אילת השחר/שבת/פג/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
פני יהושע
חתם סופר
רש"ש
אילת השחר
שיח השדה

שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png פג TriangleArrow-Left.png ב

דף פ"ג ע"ב

דאי כר"ע איכא נמי ע"ז. יל"ע דהרי זב הוא טומאה דאוריי', ובדאוריי' יש רק טומאת זב, והא דע"ז מטמא במשא הוא דרבנן.


היכא דהדיוט יכול להחזירה לא תיבעי לך דכמאן דמחברת דמי. מבואר דביכול להחזירה אז אפי' כשזה נפרד נחשב כמחובר ומטמא, וא"כ הא דדנו לעיל (פ"ב ב') ללמוד ע"ז מנדה דאינה לאברין ע"כ באינו יכול להחזירה ע"י הדיוט וכל מה דדנין לעיל ע"כ באין יכול להחזירה כלל דאז הוי כנשבר, וא"כ צ"ב למה צריך לימוד מנדה הא נדה באמת הי' סברא דמטמא האבר גם אחר שנפרד כיון דעדיין לא נפקע דין טומאה מנדה וצריך לחדש דמ"מ האבר לא טמא, אבל לענין ע"ז דבאופן שאינו יכול להחזירה הוי כנשתבר לגמרי ומה צריך לימוד מנדה.


שם. בחכמת אדם כלל ע"ג (בינת אדם פ"ה) מובא שכלי שא"א להטביל יפרק חלק ואח"כ יתקן בלי לטבול ואז הכלי נגמר ע"י ישראל ולא צריך טבילה. ולכאורה זה תלוי בספקת הגמ' בא"א לתקן רק ע"י אומן אי הוי כשבור או לא.


תיקו. והר"מ (פ"ו מאבות הטומאות ה"ד) פסק לקולא, דטומאת ע"ז דרבנן. והנה נידון זה בהדיוט יכול להחזירה נוגע גם לשאר דינים שבתורה, כגון לטהר כלים מטומאתן, ובכלים הנקחים מיד גוי, ועיין לעיל סוגיא בדף נ"ח ב'.


דרך אניה בלב ים. לכאו' נראה דאינו ילפותא מהך קרא, דהא פסוק הוא במשלי, גם לא בא לומר שום הלכה שם, ואולם בגמ' משמע שהוא ילפותא גמורה, דקאמר נ"מ לדינא בין הטעמים.


דאינה מיטלטלת מלא וריקן. לכאו' היינו משום שיש בה ארבעים סאה וטהור כדתנן בכלים (פט"ז מ"א), וספינת הירדן דאמרינן שמיטלטלת מלאה וריקנית כתב רש"י שהיא קטנה, וכנראה היינו שהיא פחות ממ' סאה, וא"כ אין מובן מהו שנתקשו בו כמה שנים הרי משנה ערוכה היא בכלים דאם הוא פחות ממ' סאה מקבל טומאה.


לעולם אל ימנע אדם עצמו כו'. יל"ע מה הוצרך ללמדינו זה, הרי ודאי כל פעם לומדים בביהמ"ד עוד הלכות ואם ימנע עצמו לא ישמעם. ורצו לומר דקמ"ל שגם כשחוזרים דברים שכבר למדו מ"מ אל ימנע עצמו, כמו משנה זו שלמדוה כמה שנים ולא נתפרש הטעם עד אותו העת.


אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ומדברי תורה ואפי' בשעת מיתה. עיין מהרש"א שפירש דלא קאי על בית המדרש דשם ודאי אינו בשעת מיתה, אלא על דברי תורה קאי. ואמנם גם בדברי תורה א"א להגות בשעת מיתה ממש, ואף לא בשעת גסיסה, אלא הכונה סמוך למיתה. [וכתוב על הג"ר זלמל'ה מואלז'ין שלמד סמוך למיתתו ורצו למונעו, ואמר שכאן בגמ' מבואר דאפי' אז חייבים ללמוד].

והנה ודאי שחיוב לימוד התורה הוא בכל מצב אפי' מי שהוא בעל יסורים, והכא קמ"ל דאפי' בחולשה הגדולה של שעת מיתה ג"כ צריך ללמוד, ועוד דאדם עלול לחשוב שאז צריך רק להתודות ולא ללמוד, וקמ"ל דאע"פ שצריך להתודות מ"מ צריך גם ללמוד.

והנה ודאי שגם שאר מצות צריך לקיים אפי' בשעת מיתה, והכא קמ"ל שצריך לשקוד על הלימוד בלא הפסק ואפי' בשעת המיתה. וצע"ק כיצד אדם זה מת, הרי אין מלאך המות שולט במי שלומד, כדאיתא לעיל (דף ל' ב') על דוד המלך, ומיהו הדבר ברור שמי שנגזר עליו למות ימות באותה שעה שנגזר עליו, וכמו שהיה לבסוף אצל דוד.


מבית המדרש ומדברי תורה. לכאו' בית המדרש דקאמר היינו נמי ללמוד ד"ת, דסתם לשבת שם מה תועלת יש בו.


אין דברי תורה מתקיימין. היינו שלא ישכחם.


אלא במי שממית עצמו עליה. הר"מ (פ"ג מהל' ת"ת הי"ב) פירש הכונה שיצער עצמו על התורה. והכונה שגם בזמנים שקשה ללמוד ג"כ ילמד.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א