשכמה משום שלא יאבדו דאיכא תרתי טעמיה חדא דבהשכמה ועוד דשמא יאבדו, אבל בלילה דליכא אלא שמא יאבדו לחוד אסור להניח. גם בלאו הכי לא קשה מידי דיש לומר דלא סבירא ליה לרי"ף בזה כהגה"ה סמ"ק:

ג

[ג] שמא ישן וכו'. אבל ההולכים בעגלה אסורין להניחן שמא ישן, לבוש, וכן הסכימו לחם חמודות וט"ז ונחלת צבי. אבל במגדול דוד ראיתי שהשיג על הלבוש ומתיר למעשה אף בעגלה דלא חיישינן שיישן בהם בזמן קצר כזה, עיין שם. ואף שיש לדחות ראייתו, מכל מקום בשעת הדחק אפשר לסמוך עליו. ומגן אברהם כתב בשם לבוש דגם רכוב אסור והוא תמוה ואפשר שטעות סופר יש. כתב לחם חמודות דף צ"ה בט' באב שמניחין תפילין בתפילת מנחה אין לחלוץ אותם קודם תפילת ערבית, ומה שהעם נוהגין לחלוץ אותם היינו טעמא דלאו כולי עלמא דינא גמירא, וחכמי הדור אין להם להורות דהא אין מורין כן, עד כאן. וכן כתב מלבושי יום טוב לקמן סוף סימן תקנ"ה דהיודע לא יחלוץ קודם ערבית, וכתב שיירי כנסת הגדולה שכן הוא היה נוהג, עיין שם. אבל לקמן סימן תקנ"ט הבאתי בשם מהרי"ל דחלץ תפילין בט' באב אחר קדושה, ואם כן צריך עיון דודאי מהרי"ל נהירא ליה שבילי דדינא, ועוד דבתשובת מנחם עזריה סימן ל"ט משמע דאחר פרשת והיה אם שמוע בערבית יחלוץ. ונראה לעניות דעתי דסבר כשהוא יעשה כן אם כן ממנו יראו כל העולם וכן יעשו והוי כאילו הורה להם כך, וכן משמע במגן אברהם. וראיה לזה מש"ס מנחות דף ל"ה דאמר רב אשי לתלמידיו דלא סלקן כדי לשומרן אף דבאמת לא היה צריך לשומרן, אלא ודאי כל היכא דליכא לתרוצי דעושה כדי לשומרן לא יעשה כן, ועוד דאפשר דוקא ביחיד שרי אבל בציבורא לא, לכן נראה לי לעשות כמנהג מהרי"ל. יש להסתפק אם טעה והניח קודם יום ובירך אי צריך למשמש ולברך עוד ביום. ומסתבר כיון דמדאורייתא לילה זמן תפילין, סמכינן אברכה ראשונה דלילה:

ד

[ד] ושקעה וכו' בחול וכו'. אף דלעיל סעיף ב' קיימא לן דאין צריך לחולצן אף בשאינו בדרך, מכל מקום הכא שאני דיש לחוש לרואים, אבל לעיל מיירי כשהוא בביתו, וכן פירשו הט"ז ומגן אברהם דברי השולחן ערוך, ומזה ראיה למנהג מהרי"ל שכתבתי. ועולת תמיד כתב דמיירי בשבת דאי בחול מיירי הא נתבאר בסמוך דביוצא בדרך מותר להניחם אפילו לכתחילה, מכל שכן שאין צריך לחלוץ אותן, עד כאן. ולא דק דבסמוך השכים ויוצא לדרך אמרינן דמסתמא לא יישן כיון דהשכים והיום ממשמש ובא וכן משמע בתשובת מהרי"ל סימן קע"ד, אבל הכא דמיירי בכניסת הלילה ודאי חיישינן שלא יחלוץ אותן ויישן בהם בלילה:

ה

[ה] אין לו להניח וכו'. וכן הוציא מפסקי מהרא"י סימן קכ"א ולמד כך מאבל ששמע שמת לו מת אחר תפילת ערבית שמתחיל למנות מיום המחרת, אבל באליהו זוטא הקשיתי דאין ראיה מאבילות דבעי שבעה ימים, ואם כן אם הוא לילה לענין ערבית לא חשיב ליום אבל בתפילין הא קיימא לן לילה זמן תפילין ואין צריך לחלצו כדלעיל, רק משום שמא יישן ויפיח בהם גזרו חכמים לכתחילה, אפשר דלא גזרו חכמים כלל בעוד יום דלא חיישינן בעוד יום שישן כמו דלא חיישינן בהשכים לצאת לדרך. וקצת סמך וראיה לזה נראה לי מתשובת מהרי"ל סימן קע"ד, עיין שם. ועוד נראה לי דכיון שלא הניח עוד תפילין דמי קצת למה שכתב הט"ז ביו"ד סימן ת"ב סעיף י"א בשמע אבילות ביום שלושים אחר תפילת ערבית דצריך להתאבל דלקולא לא אמרינן דהוא לילה ויהא שמועה רחוקה, ועוד הא לקצת פוסקים מותר להניח תפילין אפילו בלילה, אלא שאין מורין כן, ואף שקבעתי לעיל הלכה דלא כוותיה מכל מקום כיון שלא הניח תפילין ועדיין יום הוא, ודאי יש לסמוך עלייהו ולהניחן בלא ברכה ומורין כן בזה. מיהו בלא התפלל הוא ערבית אף שהתפלל הציבור נראה להקל להניח בברכה, ובאליהו זוטא הארכתי בזה בהוכחות עיין שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.