אילת השחר/שבת/קטו/א

אילת השחר שבת קטו א

דף קט"ו ע"א

אתא אגרתא ממערבא. מבואר דמשום שרוצה שיקבלו ממנו הוראתו מותר לשנות בזה, אע"פ שאינו נמנה בהדי הנך ג' דברים דצורבא מרבנן משנה בהם (ב"מ כ"ג ב'). ועי' גיטין דף כ' א' ופסחים קי"ב א' וע"ע מג"א סי' קנ"ו סק"ב.

פרק ששה עשר כל כתבי

כל כתבי הקודש מצילין. במ"ב סי' של"ד ס"ק ל' כתב דהצלת המת קודם לספרים, ומקור דין זה מהאליהו רבא, וצ"ע דלכאורה הטעם דצריך להציל המת שלא ישרף הוא משום כבוד הבריות ולהציל הס"ת הוא משום כבוד התורה, והא תמיד כבוד התורה עדיף.

אמנם נזיר או כה"ג מותר להטמאות למת מצוה ולא מצינו דמותר לכה"ג להטמאות להציל ס"ת מלהשרף, אמנם באמת טעמא בעי למה מת מצוה דאינו אלא כבוד הבריות חמיר מכבוד התורה.

ובין שאין קורין בהן. ופירש"י שבשבת היו דורשין דרשה לבעלי בתים כו' וטוב להם לשמוע מלקרות בכתובים.

והנה חזינן שהכתובים משכי ליבא יותר מנביאים, ונראה משום שבנביאים יש הרבה דברי מוסר, ובכתובים אין כ"כ, כגון ספר דניאל שהוא כסיפור דברים.

ויל"ע מי אסר לקרוא בכתובים בשבת, עוד יל"ע כמה זמן היו דורשים בשבת, האם כל היום או מקצתו, ועיין ביצה (דף ט"ו ב') שר' אליעזר היה דורש ביו"ט כל היום כולו [ולקמן דף קט"ז ב' חילקו רב ושמואל לגבי לקרות בכתבי הקודש בשבת בין זמן בית המדרש ושלא בזמן בית מדרש, ופירש"י דלפני האכילה היו דורשים אבל אחר האכילה לא היו דורשים משום שיכרות, וברמב"ם פ"ל ה"י מבואר דעד זמן מנחה היא שעת בית המדרש].

אין מצילין אותן. והיינו משום שלא נתנו ליכתב. ולפי זה גם אם כתוב בלה"ק כל שלא נכתב על קלף כדת וכדין אין מצילין אותן.

לא נתנו לקרות בהן. וצ"ב דמאחר שאסור לקרות בהן, א"כ למי כתבו, וכי כתבו לגונזם, ודוחק לומר שכתבוהו בשביל גוים, דאין מלמדין תורה לגוי.

[ויל"ע למה צריך לגונזו, הרי אפשר ללמוד מזה מוסר וכדו' בלא להוציא בפה. וי"ל דאינו מצוי שאדם יקרא בלא דבור, ועכ"פ עלול להיות שבהמשך הזמן יוציא בפיו. וצ"ע דא"כ הוי גזירה לגזירה].

והנה הא דלא ניתנו לקרות בהן פי' התוס' בשם הרב פור"ת דהא לא התירו לכתוב אלא בלשון יונית וכיון שלא ניתן ליכתב אסור לקרות בהן, משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בעל פה, והתוס' הקשו על פירוש זה דהא קורא באותו לשון שכתוב, שזה לא לשון הקודש, וא"כ אין האיסור דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בעל פה, דאיסור זה הוא רק בלשון הקודש ולא בלשון תרגום. ומבואר מהתוס' דהסכימו עם הרב פור"ת דנחשב שאומרם בע"פ, דאף שקורא מתוך הכתב מ"מ כיון שכתב זה נכתב שלא כדין כי לא ניתן ליכתב נחשב כאילו קורא בעל פה, אלא שהתוס' הקשו על הרב פור"ת דבלשון תרגום אין האיסור לאומרם בעל פה, אבל עכ"פ נחשב שאומרם בעל פה אע"פ שקרא מתוך הכתב, והיינו דדווקא כשקורא מתוך ס"ת כשר שנכתב כדין נחשב שקורא מתוך הכתב אבל כשקורא מדברים הכתובים שלא כדין הוי כאומר בעל פה [והראו שכבר עמד בזה בחזו"א הל' שבת סי' ס' סק"ט ד"ה ואם קורא עיי"ש].

תוד"ה אליבא וכו'. ומה שמתירים בזמנינו לאומרו מתוך סידור וכדו', היינו נמי משום עת לעשות לה', וכמו שהתירו בזמנינו לכתוב אף בשאר לשונות כמש"כ תוס'. ועיין תוס' ב"ק (דף ג' ב') שכתבו דסגי נהור מותר לו לומר בע"פ תורה שבכתב, ומוכח מדבריהם דענין עת לעשות לה' הוא לא רק כשזה לכל הכלל, אלא אפי' לאדם פרטי מותר.

ר"ג בריבי. ופירש"י אדם גדול. יל"ע למה הוצרך כאן לומר שהיה אדם גדול. ובתוספ' (פי"ד ה"ב) איתא רבן גמליאל סתם בלא בריבי, וצ"ב למה הגמ' הוסיפה.

עריבה של טיט כפו עליה. ודאי גם הוא מודה שעיקר הטעם לגונזו כדי שלא יקראו בו, אלא דס"ל שצריך לעשות באופן שלא יוכלו לקרות בו לעולם. והנה להלן מבואר דעי"ז חשיב אבוד בידים, ואע"פ שהכתב קיים רק שחופה עליו טיט, י"ל דכל שמביא את הספר למצב שאין שום אדם יכול לקרות בו הר"ז כמאבדו בידים, ולכאורה ה"ה שאם יבנה כותל לפני הספר באופן שא"א להגיע אליו הר"ז איבוד, אע"פ שלא עשה מעשה בגוף הספר, [אבל אין לפרש דכיון שאין שם אויר הר"ז נפסד, דאדרבה דבר שנותנים עליו טיט מתקשה ונשאר כן].

מניחן במקום התורפה. יל"ע דהרי בסוף יגיע לשם חמה וגשמים שמקלקלים את הספר, ולמה לא חשיב מעשה בידים, הרי התוס' בב"ק (דף נ"ו א' ד"ה אילימא) כתבו דאם מביא את חבירו למקום שסוף חמה לבא הו"ל מעשה בידים, וה"ה כשמניח ספר תורה במקום שעלולים לבא גשמים וחמה ולקלקלו הו"ל מעשה מחיקה בידים. וכן קשה בהא דאמרו להלן (דף ק"כ ב') דמי שכתוב שם על בשרו יורד וטובל וחשיב לה גרמא, והלא הוא מביאו למקום שימחק, ועיין חזו"א טהרות (ידים סי' ח' ס"ק ט"ז) שפירש הך מקום התורפה דאינו מקום לח שמרקיב שם דזה ודאי אסור, וצ"ב דהרי לבסוף ירדו גשמים.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א