אילת השחר/שבת/קיח/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רב נסים גאון
רש"י
תוספות
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
מהר"צ חיות
רש"ש
אילת השחר
שיח השדה

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png קיח TriangleArrow-Left.png ב

דף קי"ח ע"ב

לא כאברהם שכתוב בו כו'. העירו, דהרי מסתמא גם אברהם ויצחק עינגו את השבת, [כדאמרי' ביומא דף כ"ח ב' דקיים אברהם אבינו כל התורה] ולמה להם לא מגיע נחלה בלי מצרים. [אמנם באילה"ש עה"ת פ' תולדות (כ"ו, ה') הובא שיטת ר"י בר יקר וכעי"ז באבודרהם דאברהם אבינו וכן יצחק רק שמחו בשבת בלב או בפה, ולא עשו מעשה וכמו שאומרים במנחה בשבת אברהם יגל יצחק ירנן, יעקב ובניו ינוחו בו. הרי דרק יעקב עשה מנוחה, ולפי זה א"ש].


ניצול משעבוד גליות. יל"ע דא"כ למה כל ישראל משועבדים תחת הגוים בחו"ל, וכי לא עינגו את השבת. ורצו לפרש דאם יש לו עבירות הר"ז מונע ממנו קבלת השכר, כמו שפירשו על מאן דמשי ידיה בהרבה מים שמקבל מלא חפניו ברכה, וכתב המשנ"ב (סי' קנ"ח ס"ק ל"ח) שאם יש לו עונות מונע ממנו קבלת הברכה.


נותנין לו משאלות לבו. ודאי אין הכונה שכל מה שרוצה יקבל, דאטו אם ירצה את כל הקרקעות בא"י יקבל, וודאי שהכל מוגבל, והרי יעקב עצמו שעינג את השבת רוב ימיו סבל.


תבשיל של תרדין כו'. נראה דגם מי שהוא תענוג בשבילו, אם עי"ז יזיקנו אין לו דין עונג בזה (עיין משנ"ב סי' רמ"ב סק"ב).


כל המשמר שבת. יל"ע אמאי אמר "משמר" ולא אמר "שומר" שבת.


אל תקרי מחללו. בכל מקום שדורשים "אל תקרי" היינו שאינו מתפרש כפשוטו, ולכן קוראים באופן אחר, אבל כאן מה הכריח לדרוש אל תקרי. ומהרש"א פירש דתיבת "מחללו" מיותר, שהיה יכול לומר שומר שבת לחוד. מיהו גם בתורה כשכתוב על השבת שמירה מפרש במה, כגון שמור את יום השבת לקדשו, ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת, אבל שמירה לחוד לא מצינו.

בסנהדרין (דף נ"ח ב') אמרינן דגוי ששבת חייב מיתה, ואפי' אם קובע יום אחר חייב מיתה, כמבואר בר"מ (פ"י ממלכים ה"ט), וצ"ע למה רק במצות שבת וכן לגבי גוי שעוסק בתורה דף נ"ט א' שם) נאמר דין זה שחייב מיתה ולא בשאר מצות, כגון תפילין וציצית. [ועי' בח"א מהרש"א שם].


כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו. ולפי"ז אדם ששומר שבת אין לו כלל עונש גהינום ולא רק בשבת אינו נענש בגיהנום, וא"כ צ"ב דאיך מבואר בספרים דהשומר שבת לא נענש בגיהנום בשבת והא בכלל לא נכנס לגיהנום.

ויש לומר כגון הא דמבואר ברבינו יונה בשערי תשובה (שער שלישי אות מ"ה) דהנשבע לשקר בבית דין כיון דיש בזה חילול השם בפרהסיא חמור יותר מעובד ע"ז בצינעא, וע"ז לא מוחלין לו אפילו כששומר שבת. [אמנם אינו מצוי כל כך שבועה לשקר בב"ד].

עוד העירו דיכול להיות דעל עבירות שבין אדם לחבירו לא סגי בשמירת שבת.


וכתיב בתריה ויבא עמלק. אף שנצחו את עמלק, מ"מ עמלק הציר טובא לישראל, כדכתיב (דברים כ"ה י"ח) ויזנב בך כל הנחשלים אחריך. [והוא הרי צינן את האמבטי הרותחת כמו שאחז"ל ס"פ תצא].


שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים. היינו שזכות שבת היא כ"כ גדולה. והנה מצינו בתורה שהיא שקולה כנגד כולם, ואפשר דה"ה בתורה אם כולם יעסקו בתורה מיד יגאלו. [אך לא ברור כמה זמן יעסקו בתורה כדי שיגאלו], והנה חזינן דהמחלל שבת חייב סקילה, ובביטול תורה לא מצינו עונש כזה חמור בידי אדם, משמע שלחד גיסא גדול שבת מת"ת.


אילמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים. צ"ע דא"כ למה במדבר לא נגאלו, הרי רק צלפחד חילל שבת, והוא יחיד, [והעירו די"ל דצריך שכל ישראל ממש ישמרו שבת]. ועוד דבמהרש"א ב"ב דף קי"ט כתב שהי' מלאכה שא"צ לגופה, ואי"ז חילול שבת דאורייתא לתנאים דסוברים כן. [וא"כ לא הי' אפי' יחיד שחילל את השבת מדאורייתא].

משמע שלפי גודל הדרגה שלהם לא הספיק בזה כדי שיגאלו, ורק אח"כ בנביא נאמר אשר ישמרו את שבתותי, כי מה שהדורות מתמעטין תובעים פחות, כמו שבא חבקוק והעמיד על אחת. [במכות דף כ"ד א'].


יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות שבת. היינו שיקפיד תמיד על כך, ועיין תוס' בבכורות (דף ב' ב'), ומעלה גדולה היא שאדם תופס מצוה קבועה בלא הפסק, אפי' שאינה מצוה גמורה דאוריי', וע"ע מש"כ בזה בספר מפקודיך אתבונן, בענין "הזכות הגדולה של הנהגה תמידית". [וכגון המקפיד להתפלל תמיד בציבור הוא דבר גדול. והגר"ח מואלז'ין זצ"ל העיד על עצמו שתמיד התפלל במנין (עיין כתר ראש סי' ט"ז). ובספר "רוח חיים" (אבות פ"ב מי"ג) האריך שתפלה ביחידות מדקדקין אחריו מאד אם ראוי להתקבל, משא"כ בתפלת רבים שאין מדקדקים כ"כ, וכמה שהמנין גדול יותר יש יותר עת רצון שתתקבל התפלה. וכן מבואר בע"ז (דף ד' ב') דביחיד נפיש חרון אף].


בפסוקי דזמרא. ופירש"י שני מזמורים של הילולים. דעת רש"י שזה עיקר פסוקי דזמרה, ורוב פוסקים סוברים שאשרי הוא עיקר, והכי קיי"ל (עיין שו"ע סי' נ"ב ס"א). [בברכות (דף ד' ב') אמרו דכל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב, וגירסת הרא"ש שם כל האומר תהלה לדוד בכל יום, ולא הזכיר שצ"ל ג' פעמים].


ממתי בחולי מעים דאמר מר רובן של צדיקים מתים בחולי מעים. הנה חזינן שמשה ואהרן ועוד הרבה צדיקים לא מתו בחולי מעים, גם יל"ע לפי מה דפירש"י שהוא כדי להתייסר למרק עונותיו, ולמה לא ביקש שלא יהיו לו עונות. ואפשר דע"י זה גופא נעשים צדיקים, אמנם לא מצינו שכל אלו שנעשים חולים נעשים צדיקים.


ממתי בדרך מצוה. אין הכונה שימות ע"י שהולך ומתעסק במצוה, דהא אמרו שלוחי מצוה אינן ניזוקין, אלא הכונה שכשהגיע זמנו למות ימות מתוך דרך מצוה. [ועל הגר"א מסופר שנפטר כשאחז ד' מינים בידיו], ועיין מהרש"א ומהר"ץ חיות.


ממכניסי שבת בטבריה. היינו שיש להם הרבה תוספת שבת, והוא לא דר בטבריה, ורצה לקבל שבת מוקדם, ולהוציא שבת מאוחר.


מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה. ופירש"י כי פעמים טועים באומדן כמה לחלק. העירו, דהרי גם גבאי צדקה עלולים לטעות באומדן דעת כמה אדם חייב לתת צדקה, וכופין שלא כדין, כדאמרי' בבבא בתרא (דף ח' ב') ופקדתי על כל לוחציו אפי' גבאי צדקה שכופין מאן דאמיד.


יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו. הנה אדם שחושד בחבירו עובר עבירה, ואיך התפלל שיחשדו בו, וי"ל דתמיד יש אנשים שחושדים, והתפלל שיזכה הוא שיחשדו בו.


ואמאי קרי ורדימס שפניו דומין לורד. יל"ע דלכאו' הוא מכנה שם לחבירו שקורא שמו ע"ש פניו. [ואם קורים לפלוני "האדום" ("דער רויטער") אפשר שאינו מכנה שם לחבירו שאומר איך נראה תוארו, אבל כשקורא שמו ע"ש כך לכאו' הוא מכנה שם לחבירו].


אלא אימא חמש בעילות בעלתי ושניתי. ופירש"י דאמר מר הרוצה שיהיו בניו זכרים יבעול וישנה. ויל"ע למה עשה כן רק חמש פעמים, אם הוא סגולה בדוקה, והרי עתה זכה לחמש בנים תנאים, ואילו היה עושה כן עשר פעמים היו לו עשרה בנים תנאים. ותוס' הביאו מהירו' שהיו מחמש יבמות, וחולק על הגמ' דידן, וקיים רק מה שמחויב ממצות יבום.


מ"ט קראו לך רבינו הקדוש. יל"ע למה שאלו אותו, והרי לא הוא קרא לעצמו שם "קדוש" והיו צריכים לשאול את האנשים האחרים למה הם קוראין אותו כך.


אם אומרים לי חברי עלה לדוכן. ותוס' כתבו לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן. ההפלאה כתובות (כ"ד ב') הקשה מכאן על דעת ספר חרדים (פרק י"ב אות י"ח) שכתב שיש מצוה גם לישראל להתברך מהכהנים, וא"כ זהו האיסור שמפסיד את המצוה להתברך.

ואמנם זה גופא צ"ב אם יש איסור בדבר איך יתכן שישמע לחביריו, אטו אם יאמרו לו לאכול חזיר יאכל, ועיין מהרש"א שמפרש [כדי לתרץ קושית הטור] שאמרו לו רק לעלות לדוכן ולא לישא כפיו, וע"ז תמהו התוס' דא"כ אין שום איסור בדבר ומאי רבותי'.

[בברכת כהנים אומרים "באהבה", וצ"ע היכן נצטוו לברך באהבה, ומצינו לשון זה גם בעוד דברים, כגון בתפלת ג' רגלים שאומרים ותתן לנו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון וגו', באהבה מקרא קודש, וכן בכמה מקומות והיכן נזכר שנתן לנו את זה באהבה].


עיון תפלה. עיין תוס' שפירשו שאינו כעיון תפלה דברכות, ששם הכונה שמצפה מתי יעשה הקב"ה בקשתו. ויל"ע מה האיסור בזה, ורצו לפרש שהוא דרך גאוה שסבור שמגיע לו שתתקבל בקשתו. ור' יהודה קיים עיון תפלה שהיה מכוין היטב בתפלה, ועיין ספר סדר יחוסי תנאים ואמוראים (ערך רב יהודה) שהפליגו על תפלת רבי יהודה. ובנדה (דף י"ג א') אמר שמואל עליה לית דין בר איניש.


דקיימית מצות תפלין. הנה רב ששת היה סומא, ויש מאן דס"ל דסומא פטור מכל המצות שבתורה, עיין ב"ק (דף פ"ז א'), והכא קאמר אליבא דמאן דס"ל שסומא חייב בכל המצות.


במאי זהיר טפי א"ל בציצית יומא חד הוי קא סליק בדרגא איפסיק לי' חוטא ולא נחית ואתא כמה דלא רמיה. צ"ב וכי יש יותר איסור "ללכת" בלי ציצית מכשעומד במקומו.

והנה משמע שלא פשט בגדו להטיל ציצית, והיינו משום שכך המצוה להטיל ציצית בבגד שלבוש בו, וכן מטין משמיה דהחזו"א שבציצית שנפסלה אי"צ לפשוט הבגד אלא לתקנה עליו.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א