אילת השחר/שבת/צב/א
בתוך חיקו. צ"ב איך אפשר לשאת בחיק, הרי זה מיד נופל, גם מהו לשון "תוך חיקו" והול"ל בחיקו. והריטב"א הביא דהיינו שהוא חגור אזור והחגורה אוחזת את החפץ.
שכן משא בני קהת. רש"י פירש בפירוש שני שכך אלעזר היה נושא במשא המשכן. ויל"ע מה הראיה ממה שהוא עשה שכך הוא הדרך, הרי אנשים לא עושים כך, ובפי' קמא פירש"י שכך הוא אורח ארעא, ויל"ע מה התנא בא ללמדינו, וכי צריך ללמד מה הרגילות, הרי זה דבר שאפשר לבודקו, וגם הא אינו דבר קבוע, והרבה דברים השתנו במשך הדורות, ולפי' בתרא א"ש שבא להוכיח מן הפסוק שכך הוא הדרך. ועיין שפת אמת שכתב דכיון דילפי' לה ממשא בני קהת, א"כ דוקא במשא כבד הוי אורחיה, אבל במשא קל אין דרך לשאתו על כתפו ופטור, וכן מסתבר.
המוציא משאוי למעלה מעשרה טפחים חייב שכן משא בני קהת. יל"ע מנלן משם דזה נחשב מלאכה, הרי לא כתוב שהיה זה בשבת מלאכה, ושפיר יתכן דהוא מקום פטור.
איבעית אימא מארון. אע"פ שארון נושא את נושאיו כדאמרינן בסוטה (דף ל"ה א') מ"מ הי' נראה שנושאין אותו, והמלאכה היא כפי מה שהאדם עושה.
ואנשי הוצל רובא דעלמא. העירו, דא"כ איך למדו מבני קהת שהוציאו על כתפיהם, הרי ג"כ אינם רובא דעלמא. וי"ל דמה שכתוב בתורה ודאי אפשר ללמוד שהוא דרך הוצאה, שהתורה לא תאמר לעשות שלא בדרך הוצאה, והרי התורה לא אמרה להוציא ברגלים. ועיין פירוש רבינו יונתן מלוניל.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |