אילת השחר/שבת/ק/ב

אילת השחר שבת ק ב

דף ק' ע"ב

מתגלגל אין סופו לנוח. יל"ע דבבבא מציעא (דף י"ב א') אמרי' אויר המתגלגל שסופו לנוח לאו כמונח דמי, ומאי שנא הכא, ועיין תוס' ערובין (דף צ"ח ב').

אם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו. לכאורה הא בודאי אנשים אינם הולכים ברה"ר בלי בגדים וא"כ יהא אסור לעבור במים בשבת משום דאתי לידי סחיטה כדאיתא לקמן קי"ג ע"ב, ואף דלדבר מצוה כתבו התוס' בכתובות דף ו' ובתוס' ישנים יומא ע"ז ע"ב דשרי, מ"מ הא לא מסתבר דמיירי רק כשזה לקבל פני רבו וכדו', וגם כיון דאמרינן דמסגי לאקורי נפשייהו הרי דלא מיירי דווקא דעסקו במצוה. ואע"ג דמה דאסור הוא רק מדרבנן מ"מ הא במציאות לא הולכים בשבת ולמה כתב רה"ר.

תשמיש ע"י הדחק. ופירש"י אע"ג דחזיא לאצנועי ביה כומתא וסודרא. יל"ע דהרי עתה הוא מלא מים, ואין אנשים מצניעים בתוכו, ועוד דאין דרך להצניע ברה"ר, ואפי' בלא מים אין מצניעים שם. ויש ליישב דמה דקאמר שמצניעים שם לא אמר על גומא זו שמלאה מים אלא בעלמא אם יהא גומא שעומקה ט' טפחים, וכ"ה במשנ"ב (סי' שמ"ה סק"מ).

עוד יל"ע למה נקט דוקא כומתא וסודרא, ולעיל (דף ח' א') כתב רש"י שמצניעים שם חפצים, ולא הזכיר כומתא וסודרא. ועיין ערובין (דף פ"ד ב') דמפרש שעמוד גבוה ט' חזי לכתף עליו בכומתא וסודרא, ועיין רש"י שם.

דעבידי אינשי דמסגי וכו'. מכל הסוגיא מבואר דאפי' באמצע רה"ר אם יש מקום שלא הולכים בו לא יהי' למקום הזה דין רה"ר. וצע"ק דהנה שיעור רה"ר הוא ט"ז אמה, ואע"ג שמשני הצדדים יש מחיצות מ"מ יש עליו דין רה"ר, [חוץ מלר' יהודה דס"ל לעיל דף ו' דכה"ג אינו רה"ר], והנה בודאי אין האנשים הולכים על יד הגדר וכמו דאמרינן בב"ק כ"ט ע"ב אין דרכן של בני אדם להתחכך בכתלים, ונמצא דסמוך למחיצות הוא מקום שאין הולכין שם וא"כ נימא דבאופן שיש מחיצות בצדדים לא יספיק ט"ז אמה להיות דין רה"ר.

היכא דלא הוי ד' אמות. הענין צ"ב, דאטו כל אדם שירצה לעבור שם ימדוד אם רחבו ד' אמות או לא, והרי אסור כלל למדוד בשבת, ואפשר דד' אמות דאמרינן הכא היינו לפי אומדנא בערך, ואדם יכול לשער כמה הוא, או אפשר שידוע דברקק זה יש בו ד' אמות.

ומן הים לספינה. הנה התנא לא אמר שהספינה צריכה להיות י' טפחים, ולכאו' משמע דספינה חולקת רשות לעצמה להחשב רה"י אפי' אם אין בה י' טפחים גובה, אבל המאירי כתב דהויא רה"י משום שעמוקה עשרה, ולפ"ז צ"ל דמה דהתנא לא הזכיר כן משום שסתם ספינה גבוהה י'.

אע"פ שמוקפת כו'. ופירש"י דמפסק כרמלית מיפרשי מהדדי. יל"ע כמה הוא שיעור ההפסק, האם ד' טפחים שיעור כרמלית, או אפי' בפחות מד' טפחים כיון שהים עצמו הוא כרמלית. ועיין מאירי ומשנ"ב (סי' שנ"ה ס"ק י"ח ושעה"צ שם).

מוציאין הימנה זיז כל שהוא וממלא. בכל הסוגיא מבואר דמיירי בעיקר למלא מן הים, ומשמע דאע"ג דמי הים אינם ראויים לשתיה אינם מוקצה, ועי' במשנה ברורה סי' ק"ס ס"ק ל"ח שהביא דברי האחרונים בשם הרדב"ז דרק אם הרתיחו אותם חזרו להיות ראויים לשתיית כלב, ומ"מ לא הוי מוקצה, וע"כ משום לרחוץ בו כלים וכדומה.

גשושי אזלי קמה. יל"ע מי המה הגשושי, ורבינו חננאל מפרש שהם ספנים, ומשמע שתמיד היו עושים כך, דאל"ה איכא למיחש שמא עתה במקום זה אין גובה המים י' טפחים. וצ"ע מציאות זו שכל ספינה בכל המקומות תמיד היו גששים הולכים לפניה, ובשלמא בדבר שתמיד הוא כן, אפשר להתיר, אבל בדבר שאינו מוכרח שכך יהא איך אפשר להתיר תמיד. והרי אפי' באותו מקום לא תמיד גובה האדמה שוה.

והנה קיי"ל (בסי' שמ"ה סי"ט) דאין בכרמלית מקום פטור, אלא אדרבה מצא מין את מינו ונעשה הכל כרמלית ומ"מ למעלה מעשרה אינו כרמלית, דלא גזרו כרמלית, למעלה מעשרה, וממילא נשאר מקום פטור.

דשדי ליה אדופנא דספינה. יל"ע אם מלמעלה בראש הדופן, או על צדדי הדופן מבחוץ, ולהלן (דף ק"א א') משמע ששופך על חוד הספינה. ולכאו' אם הוא על הדופן מבחוץ איך מוציאו מרה"י לאויר כרמלית, הרי יש כאן עקירה בלא הנחה עיין לעיל (דף ג' ב' – ד' א'). שו"מ בחזו"א (סי' ק"ג ס"ק י"ח) שכתב דדוקא על חודן מלמעלה שרי דשם הוא רה"י, אבל על דופנן מבחוץ אסור דהרי הוא מוציא ידו לכרמלית.

כחו בכרמלית לא גזור. ומה"ט מותר לשפוך המים לבית הכסא אף שהמים מגיעים לים, דהוי כחו בכרמלית, שבתחלה יורד לצינור שהוא מקום פטור, מיהו האמת דאין כאן כחו, וכחו דידיה כלה הרבה קודם שמגיע לים.

תוד"ה גמירי. דאל"ה היאך ממלא. מבואר דעקירת המים היא למטה במקום שהדלי מגיע ולא מראש המים אע"פ שעדיין המים מחוברים לשאר המים.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א