אילת השחר/שבת/צח/א

אילת השחר שבת צח א

דף צ"ח ע"א

הא קמ"ל רשויות מצטרפות. והיינו לאפוקי מר' יוסי כמש"כ רש"י. והנה כשיש ח' אמות ובאמצע אמה רה"י ואח"כ עוד ז' או ח' אמות, וכן נמשך מתחילת רה"ר עד סופו לא יהי' לו דין רה"ר דהוי שני מקומות שכל א' פחות מט"ז אמות, כיון דיש הפסק רשות אחר באמצע הר"ז לא יצטרפו הח' אמות שמצד א' להז' או ח' אמות של אחרי הרשות המפסיק, ומ"מ מצטרפים הרשויות לגבי העושה מלאכה שאם בכל צד לחוד יש ט"ז אמה הרי הא הוציא מרה"י לרה"ר ויהי' חייב.

המעביר ד' אמות ברה"ר מקורה פטור לפי שאינו דומה לרגלי מדבר. אין זה חידוש בדין העברת ד' אמות אלא דין ברה"ר דמקורה אין לו דין רה"ר, וראי' לזה דהא ד' אמות לא ילפינן מדגלי מדבר דהא מסקינן דזה הללמ"ס, ואם איתא דזה דין במעביר ד' אמות הא זה לא ילפינן מדגלי מדבר, אלא דזה לימוד מה נקרא רה"ר.

לפי שאינו דומה לדגלי מדבר. הנה ודאי לא מצרכינן שיהא דומה בכל הפרטים לדגלי מדבר, דא"כ על כל פרט ופרט צריך להיות דומיא דשם, וכפה"נ שהיה בידם בקבלה מה ללמוד דומיא דהתם. גם יש להעיר על הלשון "לדגלי" מדבר, והול"ל שאינו דומה לעגלות שבמדבר ששם אינו מקורה. וע"ע משנ"ת בזה לעיל דף ו' ע"א.

והא עגלות דמקורות כו'. הנה אם עוף פורח באויר [או מטוס נוסע] ע"ג רה"ר ודאי לא עביד לה רה"ר מקורה, והיינו משום שאינו תקרה קבועה אלא פורח תיכף, והא דעגלות חשיב להו קירוי היינו בשעה שחונים.

מלמעלן כלין והולכין עד כאצבע. ואז הרווח דביני ביני הוא ברה"ר. ואין זה נוגע לחורי רה"ר דפליגי בה אביי ורבא לעיל (דף ז' ע"ב), דהכא עדיף שהיו הולכים שם, וכמש"כ תוס' בערובין (דף ו' א'), ומ"מ צע"ק דהרי ודאי שאין שם הילוך בני אדם להדיא, דרווח מועט הוא, ורק בעת שהיה צריך לסדר הקרשים היה נכנס שם הבן לוי, כדאמרינן לקמן (דף צ"ט א').

רש"י ד"ה ארבעה. ומושב חודו קצר אם אתה מסדר זו על זו הרבה הן נופלות. יל"ע דהרי הרוחב הוא אמה, [ולהחזו"א הוא כששים צ"מ], ולמה אינו יכול להחזיק כותל של כמה קרשים. ורצו לומר דשאני כאן שנוסעים, ותוך כדי נסיעה עלול הוא יותר ליפול. והנה במשכן היה הרבה ניסים, כגון הבריח התיכון שסיבב בין הקרשים בכל הרוחות, ואפי' בזמן פירוקו האש שעל המזבח היתה רבוצה כארי (רש"י במדבר ד' י"ג), והארון נושא את נושאיו בזמן המסעות (סוטה ל"ה א'), ופחות נס הוא שהקרשים לא יפלו, וחזינן דבמה שלא היה צריך לעשות נס לא עשו נסים אלא בהנהגה הרגילה. [ואת הארון הי' קשה לשאת ולכן נעשה נס].

עד כאצבע. לכאו' נראה דאין זה מעכב שיהא כאצבע, דהא אין לשיעור אצבע רמז במקרא, ואם יעשה מעט פחות או יותר ג"כ כשר, ונחשב שיהיו תמים על ראשו, ואין צריך שיהיו כל הקרשים מסתיימים בשוה, רק כדי שיחזיק כראוי עשו מסתמא כולם באותה מידה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א