אליה רבה/אורח חיים/כא

אליה רבה ‏ אורח חיים כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] אסור להשתמש בהם וכו'. אבל מותר להשתמש בטלית כשהתיר הציצית, כמו דמותר למכרה לכותים, ובלבד שלא יהא תשמיש מגונה, ומכל שכן דמותר לעשות ממנו בגד אחר בלא ד' כנפות, וכן משמע בפוסקים. מיהו כל זמן שציצית בטלית אף שאין לובש בהן, וכן שופר אף אחר ראש השנה, וכן לולב ישן אחר סוכות שעומד למצוה, כתב הב"ח דאסור להשתמש בהן ולנהוג בהן מנהג בזיון. ובטלית גופיה בעוד שציצית בו, כתב עולת תמיד דמותר להשתמש בו כל שאין תשמיש מגונה, דלא אסרו להשתמש אלא בציצית ולא בטלית, עד כאן. וקצת קשה לפי זה מאי הוצרך להוכיח לעיל סימן ט"ו דכשהתיר הציצית מותר להשתמש בטלית, הא אפילו בעודו עליו מותר. כתב בתשובת ר' אליהו מזרחי סימן פא אסור לעשות טלית של מצוה מתכשיטי כומרי עבודת כוכבים או לקנות מהן קרשים ואבנים לבנות בית הכנסת, אבל מותר ללבוש מלבוש שמקשטין עצמן לעובדי כוכבים, ומותר להכנס לכנסתו ולהתפלל בו ועיין יורה דעה סימן ק"ל סעיף י':

ב

[ב] ויש מדקדקים וכו'. ומהרי"ל כתב דיניחן לסימן בספרים, וכתב הט"ז ולפי זה נראה דהוא הדין בסכך סוכה טוב שלא לעשות בו לצורך דבר שאינה כבוד למצוה שעברה:

ג

[ג] מותר ליכנס וכו'. כתב הט"ז נראה דדוקא בבגד שעשאו למלבוש. אבל בטליתות של מצוה שלנו שאינן רק להתפלל בהם אין נכון שיכנס בהם לבית הכסא אף שאין ראיה לאיסור מכל מקום לא גרע מדרך ארץ דאמרינן בגדים שבישל בהם קדירה לרבו אל ימזוג בהם את הכוס. וכן ההולכים ביום הכיפורים לפנות צריך שיפשטו הקיטל שבגד זה מיוחד להתפלל, כן כתב ט"ז, עד כאן. ואני מצאתי בספר חסידים סימן תשע"ז וזה לשונו, שאול כשעשה צרכיו לא היה המנטיל עליו לכך יש כשעושין צרכיהן בבית הכסא פושטין את המקטורן וכן טליתן שיש בו ציצית גם כן, וצריך עיון:

ד

[ד] שלא לשכב וכו'. והמקובלים אחרונים כתבו הרבה מדקדקים לישון בציצית כדי שלא יהיה בלא מצות ציצית אפילו רגע אחד, אפילו כשישן עם אשתו ומותר לשמש מטתו בו. והנה מגן אברהם הקשה על ראיית מהר"י לוריא, שאמר דוד כשראוהו ערום במרחץ אוי לי שאני ערום מן המצוות ולא אמר כן בלילה כששכב, והקשה דבלילה היה לו מזוזה, עיין שם. ולעניות דעתי ראייתו מלילות דחג הסוכות דחייב לישון בסוכה והיא פטורה ממזוזה, כדאיתא ביורה דעה סימן רפ"ו, מיהו מזה לאו ראיה דיש לומר דסוכה עצמה היא המצוה. אלא נראה לי דראייתו כששוכב עם אשתו בכל השנה פטור ממזוזה, אלא דרמ"א כתב ביורה דעה סימן רפ"ו דאם הדלת מפסיק לכולי עלמא חייב במזוזה, ואפשר כיון דדלת מפסיק הוי כערום מן המצוה:

ה

[ה] שלא ליתנו לכובס וכו'. והלבוש השמיט. ונראה דסבירא ליה דמה שכתב רמ"א דנוהגין לשכב בהן, הוא הדין דנוהגין ליתנו לכובס עובדי כוכבים לכבס, וכן כתב בית יוסף, דלא ראה ולא שמע מי שנזהר בזה, וכן משמע בלחם חמודות דף קי"ב. מיהו שיירי כנסת הגדולה כתב זה לשונו ובזמנינו זה מקפידין על כיבוס כותים:

ו

[ו] שלא יגרור וכו'. ועליו הכתוב אומר וטאטתיהו במטאטא השמד. בספר מצות שמורים בשם עדי זהב האריך לחלוק על הלבוש שנתן עונש זה, אלא דאין איסור משום ביזוי כדמוכח מבן ציצית הכסת שהיו ציציותיו נגררין, אלא הטעם שידרוס עליהן ויפסקו ולא יוכל לתקנן מיד, עד כאן. ולא ראה שכן כתב הבית יוסף בשם האגור והמרדכי, וכסתות אין ביזוי כל כך, עיין מה שכתבתי בסימן י' ס"ק י"ב. ומגן אברהם כתב דיש לומר דדוקא כשגוררין בשעת לבישה הוי ביזוי דנראה כאילו מכבד בהם הבית, אבל אם נגררים דרך הילוכו אין קפידא כל כך:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.